Солнышко Vayak'hel (Leap Year)

Following the light of the sun, we left the Old World.

Christopher Columbus

“Do not swear by the moon, for she changes constantly. then your love would also change.”
William Shakespeare, Romeo and Juliet

משנה תורה, הלכות קידוש החודש א׳:א׳

חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הֵם חָדְשֵׁי הַלְּבָנָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח יד) "עלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ" וְנֶאֱמַר (שמות יב ב) "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים". כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה דְּמוּת לְבָנָה וְאָמַר לוֹ כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ. וְהַשָּׁנִים שֶׁאָנוּ מְחַשְּׁבִין הֵם שְׁנֵי הַחַמָּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז א) "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב":

Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 1:1

The months of the year are lunar months, as it is stated (Numbers 28:14), "the monthly burnt-offering for each new moon"; and it is [also] stated (Exodus 12:2), "This month shall be for you the beginning of the months." Thus did the Sages say: The Holy One, blessed be He, showed Moshe a likeness of the moon in a prophetic vision and said to him, "See [when] it is like this, and sanctify it (as the beginning of the month)." But the years that we calculate are solar years, as it is stated (Deuteronomy 16:1), "Guard the month of the Spring."

משנה תורה, הלכות קידוש החודש א׳:ב׳

וְכַמָּה יְתֵרָה שְׁנַת הַחַמָּה עַל שְׁנַת הַלְּבָנָה קָרוֹב מֵאַחַד עָשָׂר יוֹם. לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּתְקַבֵּץ מִן הַתּוֹסֶפֶת הַזֹּאת כְּמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ פָּחוֹת מְעַט אוֹ יוֹתֵר מְעַט מוֹסִיפִין חֹדֶשׁ אֶחָד וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ הַשָּׁנָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ וְהִיא הַנִּקְרֵאת שָׁנָה מְעֵבֶּרֶת. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת הַשָּׁנָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְכָךְ וְכָךְ יָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב ב) "לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". חֳדָשִׁים אַתָּה מוֹנֶה לְשָׁנָה וְאֵין אַתָּה מוֹנֶה יָמִים:

Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 1:2

The solar year exceeds the lunar year by eleven days, approximately. Hence, whenever this excess accumulates to about thirty days, somewhat more or less, one month is added and the year is made up of thirteen months and is called leap year. The year cannot consist of twelve months plus several days, because it is written: "Months of the year" (Exodus 12:2), implying that the year should be reckoned by months and not by days.

תלמוד ירושלמי ברכות ד׳:א׳:י״ג

אָמַר רִבִּי לֵוִי אַף בִּימֵי מַלְכוּת רִשְׁעָא הַזֹּאת הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִין לָהֶן שְׁתֵּי קוּפּוֹת שֶׁל זָהָב וְהָיוּ מַעֲלִין לָהֶן שְׁנֵי כְּבָשִׂים. וּבְסוֹף שִׁלְשְׁלוּ לָהֶם שְׁתֵּי קוּפּוֹת שֶׁל זָהָב וְעָלוּ לָהֶן שְׁנֵי חֲזִירִין. לא הִסְפִּיקוּ לְהַגִּיעַ לְחַצִּי חוֹמָה עַד שֶׁנָּעַץ הַחֲזִיר בַּחוֹמָה וְנִזְדַּעְזְעָה הַחוֹמָה וְקָפַץ מ̇ פַּרְסָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּֽרְמוּ הָעֲווֹנוֹת וּבָטֵל הַתָּמִיד וְחָרֵב הַבַּיִת.

Jerusalem Talmud Berakhot 4:1:13

Rebbi Levi said: Also in the days of the present evil government they lowered them two boxes with gold and they gave them two sheep to pull up. Once they lowered them two boxes with gold and they let them pull up two swine. They did not manage to get to half the height of the wall when the swine clawed the wall; the wall trembled, and [the swine] jumped 40 parasangs from the Land of Israel. At that time the sins caused that the perpetual sacrifice was stopped and the Temple destroyed.

שמות י״ג:ד׳-ה׳

(ד) הַיּ֖וֹם אַתֶּ֣ם יֹצְאִ֑ים בְּחֹ֖דֶשׁ הָאָבִֽיב׃ (ה) וְהָיָ֣ה כִֽי־יְבִיאֲךָ֣ יְהֹוָ֡ה אֶל־אֶ֣רֶץ הַֽ֠כְּנַעֲנִ֠י וְהַחִתִּ֨י וְהָאֱמֹרִ֜י וְהַחִוִּ֣י וְהַיְבוּסִ֗י אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע לַאֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֣תֶת לָ֔ךְ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ וְעָבַדְתָּ֛ אֶת־הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את בַּחֹ֥דֶשׁ הַזֶּֽה׃

Exodus 13:4-5

(4) You go free on this day, in the month of Abib. (5) So, when יהוה has brought you into the land of the Canaanites, the Hittites, the Amorites, the Hivites, and the Jebusites, which was sworn to your fathers to be given you, a land flowing with milk and honey, you shall observe in this month the following practice:

שמות כ״ג:ט״ו

(טו) אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֮ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֣ת יָמִים֩ תֹּאכַ֨ל מַצּ֜וֹת כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֗ךָ לְמוֹעֵד֙ חֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב כִּי־ב֖וֹ יָצָ֣אתָ מִמִּצְרָ֑יִם וְלֹא־יֵרָא֥וּ פָנַ֖י רֵיקָֽם׃

Exodus 23:15

(15) You shall observe the Feast of Unleavened Bread—eating unleavened bread for seven days as I have commanded you—at the set time in the month of Abib, for in it you went forth from Egypt; and none shall appear before Me empty-handed;

סנהדרין י״א ב:ה׳

תנו רבנן על שלשה דברים מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה על שנים מהן מעברין ועל אחד מהן אין מעברין

Sanhedrin 11b:5

§ The Sages taught in a baraita (Tosefta 2:2): The court may intercalate the year for three matters: For the ripening of the grain, if it is not yet time for the barley to ripen; for the fruit of the trees, if they have not yet ripened; and for the equinox, i.e., to ensure that the autumnal equinox will precede Sukkot. If two of these concerns apply, the court intercalates the year even if the third factor does not apply; but for only one of them the court does not intercalate the year.

רש"י על שמות כ״ג:ט״ו:א׳

חדש האביב. שֶׁהַתְּבוּאָה מִתְמַלֵּאת בּוֹ בְּאִבֶּיהָ. אָבִיב לְשׁוֹן אָב, בְּכוֹר וְרִאשׁוֹן לְבַשֵּׁל פֵּרוֹת:

Rashi on Exodus 23:15:1

חודש האביב THE MONTH OF אביב — it is the month when the grain becomes full in its ripe state (באביה). The word אביב is connected with אַב which signifies maturity, and being the first of the fruit to ripen (cf. Rashi on Exodus 9:31).

דברים ט״ז:א׳

שָׁמוֹר֙ אֶת־חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֞י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֗יב הוֹצִ֨יאֲךָ֜ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ מִמִּצְרַ֖יִם לָֽיְלָה׃

Deuteronomy 16:1

Observe the month of Abib and offer a passover sacrifice to your God יהוה, for it was in the month of Abib, at night, that your God יהוה freed you from Egypt.

רש"י על דברים ט״ז:א׳:א׳

שמור את חדש האביב. מִקֹּדֶם בּוֹאוֹ שְׁמֹר שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְאָבִיב – לְהַקְרִיב בּוֹ אֶת מִנְחַת הָעֹמֶר, וְאִם לָאו עַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה (עי' סנהדרין י"א):

Rashi on Deuteronomy 16:1:1

שמור את חדש האביב WATCH THE MONTH OF ABIB — This means: Before it comes watch whether it will be capable of producing ripe ears (אביב), so that one may offer the Omer meal-offering during it, and if not (i.e. if you observe that the ears will not be ripe by the 16th of Nisan), then intercalate the year (i.e. add a month to the winter-period, so that the month Abib falls later than it otherwise would, by which time the ears will be ripened) (cf. Sanhedrin 11b and Note 4 on p. 191 of Leviticus in the Silbermann edition of the Pentateuch).

The two cycles reflect the dual aspect of God: as creator, and as redeemer. As creator, God is universal. We are all in God’s image, formed in His likeness. We share a covenant of human solidarity (the Noahide covenant). We are fellow citizens of the world God made and entrusted to our care. As redeemer, however, God is particular. Whatever His relationship to other nations (and He has a relationship with other nations: so Amos and Isaiah insist), Jews know Him through His saving acts in Israel’s history: exodus, revelation and the journey to the Promised Land.

Rabbi Johnathan Sacks Z"L, Covenant & Conversation, Dual Holiday

רש"י על שמות י״ג:ד׳:א׳

בחדש האביב. וְכִי לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִין בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם, רְאוּ חֶסֶד שֶׁגְּמַלְכֶם, שֶׁהוֹצִיא אֶתְכֶם בְּחֹדֶשׁ שֶׁהוּא כָשֵׁר לָצֵאת, לֹא חַמָּה וְלֹא צִנָּה וְלֹא גְּשָׁמִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר, "מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת" (תהלים ס"ח) – חֹדֶשׁ שֶׁהוּא כָשֵׁר לָצֵאת (מכילתא):

Rashi on Exodus 13:4:1

בחדש האביב IN THE MONTH ABIB — But would we not know in which month they went out (even though it were not stated here)? But Moses spake to them as follows: See the kindness which God has bestowed on you — that He brought you forth in a month that is fitted for going out, not hot, nor cold nor rainy. In the same sense it says (Psalms 68:7) “He bringeth forth the prisoners בכשרות” i. e. in a month that is fitted (כשר) for going out (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 13:4:1).

סנהדרין י״א א:י״א

תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה צריכה מפני הדרכים ומפני הגשרים ומפני תנורי פסחים ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו אבל לא מפני השלג ולא מפני הצינה ולא מפני גליות ישראל שלא עקרו ממקומן

Sanhedrin 11a:11

The Sages taught: The year may be intercalated only if it is necessary due to damage to the roads, if the rain has damaged them in such a way that they are inaccessible for those ascending to Jerusalem for Passover; or due to the bridges that are likewise in disrepair; or due to the ovens for the Paschal offerings that are damaged and unfit for roasting the offerings; or due to the Diaspora Jews who have left their homes and still have not arrived due to delays in travel. But the year may not be intercalated due to the snow, and not due to the cold, and not due to the Diaspora Jews who have not yet left from their homes, even if they no longer have enough time to reach Jerusalem for the Festival.

זכריה י״ד:ט׳

וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־כׇּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃

Zechariah 14:9

And the LORD shall be king over all the earth; in that day there shall be one LORD with one name.

זכריה י״ד:ט״ז

וְהָיָ֗ה כׇּל־הַנּוֹתָר֙ מִכׇּל־הַגּוֹיִ֔ם הַבָּאִ֖ים עַל־יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְעָל֞וּ מִדֵּ֧י שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺת֙ לְמֶ֙לֶךְ֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְלָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃ וְ֠הָיָ֠ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יַעֲלֶ֜ה מֵאֵ֨ת מִשְׁפְּח֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֔ת לְמֶ֖לֶךְ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְלֹ֥א עֲלֵיהֶ֖ם יִהְיֶ֥ה הַגָּֽשֶׁם׃

Zechariah 14:16

All who survive of all those nations that came up against Jerusalem shall make a pilgrimage year by year to bow low to the King LORD of Hosts and to observe the Feast of Booths. Any of the earth’s communities that does not make the pilgrimage to Jerusalem to bow low to the King LORD of Hosts shall receive no rain.

אבן עזרא על שמות י״ב:ב׳:א׳

החדש הזה. ...ובעבור ששנת העמים קרובה אל שנת החמה. וראו ששתים עשרה פעמים תתחדש הלבנ' בשנת החמה. חלקו ימי השנה על שנים עשר. וקראו לכל חלק חדש. בעבור שהוא קרוב מימות חדש הלבנה. וזאת ההסכמה מהם אינה בדרך התולדות. גם הישמעאלים בעבור שמועדיהם תלוים בימי חדשי הלבנה. ותחלת החדש מליל ראות הלבנה. וראו כי י"ב חדש יש בשנת החמה לא מצאו חשבון יותר קרוב מזה. כי אין בין שני המספרים רק י"א יום. על כן שמו כל שנותיהם שנות הלבנה וכל שנה ישתנה מועד פסחם אחורנית י"א יום עד שיהיו ל"ג שנות חמה הם ל"ד שנות הלבנה כי אלה אינם על דרך התולדות. והשם צוה בתורתו לשמור מועד במועדו. כי אמר שמור את חדש האביב ועשית פסח לה'. והנה אם לא ימצא אביב בחצי החדש. נעשה הפסח בחדש הסמוך אליו. וככה קרא חג השבועות חג הקציר. וסכות חג האסיף. כי הקציר והאסיף תלוים באביב. וראינו שאמר שלא נעשה פסח רק בחצי חדש הלבנה. וככה סכות. והנה צוה לשמור, ימי חדש הלבנה ויהיו המועדים זמניהם שמורים. ומשה לא הזכיר בתורה שנספר י"ב חדש או י"ג. רק אמר בחדש שנמצא אביב בו נחל לספור. והוא יקרא ראשון בין שתהיה השנה מי"ב חדש או י"ג. וככה כתוב בחדש השני בחדש השלישי וכולם על דרך הזה. וניסן ואייר וסיון וכל שמות החדשים אינם לשון קדש כ"א לשון כשדים על כן לא תמצא במקרא כתוב אחד מהם רק בנבואת זכריה ודניאל ועזרא ומגלת אסתר שהיו בגולה.

Ibn Ezra on Exodus 12:2:1

נתיבות עולם, נתיב אהבת ריע א׳:ד׳

ועיין עוד ותמצא בחבור עין יעקב בהקדמת הכותב שמצא בחבור מדרש אחד וז"ל, בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא שמע ישראל וגו'. בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך. שמעון בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו'. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי...

...ומה שאמר בן פזי את הכבש האחד תעשה בבקר הוא כלל גדול בתורה יותר, רצה לומר מה שהאדם עובד הש"י בתמידות הגמור והוא עבדו, וכמו שהעבד לא סר עבודתו מן אדון שלו רק הוא עובדו תמידי, ולכך אמר את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו' שזה נאמר על קרבן תמיד שחר וערב דבר זה הכלל בתורה, שתכלית המכוון שיהיה האדם עבד להקב"ה וכל שאר התורה פירושא שע"י המצות הוא עובד את בוראו לגמרי.

Netivot Olam, Netiv Ahavat Reia 1:4

...

“Self-control is the chief element in self-respect, and self-respect is the chief element in courage.”
Thucydides, History of the Peloponnesian War

על ידי ההרגל שהאדם מרגיל עצמו באיזה דבר, אז הדבר הזה נעשה אצלו טבע שני. לכן אין שום דבר שהאדם לא יוכל להרגיש בו את מציאותו. זאת אומרת, אף על פי שאין להאדם שום הרגשה בדבר, מכל מקום על ידי התרגלות בהדבר, האדם בא לידי הרגשה.

Kitvei Baal Hasulam, Rabbi Yehuda Leib Ashlag, Avoda Ruchanit 7

משנה תענית ד׳:ו׳

חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהֻבְקְעָה הָעִיר,

Mishnah Ta'anit 4:6

The mishna discusses the five major communal fast days. Five calamitous matters occurred to our forefathers on the seventeenth of Tammuz, and five other disasters happened on the Ninth of Av. On the seventeenth of Tammuz the tablets were broken by Moses when he saw that the Jews had made the golden calf; the daily offering was nullified by the Roman authorities and was never sacrificed again; the city walls of Jerusalem were breached; the general Apostemos publicly burned a Torah scroll; and Manasseh placed an idol in the Sanctuary.

קיים הבדל בין האופנים שבהם מאירים השמש והלבנה את הארץ: השמש זורחת יום יום באותו אופן. לעומתה, הלבנה מופיעה בראשית החודש כרצועה צרה והולכת ומגביהה אורה מיום ליום עד שמגיעה לשלמותה ביום

ט"ו לחודש. במלים אחרות: השמש מייצגת אחידות ויציבות והלבנה תמורה והתחדשות.

שני גורמים אלה קיימים גם בעבודת ה', ולמרות שהם לכאורה עניינים הפכיים ומנוגדים, הרי דווקא שניהם יחד הכרחיים להשגת שלימות בעבודת ה'. ישנם עניינים בעבודת השם החוזרים ונשנים מדי יום ביומו ללא הבדל. יהודי פותח את יומו עם הקיצו משנתו באמירת 'מודה אני לפניך' ... מצות קריאת שמע ... והתפילות הנאמרות בכל יום. כך גם מצות לימוד תורה, אהבת ישראל וכו'. אך יחד עם זה חייבת להתווסףמדי יום התלהבות מחודשת בכל עניני היהדות ... התלהבות חדשה ושמחה באה בימים של שבת ויום טוב וכו', כאשר מתווספות בהם תפילות מיוחדות ומצוות מיוחדות הקשורות

עם ימים מיוחדים אלה, כמו הדלקת נרות וקידוש, אכילת מצה בזמן חרותנו וכו'.

Lubavicher Rebbe, Igrot HaMelech 2/253

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור