פסיקה חברתית

אחת השאלות החשובות בעולם ההלכה היא שאלת הגמישות של שורת הדין. לעיתים, עשויה ההלכה להיות קשה ובלתי נוחה בעבורנו או בעבור הסובבים אותנו. האם ניתן לעשות דבר מה במצבים כאלו?
למשל, אדם שומר כשרות המתארח לארוחה אצל חברו שאינו שומר כשרות. מה יעשה? מצד אחד, הוא לא רוצה לפגוע בחבר שלו. אך מאידך, האוכל עשוי להיות לא כשר. מה דעתכם?

ההלכה מכירה ב"כבוד הבריות", מושג שלפיו כבודו של אדם הוא ערך חשוב, ויש להתחשב בו. חכמי המזרח הכניסו שיקול זה ושיקולים חברתיים בפסיקתם. בדף זה, נבחן את מקומם של השיקולים החברתיים בפסיקה, ונראה כיצד עשו זאת חכמי המזרח.

איור: רז בן ארי, מתוך אתר "חכימא - סיפורים מחכמי המזרח"

• הרמב"ם מתייחס לשני מצבים בהם מפאת חוסר כלכלי, צריך האדם לבחור במצווה אחת, ולוותר על האחרת. מהן שתי המצוות בכל מצב?
• מה הכרעתו של הרמב"ם ביחס לכל מצב? באיזו מצווה צריך האדם לבחור? ומדוע?
• הרמב"ם רואה חשיבות לערך של 'שלום בית'. האם לדעת הרמב"ם ניתן למדוד את חשיבותו של ערך זה לעומת ערכים אחרים בתורה? על סמך מה הרמב"ם סובר כך?

הרמב"ם התמקד באחד מן הערכים של התורה, שלום, ואף סבר כי הוא מן הערכים המרכזיים ביותר. חשיבות זו הדגים הרמב"ם בפסיקה בשני מקרים של מורכבות הלכתית, ולכן סבר כי יש לבחור בסיטואציה שתביא לסוג מסוים של שלום: שלום בית.

האם תמיד שלום בית עדיף? ובכל מחיר? האם ישנו איזון שניתן לעשות? בסיפור הבא, שהתרחש ממש במאה הקודמת, ניתן לראות שיקול דעת של פוסקים הבוחנים את הערך של שלום בית לעומת ערך הכשרות:

שלום בית | מתוך אתר "חכימא - סיפורים מחכמי המזרח"
זו הייתה מריבה חריפה וקשה. רק לפני זמן קצר התחתן הזוג הצעיר והשמחה היתה גדולה וכעת שרר מתח בין השניים. החתן האשים את כלתו בכך שאינה מקפידה בכשרות התבשילים, ואילו היא טענה שנהגה כראוי על פי מנהגי בית הוריה.
בני הזוג ניגשו אל הרב רפאל טולדאנו שיפסוק בעניין ויכריע ביניהם.
ראה הרב טולדאנו את עוצמת המריבה, בחן את הסוגיה וסבר שהצדק עם הבעל הזועם, אך הבין שאם יצדיק אותו תתלקח האש אף יותר.
חשב מעט ואמר “אני מחמיר בסוגיה זו. אך אני פוסק שעליכם ללכת לרב יוסף משאש. הוא כבר יקל בזה.”
הלכו בני הזוג אל הרב יוסף משאש ושטחו בפניו את הדברים.
הרב משאש האזין להם, וביקש שיביאו לפניו את הסיר. הלכו השניים להביא את הסיר מהבית. הרב בחש בו עד שבחר חתיכת בשר, בירך בקול רם ואכל מן התבשיל ואף ביקש שישאירו לו עוד קצת מהתבשיל שבסיר.
כשראה הבעל שהרב אוכל מן התבשיל נרגע והתרצה, והזוג התפייס.
למחרת קרא הרב יוסף משאש לאישה הצעירה בחשאי והסביר לה שהדרך שבה הכינה את התבשיל היא בעייתית ואף לימד אותה את ההלכות של הכשרת בשר.
שמעו בני ביתו של הרב את השיחה ושאלו אותו “האם בעצם אכלת אתמול בשר לא כשר?”
הסביר הרב משאש:
“יש דרגות שונות של איסור. יש בשר האסור מהתורה, יש מדרבנן, ויש מתורת מנהג. הסיר על פי המנהג היה אסור ואני בחרתי לאכול ממנו, משום שלום בית.”

להאזנה לפודקאסט על הסיפור:

• הרב טולדאנו סבר שהצדק עם הבעל. אם כך, למה פסק לבני הזוג ללכת לרב משאש? מדוע לא פסק שהתבשיל אסור?
• מה דעתכם על התנהגותו של הרב משאש? מדוע נהג כמו שנהג?
• על אף הרצון היפה של הרב משאש להשכין שלום בית, התבשיל אמור להיות כשר או לא כשר. כיצד יכל הרב לטעום מהתבשיל למרות שחשב שהוא בעייתי?

שני הרבנים, טולדאנו ומשאש, רואים בשלום בית ערך חשוב. נאמנותם נתונה להלכה מוחלטת אך הם פועלים בדרכים יצירתיות לסייע לזוג לצלוח את המריבה. בכך הם מכריעים שתפקידו של הרב בפסיקת ההלכה היא להפעיל שיקול דעת. על הרב לעשות היררכיה בין המצוות, להכריע בהלכה מתוך מודעות לערכים והפנים השונות העומדים בבסיס המצוות, ותמיד לעשות שיקולי רווח והפסד. בסיפור שלנו, הרבנים שמים על המאזניים את ערך הכשרות לעומת ערך המשפחתיות והזוגיות. הם לוקחים בחשבון את ההשפעה של הפסיקה על בני הזוג.

הרב טולדאנו המחמיר במקרה זה בחר להפנות אותם לרב יוסף משאש בידיעה שהוא יקל. הוא אינו רוצה לפסוק בניגוד לאמת הפנימית שלו אך מבין שבמקרה הזה עדיף שישמעו רב המקל בהלכה כדי למנוע התלקחות מריבה.

סיפור נוסף המלמד על משקלו החשוב של שלום בית בהלכה הוא הסיפור הבא, על הרב עזרא ציון מלמד:

תם וישר בלי כיפה | מתוך אתר "חכימא - סיפורים מחכמי המזרח"
בהיסוס רב פנתה אחת מן המתפללות בבית הכנסת “שערי רחמים” שבנחלאות אל רב בית הכנסת, הרב עזרא ציון מלמד, וביקשה לשוחח איתו. ניכר שלא קל לה לדבר על הנושא, אך לבסוף פתחה וסיפרה: “בעלי אינו חובש כיפה, והדבר מפריע לי מאוד.”
הרב מלמד, שהכיר היטב את בני הזוג, שהיו מן המתפללים הקבועים בבית הכנסת, ואת הבעל הכיר מן הימים שבהם הגיע כילד עם אביו אל התפילה, חשב מעט, ולאחר מחשבה קלה ענה לאישה:
“בתי, בעלך הוא איש תם וישר, מכבד את התורה ואת החכמים. חשוב אומנם לחבוש כיפה, אך שלום בית חשוב אף יותר.”

• מה דעתך על התנהגותו של הרב ציון מלמד? מדוע לא אמר לבעלה לחבוש כיפה?

בסיפור על הרב משאש, ראינו כיצד הוא משתמש במרחב התמרון ההלכתי, ובתוכו בחן את המשקל של הפנים השונות בהלכה. אך מה ניתן לעשות כאשר אין פתח להקל ומרחב התמרון אינו קיים? כיוון אפשרי ניתן ללמוד מהתנהגותו של הרב בן ציון אבא שאול בסיפור הבא:

המענה הכפול | מתוך אתר "חכימא - סיפורים מחכמי המזרח"
התלמידים בישיבת “פורת יוסף” שבירושלים האזינו בקשב רב לדברי רבם, הרב בן ציון אבא שאול, שהוליך אותם בנבכי סוגיה הלכתית מורכבת. לפתע נפתחה הדלת, ובפתח עמדה נערה צעירה, ובידה תרנגול שחוט. הכול הבינו שהיא רוצה לשאול את הרב אבא שאול על כשרותו של העוף, ועל כן ביקשו ממנה תלמידים להמתין לסיום השיעור, אך הנערה התעקשה שהיא חייבת לשאול את הרב באותו הרגע. כעסו התלמידים על ההפרעה, אך הרב אבא שאול היסה אותם וניגש אל הנערה והקשיב לשאלתה: “השוחט קבע שהעוף טרף, ואימי שלחה אותי אל הרב כדי שיבדוק אולי בכל זאת אפשר להכשירו.” בָּחַן הרב את העוף בעיון, אך ברור היה שאין מקום להקל. אמר הרב לנערה: “העוף טרף. הבה נמשיך בשיעור.”
שב הרב אל השיעור והמשיך אל הסוגיה שבה עסקו, אך לאחר רגעים ספורים עצר את השיעור ופנה לתלמידיו: “אנא מכם, מצאו את הנערה.” יצאו התלמידים, וכעבור כמה דקות שבו ואיתם הנערה הבוכייה. התלמידים חשבו שהנה מצא רבם דרך חדשה להתיר את העוף הטרף, אך להפתעתם שלף הרב את ארנקו והושיט לנערה סכום כסף נכבד. שמחה הנערה ויצאה מן החדר שמחה ומחויכת.
ביקש הרב אבא שאול לשוב אל השיעור, אך הפעם סירבו התלמידים להמשיך בשיעור, ותבעו מרבם להסביר את מעשיו. הסביר להם הרב: “בתחילה חשבתי רק על ההלכה, ומבחינת ההלכה ברור היה שהעוף טרף. אך לאחר שיצאה הנערה חשבתי גם עליה – מדוע התעקשה להפריע באמצע השיעור, הבנתי שמצבה הכלכלי של המשפחה רע, ואין בידם לקנות עוף אחר, ולכן רציתי לסייע להם. כרב וכפוסק אני מחויב לאהבת ישראל לא פחות מאשר לאהבת התורה.”

להאזנה לפודקאסט על הסיפור:

• במה שונה המקרה של הרב בן ציון מהמקרה של הרב משאש?
• מדוע התנהג הרב בן ציון כשם שנהג? מה הדבר מלמד על תפקידו של הרב?

כאשר הרב בן ציון קורא לנערה לחזור, נראה כי הוא מבין כי לא רק השאלה ההלכתית נמצאת על הכף, אלא גם הנערה והסיפור שלה. הרב בן ציון סבור כי אכן, ההלכה במקרה הזה לא מטיבה עם הנערה ומשפחתה והתרנגול טרף ואין שום דרך להתירו. אולם כרב, מוטלת עליו האחריות לתקן את המצב על אף הקשיים ההלכתיים, ועל כן הוא נותן לה את הכסף לקנות עוף אחר.

הדפים נכתבו ונערכו על ידי שי כהן מטעם ספריא, בשיתוף עם צוות חכימא

לאתר חכימא לחצו כאן