וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה I'm Gonna Harden Your Heart -Parshas Bo בֹּא
AK
ByAaron Kagan
Collection Logo
Shemos

Moshe is told 6 times - hardening/intransigence of Pharaohs' heart

שמות ג':י"ט -וַאֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֠י לֹֽא־יִתֵּ֥ן אֶתְכֶ֛ם מֶ֥לֶךְ מִצְרַ֖יִם לַהֲלֹ֑ךְ וְלֹ֖א בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃

שמות ד':כ"א - וַיֹּ֣אמֶר יקוק אֶל־מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כׇּל־הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם׃

שמות ז':ג' -וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

שמות י':א' - וַיֹּאמֶר יקוק אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ.

שמות יא':ט' - וַיֹּ֤אמֶר יקוק אֶל־מֹשֶׁ֔ה לֹא־יִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה לְמַ֛עַן רְב֥וֹת מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

שמות יד':ד'- וְחִזַּקְתִּ֣י אֶת־לֵב־פַּרְעֹה֮ וְרָדַ֣ף אַחֲרֵיהֶם֒ וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכׇל־חֵיל֔וֹ וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּֽי־אֲנִ֣י יקוק וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵֽן׃

The Issues

  1. How can Pharaoh be punished -he doesn't have free will?
  2. Why did Moshe need to be informed in advance and multiple times?
  3. Lessons for us
Placement of warnings and reasons
שמות ג׳:י״ט
וַאֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֠י לֹֽא־יִתֵּ֥ן אֶתְכֶ֛ם מֶ֥לֶךְ מִצְרַ֖יִם לַהֲלֹ֑ךְ וְלֹ֖א בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃
Exodus 3:19
Yet I know that the king of Egypt will let you go only because of a greater might.
רש"י על שמות ג׳:י״ט:א׳

לא יתן אתכם מלך מצרים להלך. אם אין אני מראה לו ידי החזקה; כלומר, כל עוד שאין אני מודיעו ידי החזקה, לא יתן אתכם להלך:

Rashi on Exodus 3:19:1
לא יתן אתכם מלך מצרים להלך THE KING OF EGYPT WILL NOT LET YOU GO, if I do not (ולא) show him My strong hand (יד חזקה) — it is as much as to say: so long as I do not let him feel My strong hand he will not let you go.
Reason for telling this to Moshe
חזקוני, שמות ג׳:י״ט:א׳-ב׳

גלה לו תחלה שעתיד פרעה להקשות לבו כדי שלא יתמה כשיסרב. ומה אם כשגלה לו תחלה התרעם עליו אלו לא גלה לו על אחת כמה וכמה. ולא ביד חזקה אע״‎פ שאני מראה לו התשע מכות שנקראו יד חזקה כדכתיב ולכל היד החזקה ואמרינן אלו ט׳‎ מכות, עדיין לא יתן אתכם לצאת. אבל כשאשלח ידי והכתי את מצרים במכת בכורים אחרי כן ישלח אתכם.

Chizkuni, Exodus 3:19:1-2
ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, “I know already that the King of Egypt will not permit you to go;” G-d revealed to Moses beforehand that Pharaoh would become obstinate; He told Moses this in advance so that he would not become discouraged over Pharaoh’s refusal. Seeing that in the event Moses still did become discouraged, we can imagine how much more discouraged he would have been if G-d had not foretold him that. ולא ביד חזקה, “not even after I will perform nine plagues to change his mind,” as we know from Deuteronomy 34,12 where in the last verse of the Torah, this has been repeated for the benefit of the next generation that had not been alive at the Exodus and had witnessed all this. G-d told Moses that only after the tenth plague when He would slay all the firstborn of and in Egypt, would Pharaoh finally relent and even expel the Israelites. (verse 20)
באר מים חיים, שמות ג׳:י״ט:א׳

ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים... רבינו הקדוש רש"י ז"ל נדחק בפשט כתוב הזה, ולי נראה לפי פשוטו כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך מדעתו ומהסכמתו וגם לא ביד חזקה כלומר וגם ביד חזקה לא תוכלו ללכת מאתו כי הרי אין עבד יכול לברוח וכו' ומכל שכן ששים רבוא אדם ...

Be'er Mayim Chaim, Exodus 3:19:1
...
מלבי"ם על שמות ג׳:י״ט:א׳

אני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך. ר"ל שידעתי טבע פרעה ורוע לבו שלא יתן לכם מרגוע אף זמן שלשת ימים, ולא ביד חזקה, ר"ל בל תאמר שאני אטריחהו ביד חזקה שלא ירצה להניח אתכם ללכת עד שיהיה משולל הבחירה במעשה זאת, עז"א שמה שלא יתן אתכם להלך לא יהיה ע"י יד חזקה שלי שאני אשנה את בחירתו בידי החזקה, או שהידיעה הזאת תשנה את בחירתו, רק שהוא מעצמו מרוע טבעו יעשה [ויתבאר היטב לקמן שמ"ש ויחזק יקוק את לב פרעה, אין פירושו ששלל הבחירה שלו רק שלא הרגיש בצער המכות ומה שלא הניחם ללכת היה מרוע בחירתו לא ע"י ה"]:

Malbim on Exodus 3:19:1
...
שמות ד׳:כ״א

(כא) וַיֹּאמֶר יקוק אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם.

Exodus 4:21
(21) And the LORD said unto Moses: ‘When thou goest back into Egypt, see that thou do before Pharaoh all the wonders which I have put in thy hand; but I will harden his heart, and he will not let the people go.
A reason why its stated now
מלבי"ם על שמות ד׳:כ״א:א׳

עתה באר לו הטעם מה שצוהו שיתישב במצרים בקביעות, וז"ש בלכתך לשוב מצרימה ר"ל הטעם מה שצויתיך שתשוב מצרימה להשאר שם בקביעות, הוא כי כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה, אז הודיע לו יקוק שיכה את פרעה בעשר מכות והודיע לו מהותם וענינם וסדרם, שעז"א ראה כל המופתים אשר שמתי בידך, והודיע לו שמ"ש ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים פי' שיכה אותם ע"י משה שהוא יהיה השליח לזה ועז"א ועשיתם לפני פרעה, נמצא שהשליחות ימשך ימים רבים, ואני אחזק את לבו, שבכל תשע מכות הראשונות לא ישלח את העם, שיקוק חזק את לבו, כי המכות באו לברר מציאות יקוק והשגחתו ויכלתו כמשי"ת בפ' וארא והיה צריך שיבואו כולם:

Malbim on Exodus 4:21:1
...
רש"י על שמות ד׳:כ״א:ב׳

אשר שמתי בידך. לא על שלוש אותות האמורות למעלה, שהרי לא לפני פרעה צוה לעשותם אלא לפני ישראל שיאמינו לו, ולא מצינו שעשאם לפניו, אלא מופתים שאני עתיד לשום בידך במצרים,

Rashi on Exodus 4:21:2
אשר שמתי בידך [THE WONDERS] WHICH I HAVE PUT IN THY HAND — Not in reference to the three signs mentioned above was God speaking, for he had not commanded him to do these before Pharaoh, but before Israel in order that they might believe in him, nor do we find that he did them before him. But God meant: those wonders which I shall in future place in thy hand in Egypt — such as (Exodus 7:9) “When Pharaoh shall speak unto you, [saying, show a wonder (מופת) for yourselves]”. Do not be puzzled because it is written אשר שמתי (a past tense), for the following is what it means: when you will be speaking with him I shall already have put them into thy hand.
Another reason why moshe told now
בכור שור, שמות ד׳:כ״א:א׳

ראה כל המופתים. שבתחילה לא צוה לעשותם רק בפני העם כדי שישמעו לו ועכשיו אומר לו לעשותם לפני פרעה לא מפני שישמעו לכם אלא כדי להתרות בו:

Bekhor Shor, Exodus 4:21:1
...
another reason why told here
באר מים חיים, שמות ד׳:כ״א:א׳

ויאמר יקוק וגו' בלכתך וגו'. ולכאורה צריך להבין מה שאמר לו כאן שיחזק את לבו ולא ירצה לשלח מה נפקא מניה עתה בזה, ואולי לצד שאמר לו ראה כל המופתים אשר שמתי וגו' ועשיתם לפני פרעה ופן יקשה למשה למה יצרך עשיית כל המופתים וכי במופת אחד לא די שיגרשנו מן הארץ כי מי ראה מלחמת יקוק וילחם בו ועל כן אמר לו אני אחזק את לבו, ויקוק הוא העושה כל, ויכול כל דבר להיות. גם הוא נותן כח ברשעים לקבל פורענותם כמאמר חז"ל (לסנהדרין ק':) ובזה ממילא יחזק לבו. ועוד אפשר לומר כי כוונת הכתוב הוא כי על ידי המופתים יחזק לב מצרים באומרם תבן אתה מכניס לעפריים וכו' כמאמר חז"ל (שמות רבה ט', ז').

Be'er Mayim Chaim, Exodus 4:21:1
...
נועם אלימלך, ספר שמות, שמות י״ז:א׳

ויאמר יקוק בלכתך לשוב מצרימה. ולכאורה אינו מובן, ורש"י ז"ל פירש לפי דרכו, ואענה גם אנכי את חלקי. דהנה הצדיק המדבר דברי הבורא יתעלה, בלתי אפשרי שלא ישברו הדברים האלה את לב השומעים, והנה השי"ת ברוך הוא היה רוצה שיחזק פרעה את לבו, ואיך אפשר שיחזק את לבו מאחר שישמע דברי השי"ת מפי משה? ולכן אמר לו השי"ת "ראה כל המופתים", ואיתא בסנהדרין "מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה", ופירש רש"י ז"ל "אדם האומר שילמוד כך וכך דפין אזי בוודאי אי אפשר שיקיים את דבריו", ולכן אמר לו השי"ת "בלכתך" בדרך, תחשוב הכל שכן תעשה המופתים לפני פרעה ועל ידי זה תשבר לבו, ובאמת המחשבה מועלת ולא תועיל דבריך לשבר את לבבו, לכן "ואני אחזק". וק"ל.

Noam Elimelekh, Sefer Shemot, Shemot 17:1
...
שמות ז׳:ג׳

(ג) וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

Exodus 7:3
(3) And I will harden Pharaoh’s heart, and multiply My signs and My wonders in the land of Egypt.
The miracles are themselves the reason..
רש"י על שמות ז׳:ג׳:א׳

"ואני אקשה" - מאחר שהרשיע והתריס כנגדי וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות עו"א לתת לב שלם לשוב טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו את גבורותי וכן מדתו של הקב"ה מביא פורענות על האומות עו"א כדי שישמעו ישראל וייראו... ואף על פי כן בחמש מכות הראשונות לא נאמר ויחזק יקוק את לב פרעה אלא ויחזק לב פרעה...

the Mizrachi elaborates on this last point

פי אע"פ שלפ"ז היה ראוי שיקשה השם את לבו גם בחמש מכות הראשונות עכ"ז רצה שיפרסם רשעותו להודיע שאף בלתי החזוק של הב"ה מתחזק מעצמו לפי' לא חזק השם את לבו אלא אחר החמש מכות הראשונות

Rashi on Exodus 7:3:1
...
שפתי חכמים, שמות ז׳:ג׳:ב׳

רוצה לומר, ואי לא הייתי מקשה את לבו, אז בודאי שיעשה תשובה, וגלוי לפני שלא יעשה תשובה שלמה בלב שלם, ואם אביא מכות ופורענות עליו, אז יאמרו הבריות כן מדתו של הקב"ה שמביא פורענות על מי שחוזר בתשובה, והם לא יודעין שאינו חוזר בתשובה בלב שלם. לכך אקשה את לבו, כדי שלא יחזור בתשובה, ואז יכול אני להרבות מופתי ולהביא פורענות עליו לעיני כל אדם:

Siftei Chakhamim, Exodus 7:3:2
(2) It is better for Me that his heart be hardened. . . In other words, if I do not harden Pharaoh’s heart he will surely repent. But it is revealed to Me that he will not really repent wholeheartedly. And then, if I smite him with plagues and punish him, people will say that Hashem brings punishment upon repenters — for they will not know that Pharaoh’s repentance was not wholehearted. Therefore I will harden his heart so that he will not repent at all, and then I will be able to increase My wonders and punish him for all to see.
Another reason why said here
העמק דבר על שמות ז׳:ג׳:א׳

כבר הודיע ה׳ למשה לעיל ג׳ י״ט ואני ידעתי וגו׳. אבל הוסיף כאן לפי דבר ה׳ שיהא מוראו של משה על פרעה כמו אלקים. א״כ ידע היטב שלא יפול מדבריך מאומה וא״כ היאך לא יהי נחת מדבריך. ע״ז אמר ה׳ שבאמת מצד הסברא הוא פלא. אבל אני אקשה וגו׳ והוא ג״כ מפלאות תמים דעים ית׳...

Haamek Davar on Exodus 7:3:1
...
שמות י׳:א׳

(א) וַיֹּאמֶר יקוק אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ.

Exodus 10:1
(1) And the LORD said unto Moses: ‘Go in unto Pharaoh; for I have hardened his heart, and the heart of his servants, that I might show these My signs in the midst of them;
רש"י על שמות י׳:א׳:א׳

(א) בא אל פרעה. והתרה בו:

Rashi on Exodus 10:1:1
(1) ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה AND THE LORD SAID UNTO MOSES GO IN UNTO PHARAOH and warn him.
רשב"ם על שמות י׳:א׳:א׳

בכל מכות לא מצינו שהודיע הקב"ה למשה שחיזק את לבו. אך בזאת שהודה פרעה שהוא הצדיק ואני ועמי הרשעים. ובזאת כתיב: ויוסף לחטוא, לכך הוזקק לומר: כי אני הכבדתי וגו' ואת לב עבדיו - שכך כתיב למעלה: ויכבד לבו.

Rashbam on Exodus 10:1:1
כי אני הכבדתי את לבו, during all the preceding plagues we do not find that G’d had told Moses that it was He Who had stiffened Pharaoh’s heart. However, since we have reached the stage where Pharaoh himself had said that “G’d is just whereas he and his people are the sinners,” (9,27) and still he had reneged and sinned deliberately, a phenomenon which must have seemed incomprehensible to Moses, G’d explains the psychology behind this, i.e. that it was not as hard to understand, as He Himself had to stiffen Pharaoh’s resolve causing him to renege. ואת לב עבדיו, as we are told in 9,34.

Yismach Moshe on 2nd answer of Ramban

על כן הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו להעמידו על קו הבחירה, אולי ישוב וישלחם מרצונו על ידי שיבחר בטוב, והוא עמד ברשעו על כן נענש, אלו תורף דברי הרמב"ן כפי שביארנו דבריו במקום אחר. וז"ש כאן בא אל פרעה והתרה בו כפירוש רש"י (ד"ה ויאמר), ושלא יאמר משה התראה זו מה טיבו, הא אין לך התראה גדולה מהמכות אלא שחיזק יקוק את לבו, אם כן אינו בבחירתו כלל, על כן אמר לו כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, אותו רכות הלב מה שנתרכך למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ואותו ההכרח שהוא שלי, אני נוטל ועודנו נשאר בבחירתו, לכך התרה בו אולי יחזור בו מדעתו ורצונו. ....

העמק דבר על שמות י׳:א׳:ב׳

כי אני וגו׳. שלא תאמר מה לו ולהתראה. אחרי שהוא מוחזק בכך וכדתניא בסנהדרין ד׳ פ״א התרו בו ושתק כו׳ פעם ראשונה ושניה מתרין בו שלישית כונסין אותו לכיפה מש״ה פי׳ המקום ית׳ הטעם שאין מוחזק כ״כ:

Haamek Davar on Exodus 10:1:2
...
ספורנו על שמות י׳:א׳:א׳

כי אני הכבדתי אף על פי שאמר משה ידעתי כי טרם תיראון חשב שאף על פי שלא יכנע לאל יתברך מיראת גדלו, מכל מקום ישמע בהיותו בלתי יכול עוד לסבול את רעת המכות, וזה חשב כאשר ראה שמכח המכה אמר יקוק הצדיק אמנם כאשר ראה שעם כל זה לא שמע חשב משה שהיתה ההתראה בו לריק, כי גם שלא יוכל לסבול לא ישמע, ולכן אמר לו יקוק יתברך אף על פי שעתה גם הוא הכביד לבו הנה אנכי כבר הכבדתי את לבו בשחין, וזה להרבות האותות בקרב מצרים, כדי שישוב איזה מהם בתשובה, ולמען יספרו ישראל לדורות ויכירו גדלי וטובי, לפיכך ההתראה ראויה אף על פי שלא ישמע פרעה:

Sforno on Exodus 10:1:1
כי אני הכבדתי, even though Moses had said; “I know that you do not yet relate with awe and reverence to G’d,” (9,30) he thought that even if he does not humble himself to G’d because of G’d’s greatness, at least he should do what G’d says seeing that he has no choice, and can no longer withstand the cumulative effect of the plagues. He had arrived at this conclusion when he noted the words ה' הצדיק, “the Lord is the Just One.” However, when he found out that all these pious words notwithstanding Pharaoh continued to oppose G’d’s will in spite of the fact that he found it impossible to cope with the plagues, Moses had come to the conclusion that warning Pharaoh of an impending plague was an exercise in futility. This is why G’d had to tell him at this stage that already during the sixth plague (9,12) He had stiffened Pharaoh’s heart so that ordinary rules of psychology could no longer be applied to this man. The purpose was to enable G’d to demonstrate more miracles so that maybe some Egyptians would be moved by what they experienced to become penitents. If so, the Israelites in the future would be able to tell their children of the greatness of G’d’s miracles. This in turn would convince mankind that G’d loved His creatures and was very patient with them, giving them opportunities to mend their ways. This is why the warning to Pharaoh was in place although it would prove ineffectual. G’d’s plan was
רמב"ן על שמות י׳:א׳:א׳

הודיע הקב"ה למשה שהוא הכביד את לבם עתה אחרי שפחדו ממנו בברד והתוודו על עוונם. ואמר לו הטעם כי עשיתי כן, למען שאשית בקרבם אלה האותות אשר אני חפץ לעשות בהם שידעו מצרים את גבורתי, לא שאעניש אותם יותר מפני הכובד הזה. ועוד כדי שתספר אתה וכל ישראל לדורות הבאים כוח מעשי, ותדעו כי אני יקוק, וכל אשר אחפוץ אעשה בשמים ובארץ:

Ramban on Exodus 10:1:1
...The reason I did this is to place My signs which I wish to perform- in their midst, so they can recognize my might; Not to punish them more for their stubbornness. Additionally for Israel to retell of My power.....
שמות י״א:ט׳
(ט) וַיֹּ֤אמֶר יקוק אֶל־מֹשֶׁ֔ה לֹא־יִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה לְמַ֛עַן רְב֥וֹת מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
Exodus 11:9
(9) Now the LORD had said to Moses, “Pharaoh will not heed you, in order that My marvels may be multiplied in the land of Egypt.”
רש"י על שמות י״א:ט׳:א׳
(א) למען רבות מופתי. מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער את מצרים:
Rashi on Exodus 11:9:1
(1) למען רבות מופתי SO THAT MY WONDERS MAY BE MULTIPLIED (more lit., so that my wonders may be many) — referring not to one wonder alone (the slaying of the firstborn) but to the slaying of the firstborn, the division of the Red Sea and the overthrowing of the Egyptians in it.
רמב"ן על שמות י״א:ט׳:א׳

בעבור שהיה ראוי שיפחד פרעה ועבדיו במכת הבכורות ויירא ממנה יותר מכל אשר בא עליהם, וכבר ראו כל דברי משה מתקיימים בהם, בעבור כן הודיעו השם שהוא מחזק את לבו כדי שירבה בו מופתיו במכת בכורות באדם ובבהמה ושפטים באלהיהם. ורש''י אמר מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער המצרים בתוכו. ולא יתכן זה בעבור שאמר (שמות י״א:י׳) ולא שלח את בני ישראל מארצו:

Ramban on Exodus 11:9:1
(1) AND THE ETERNAL SAID UNTO MOSES: PHARAOH WILL NOT HEARKEN UNTO YOU. It was to be expected that Pharaoh and his servants should dread the plague of the firstborn and be in consternation thereof moreso than for anything that had happened to them — indeed they had previously seen all the words of Moses fulfilled. G-d therefore informed Moses that it is He Who is hardening his [Pharaoh’s] heart, so that His wonders would be multiplied through the plague of the firstborn in both man and beast and the judgments He will execute against their gods.
Rashi commented: “So that My wonders may be multiplied. This refers to the slaying of the firstborn, the division of the Red Sea, and the overthrowing of the Egyptians in it.” This explanation is not possible, because of the verse after that which states, And the Eternal hardened Pharaoh’s heart, and he did not let the children of Israel go out of his land.

Various opinions and reasons for hardening Pharaohs' heart and its implications for his free will and punishment

Already mentioned 3 opinions

Malbim in source 7, and Noam Elimelech in 14. Both see it as a vehicle to give Pharaoh free will even under the circumstances.

Rashi in source 17 that Rbsh"o not interested in a half-baked teshuva.....

There are 4 points here. To motivate Egypt to authentic teshuva, to inspire fear in Jews, to teach a lesson for future genrations, and that only the last makah and yam was punishment
ספורנו על שמות ז׳:ג׳-ד׳

א) ואני אקשה. הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו חי אני נאם יקוק, אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה, אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו, וזה להשיב את המצרים בתשובה, בהודיע להם גדלו וחסדו באותות ובמופתים, כאמרו בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כחי ועם זה היתה הכונה שישראל יראו וייראו, כאמרו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר, ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך, שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גדלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באמרם הטרם תדע כי אבדה מצרים וזאת לא היתה תשובה כלל. אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר האל יתברך ואני אקשה את לב פרעה, שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, שמהם יכירו גדלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמתית. ולמען תספר אתה ישראל הרואה בצרתם, באזני בנך להודיע שכל אלה יפעל אל עם גבר להשיבו אליו, וזה כשיפשפשו במעשיהם בבוא עליהם איזה פורענות

ולא ישמע אליכם פרעה. לא קודם ההקשאה, גם לא אחרי כן עם ראותו רבוי האותות והמופתים, ולכן אעשה בהם שפטים, והם מכת בכורות וטביעת מצרים בים סוף, ששניהם בלבד היו על צד עונש להם מדה כנגד מדה. אבל שאר המכות היו אותות ומופתים להשיבם בתשובה, כאמרו בזאת תדע כי אני יקוק, בעבור תדע כי אני יקוק בקרב הארץ, למען תדע כי ליקוק הארץ, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר וידעתם. אתה ישראל והמצרים. וגם כשהטביעם בים לעשות באופן שהנשארים במצרים יכירו וידעו כאמרו וידעו מצרים כי אני יקוק.

Sforno on Exodus 7:3-4
(1) ואני אקשה, seeing that G’d is interested in the sinner’s repentance rather than his death (as we know from Ezekiel 33,11 חי אני, נאום ה', אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה, “by My life, I do not want the death of the wicked but that he return from his wicked path and live”), G’d told Moses that He would bring on numerous plagues, all in order to increase the chances that Pharaoh would finally see the light and become a genuine penitent. He hoped that by demonstrating His greatness and His power this would eventually cause the Egyptians to recognise all this. At the same time, G’d also spelled out a similar thought in 9,16 but aimed at the Israelites, when He said: “that the only reason He had not yet killed Pharaoh was so that in the course of more plagues you, the Jewish people, would come to recognise both G’d’s greatness and His patience.“ He also wanted the Jewish people to learn how to both love and revere Him when they witnessed and thought about the meaning of all these plagues. There can be no question that without G’d stiffening Pharaoh’s attitude from time to time, he would have collapsed much sooner and would have sent the Israelites on their desired journey. However, this would not have been the result of his repentance and humbling himself before the Lord, involving genuine regret about his previous errors, but the result of his impotence to withstand the pressure applied to him. He would have acted out of terror of what the next plague would do to him and to his country. If we needed confirmation of this, all we have to do is look at what his servants said to him when Moses threatened with the plague of locust. They said to him: “how long will you be obstinate, do you not see that Egypt will go down the drain?!” There was not a single word of regret of past errors, no word of recognition that G’d could have killed them all long before this and that He must therefore be very patient, and kind, but mere terror forced them to utter these words. (10,7) Keeping all this in mind, it is foolish to ask how G’d could punish Pharaoh after he Himself had interfered with his decision-making process by “stiffening his heart,” ואני אקשה את לב פרעה, I will stiffen the heart of Pharaoh, etc.” not in order to punish him but in order to finally trigger repentance in his heart. The operative clause is “in order that I can demonstrate all these miracles of Mine in his midst” (10,1), the purpose being to bring about his humbling himself in repentance and genuine contrition. If that wish of G’d would indeed materialise, the Jewish people also would tell of G’d’s greatness, (למען ספר את שמי, having observed at first hand how the mightiest secular power on earth turned into G’d fearing human beings.) They would tell their children and children’s children the lesson they had learned that G’d’s apparent cruelty is actually an act of loving kindness as it results in His creatures coming to love and to revere Him. [Noach, who had survived the destruction of mankind by a deliberate act of G’d’s kindness to him and his family, had not been able to relate to his children what G’d hoped that the Israelites would be able to relate to their children. Ed.] The basic lesson in ethics we derive from all this is that when suffering an affliction we must first and foremost examine our past actions to find out where we went wrong, and try to find out what these afflictions are intended to trigger in our memory so that we can improve our conduct both vis-à-vis G’d and our fellow man. (1) ולא ישמע אליכם פרעה; not before the plague materialises after the warning, nor even after the plague did come to pass. He will not listen to you even after having endured many such plagues. Seeing that this is so, I will be forced to bring retribution upon them. This retribution will take the form of the killing of the firstborn as well as the drowning of all the military might of Egypt in the sea. The retribution will be seen as a punishment to fit their crimes. All the other plagues are only designed to encourage repentance, not as a form of retribution. Four times the Torah introduces this objective of the plagues. In 7,17 the Torah writes למען תדע כי אני ה', “so that you will know that I am the Lord.” In 8,18 the Torah writes: בעבור תדע כי אני ה' בקרב הארץ, “so that you will know that I am the Lord in the midst of the earth (not only in heaven).” In 9,29 the Torah writes: למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר...וידעתם, “this is why I perform all these miracles of Mine right in its midst, so that you will tell…. and finally realise that there is no one like Me anywhere (9,14).”
We quoted the Yismach Moshe pshat in the 2nd answer -
רמב"ן על שמות ז׳:ג׳:א׳

(א) ואני אקשה את לב פרעה - אמרו במדרש רבה (שמו"ר ה ו): גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין, תחת שהעבידם בעבודה קשה. ועוד שם (יג ד): כי אני הכבדתי את לבו (להלן י א). אמר רבי יוחנן: מכאן פתחון פה למינין לומר לא הייתה ממנו שיעשה תשובה. אמר רבי שמעון בן לקיש: ייסתם פיהם של מינין, אלא אם ללצים הוא יליץ (משלי ג לד), מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל בו דלת מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. כך פרעה הרשע, כיון ששגר הקב"ה אצלו חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה אתה הקשית את עורפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך: והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו? ויש בו שני טעמים ושניהם אמת.

האחד, כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון.

והטעם השני, כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק ויחזק לב פרעה (להלן פסוק יג, כב, ח טו), ויכבד פרעה את לבו (להלן ח כח, ט ז). הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם, אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות, לא לעשות רצון בוראו. ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו, כעניין שכתוב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים וגו' (יחזקאל לח כג): ואשר אמר קודם המכות (לעיל ד כא): ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם, יודיע למשה העתיד לעשות בו במכות האחרונות, כעניין שאמר (לעיל ג יט): ואני ידעתי כי לא ייתן אתכם מלך מצרים להלוך. וזה טעם ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותיי, כלומר שאקשה לבו למען רבות מופתי בארץ מצרים. כי בחמש מכות האחרונות גם בטביעת הים נאמר ויחזק יקוק (להלן יד ח), כי לב מלך ביד יקוק על כל אשר יחפוץ יטנו..

Ramban on Exodus 7:3:1
...
בכור שור, שמות ז׳:ג׳:א׳

(א) ואני אקשה את לב. כדי להרבות מכותי עליו להגדיל שמי ולנקום נקמת עמי:

Bekhor Shor, Exodus 7:3:1
...
Hashem removes possibility for Teshuva
משנה תורה, הלכות תשובה ו׳:ג׳

(ג) ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה, הוא שהקב"ה אמר ליישעיהו השמן לב העם הזה וגו' וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת יקוק בעמו עד לאין מרפא כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר הבה נתחכמה לו נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו לפיכך חזק הקדוש ברוך הוא את לבו ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקב"ה אין אתה משלח שנאמר ואתה ועבדיך ידעתי וגו' ואולם בעבור זאת העמדתיך כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקדוש ברוך הוא התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו וכן סיחון לפי עונות שהיו לו נתחייב למונעו מן התשובה שנאמר... וכן הכנענים לפי תועבותיהן מנע מהן התשובה עד שעשו מלחמה עם ישראל שנאמר ..... וכן ישראל בימי אליהו לפי שהרבו לפשוע מנע מאותן המרבים לפשוע תשובה שנאמר....נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל ....אלא כולן חטאו מעצמן וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה.

Mishneh Torah, Repentance 6:3
...
Distinguishes on nuance with Rambam
באר מים חיים, שמות י׳:א׳:א׳-ג׳

(א) ויאמר יקוק אל משה בֹּא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני יקוק. ..... והענין על פי מה שאמרו חז"ל (שמות רבה י"ג, ג') על פסוק (משלי ג', ל"ד) אם ללצים הוא יליץ וגו' וזה לשונו: הקב"ה מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה וכו' עד אף כך פרעה הרשע כיון ששיגר הקב"ה יקוק פעמים ולא השגיח על דבריו אמר לו הקב"ה וכו' הריני מוסיף טומאה על טומאתך הוי כי אני הכבדתי את לבו וגו' וכן הוא בדברי הרמב"ם ז"ל באריכות (בפרק ו' מהלכות תשובה הלכה ג') עיין שם......

ואמנם זאת תדע אף שהקב"ה מנע התשובה ממנו, מכל מקום אם היה דוחק את עצמו בתשובה לפניו ודאי אשר היה נתקבל, וראיה שאחר מכת השחין שנאמר בה ויחזק יקוק את לב פרעה שכבר התחיל החזקת לבו מיקוק לפי שלא חזר מעצמו בחמשה מכות הראשונים כמאמר חז"ל (שמות רבה י"ג, ג') ואף על פי כן נאמר במכת ברד וירא פרעה כי חדל המטר וגו' ויסף לחטא ויכבד לבו וגו', ואם נאמר כי כבר נלקח הבחירה ממנו על כל צד לא שייך לומר ויסף לחטא, ועוד שהרי לבסוף כשטבע בים-סוף וחזר בתשובה לפניו ואמר מי כמכה באלים נתקבל ויצא מן הים כמאמר חז"ל (פרק דרבי אליעזר פרק מ"ג מובא בילקוט ת"ע רמז תק"ן) ...... ואם כבר לא היה ברשותו כלל לשלחם למה התרה בו אלא ודאי שאף שהקב"ה חיזק את לבו מכל מקום אם היה רוצה ודחק את עצמו ברצון שכלו לשלחם היה יוכל להתגבר על לבו ועל כן התרה בו שיתגבר על לבו הרע (ועיין ברמב"ם הנזכר שנדחק שם בישוב קושיא זו ולעניות דעתי נראה נכון במה שכתבנו).

The Chofetz Chaim, Shemos 7:3; makes a similar statement -that there are occasions when Hashem removes the divine assistance for Teshuva, but it still possible for the individual to achieve it on his own

Be'er Mayim Chaim, Exodus 10:1:1-3
...
Argues with both Rambam & Ramban
אברבנאל על תורה, שמות ז׳:ו׳:א׳-ג׳

(א) ואני אקשה את לב פרעה. הספק במאמר הזה מבואר והוא למה הקשה הש"י את לב פרעה ורצה להרבות מופתיו ומכותיו... למה אם כן נתחייב פרעה לקבל המכות האלה כמו שאמר.... והרב הגדול המימוני בהקדמת פירושו למסכת אבות ובספר המדע כתב בתשובת זה ואפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים הרבה עד שינתן הדין לפני דיין האמת שיהיו נפרעים מזה החוטא על החטאים שעשה מרצונו ודעתו ומונעים ממנו התשובה ואין מניחים לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאים שעשה.....ולדעת הזה גם כן נמשך הרמב"ן ונסתייע עם מה שאמרו במדרש גלה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין תחת שהעבידום בעבודה קשה וגם כן אמרו שם כי אני הכבדתי את לבו.... הא לך מבואר שלפי דעת שני הרבנים האלה היה קושי לב פרעה מניעת התשובה ממנו כדי להפרע ממנו על פשעו.

והדעת הזה מהמדרש ומחכמי מחברינו והוא אצלי זר וקשה מאד כפי מה שלמדונו הנביאים מדרכיו של הב"ה כי כלם נבאו פה אחד שלא יחפוץ במות רשע כי אם בשובו מדרכיו וחי' ונאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם .....

וכל זה איננו שוה לי לפי שעינינו הרואו' שאין הנדון דומה לראיה ושאין הדעת סובל שיהיה ממדתו של הב"ה לאמר לרשע הוסף רשע כמו שירא' מענין פרעה....

והרי א"כ היה הש"י מסלף רשעי' לרע ונועל בפניהם דלתי התשובה ללא סבה והראיה שהביא הרב מהפסוק השמן לב העם הזה אינו מחויב אדרבה המאמר ההוא מורה על הערה והזריזות בתשובה כמו שאמר פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו

והנני משיב על זה ג' תשובות בדברים נכוחים וישרים למוצאי דעת:

התשובה הא' היא כי כבר יתחייב אדם בכמה עונשים ויסורים מפני מה שחטא כנגד המקום ב"ה וינצל מהם כשישובו אל יקוק ויתחרט ממעשיו יבכה ויתחנן לפניו כי אז ישוב אל יקוק מחרון אפו וכמו שאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו אבל יש עונות אחרים שהם בין אדם לחבירו שבעשות אותם האדם אף שיחנן לפניו יתברך לא יעבור על חטאתו ולא יסלח לו. .....

והנה פרעה לא לבד חטא אל אלקים באמונותיו הנפסדות אבל גם לישראל עשה חמס גדול כי עם היות שגזר הש"י עליהם להיות גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם הנה פרעה ועמו הוסיפו להרע עמהם כי השליכו את בניהם ליאור וימררו את חייהם ...

ובעבור שפרעה וכל מצרים חטאו כנגד ישראל אם בשפיכות דמים ואם בג"ע גזל וחמס היה מן הדין שיענשו במכות באותות ובמופתים כדי רשעתם במספר ואף שישובו בתשובה ויחננו קולם לא יקובלו תפלותיהם אבל היתה מדת הדין שיקבלו עונש מעשיהם הרעים ואין זה סותר למאמר לא אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה כי שם בענין האמונות והמצות שבין אדם למקום הכתוב מדבר לא בעונשים הראוים כפי המשפט וזו היא התשובה הראשונה:

התשובה הב' היא שהנה המשפט הישר והדין הברור הוא שהנפש החוטאת היא תמות ושכל אדם יקבל גמול מעשיו אם לטוב אם לרע ואמנם תרופת התשובה היא חסד עליון מהאל יתברך מיוחד לעמו ונחלתו ישראל שבהיותם תחת השגחתו הפרטית בכל עת שישובו אליו ויקראו לו בכל לבבם ובכל נפשם ישמע אל ויענם. ....

אמנם שאר האומות לא בנקלה תועיל להם התשובה התפלה והתחנה לפניו יתברך מאחר שהם עובדי ע"כ והם בתשובתם יהיו כמו שטובל ושרץ בידו על אשר אינם שבים אל יקוק בכל נפשם ובכל מאדם ואין להקשות ע"ז מענין נינוה שקרא יונה בדבר הש"י עוד מ' יום ונינוה נהפכת ושבו אנשי נינוה מרעתם וינחם יקוק כי הנה כבר כתבתי בפי' הנבואה ההיא שלא רצה הב"ה על נינוה לשלוח את יונה ליסרם ולהזהירם ולקבל תשובתם אלא מפני שהיה רצונו שיהיה אשור שבט אפו ומטה זעמו ומפני זה חס הב"ה עליהם שלא יכלו כדי שיהיו מעותדים למועדי רגל של ישראל ולזה ברח יונה ושאל את נפשו למות על הצלת נינוה בדעתו שהוא יהיה הצר הצורר לכלות שבטי ישראל וכן מה שנא' רגע אדבר על גוי ועל ממלכה ושב הגוי ההוא מרעתו הכל הוא בתנאי שיעזבו ע"כ שבידם וישעו אל קדוש ישראל כי אז תדבק בהם ההשגחה ויזכו לחסד המחילה ורחמי התשובה. אמנם פרעה שהיה עובד ע"כ הוא וכל עמו לא היה ראוי שיקבלהו הש"י בתשובה ושיהיה בכלל ומודה ועוזב ירוחם מאחר שלא היה עוזב עבודת אלקיו וזו היא התשובה הב'

התשובה הג' והיא היותר נכונה בעיני שאין ענין קושי הלב הנז' בפרעה ובסיחון שהש"י הטה את לבבו שלא ישמע לדברי משה כי הוא קושי לבבו בעצם אבל היה קושי לבבו נמשך מהמכות במקרה כי בראותו מכת הדם ושסרה מיד ולא התמידה חשב בלבבו שלא היתה המכה ההיא דבר אלקים אלא דבר טבעי או מפאת המערכה.......

והנה אם כן לא היתה סבת קושי לב פרעה כי אם רבוי המכות והסרתן אחר היותן וכמו שמפאת המכות ההן הוכבד לב פרעה ונתקשה כן אמרו בשאר המכות האחרונות ויחזק יקוק את לב פרעה כי אני הכבדתי את לבו אין ענינו שה"בה הקשה את לבו ומנעהו מעשות מצות חלילה אלא שנתן בו אותן המכות שמפניהן בא לבו לידי קושי וכבדות ומזה הצד ייוחס אליו יתברך קושי לב פרעה לפי שנתן הוא יתברך המכות ההן בארצו עד שמפניהן הקשה פרעה את לבו........... והיה אם כן הש"י פועל רחוק או פועל במקרה לקושי לב פרעה ...... ומפני זה אמר הכתוב במקום הזה ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים כי מרבוי האותות והמופתים נמשך קושי לבבו לפי שלא ישמע אליהם פרעה מפני רבוי האותות והמופתים והסרתם ולזה בא פסוק ולא ישמע אליכם פרעה וגו' שהוא ביאור סבת קושי לב פרעה

Abarbanel on Torah, Exodus 7:6:1-3
...
שם משמואל, בא א׳:ב׳

בא אל פרעה, להבין מה זה נתינת טעם הכבדת לבו מצד השי"ת להצוואה שיבא אל פרעה, וכבר דברו מזה המפרשים, ונראה..דהנה גאולת מצרים היתה ע"י התגלות אלקות, עי"ז ברחו הסט"א ונתבטלו כהמס דונג מפני אש,..ונראה דלאו דוקא הגאולה היתה כן, רק כל העשר מכות שהיו אתחלתא דגאולה, היו בדרך זה שהי' התגלות אלקות בצד מה, ולעומת זה הי' ביטול בכח הסט"א וז"ש נגוף ורפוא, נגוף למצרים ורפוא לישראל, הוא מצד זה דכיון שהי' ע"י התגלות אלקית ובכן ישראל שהי' להם כח לקבל האלקית נתעלו עי"ז, והם נתבטלו ונוגפו, וכענין שאמר כ"ק זקיני זצוקללה"ה מקאצק זי"ע, דבעשר מכות שבאו על מצרים נתגלו העשרה מאמרות לישראל, בכל מכה ומכה מאמר אחד, בחשך נתגלה לישראל מאמר יהי אור, עכתדה"ק, והיינו בדרך זה כיון שהם אחד כנ"ל, ישראל קבלו ההתגלות אלקית כנ"ל, ובמצרים הי' ביטול, כנ"ל,..אך י"ל דהנה במטה הי' חקוק דצ"ך עד"ש באח"ב ובודאי ידעו המלאכים מקודם שיהיו עשר מכות כמו שהי' חקוק על המטה, וחשבו כי כל כחו של פרעה הוא רק עד ז' מכות כנגד ז' פרות הרעות כנ"ל שהקדושה נטבעת בהם, ובמכה השמינית שוב לא תהי' הקדושה נטבעת, ..:

Shem MiShmuel, Bo 1:2
...
Pharaoh being punished for denial & desecration of Hashems' name
גבורות השם ל״א:ד׳

"ואני אקשה את לב פרעה" (שמות ז, ג). ויש מקשים, למה הרבה הקב"ה המכות על פרעה למען רבות מופתיו בארץ מצרים, ומאחר שהיה רוצה פרעה לשמוע, למה נוהג עמו כל כך להקשות את לבו עד שלא יוכל לשמוע, ואם כן יהיה המכות עליו בחנם על לא פשעו. ואין זה קשיא של כלום, כי מפני שאמר פרעה (שמות ה, ב) "מי יקוק אשר אשמע בקולו", הרשע הזה ועמו היו גורמים שלא יהיה נודע שמו יקוק, כי הכל ידעו הכפירה, וגרם חלול שמו יתברך. לכך ראוי שיהיה נודע שמו יקוק על ידם, כיון שהיו כופרים בשמו יתברך. ולכך אמר (ראה שמות ז, פסוקים ג, ה) "ואני אקשה את לב פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים וידעו כי שמי יקוק", תחת אמרו "מי יקוק אשר אשמע בקולו". ולפיכך חייב פרעה לתקן מה שקלקל כבר, עד שעל ידו יהיה נודע שמו יתברך. לכך הקשה לבו שלא ישמע, למען יביא עליו יקוק מכות הכתובות, ואז יהיה נודע שמו יתברך.

Gevurot Hashem 31:4
...
Precursor to future redemption
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), בא א׳

למען שתי אותותי אלא בקרבו. יובן בס"ד דהנה ידוע שהטעם שהרבה הקב"ה אותות ומופתים במצרים והיה אפשר שיביא עליהם מכה אחת קשה עד שיוציאו את ישראל בע"כ ולמה היה הקב"ה מביא עליו מכה ואח"ך מכביד את לבו כדי להביא עליו מכה אחרת והוא משום דיציאת מצרים היא סימן לגאולה העתידה להיות בב"א והנה קרא כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות שכל האותות ומופתים שעשה הקב"ה ביציאת מצרים תהיה לעתיד ולכן הרבה הקב"ה אותות ומופתים ביציאת מצרים כדי שגם לעתיד יעשה כן והנה גאולת מצרים היתה מיד פרעה ועמו וגאולה העתידה תהיה מיד עשו הוא אדום כי הגלות הזה הוא גלות אדום הוא עשו והנה יובן כי מילוי פרעה כזה פ"ה רי"ש ע"ין ה"א מספר המילוי יעלה כמנין עשו ונמצא שעשו הוא רמוז בקרבו של פרעה כלומר באותיות המילוי שלו ובזה יובן בס"ד בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' וא"ת למה תכביד לבו כדי שתביא עליו מכות יותר די לו באחת ולא תכביד את לבו ואז מוכרח שיוציאם לז"א למען שתי אותותי אלה בקרבו ר"ל מה שאני מכביד לבו כדי להביא עליו מכות יותר לא בשביל זאת נתכוונתי אלא כל כוונתי כרי לעשות אותותי אלה בקרבו כלומר בעשו שהוא רמוז בקרבו באותיות המילוי שלו שכל מה שאנכי עושה בגאולה זו כן אעשה בגאולה אחרונה שאגאלם מיד עשו ולכן אנכי מרבה אותותי בזאת הגאולה כדי שגם בעשו אעשה כן וכמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:

Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim), Bo 1
...
אור החיים על שמות י׳:א׳:ד׳-ז׳

כי אני הכבדתי. ואת לב עבדיו. טעם כובד לב עבדיו הוא לבל יעצוהו לשלח גם שבזה תהיה הבאת המכות לכל מצרים ולא לפרעה לבד כי בזה לא יהי' פרסום המכות אשר יביא יקוק על פרעה לבד והגם שלא הזכיר יקוק פרט זה בשליחות ראשונה ולא אמר אלא אחזק את לב פרעה אמר העיקר ובכללו הם עבדיו.....

לזה אמר אליו טעם למען שיתי אותותי אלה פירוש אותות שאני רוצה לעשות בעולמי כדי שיכירו ישראל האלהות עדיין נשארו מהם אלה להשלמת האמונה, כי בכל שבע מכות שעברו אין בהם הכחשה למשתחוה לשמש או לירח, גם לאשר יטעה כי בורא הרוח אינו בורא העפר,

Or HaChaim on Exodus 10:1:4-7
כי אני הכבדתי את לבו, "for I have hardened his heart, etc." G'd means that Moses would realise as of now that He had indeed hardened Pharaoh's heart. Even the most obstinate person would have broken down by now if he had experienced what Pharaoh had endured during the last seven plagues. Only intervention by G'd could have accounted for his continued refusal to let the Israelites depart. G'd did not, of course, interfere outright with Pharaoh's free will; rather He performed a miracle such as the immunity of the wheat and spelt to the plague of hail, to give Pharaoh a chance to delude himself that G'd's power did not extend to those two categories of grain. When G'd said כי אני הכבדתי He referred to that phenomenon in the past tense. It is also possible that G'd's words were directed primarily at Moses who must have despaired of the purpose of going to Pharaoh time and again without accomplishing his mission. G'd told Moses that Pharaoh's obstinacy was not that of an ordinary human being, but the reason he could not respond as he should was that G'd Himself had hardened his heart. The moment G'd decided not to interfere with whatever motivated Pharaoh's decisions he would relent and send the Israelites on their way. ואת לב עבדיו, and the heart of his servants, etc. The reason G'd also had to harden the heart of Pharaoh's advisers was so that they would not urge him to release the Israelites. G'd had to do so in order to bring the plagues not only on Pharaoh but on the whole nation. If Pharaoh had been the only one punished, this would not have made an impact on the people. Although G'd had not mentioned this detail to Moses at the beginning of his mission, and He had spoken only of hardening Pharaoh's heart at that time, He had told Moses the essential part of what would happen. Perhaps G'd wanted to explain to Moses at this stage that not only one man was obstinate, i.e. Pharaoh, but also his servants. He may have been prompted to do so now because of Moses' gratuitous remark in 9,30 that both Pharaoh and his servants had not yet developed true fear of the Lord. Moses' comment had indicated that he had not previously understood the word "Pharaoh" to include also Pharaoh's entourage. Therefore G'd explained to him that the obstinacy of the servants could also be explained by the same phenomenon as that of their master, i.e. that G'd had interfered with their normal decision-making process. Up until now, Moses had assumed that the servants were naturally obstinate whereas Pharaoh had only remained obstinate because G'd had interfered. G'd was at pains to correct Moses' error. למען שתי אותותי אלה בקרבו, "so that I might display My signs in the midst of them." Why did the Torah have to write אותותי אלה, "these My signs?" This implies that the main reason G'd hardened Pharaoh's heart was to have an opportunity to display miracles. Furthermore, why did the Torah have to add בקרבו, "in their midst?" Where else would G'd perform these miracles? We may understand these expressions on the basis of Shemot Rabbah 12,5 that the plagues in Egypt were to demonstrate that G'd is Ruler and Master. He is Master inasmuch that He desires to bring Israel closer to become His servants and to cleave to Him. In order to do this He had to demonstrate that it was foolish to put one's trust in anyone but Him. He had not yet shown them that He creates the wind and employs the wind as His angels (messengers). He had also not yet demonstrated to the Israelites that He created light and darkness. Having told Moses that He, G'd had made Pharaoh unresponsive, Moses would have been entitled to ask: "why bother?" G'd therefore justified the plagues which were yet to occur as designed to demonstrate His creative power in the spheres we have just mentioned. Regarding the chance of Pharaoh's responding to them, it was true that these miracles were somewhat wasted, but their impact on Israel was vital. The seven plagues which had occurred so far did not offer an answer to people who wanted to worship such powers of nature as the sun and the moon. Anyone who claimed that the force which created earth was not the same force which created the wind could not find proof that he had been wrong by experiencing any of those plagues. The plague of locusts would demonstrate G'd's power to employ the wind as His messenger, by the wind bringing the locusts and removing them. It would even carry away all the locusts which had died so that the Egyptians would not benefit from the dead locusts as mentioned in Shemot Rabbah 13,7. The plague of darkness would demonstrate that G'd had created the luminaries, and exercised control over them. The plague of the dying of the firstborn demonstrated that G'd creates every creature and can distinguish between who was the issue of the first drop of semen (Baba Metzia 61). This plague also generated the commandment in 13,2 to sanctify every firstborn. One of the reasons for that commandment was that it serve as a reminder that it is G'd who creates the firstborn out of the womb of his mother in order that he should be His servant. When G'd encountered this evil Pharaoh, He made use of him by hardening his heart and performing miracles which would make him taste the cup of retribution. Had it not been for these various considerations G'd would not have troubled Himself to orchestrate all these major changes in nature.

Lessons of Makos

Nesivos Shalom

Reb Yerucham

For a 1 page synopsis of the various answers and opinions with source footnotes,

go to www.sefaria.org/sheets/373898