וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃
שפרה. יוֹכֶבֶד, עַל שֵׁם שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד (שם):
שפרה SHIPHRAH — This was Jochebed; she bore this additional name because she used to put the babe after its birth into good physical condition (משפרת) by the care she bestowed upon it (Sotah 11b).
ולא היו עבריות, כי איך יבטח ליבו בנשים העבריות שימיתו ולדיהן, אבל היו נשים מצריות מילדות את העבריות, ר"ל עוזרות אותן ללדת, כמו שאמר "בילדכן את העבריות".
מצאתי ששפרה ופועה מצריות היו מתחילה ונתגיירו, דאם לא כן תימה, היאך ציוה אותן להרוג היהודים. וגם הם – היאך הודו לדבריו, והא אמרינן: בכל יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים? לכך כתיב "ותיראנה המילדות את האלוקים", אע"פ שלא היו מתיראות מלכתחילה בגויותן. ואם לא כן (=דאם לא מצריות היו) מאי רבותייהו? ומאי יראה היה זה? פשיטא. ואע"פ שפרעה נתן להם שוחד, לא רצו לקבל.
ותחיין את הילדים. מְסַפְּקוֹת לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן.
ותחיין את הילדים This may mean THEY MAINTAINED THE CHILDREN IN LIFE — they provided them with food
"ותחיין את הילדים" – וכי מאחר שלא עשו כאשר דבר אליהן, אין אנו יודעים שקיימו את הילדים? למה הוצרך הכתוב לומר "ותחיינה את הילדים"? יש קילוס בתוך קילוס: לא דיין שלא קיימו את דבריו אלא עוד הוסיפו לעשות עמהן טובות; יש מהן שהיו עניות והולכות המילדות ומגבות מים ומזון מבתיהן של עשירות ובאות ונותנות לעניות, והן מחיות את בניהן; הוא שכתוב "ותחיין את הילדים".
ד"ה ותחיין את הילדים: אמר ראב"ע "יותר ממשפטן הראשון". הביאוהו לזה שתי סיבות: האחת כפל לשון, רצוני: אמרו "ולא עשו", ואמרו "ותחיינה". הסיבה השנית לשון הפועל הדגוש באמרו "ותחיין". והנה אין אחת מאלה סיבה כלל, וכבר קדם לנו הדיבור בכל זה* והנה כתוב "וכל הבת תחיון", כי לא ציוה להם שיעשו פעולות מופלגות להחיותם, או שיוליכום בביתם ויגדלום, רק "ואם בת היא וחיה"; ולכן מלך מצרים שאמר להם "מדוע עשיתם הדבר הזה ותחיין את הילדים?", הכוונה בלי ספק: מדוע לא המיתן אותם? ומה היא הפלגת הפעולות שתעשינה אלו שתי המילדות עתה "יותר ממשפטן הראשון", כמו שאמר האבן עזרא, כי זה בטל מכמה פנים: וזה ידוע כי המילדת אינה מינקת, ומלאכתה מוגבלת, ומה יהיה התוספת בזה? ואם תאמר: בחריצות ובזריזות תנועתה – האם זה השם מורגש שיוכל פרעה להתפישן בזה ולומר להן: "מדוע עשיתן הדבר הזה?!" ועוד: מה יניעם להזדרז עתה יותר מלפנים? ודי אם היו עושות כמשפטן, כי צדיקות ונשי חיל היו גם היום, גם תמול, גם שלשום. ואם תאמר: מדוע יאמר שתי לשונות, שדי באחד? התשובה: כי אלו הטענות מי שלא ידע המקרא ולא לשון, וכלל הטוענים כמו זה "בנים סכלים המה ולא נבונים".
כי חיות הנה. בְּקִיאוֹת כַּמְיַלְּדוֹת, תַּרְגּוּם מְיַלְּדוֹת חַיָּתָא. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ הֲרֵי הֵן מְשׁוּלוֹת כְּחַיּוֹת הַשָּׂדֶה (סוטה י"א), שֶׁאֵינָן צְרִיכוֹת מְיַלְּדוֹת. וְהֵיכָן מְשׁוּלוֹת לְחַיּוֹת? גּוּר אַרְיֵה, זְאֵב יִטְרָף (בראשית מ"ט), בְּכוֹר שׁוֹרוֹ (דברים ל"ג), אַיָּלָה שְׁלֻחָה (בראשית מ"ט), וּמִי שֶׁלֹּא נִכְתַּב בּוֹ, הֲרֵי הַכָּתוּב כְּלָלָן וַיְבָרֶךְ אוֹתָם (שם), וְעוֹד כְּתִיב מָה אִמְּךָ לְבִיָּא (יחזקאל י"ט):
וַיֵּ֥יטֶב אֱלֹקִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד׃
ומהו הטובה וכו'. כלומר שאין עשיית הבתים לחוד וההטבה לחוד, שאף עשיית הבתים בכלל ההטבה הוא, אם כן צריך לומר שהוא ביאור אל "ויטב אלקים" ו'מהו הטובה וכו'':
וייטב אלקים, הודיע שפרעה הבין האמת שלא המיתו הילדים מפני יראת אלקים והיה בלבו נעשות להם רעה רק שאלקים היטיב למילדות ולא עשה להם רע מאומה, וגם נכלל בזה שה' נתן שכרם בעה"ז בטובת עה"ז, אבל אחר שראה פרעה כי וירב העם ויעצמו מאד, שהתרבו עוד יותר ע"מ שהתרבו ועצמו עד עתה, כי כפי שחשב מחשבות לכלותם כן היה מטוב ההשגחה להרבותם:
And because the midwives feared God, He established households for them.