The strength of a nation derives from the integrity of the home.
Confucius
וְאַחַר כָּךְ מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפוֹשֵׁט בִּגְדֵי זָהָב וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי עַצְמוֹ וְיוֹצֵא לְבֵיתוֹ וְכָל הָעָם מְלַוִּין אוֹתוֹ עַד בֵּיתוֹ. וְיוֹם טוֹב הָיָה עוֹשֶׂה עַל שֶׁיָּצָא בְּשָׁלוֹם מִן הַקֹּדֶשׁ:
"בצאתו בשלום — בשביל שיצא בשלום ולא מת"
Rabbi David Fardo, Shif'at Revivim, Seder Ha'Avodah
לפי שנתרצו מעשיו לפני השם ב"ה ויצא בשלום
הביאו לו בגדי עצמו – בגדי חול, ולבש – אותם, מלוים אותו עד ביתו[.] יום טוב עשה לכל אהביו שיצא בשלום – בכמה עדי נוסח בשלום [מן הקודש]– הכניסה לקודש הקודשים הייתה מעשה שבקדושה רבה, מעין פגישת השכינה וכניסה למעון ה'. באופן טבעי הייתה הכניסה מלווה בחשש מה מפני הקודש. כפי שראינו לעיל הייתה בעם תחושה של חרדה שמא אונה לכוהן רע. לעיל ראינו כי הוא לא היה מאריך בתפילתו "שלא להבעית את ישראל" (פ"ה מ"א); המשפט מעיד על מתח וחשש בציבור. על כן, השמחה בסיומו המוצלח של היום מובנת. יתר על כן, העבודה הייתה רבה, מורכבת ומסובכת, והסיכוי לטעות רב. סיום מוצלח של היום היה, אפוא, סיבה טובה לשמחה ולסעודה חגיגית. במקביל אנו שומעים על ריקודים המוניים של בנות ירושלים בבגדי לבן, ללא קשר ישיר למקדש (משנה, תענית פ"ד מ"ח).
סֵדֶר כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁבְּיוֹם זֶה כָּךְ הוּא.
שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין, וּמַתְקִינִין לוֹ כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, שֶׁמָּא יֶאֱרַע בּוֹ פְסוּל.
Seven days prior to Yom Kippur the Sages would remove the High Priest, who performs the entire Yom Kippur service, from his house to the Chamber of Parhedrin, a room in the Temple designated specifically for the High Priest during that period. And they would designate another priest in his stead to replace him lest a disqualification due to impurity or another circumstance beyond his control prevent him from entering the Temple on Yom Kippur.
וְכֵן שְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת שֶׁל יוֹם זֶה כְּגוֹן הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת שֶׁל כָּל יוֹם וַהֲטָבַת הַנֵּרוֹת הַכּל עָשׂוּי בְּכֹהֵן גָּדוֹל נָשׂוּי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז ו) (ויקרא טז יא) (ויקרא טז יז) "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ". בֵּיתוֹ זוֹ אִשְׁתּוֹ:
By all means, marry. If you get a good wife, you'll become happy; if you get a bad one, you'll become a philosopher.
Socrates
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ, שֶׁמָּא תָמוּת אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז) וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ. בֵּיתוֹ, זוֹ אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף:
Rabbi Yehuda says: The Sages would even designate another wife for him lest his wife die, as it is stated in the Torah portion of the Yom Kippur service: “And it will atone for him and for his house” (Leviticus 16:6); the Sages interpreted the term: His house, that is his wife. The priest must be married in order to fulfill this commandment. Due to the concern lest his wife die, another wife was designated to address that possibility. The Rabbis said to Rabbi Yehuda: If so, that this is a concern, there is no end to the matter, as what if the designated replacement wife dies? This possibility need not be a source of concern.
ובזה יש לבאר מ"ש הרמב"ם, שבגמר עבודת היום "יוצא (הכהן גדול) לביתו", שפירושו (כנ"ל) שזה גופא הוא חלק ממעשה העבודה — כי זה ש"יוצא לביתו" אינו רק להורות שכבר נגמרה עבודתו ובמילא כבר הותר לו לחזור לביתו, אלא אדרבה, היציאה לביתו מהותה היא — סיום ותכלית עבודת יום הכפורים, שהיא הכפרה הנפעלת אצל היחיד, שאצל הכהן גדול התבטא זה בכפרת ביתו (כנ"ל).
Lubavicher Rebbe, Likutei Sichot 33/111
ומטעם זה, תיכף לאחרי סיום עבודת יוהכ"פ, "יוצא (מיד) לביתו" — מן הקצה אל הקצה בלי שום "ממוצע" בינתיים — כי זוהי תכלית כל עבודתו ומעמדו ומצבו המופלא בעת עבודתו ביוהכ"פ בקדה"ק, להמשיך קדושה זו גם "בביתו"
Lubavicher Rebbe, Likutei Sichot 33/111