אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר מֶרְיוֹן אִית כַּלְבִּין בְּרוֹמִי דְּיָדְעִין לְמִשְׁתַּדְּלָא, אָזֵיל וְיָתֵיב קַמֵּי פְּלָטֵירָא, וַעֲבֵיד גַּרְמֵיהּ מִתְנַמְנֵם וּמָרֵי פְּלָטֵירָא מִתְנַמְנֵם, וְהוּא שָׁמוּט עִגּוּלָא אַאַרְעָא עַד דְּהַוְיָא מְצַמֵּית לוֹן הוּא מִשְׂתַּכֵּר עִגּוּלָא וּמְהַלֵּךְ בֵּיהּ.
Rabbi Tanchum bar Merion said: there are dogs in Rome that know how to insinuate themselves, [the dog] goes and sits in front of a shop, and he pretends to take a nap, and the shopkeeper takes a nap, and the dog lets a bread roll fall near the ground, and and as onlookers are collecting [the scattered pile] the dog gets a bread roll for himself.
וּמַהוּ רְאֵה דְּרָכֶיהָ וַחֲכָם, רַבָּנָן אָמְרֵי רְאֵה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֶׁבּוֹרַחַת מִן הַגָּזֵל. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא מַעֲשֶׂה בִּנְמָלָה אַחַת שֶׁהִפִּילָה חִטָּה אַחַת, וְהָיוּ כֻּלָּן בָּאוֹת וּמְרִיחוֹת בָּהּ, וְלֹא הָיְתָה אַחַת מֵהֶן נוֹטֶלֶת אוֹתָהּ, בָּאָה אוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה שֶׁלָּהּ וְנָטְלָה אוֹתָהּ, רְאֵה חָכְמָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. וְכָל הַשֶּׁבַח הַזֶּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֶׁלֹא לָמְדָה מִבִּרְיָה, וְלֹא שׁוֹפֵט וְלֹא שׁוֹטֵר יֵשׁ לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמשֵׁל, אַתֶּם שֶׁמִּנִּיתִי לָכֶם שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּשְׁמְעוּ לָהֶן, הֱוֵי שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ.
And what is "study its ways and learn"? Our rabbis say study its manners, because it flees from theft. Rabbi Shimon ben Halafta said: It once happened that a single ant dropped a grain. And all of them (the ants) were coming by and smelling it, and yet not one of them took it. The one who it belonged to came and took it. See the wisdom that there is in it (the ant). And all of this praise that it has it did not learn from a creation, and it does not have a judge or an officer. As it is stated, "Without leaders, officers, or rulers." You for whom I have designated judges and officers, all the more-so that you shall listen to them, and there will be judges and officers set for you in all of your gates.
אמרו רבותינו מעשה היה בישראל אחד שהיה לו פרה אחת חורשת נתמעטה ידו ומכרה לו לגוי אחד כיון שלקחה הגוי וחרשה (עמה) [עמו] ששת ימים של חול בשבת הוציאה שתחרוש עמו ורבצה לו תחת העול היה הולך ומכה אותה והיא אינה זזה ממקומה כיון שראה כן הלך ואמר לאותו ישראל שמכרה לו בא טול פרתך שמא צער יש בה שהרי כמה אני מכה אותה והיא אינה זזה ממקומה אותו ישראל הבין לומר בשביל של שבת והיתה למודה לנוח בשבת א"ל בא ואני מעמידה כיון שבא ואמר לה באזנה פרה פרה את יודעת כשהיית ברשותי היית חורשת ימי החול בשבת היית נינוח עכשיו שגרמו עונותי ואת ברשות גוי בבקשה ממך עמדי וחרשי ומיד עמדה וחרשה א"ל אותו הגוי אני מבקשך טול פרתך עד עכשיו אני בא ומיסב אחריך שתהא בא ומעמידה על אחת חוץ מזו ומזו (ואיני) [איני] מניחך עד שתאמר לי מה עשית לה באזנה אני נתייגעתי בה והכיתי אותה ולא עמדה התחיל אותו ישראל מפייסו ואומר לו לא כשוף ולא כשפים עשיתי אלא כך וכך הסחתי לה באזנה ועמדה וחרשה מיד נתיירא הגוי אמר ומה אם פרה שאין לה לא שיחה ולא דעת הכירה את בוראה ואני שייצרני יוצרי בדמותו ונתן בי דעת איני הולך ומכיר את בוראי מיד בא ונתגייר ולמד וזכה לתורה והיו קוראים שמו יוחנן בן תורתה ועד עכשיו רבותינו אומרים הלכה משמו ואם תמיה אתה שעל ידי פרה נתקרב אדם אחד לכנפי שכינה הרי על ידי פרה היא (טהרתו) [טהרתן] של כל ישראל ממה שקראו בענין זאת חקת התורה:
Our rabbis taught: An incident once took place with a Jewish man who had one cow [which he used] for ploughing. [Then], his hand [fortune] was diminished and he sold her* [the cow] to a non-Jewish man and it ploughed with him [for the] six day of the week. On Shabbat he took her out to plough with him and she laid down under the yoke. He then walked [to the cow] and hit her, and she did not move from her place. Since he saw it was so, he walked and said to the Jewish man who sold her to him: "Come [and] take your cow, perhaps she has some [debilitating] pain since [no matter] how many times I hit her and she [still] does not move from her place." The Jewish man understood [the cause of the cow's action], saying [to himself] this is for the sake of Shabbat, [for] she has learned to rest on Shabbat. He [the Jew] said to him [the non-Jew]: "Come, I will make her stand up." When he neared [the cow], he spoke into the cow's ear: "Cow, you know that when you were in my possession you would plough during the days of the week and on Shabbat you would rest. [But] now that I have been afflicted by suffering, and you are in the hands of a non-Jew I am asking you to stand up and plough." Immediately, she stood up and ploughed. The non-Jew said to him: "I had not asked you to take the cow until now, and I did not come to you to address any matter apart from this. And I will not let you go until you tell me what you did to her in her ear, [for] I struggled with her and I hit her and she did not stand up." The Jewish man began to appease him and said: "I did no magic or sorcery, rather in this specific manner did I divert her." Immediately, the non-Jew was awestruck, saying [to himself]: If a cow which does not have [the ability of] speech nor understanding can recognize her Creator, then how can I - who was formed in His image, and who was given understanding - not walk and recognize my Creator. Immediately, he went and converted. And he studied and became worthy of [teaching] Torah. And they called his name "Yochanan be Tortah" and [even] until today, our Rabbis have reported Halacha in his name. And if you will wonder how it came to be that a cow led one man to be gathered under the wings of the Divine Presence, in fact, on the account of a cow all of Israel became pure as we read concerning [the Red Heifer] "This is the statute of the Torah" (Numbers 19:2).
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הֲווֹ לֵיהּ הָנָךְ עִיזֵּי, אֲמַרוּ לֵיהּ: קָא מַפְסְדָן. אֲמַר: אִי קָא מַפְסְדָן — נֵיכְלִינְהוּ דּוּבֵּי, וְאִי לָא — כֹּל חֲדָא וַחֲדָא תַּיְתֵי לְאוּרְתָּא דּוּבָּא בְּקַרְנַיְיהוּ. לְאוּרְתָּא אַיְיתַי כֹּל חֲדָא וַחֲדָא דּוּבָּא בְּקַרְנַיְיהוּ....
וְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא מֵהֵיכָן הֲווֹ לֵיהּ עִזִּים? וְהָא עָנִי הֲוֵי! וְעוֹד, אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? אָמַר רַב פִּנְחָס: מַעֲשֶׂה וְעָבַר אָדָם אֶחָד עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ וְהִנִּיחַ שָׁם תַּרְנְגוֹלִין, וּמְצָאָתַן אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, וְאָמַר לָהּ: אַל תֹּאכְלִי מִבֵּיצֵיהֶן. וְהִרְבּוּ בֵּיצִים וְתַרְנְגוֹלִין וְהָיוּ מְצַעֲרִין אוֹתָם, וּמְכָרָן וְקָנָה בִּדְמֵיהֶן עִזִּים. פַּעַם אַחַת עָבַר אוֹתוֹ אָדָם שֶׁאָבְדוּ מִמֶּנּוּ הַתַּרְנְגוֹלִין וְאָמַר לַחֲבֵירוֹ: בְּכָאן הִנַּחְתִּי הַתַּרְנְגוֹלִין שֶׁלִּי. שָׁמַע רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר לוֹ: יֵשׁ לְךָ בָּהֶן סִימָן? אָמַר לוֹ: הֵן. נָתַן לוֹ סִימָן וְנָטַל אֶת הָעִיזִּין, וְהֵן הֵן עִיזֵּי דְּאַיְיתוֹ דּוּבֵּי בְּקַרְנַיְיהוּ.
Rabbi Ḥanina ben Dosa had some goats. His neighbors said to him: Your goats are damaging our property by eating in our fields. He said to them: If they are causing damage, let them be eaten by bears. But if they are not eating your property, let each of them, this evening, bring a bear impaled between its horns. That evening, each one brought in a bear impaled between its horns....
The Gemara asks a question about one of the details of this story. And Rabbi Ḥanina ben Dosa, from where did he have goats? Wasn’t he poor, as stated above? And furthermore, the Sages have said: One may not raise small, domesticated animals in Eretz Yisrael, as they destroy the fields and property of others. How, then, could Rabbi Ḥanina ben Dosa raise goats? Rav Pineḥas said that this is how it came to pass: An incident occurred in which a certain man passed by the entrance of Rabbi Ḥanina’s house and left chickens there. And Rabbi Ḥanina ben Dosa’s wife found them and cared for them. And Rabbi Ḥanina said her: Do not eat of their eggs, as they are not ours. And the chickens laid many eggs, and chickens hatched from the eggs. And as the noise and mess of the chickens were distressing them, they sold them and bought goats with their proceeds. Once that same man who lost the chickens passed by and said to his companion: Here is where I left my chickens. Rabbi Ḥanina heard this and said to him: Do you have a sign by which to identify them? He said to him: Yes. He gave him the sign and took the goats. The Gemara concludes: And these are the very goats that brought bears impaled between their horns.
(לח) ט׳) אמר לו מפני מה הקב״ה ברא בעולמו צירעין ועכביש שמפסידין ואין בהם הנאה? אמר לו פעם אחת היה דוד מלך ישראל ע״ה יושב בגנו וראה צירעה אוכלת עכביש ובא שוטה ובידו עץ והיה מגרשם, אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע מה הנאה באלו שבראת בעולמך צירעה אוכלת דבש ומשחתת ואין בה הנאה, עכביש יארוג כל השנה ולא ילבשנו, שוטה חסר דעה מזיק את הבריות ואינו יודע יחודך וגבורתך ואין בו הנאה לעולם. אמר לו הקב״ה דוד! מלעיג אתה על הבריות תבא שעה ותצטרך להם ותדע למה נבראו. וכשנחבא במערה מפני שאול המלך שלח הקב״ה עכביש וארגה על פי המערה וסגרה אותו, בא שאול וראה ארוג אמר בודאי לא נכנס אדם הנה שאם נכנס היה קורע הארוג לקרעים והלך ולא נכנס לשם, וכשיצא דוד וראה העכביש נשקה ואמר לה ברוך בוראיך וברוכה את, רבש"ע מי יעשה כמעשיך וכגבורותיך שכל מעשיך נאים.
(ח) שמח מצרים בצאתם. אמר רבי ברכיה משל לבעל בשר שהיה רוכב על החמור. חמרא מסכי אימת נחית ליה מיניה ואיהו מסכי אימת ניחות מן חמרא. כיון דנחית ליה חדי גברא וחדי חמרא ולית אנן ידעי מאן חדי טפי. כך כשהיו ישראל במצרים היו המכות באות על המצרים והיו מקוים המצרים אימתי יצאו ישראל וישראל מקוים אימתי יגאלנו הקב"ה. כיון שנגאלו התחילו אלו ואלו שמחים ואין אנו יודעין מי שמח יותר. ממה שאמר דוד שמח מצרים בצאתם אנו יודעים שמצרים שמחו יותר:
(8) "Egypt rejoiced at their departure" (Psalms 105:38) Rabbi Berchiah said: this can be compared to a corpulent man that was riding on a donkey. The donkey hopes, "When will he get down from me?!" and [the man] himself hopes, "When will I get off the donkey?!". When he gets down, the man rejoiced and the donkey rejoices. But I don't know who is happier. Such was it when Israel was in Egypt. The plagues were coming on the Egyptians and the Egyptians were hoping, "When will Israel go out?!" And Israel was hoping, "When will the Holy One Blessed Be He redeem us?" When they were redeemed, both these and these were happy, but we don't know who was happier. From what David said: "Egypt rejoiced at their departure", we know that Egypt was happier.
ג) ד"א ואשא אתכם על כנפי נשרים, מה נשתנה נשר זה מכל העופות כולם, שכל העופות כולן נותנין את בניהם בין רגליהם מפני שהן מתייראין מעוף אחר שהוא פורח על גביהם, אבל הנשר הזה אינו מתיירא אלא מאדם זה בלבד שלא יזרוק בו חץ, אמר מוטב שיכנס בו ולא בבנו. – משל לאחד שהיה מהלך בדרך, והיה בנו מנהיג לפניו, ובאו לסטים לשבותו מלפניו, נטלו מלפניו ונתנו מלאחריו; בא הזאב לטרפו מאחוריו, נטלו מאחריו ונתנו לפניו, לסטים מלפניו וזאב מלאחריו נטלו ונתנו על כתיפו, שנ' (דברים א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך וגו'.
(3) Variantly: "and I bore you on eagles' wings": How is the eagle different from all other birds? All other birds keep their young under their feet, fearing other birds that fly above them — unlike the eagle, who fears man alone, that he not shoot an arrow at him. Better that it strike it and not its young. An analogy: A man was walking on the road leading his son before him, when robbers came to snatch his son — whereupon he placed him behind him — whereupon a wolf came to snatch him from behind — whereupon he placed him before him. Robbers before him and a wolf behind him, he took his son and placed him on his shoulder, viz.: (Devarim 1:31) "… and in the desert, where you saw how the L rd your G d bore you, as a man bears his son.