Episode 61 - The Secret Of The Jewish Leap Year
ת"ר אין מעברין את השנה לפני ראש השנה ואם עיברוה אינה מעוברת אבל מפני הדחק מעברין אותה אחר ראש השנה מיד ואעפ"כ אין מעברין אלא אדר

§ The Sages taught in a baraita (Tosefta 2:3): The court may not make a leap year before Rosh HaShana. And if the court did this, it is not intercalated. But if there was a need to intercalate it early due to exigent circumstances, e.g., religious persecution, they may intercalate it immediately after Rosh HaShana. Even so, they may intercalate it only by adding a second month of Adar.

ואעפ"כ אין מעברין - אותה בשני חדשים אחרים אלא כשיגיע אדר יעשו שני אדרים:

They can't repeat any other month, rather when Adar arrives, make two Adars.

אין מעברין אלא אדר - וכל שאר החדשים אין מעברין דכתיב (אסתר ג) לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ואי מעברין אחת משאר החדשים לא הוי אדר שנים עשר:

רַבִּי אֶלְעָזָר כִּי הֲוָה סָלֵיק לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמַר פְּלַטִי לִי מֵחֲדָא כִּי סַמְכוּהוּ אֲמַר פְּלַטִי לִי מִתַּרְתֵּי כִּי אוֹתְבוּהוּ בְּסוֹד הָעִיבּוּר אֲמַר פְּלַטִי לִי מִתְּלָת שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיְתָה יָדִי אֶל הַנְּבִיאִים הַחוֹזִים שָׁוְא וְגוֹ׳ בְּסוֹד עַמִּי לֹא יִהְיוּ זֶה סוֹד עִיבּוּר וּבִכְתָב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּתֵבוּ זֶה סְמִיכָה וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹאוּ כְּמַשְׁמָעוֹ

§ The Gemara relates that when Rabbi Elazar ascended to Eretz Yisrael he said: I have been spared one curse. When they ordained him and awarded him the title of Rabbi, he said: I have been spared two. When they appointed him to sit in the council of Sages who dealt with the secret of the intercalation of the calendar, he said: I have been spared three. As it is stated: “And My hand shall be against the prophets that see vanity, and that divine lies; they shall not be in the council of My people...” (Ezekiel 13:9). “They shall not be in the council of My people,” this is referring to the council of the secret of the intercalation of the calendar; “neither shall they be written in the register of the house of Israel,” this is referring to ordination; “neither shall they enter into the land of Israel,” this is understood as per its plain meaning.

(א) בעשרים ושמונה באלול נבראו חמה ולבנה ומנין שהוא שנים וחדשים וימים ולילות שעות וקצים ותקופות ומחזורות ועיבורין היו לפני הקב"ה והיה מעבר את השנה ואחר כך מסרן לאדם הראשון בגן עדן, שנאמר (בראשית ה, א): "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם", מנין עולם לכל תולדות בני אדם.

(ב) אדם מסר לחנוך ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה, שנאמר (בראשית ה, כב): "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹקִים" וגו', ויתהלך חנוך בדרכי מנין העולם שמסר אלקים לאדם, וחנוך מסר לנח סוד העיבור ועיבר את השנה, ואמר (בראשית ח, כב): "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף". זרע זה תקופת תשרי. קציר זו תקופת ניסן. קור זו תקופת טבת. וחום זו תקופת תמוז. וקיץ בעתו וחורף בעתו.

(ג) מנין החמה ביום ומנין הלבנה בלילה לא ישבותו.

(ד) נח מסר לשם ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה ונקרא כהן וכי שם בן נח כהן היה אלא ע"י שהיה בכור והיה משרת ביום ובלילה לפיכך נקרא כהן, שנאמר (בראשית יד, יח): "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם" וגו'. ושם מסר לאברהם ונכנס בסוד העיבור ועביר השנה ונקרא כהן, שנאמר (תהלים קי, ד): "נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם". ומנין שמסר שם לאברהם, שנאמר (תהלים קי, ד): "עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק". אברהם מסר ליצחק ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה לאחר מותו של אברהם, שנאמר (בראשית כה, יא): "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ" שנכנס בסוד העיבור יצחק מסר ליעקב ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה יצא יעקב לחוצה לארץ ובקש לעבר את השנה בחוצה לארץ אמר לו הקב"ה: יעקב אין לך רשות לעבר את השנה בחוצה לארץ, הרי יצחק אביך הוא יעבר את השנה בארץ, שנאמר (בראשית לה, ט): "וַיֵּרָא אֱלֹקִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ", ולמה עוד שפעם ראשונה נגלה עליו ומנעו מלעבר את השנה בחוצה לארץ וכשבא לארץ א"ל הקב"ה קום עבר את השנה, שנאמר וירא אלקים אל יעקב וגו' ויברך אותו על שנכנס בסוד העיבור וברכו ברכת עולם. מכאן אמרו אפילו צדיקים וחכמים בח"ל ורועה צאן ובקר בארץ אין מעברין את השנה אלא ע"י רועה צאן ובקר אפי' נביאים בח"ל והדיוטים בא"י אין מעברין את השנה אלא ע"י הדיוטים שבארץ. גלו לבבל היו מעברין את השנה ע"י הנשאר בארץ. לא נשאר אחד בארץ היו מעברין את השנה בבבל. עלה עזרא וכל הקהל עמו ורצה יחזקאל לעבר את השנה בבבל, אמר לו הקב"ה: יחזקאל אין לך רשות לעבר את השנה בח"ל הרי ישראל אחיהם והם יעברו את השנה, שנאמר (יחזקאל לו, יז): "בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִין עַל אַדְמָתָם", שלהן היא לעבר את השנה.

(ה) יעקב מסר ליוסף ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה במצרים מת יוסף ואחיו נתמעטו העיבורין מישראל וכשם שנתמעטו העיבורין מישראל בשיעבוד מצרים כך עתידים לימעט בסוף שעבוד מלכות הרביעית עד שיבא מלך המשיח. כשם שנגלה הקב"ה על משה ועל אהרן במצרים כך הוא עתיד להגלות עלינו בסוף מלכות רביעית, שנאמר (שמות יב, א): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם". מהו לאמור אמור להם לישראל עד עכשיו אצלי היה סוד העיבור, מכאן ואילך שלכם הוא לעבר את השנה.

(1) THE PRINCIPLE OF INTERCALATION
ON the 28th of Ellul the sun and the moon were created. The number of years, months, days, nights, terms, seasons, cycles, and intercalation were before the Holy One, blessed be He, and He intercalated the years and afterwards He delivered the (calculations) to the first man in the garden of Eden, as it is said, "This is the calculation for the generations of Adam" (Gen. 5:1), the calculation of the world is therein for the generations of the children of Adam.

(2) Adam handed on the tradition to Enoch, who was initiated in the principle of intercalation, and he intercalated the year, as it is said, "And Enoch walked with God" (Gen. 5:22). Enoch walked in the ways of the calculation concerning the world which God had delivered to Adam. And Enoch delivered the principle of intercalation to Noah, and he was initiated in the principle of intercalation, and he intercalated the year, as it is said, "While the earth remaineth, seed-time and harvest, and cold and heat, and summer and winter" (Gen. 8:22). "Seed-time" refers to the Teḳuphah of Tishri, "harvest" refers to the Teḳuphah of Nisan, "cold" refers to the Teḳuphah of Ṭebeth, and "heat" refers to the Teḳuphah of Tammuz; "summer" is in its season and "winter" is in its season.

(3) The counting of the sun is by day || and the counting of the moon is by night, "they shall not cease."

(4) Noah handed on the tradition to Shem, and he was initiated in the principle of intercalation; he intercalated the years and he was called a priest, as it is said, "And Melchizedek king of Salem… was a priest of God Most High" (Gen. 14:18). Was Shem the son of Noah a priest? But because he was the first-born, and because he ministered to his God by day and by night, therefore was he called a priest. Shem delivered the tradition to Abraham; he was initiated in the principle of intercalation and he intercalated the year, and he (also) was called priest, as it is said, "The Lord hath sworn, and will not repent, Thou art a priest for ever after the order of Melchizedek" (Ps. 110:4). Whence do we know that Shem delivered the tradition to Abraham? Because it is said, "After the order of Melchizedek" (ibid.). Abraham delivered the tradition to Isaac, and he was initiated in the principle of intercalation, and he intercalated the year after the death of our father Abraham, as it is said, "And it came to pass after the death of Abraham, that God blessed Isaac his son" (Gen. 25:11), because he had been initiated in the principle of intercalation and had intercalated the year (therefore) He blessed him with the blessing of eternity. Isaac gave to Jacob all the blessings and delivered to him the principle of intercalation. When Jacob went out of the (Holy) Land, he attempted to intercalate the year outside the (Holy) Land. The Holy One, blessed be He, said to him: Jacob! Thou hast no authority to intercalate the year outside the land (of Israel); behold, Isaac thy father is in the (Holy) Land, he will intercalate the year, as it is said, "And God appeared unto Jacob again, || when he came from Paddan-Aram, and blessed him" (Gen. 35:9). Why "again"? Because the first time He was revealed to him, He prevented him from intercalating the year outside the (Holy) Land; but when he came to the (Holy) Land the Holy One, blessed be He, said to him: Jacob ! Arise, intercalate the year, as it is said, "And God appeared unto Jacob again,… and blessed him" (ibid.), because he was initiated in the principle of the intercalation, and He blessed him (with) the blessing of the world. Thus were the Israelites wont to intercalate the year in the (Holy) Land. When they were exiled to Babylon || they intercalated the year through those who were left in the (Holy) Land. When they were all exiled and there were not any (Jews) left in the (Holy) Land, they intercalated the year in Babylon. (When) Ezra and all the community with him went (to Palestine), Ezekiel wished to intercalate the year in Babylon; (then) the Holy One, blessed be He, said to him: Ezekiel ! Thou hast no authority to intercalate the year outside the Land; behold, Israel thy brethren, they will intercalate the year, as it is said, "Son of man, when the house of Israel dwell in their own land" (Ezek. 36:17). Hence (the Sages) have said, Even when the righteous and the wise are outside the Land, and the keeper of sheep and herds are in the Land, they do not intercalate the year except through the keeper of sheep and herds in the Land. Even when prophets are outside the Land and the ignorant are in the Land they do not intercalate the year except through the ignorant who are in the land (of Israel), as it is said, "Son of man, when the house of Israel dwell in their own land"(ibid.) it is their duty to intercalate the year.

(5) Jacob delivered to Joseph and his brethren the principle of intercalation, and they intercalated the year in the land of Egypt. (When) Joseph and his brethren died, the intercalations ceased from Israel in Egypt, as it is said, "And Joseph died, and all his brethren, and all that generation" (Ex. 1:6). Just as the intercalations were diminished from the Israelites in the land of Egypt, likewise in the future will the intercalations be diminished at the end of the fourth kingdom until Elijah, be he remembered for good, shall come. Just as the Holy One, blessed be He, was revealed to Moses and Aaron in Egypt, likewise in the future will He be revealed to them at the end of the fourth kingdom, as it is said, "And the Lord spake unto Moses and Aaron in the land of Egypt saying, This month shall be unto you the beginning of months" (Ex. 12:1, 2). What is the significance of the word "saying"? Say to them, Till now the principle of intercalation was with Me, henceforth it is your right to intercalate thereby the year.

מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כׇּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃
Only that shall happen
Which has happened,
Only that occur
Which has occurred;
There is nothing new
Beneath the sun!
ואין כל חדש. אין שום דבר חדש במקום זריחת השמש הוא העולם כולו, וכאומר כמו שלא נשתנה להתחדש שום דבר בעולם כן לא נשתנה גם זאת, כי עד עולם אין שום ענין משיג תוחלתו בעמל היגיעה כאשר לא השיג מאז:
אָמַר רַבִּי חִיָּיא כְּתִיב, (קהלת א׳:ט׳) אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. וְהָכָא שִׁירָתָא דָא אִיהִי חָדָשׁ וְאִיהִי תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, דְּהָא תְּחוֹת שִׁמְשָׁא לֶהוֵי. וּמַאי אִיהוּ דָּא סִיהֲרָא, וּכְדֵין הֲוִי חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. מַאי טַעְמָא בְּגִין כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה. וּמַאן אִינוּן נִפְלָאוֹת, הַאי דִכְתִיב הוֹשִׁיעָה לוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ. הוֹשִׁיעָה לוֹ. לְמַאן
Rabbi Chiya said that it is written, "There is nothing new under the sun" (Kohelet 1:9), but lo, this song is new and under the sun, for it will be under the sun. What is this new song? It is the moon (corresponding to Nukvah). For then the moon will be new under the sun. What is meant by the phrase, "For He has done marvelous things." What are these marvelous things? They are "His right hand, and His holy arm have gained Him the victory." "have gained Him the victory." For whom
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים וּבְרֽוּחַ פִּיו כָּל־צְבָאָם: חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת־תַּפְקִידָם: שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם פּוֹעֵל אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתוֹ אֱמֶת: וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ עֲטֶֽרֶת תִּפְאֶֽרֶת לַעֲמֽוּסֵי בָֽטֶן שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים:
Blessed are You, Adonoy, our God, King of the Universe, Who with His utterance created the heavens, and with the breath of His mouth, all their host. Law and season did He give them, that they not deviate from their set function. They are glad and rejoice to do the will of their Possessor —the Worker of truth Whose work is true. The moon He directed to renew itself— a crown of glory to those who are borne by him from the womb, who are also destined to be renewed, and to glorify their Creator for the Name of His glorious kingdom. Blessed are You, Adonoy, Renewer of the months.

(א) הלכות ראש חודש
גרסינן בפרק אין נערכין ר"ח אינו אסור בעשיית מלאכה ואיתא נמי בפרק קמא דמ"ק ר"ח יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה והא דאיתא במגילה ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח וחולו של מועד אלמא שאסור בעשיית מלאכה דקאמר מפני שאין בו ביטול מלאכה אם ישהו בב"ה תקנו להוסיף אחד ולקרות ד' בתורה ההיא לנשים קאמר מפני שהנשים בטלות בו ממלאכה וה"נ איתא בירושלמי הני נשי דנהיגי דלא למיעבד עבידתא בריש ירחא מנהגא ואיתא בפרק מ"ד מפרקי דר' אליעזר לפי שלא רצו נשים ליתן נזמיהן לבעליהן במעשה העגל לכך נתן להן הקב"ה שכרן שיהו משמרות ר"ח יותר מהאנשים ושמעתי מאחי הר"י טעם לדבר לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות פסח כנגד אברהם דכתיב (בראשית יח) לושי ועשי עוגות ופסח היה שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק סוכות כנגד יעקב דכתיב (בראשית לד) ולמקנהו עשה סוכות וי"ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד י"ב שבטים וכשחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא:

תָּנוּ רַבָּנַן: בִּזְמַן שֶׁהַחַמָּה לוֹקָה — סִימָן רַע לַגּוֹיִם. לְבָנָה לוֹקָה — סִימָן רַע לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. מִפְּנֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מוֹנִין לַלְּבָנָה, וְגוֹיִם לַחַמָּה. לוֹקָה בַּמִּזְרָח — סִימָן רַע לְיוֹשְׁבֵי מִזְרָח. בַּמַּעֲרָב — סִימָן רַע לְיוֹשְׁבֵי מַעֲרָב. בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ — סִימָן רַע לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ.
The Sages taught in another baraita: When the sun is eclipsed, it is a bad omen for the other nations. When the moon is eclipsed, it is a bad omen for the enemies of the Jewish people. This is due to the fact that the Jewish people calculate their calendar primarily based on the moon, and the other nations calculate based on the sun. When the sun is eclipsed in the east, it is a bad omen for the residents of the lands of the east. When it is eclipsed in the west, it is a bad omen for the residents of the lands of the west. When it is eclipsed in the middle of the sky, it is a bad omen for the entire world.
דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עב, ז): יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ, עַד שֶׁלֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּרֶמֶז הוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁאֵין הַמַּלְכוּת בָּאָה לָהֶם עַד שְׁלשִׁים דּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, הַחֹדֶשׁ שְׁלשִׁים יוֹם, וּמַלְכוּת שֶׁלָּכֶם שְׁלשִׁים דּוֹר. הַלְּבָנָה בָּרִאשׁוֹן שֶׁל נִיסָן מַתְחֶלֶת לְהָאִיר, וְכָל שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת מְאִירָה עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר יָמִים, וְדִסְקוֹס שֶׁלָּהּ מִתְמַלֵּא, וּמֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר עַד שְׁלשִׁים אוֹר שֶׁלָּהּ חָסֵר, בִּשְׁלשִׁים אֵינָהּ נִרְאֵית. כָּךְ יִשְׂרָאֵל חֲמִשָּׁה עָשָׂר דוֹר מִן אַבְרָהָם וְעַד שְׁלֹמֹה. אַבְרָהָם הִתְחִיל לְהָאִיר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, ב): מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ, בָּא יִצְחָק אַף הוּא הֵאִיר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צז, יא): אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק. בָּא יַעֲקֹב וְהוֹסִיף אוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה י, יז): וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ, וְאַחַר כָּךְ יְהוּדָה, פֶּרֶץ, חֶצְרוֹן, רָם, עֲמִינָדָב, נַחְשׁוֹן, שַׂלְמוֹן, בֹּעַז, עוֹבֵד, יִשַּׁי, דָּוִד. כֵּיוָן שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה נִתְמַלֵּא דִסְקוֹס שֶׁל לְבָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כט, כג): וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ, וְכִי יוּכַל אָדָם לֵישֵׁב בְּכִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דניאל ז, ט): כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר. אֶלָּא מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ וְשׁוֹלֵט בְּכָל הַמְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלח, ד): יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ, כֵּן שָׁלַט שְׁלֹמֹה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ט, כג כד): וְכֹל מַלְכֵי הָאָרֶץ מְבַקְּשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה וגו' וְהֵמָּה מְבִיאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבוּשׁוֹ הוֹד וְהָדָר וְנָתַן לִשְׁלֹמֹה הוֹד מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כט, כה): וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת. בְּכִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתִיב (יחזקאל א, י): וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה, וּבִשְׁלֹמֹה כְּתִיב (מלכים א ז, כט): וְעַל הַמִּסְגָּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְּׁלַבִּים אֲרָיוֹת בָּקָר. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (מלכים א ז, לג): כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה. בְּכִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין דָּבָר רָע נוֹגֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ה, ה): לֹא יְגֻרְךָ רָע, וּבִשְׁלֹמֹה כְּתִיב (מלכים א ה, יח): אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה שִׁשָּׁה רְקִיעִים וּבַשְּׁבִיעִי יוֹשֵׁב, וּבְכִסְאוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה כְּתִיב (מלכים א י, יט): שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא, וְיוֹשֵׁב בַּמַּעֲלָה הַשְּׁבִיעִית, הֲרֵי נִתְמַלֵּא דִּסְקוֹס שֶׁל לְבָנָה וּמִשָּׁם הִתְחִילוּ הַמְלָכִים פּוֹחֲתִין וְהוֹלְכִין, (דברי הימים א ג, י): וּבֶן שְׁלֹמֹה רְחַבְעָם, וּבֶן רְחַבְעָם אֲבִיָּה וּבְנוֹ אָסָא, יְהוֹשָׁפָט, יְהוֹרָם, אֲחַזְיָהוּ, יוֹאָשׁ, אֲמַצְיָהוּ, עֻזִּיָה, יוֹתָם, אָחָז, יְחִזְקִיָּה, מְנַשֶּׁה, אָמוֹן, יֹאשִׁיָהוּ, יְהוֹיָקִים. כֵּיוָן שֶׁבָּא צִדְקִיָּהוּ, דִּכְתִיב (ירמיה נב, יא): וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר, חָסַר אוֹרָהּ שֶׁל לְבָנָה. וְכָל אוֹתָן הַשָּׁנִים אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל חוֹטְאִין הָיוּ הָאָבוֹת מִתְפַּלְּלִין עֲלֵיהֶן וְעוֹשִׂין שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עכ, ג): יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם. וְאֵין הָרִים אֶלָּא אָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו, ב): שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה'. וְעַד מָתַי הָיוּ הָאָבוֹת מִתְפַּלְּלִין עֲלֵיהֶן, עַד שֶׁאָבַד צִדְקִיָּהוּ אֶת עֵינָיו וְחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, ז): וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ, עַד שְׁלשִׁים דּוֹר שֶׁהָיָה לְיִשְׂרָאֵל מִן הַמַּלְכוּת, מִן אוֹתָהּ שָׁעָה וְעַד עַתָּה מִי עוֹשֶׂה שָׁלוֹם לְיִשְׂרָאֵל, ה', שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו, כו): יִשָֹּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
Another interpretation: "This month for you..." (Exodus 12:2) This is what is written, "That the righteous shall flourish in his days and multiply peace until the moon is no more" (Psalms 72:7) - until the Holy One Blessed Be He does not bring out Israel from the land of Egypt. It was a hint that kingship did not come to them for 30 generations, as it is written "This month for you shall be the head of the months..." A month is 30 days, and your kingship is 30 generations. The moon begins to give light on the 1st of Nissan, and all the more so it gives light until 15 days, and its disc becomes full. And from 15 to 30, its light diminishes - on the 30th, it cannot be seen. Accordingly is Israel 15 generations from Abraham to Solomon. Abraham began to give light, as was written: "Who has roused a righteous one from the East; He shall call him to His foot" (Isaiah 41:2) [reading ha-ir with an ayin "roused" as "ha-ir" with an aleph "gave light"] Isaac came, and even he gave light, as was said, "Light was sown for the righteous" (Psalms 97:11). Jacob came and added light, as was said, "And the light of Israel will be for fire" (Isaiah 10:17). And after this: Judah, Peretz, Ram, Amminadab, Nachshon, Salmon, Boaz, Oved, Jesse, David. When Solomon came, the disc of the moon became full, as was said, "And Solomon sat on the throne of YHVH as king" (1 Chronicles 29:23). And how could a human sit on the throne of the Holy One Blessed Be He who said about it, "His throne was tongues of flame" (Daniel 7:9)? Rather, just as the Holy One Blessed Be He dominated from end to end of the earth and dominates all kings, as is said "All of the kings of the world shall acknowledge You" (Psalms 138:4), so Solomon dominated from end to end of the earth, as was said, "And all the kings of the earth would request to come before Solomon... and each one of them would bring his tribute..." (2 Chronicles 9:23-24) And therefore it was said, "And Solomon sat on the throne of YHVH as king". The Holy One Blessed Be He dressed him in majesty and splendor and gave Solomon the majesty of kingship, as was said, "And He gave him the majesty of kingship..." (1 Chronicles 29:25) on the throne of the Holy One Blessed Be He, as was written, "And the likeness of their faces was the face of a man and the face of a lion..." (Ezekiel 1:10). And regarding Solomon, it was written "And on the insets that were between the frames were lions, oxen..." (I Kings 7:29) And one verse says, "...like the work of chariot wheels..." (I Kings 7:33). On the throne of the Holy One Blessed Be He, no bad thing befalls, as was said, "Evil cannot dwell with You" (Psalms 5:5), and regarding Solomon it is written, "...there is no bad adversary and no bad happenstance" (I Kings 5:20). The Holy One Blessed Be He made 6 firmaments and dwelt in the seventh. And regarding Solomon's throne it is written "Six steps up to the throne..." (I Kings 10:19) and he sits on the seventh step. Behold, the disc of the moon became full, and from there, the kings began to diminish and go: "And the son of Solomon was Rehoboam" (I Chronicles 3:10), and the son of Rehoboam was Aviyah, and his son Asa, Jehoshaphat, Joram, Achazia, Joash, Amazia, Uzziah, Jotham, Achaz, Hezekiah, Menashe, Amon, Josiah, Jehoiakim. Since Zedekiah came, as was written "And the eyes of Zedekiah were blinded" (Jeremiah 52:11) - lacking the moon's light. And all of those years, despite Israel sinning, the patriarchs would pray for them and make peace between Israel and the Omnipresent, as was said, "Let the mountains lift up peace for the people" (Psalms 72:3). And there are no mountains other than the patriarchs, as was said, "Listen, mountains, to the argument of YHVH" (Micah 6:2) . And until when were the patriarchs praying for them? Until Zedekiah lost his eyes and the Temple was destroyed, as was said "..and multiply peace until the moon is no more" (Psalms 72:7) - until 30 generations that Israel had kingship. From that hour until now, who makes peace for Israel? YHVH, as was said, "May YHVH lift his face to you and grant you peace" (Numbers 6:26)
ראשון הוא למה נאמר? לפי שהוא אומר שמור את חדש האביב וגו' (דברים טז) שמור את הפסח לאביב ואביב לפסח שיבא אביב בזמנו. הא כיצד? עבר את אדר שיבא אביב בזמנו. הרי שעברו את אדר ולא בא אביב בזמנו שומעני שיעברו ר"ח ניסן. היה ר"ש אומר הא אם אמרת כן נמצאת אתה עושה ניסן ב'. ואמרה תורה ראשון הוא לכם! ר' נתן אומר, שמור את חדש – חדש הסמוך לאביב אתה מעבר ואי זה זה? הוי אומר זה אדר. אבל לא שמענו מכמה מעבר, כשהוא אומר "שמור את חדש" חדש אתה מעבר. והדין נותן הואיל וחדש מתעבר ושנה מתעברת, מה החדש אחד ממנוייו – אף שנה אחד ממנוייה. אי מה חדש אחד מל' בו אף שנה א' משלשים בה? ת"ל שמור את חדש. חדש אתה מעבר ואי אתה מעבר אחד מל' בה. או מה שנה אחד מיב בה אף חדש אחד מי"ב בו? ת"ל ובט"ו יום לחדש חג ז' ימים (שם כ') יום לחדש אתה מענר ואי אתה מעבר א' מי"ב בו. ור' יצחק אומר הא אם אמרת כן כבר הלבנה באמצע הרקיע הא אין עליך לומר בלשון האחרון אלא כלשון הראשון, הואיל והחדש מתעבר והשנה מתעברת [מה החדש אחד ממנוייו אף השנה אחד ממנוייה] מה חדש אין תוספת עבורו אלא בסוף, אף שנה אין תוספת עבורה אלא בסוף. רבי ירמיה אומר הואיל וטומאה מעכבת ואביב מעכב, מה טומאה אין פחות משלשים יום אף אביב אין פחות משלשים יום. או אפילו כי חל אביב ובא. ת"ל "ושמרת את חדש החקה הזאת למועדה" (שמות יג') במועדה אתה מוסיף ואי אתה גורע.
(Exodus 12:2) "It is the first": What is the intent of this? It is written (Devarim 16:1) "Observe the month of Aviv (spring) and offer the Pesach to the L rd your G d, etc." Observe Pesach for Aviv, and Aviv for Pesach, that Aviv fall out in its proper time. How so? Intercalate Adar, so that Aviv fall out in its proper time. If they intercalated Adar and Aviv did not fall out in its proper time, I might think that they should intercalate the New Moon of Nissan. R. Yishmael says: If you say this, you make Nissan twice; but the Torah has said: "It is the first (i.e., one) to you" (and not two). R. Nathan says "Observe the month of Aviv" — Observe the month which is closest to Aviv. And which is that? Adar. But we have not heard how many (days) are to be intercalated. From "Observe the month (of Aviv"), we infer that a month (of days, i.e., thirty) are to be intercalated. And this follows, viz.: A month is intercalated and a year is intercalated. Just as a month, (with) one of its units (i.e., days), so, a year, with one of its units (i.e., months). __ But perhaps, just as (with a) month — one thirtieth of it, so, (with) a year, one thirtieth of it? It is, therefore, written "Observe the month." (A month is intercalated and not one thirtieth of it. __ But perhaps, just as a year, one twelfth of it, so, a month, one twelfth of it? It is, therefore, written (Numbers 28:17) "And on the fifteenth day of this month" — You intercalate a day for a month, and not one twelfth of it. R. Yitzchak said: If you said this, the moon would already be in the middle of the sky (in the beginning of the month)! You must perforce revert, then, to the first formulation, viz.: A month is intercalated and a year is intercalated. Just as a month is added to only at its end, so, a year is added to only at its end. R. Yirmiyah says: Just as uncleanliness constrains (the offering of the Pesach [viz. Numbers 9:10] and (the advent of) spring constrains, then just as the (constraint in) the first is not less than thirty days, so, (that in) the second must be no less than thirty days. __ But perhaps (an intercalation is to be made backwards] even if spring arrives prematurely? It is, therefore, written (Exodus 13:10) "and you shall keep this statute (of Pesach) in its time" — You add to its time, but you do not subtract from it.