“I would prefer an intelligent hell to a stupid paradise.”
Blaise Pascal
לְכָךְ נֶאֱמַר: הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ (תהלים יח, לא), שֶׁכָּל דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּמִימוֹת הֵן. וְכִי מָה אִכְפַּת לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בֵּין שֶׁשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וְאוֹכֵל אוֹ אִם נוֹחֵר וְאוֹכֵל. כְּלוּם אַתָּה מוֹעִילוֹ אוֹ כְּלוּם אַתָּה מַזִּיקוֹ. אוֹ מָה אִכְפַּת לוֹ, בֵּין אוֹכֵל טְהוֹרוֹת לְאוֹכֵל נְבֵלוֹת. אָמַר שְׁלֹמֹה, אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָךְ וְגוֹ' (משלי ט, יב). הָא לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְוֹת אֶלָּא לְצָרֵף בָּהֶן אֶת הַבְּרִיּוֹת וְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אִמְרַת ה' צְרוּפָה (תהלים יח, לא). לָמָּה, שֶׁיְּהֵא מָגֵן עָלֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: מָגֵן הוּא לְכָל הַחוֹסִים בּוֹ (תהלים יח, לא). הֱוֵי אוֹמֵר, זֹאת הַחַיָּה וְגוֹ'.
Ergo, it states (II Sam. 22:31 = Ps. 18:31) “As for God, His way is perfect…”; for all the ways of the Holy One, blessed be He, are perfect. And likewise, what does the Holy One, blessed be He, care whether one ritually slaughters cattle and eats [the meat] or whether one slaughters cattle by stabbing and eats it? Will some such thing benefit Him (i.e., the Holy One, blessed be He,) or harm Him? Or what does He care whether one eats carcasses or eats what is clean? Solomon said [about this] (in Prov. 9:12), “If you are wise, you are wise for yourself; [and if you scoff, you will bear it alone].” Thus, the commandments were given only to purify (rt.: tsrp) [mortals] through them, as stated (in II Sam. 22:31 = Ps. 18:31, cont.), “the word of the Lord is pure (rt.: tsrp).” Why? So that He might be a shield over you, [as stated] (ibid., cont.), “He is a shield for all who take refuge in Him.” Ergo (in Lev. 11:2:), “These are the creatures [that you may eat].”
מטמטמת - אוטמת וסותמת מכל חכמה:
ונטמתם - חסר א':
יאמר וזהו חסרון האל"ף במלת מחטו לי. והטעם הזה בעצמו נוכל לומר במה שנקרא קדוש בלשוננו מי שהוא מיוחד ונבדל בעבודת הש"י, והמיוחד למעשה הזנות יקרא קדש בחסרון וא"ו, כי הוא"ו היא מאותיות השם הקדוש ולכך נחסרה הוא"ו משמו כי אין קדושה במקום הטומאה. ומזה תוכל להבין כח לשוננו הקדוש כי במעט שנוי לשון שיש בין תיבה לתיבה תלוים כמה הרי הרים. ודרשו רז"ל
ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. יאמר ולא תטמאו בהם באכילתן בגוף, שאם תעשו כן ונטמתם בם בנפש, והמלה חסרה אל"ף שהוא לשון טמטום, והטעם שהלב מטמטם באכילת הדברים האסורים ואין רוח הקדש שורה בו. ויתכן שנאמר כי מפני שאות אל"ף הוא מורה על היחוד והקדמות ועל כן יחסר האל"ף מהמלה, לפי שהשכינה מסתלקת ממקום הטומאה והחטא,
...
ודרשו רז"ל ולא תטמאו בהם ונטמתם בם אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה, אדם מטמא עצמו למטה מטמאין אותו מלמעלה, אדם מטמא עצמו בעוה"ז מטמאין אותו לעוה"ב, ולכך סמך והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, והתקדשתם בגוף, והייתם קדושים בנפש לעולם הבא, כי קדוש אני.
חלב מצרית כחלב ישראלית ומ"מ לא יניקו תינוק מן המצרית אם אפשר בישראלית דחלב עובדת כוכבים מטמטם הלב ומוליד לו טבע רע (ר"נ פא"מ בשם הרשב"א) וכן לא תאכל המינקת אפי' ישראלית דברים האסורים (הגהות אשי"רי) וכן התינוק בעצמו כי כל זה מזיק לו בזקנותו:
“I will tear this folly from my heart, though every fibre bleed as I rend it away!”
Walter Scott, Ivanhoe
ואנשי קדש תהיון לי, שראוי הוא שיאכל האדם כל מה שיחיה בו, ואין האסורין במאכלים רק טהרה בנפש, שתאכל דברים נקיים שלא יולידו עובי וגסות בנפש, על כן אמר ואנשי קודש תהיון לי, כלומר אני חפץ שתהיו אנשי קדש בעבור שתהיו ראויים לי לדבקה בי שאני קדוש, לפיכך לא תגעלו נפשותיכם באכילת הדברים המתועבים, וכך אמר (ויקרא יא מג-מד) אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני והנה השרצים משקצין הנפש, והטרפה אין בה שקוץ, אבל יש בשמירה ממנה קדושה:
AND YE SHALL BE HOLY MEN UNTO ME. For in order to preserve his physical life man should [be able to] eat anything which serves that purpose, and the prohibitions concerning certain foods are only a means of guarding the purity of the soul, in order that one should eat clean things which do not give rise to harshness and coarseness in the soul. Therefore He said, And ye shall be holy men unto Me, that is to say: “I want you to be holy men so that you will become suitable for Me, to cleave to Me, for I am Holy; therefore do not defile your souls by eating abominable things.” And similarly He said, Ye shall not make yourselves detestable with any swarming thing that swarmeth, neither shall ye make yourselves unclean with them, that ye should be defiled thereby. For I am the Eternal your G-d; sanctify yourselves therefore, and be ye holy; for I am Holy. Swarming things thus make the soul detestable, but the treifah is not detestable, however abstention from eating it adds holiness.
ולא אסרה התורה אכילתם וכל זה ממה שיורה שלא באה התורה האלהית לרפאות את הגופות ולבקש בריאותם אלא לבקש בריאות הנפש ולרפאות תחלואיה ולכן אסרה המאכלים לפי שהיו מתעבים ומשקצים את הנפש הטהורה המשכלת ומולידות במזג האנושי אטימות וקלקול התאוות בעשותם באדם רוע מזג אשר ממנו תתהוה רוח הטומא' המטמאה הדעות והמעשים ומגרש רוח הטהרה והקדושה שעליה בקש דוד (תהילים נ״א:י״ב) ורוח קדשך אל תקח ממני.
And all of this shows that the divine Torah does not come to heal the bodies, or to seek their health, but rather to promote the health of the soul and to heal its ailments, and therefore, it forbade foods that sully and abominate the pure and sublime soul, and that engender in the human temperamental mixture an impenetrability and a distortion of desires, by creating a bad mixture that gives rise to a spirit of pollution that defiles the mind and the deeds, and that expels the spirit of purity and holiness for which David prayed: "Do not take Your holy spirit away from me" (Ps. 51:13).
וְזֶה בְּחִינַת כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ. וְדָרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוֹטָה ג), אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, כִּי הִיא מִתְרַחֶקֶת מִן הַחִיּוּת שֶׁהוּא הַדַּעַת כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן נִקְרֵאת שׁוֹטָה בְּחִינַת רוּחַ שְׁטוּת הֵפֶךְ הַחִיּוּת שֶׁהוּא הַדַּעַת, כִּי הַחָכְמָה תְּחַיֶּה
והנה מי שיש לו מוח בקדקדו, יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי. כי הנה אם דבר זה יארע, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו?
אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש, ואפילו חששא קטנה? ודאי שלא יקל. ואם יקל, לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור.
Behold, any person with a brain in his head will consider forbidden food as poison or like food which has been mixed with poison. For behold if such a case would present itself would he be lenient on himself and eat from such food?
If there were reason to suspect, even the slightest one, would he be lenient? Certainly he would not. And if he were lenient, people would consider him to be a complete fool!