The Pig with a Ring in its Nose

The Owl and the Pussy-Cat by Edward Lear

O let us be married! too long we have tarried:
But what shall we do for a ring?"
They sailed away, for a year and a day,
To the land where the Bong-Tree grows
And there in a wood a Piggy-wig stood
With a ring at the end of his nose,
His nose,
His nose,
With a ring at the end of his nose.

"Dear Pig, are you willing to sell for one shilling
Your ring?" Said the Piggy, "I will."
So they took it away, and were married next day
By the Turkey who lives on the hill.

משנה אבות ו׳:א׳

(א) שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְדַי הוּא לוֹ...

Pirkei Avot 6:1

(1) The sages taught in the language of the mishnah. Blessed be He who chose them and their teaching. Rabbi Meir said: Whoever occupies himself with the Torah for its own sake, merits many things; not only that but he is worth the whole world...

Wikipedia- Pirkei Avot
In liturgical use, and in most printed editions of Avot, a sixth chapter, Kinyan Torah ("Acquisition of Torah") is added; this is in fact the eighth (in the Vilna edition) chapter of tractate Kallah, one of the minor tractates. It is added because its content and style are somewhat similar to that of the original tractate Avot (although it focuses on Torah study more than ethics), and to allow for one chapter to be recited on each Shabbat of the Omer period, this chapter being seen well-suited to Shabbat Shavuot, when the giving of the Torah is celebrated. (See below.) The term Pirkei Avot refers to the composite six-chapter work (Avot plus Kinyan Torah).

רש"י על משנה אבות ו׳:א׳:א׳

שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה. כְּלוֹמַר בְּרַיְתָא הִיא וּבִלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה הִיא שְׁנוּיָה, אֲבָל אֵינָהּ מִשְׁנָה. וּמַה שָּׁנוּ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר וְכוּ'. וּלְפִי שֶׁעַד עַכְשָׁיו כָּל הַפְּרָקִים מִשְׁנָה, לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ לְהוֹדִיעַ שֶׁמִּכָּאן וְאֵילָךְ בְּרַיְתָא הִיא. וּמִתּוֹךְ שֶׁהַלָּלוּ דִּבְרֵי הַגָּדָה הֵן וּמְסַפְּרוֹת בְּעֵסֶק תַּלְמוּד תּוֹרָה נָהֲגוּ לְאָמְרָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עִם שְׁאָר פְּרָקִים הַלָּלוּ שֶׁל מַסֶּכֶת אָבוֹת:

משנה אבות ו׳:ב׳

(ב) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת, אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה. שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יא) נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם.

Pirkei Avot 6:2

(2) Rabbi Joshua ben Levi said: every day a bat kol (a heavenly voice) goes forth from Mount Horeb and makes proclamation and says: “Woe unto humankind for their contempt towards the Torah”, for whoever does not occupy himself with the study of Torah is called, nazuf (the rebuked. As it is said, “Like a gold ring in the snout of a pig is a beautiful woman bereft of sense” (Proverbs 11:22).

יכין אבות ו׳:ל״ה

בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב
אמרו הטבעיים בספרי [יעאגראפיע] שגם עכשו סביב להר סיני נשמע באויר שממעל לההר תמיד קול הברה כעין קול רעם דברים ואין מבין. וזה דבר פלא. ולפע"ד לאלה רמז ריב"ל, שהקולות הנשמעים שם יתנו רמז להאדם להזכירו מתן תורה. וכי עכשו ירעם על הדור על שאינן מכבדין אותה כראוי לשמור מצותיה כראוי. וזהו הקול הקטן החוזר מקול הגדול שנשמע אז ביום הקהל בעת מתן תורה. וזהו בת קול דקאמר הכא, ר"ל קול שנולד מקול אחר:

Yachin on Pirkei Avot 6:35

Each and every day a [heavenly] echo (lit., daughter of a sound) goes out from Mount Horeb The [scholars] in the books of [geography] have said that the sound of an echo – like the sound of thunderous words that no one can understand – is constantly heard around Mount Sinai in the air above the mountain even today . And this is a wondrous thing. And in my humble opinion, Rabbi Yehoshua ben Levi is hinting to these. Since the sounds that are heard there hint to man to remind him of the giving of the Torah; and that it thunders now about the generation that does not honor it properly to observe its commandments properly. And this is the small sound that reverberates from the great sound that was heard then on the day of the gathering at the time of the giving of the Torah. And this is the "daughter of a sound" that is mentioned here; meaning to say a sound born of another sound.

רש"י על משנה אבות ו׳:ב׳:א׳-ג׳

(א) מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה. מֵעֶלְבּוֹן שֶׁעוֹלְבִין אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא עֲלוּבָה עַל שֶׁאֵין לָהּ עוֹסְקִין:

(ב) נָזוּף. מְנֻדֶּה, כְּמוֹ (בְּרֵאשִׁית לז) וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו מְתַרְגְּמִינַן וְנָזַף בֵּיהּ אֲבוּהִי. נֻסָּח אַחֵר נְזִיפַת חֲכָמִים מְנֻדֶּה:

(ג) נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר. שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמְּרוֹ אֶלָּא הוֹלֵךְ וְנוֹבֵר בָּאַשְׁפָּה וּמַמְאִיס, כֵּן תַּלְמִיד חָכָם שֶׁחָסֵר מַטְעַמִּים שֶׁל תּוֹרָה הוּא מָאוּס כִּמְנֻדֶּה הַזֶּה. נֻסָּח אַחֵר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טַעַם, כְּלוֹמַר מְכַנֶּה הַבְּרִיּוֹת בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה אִשָּׁה יָפָה שֶׁהוּא סָר דְּבָרָיו מִטְּעָמִים שֶׁל תּוֹרָה, דּוֹמֶה לְנֶזֶם שֶׁל זָהָב שֶׁנָּתוּן בְּחָטְמוֹ שֶׁל חֲזִיר שֶׁבְּנֵי אָדָם בְּדֵלִים מִמֶּנּוּ, אַלְמָא כִּמְנֻדֶּה קָרֵי לֵיהּ קְרָא:

Rashi on Avot 6:2:1-3

(1) For disparaging the Torah: From the disparagement that they are disparaging the Torah - as it is disparaged in that it has no one involved in it.

(2) "rebuked (nazouf)": excommunicated; as "and his father rebuked him" (Genesis 37:10), we translate [into Aramaic as] ounezaf beh avohi.

(3) "A ring of gold in a swine's snout": as he does not guard it, but rather goes and rummages in rubbage heaps and makes it disgusting. So [too] is a Torah scholar who is lacking understanding of Torah - he is disgusting like this excommunicated one.

נחלת אבות על אבות ו׳:ב׳:א׳-ט׳

נראה לי שיסוד הפרק הזה היו דברי רבי מאיר אשר נזכרו, ושאר המאמרים באו כולם לבאר אותם המעלות שזכר רבי מאיר שזוכה אליהם העוסק בתורה לשמה...והנה רבי יהושע בן לוי היה מגדולי תלמידי רבינו הקדוש...אמר שבכל יום ויום כאילו בת קול יוצאת מהר חורב שבו ניתנה התורה האלהית, ואותו קול מכריז ומפרש שהאוי והרעות כולם שיבואו על הבריות ימשך אליהם מעלבונה של תורה. רוצה לומר מסיבת העלבון שעולבין את התורה, שכאשר מניחין אותה מקופלת בזוית הבית ככלי אין חפץ בו, ואין אדם עוסק בה הוא עלבון גדול לתורה, ושהוא סיבה ראשונה לצרות ישראל ורעותיהם. והנה אמר "מהר חורב" ולא מהר סיני, לפי שכאשר ישראל אינם עוסקים בתורה נעשה הר סיני – חורב וציון. זהו הדרך אשר דרכו בו המפרשים בזה המאמר. ולי נראה עוד לפרשו בשני פנים אחרים. האחד – שהוא, שהבת קול מקוננת ואומרת: "אוי להם לבריות", שחושבים שהם עולבים את התורה ומבזים אותה בעזבם לימודה, והרעה והאוי ההוא אינו לתורה, כי היא תמימה אין בה מום, ולא תקבל בזיונם וטומאתם, אבל האוי והרעה הוא להם לבריות מאותו עלבון שעושין לתורה, לפי שכל מי שאינו עוסק בתורה "נקרא נזוף". רוצה לומר מנודה לשמים ומרוחק ממחנה שכינה. ולכן הם מקבלין האוי והרעה כולה לא התורה...וכאילו יאמר שהתורה נזם זהב וכאשר האדם בלתי עוסק בה הוא כחזיר שאינו משמר את הנזם, אלא מכניסו באשפה וממאסו, כן הנזוף מאוס ומנודה. ונראה לי שסגנון הפרשה הביאם לדרוש: "נזם זהב" – על התורה. כי למעלה אמר: (משלי יא, טז-כ): "אשת חן תתמוך כבוד" וגו'. ואמר אחריו "גומל נפשו איש חסד וגו' רשע עושה פעולת שקר וגו' תועבת ה'' עקשי לב ורצונו תמימי דרך". שהפסוקים האלה כולם מורים שכיון שלמה עליו השלום על העוסק בתורה שהוא גומל נפשו, והוא "זורע צדקה", ומקבל שכר אמת, ושתועבת ה'' עקשי לב שהם הנזופים. ולכן אמר: "ורצונו תמימי דרך" – שזה על התורה נאמר, שנאמר (תהילים קיט, א): "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה''". ולכן נאמר אחר זה: "יד ליד לא ינקה רע וזרע צדיקים נמלט" (משלי יא, כא). הנה אם כן אומרו מיד (שם שם, כב-כג): "נזם זהב באף חזיר" אין ענינו כי אם שהאדם חסר התורה הוא כחזיר, והחכמה והתורה שהיא בידו היא – כ"נזם זהב באף חזיר". ולכן אמר אחרי זה: "תאות צדיקים אך טוב". ואמר גם כן: מונע בר יקבוהו לאום (שם שם, כו). והנה בתורה ראיה גלויה על שיקרא נזוף מי שאינו עוסק בה, ממה שאמר בפרשת בחוקותי (ויקרא כו, טו): "ואם בחוקותי תמאסו" וכו'. ואמר "וגעלה נפשי אתכם" (שם שם, ל) ואין הגיעול כי אם הנזיפה.