(י) שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת:
(10) Shemaiah and Abtalion received [the oral tradition] from them. Shemaiah used to say: love work, hate acting the superior, and do not attempt to draw near to the ruling authority.
אהוב את המלאכה. כדאמר מר פשוט נבלתא בשוקא ולא תימר גברא רבא אנא שמתוך שהוא טרוד אחר מזונותיו לא יבא לידי לסטות. ואינו מתפרנס מתוך קופה של צדקה וימיו מאריכין שנאמר ושונא מתנות יחיה. ושנינו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך:
(ה) אֵלּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ, טוֹחֶנֶת, וְאוֹפָה, וּמְכַבֶּסֶת, מְבַשֶּׁלֶת, וּמֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ, מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה, וְעוֹשָׂה בַצֶּמֶר. הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת, לֹא טוֹחֶנֶת, וְלֹא אוֹפָה וְלֹא מְכַבֶּסֶת. שְׁתַּיִם, אֵינָהּ מְבַשֶּׁלֶת וְאֵינָהּ מֵנִיקָה אֶת בְּנָהּ. שָׁלֹשׁ, אֵינָהּ מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה וְאֵינָהּ עוֹשָׂה בַצֶּמֶר. אַרְבָּעָה, יוֹשֶׁבֶת בַּקַּתֶּדְרָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת, כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בַּצֶּמֶר, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִמָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם:
(5) And these are tasks that a wife must perform for her husband: She grinds wheat into flour, and bakes, and washes clothes, cooks, and nurses her child, makes her husband’s bed, and makes thread from wool by spinning it. If she brought him one maidservant, i.e., brought the maidservant with her into the marriage, the maidservant will perform some of these tasks. Consequently, the wife does not need to grind, and does not need to bake, and does not need to wash clothes. If she brought him two maidservants, she does not need to cook and does not need to nurse her child if she does not want to, but instead may give the child to a wet nurse. If she brought him three maidservants, she does not need to make his bed and does not need to make thread from wool. If she brought him four maidservants, she may sit in a chair [katedra] like a queen and not do anything, as her maidservants do all of her work for her. Rabbi Eliezer says: Even if she brought him a hundred maidservants, he can compel her to make thread from wool, since idleness leads to licentiousness. Consequently, it is better for a woman to be doing some kind of work. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even one who vows that his wife is prohibited from doing any work must divorce her and give her the payment for her marriage contract, since idleness leads to idiocy.
אהוב את המלאכה כיצד מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה שונא את המלאכה כשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית שנא׳ (שמות כ׳:ט׳-י׳) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה׳ אלקיך... ר״ש בן אלעזר אומר אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה שנא׳ (בראשית ב׳:ט״ו) ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה והדר מכל עץ הגן אכול תאכל. ר״ט אומר אף הקב״ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
Love work.” How so? This teaches us that a person should love work, and not hate work. For just as the Torah was given in a covenant, so work was given in a covenant, as it says (Exodus 20:10), “For six days you shall labor and do all your work, and the seventh day is the Sabbath of the Eternal your God.” Rabbi Akiva would say: Sometimes a person labors and escapes death, and sometimes a person does not labor and becomes liable for death from Heaven. How so? Say a person sat around all week and did no labor, and then on the eve of the Sabbath he had nothing to eat. But he had money that had been designated [to the Temple] in his house. So he took from this and ate, and thus became liable to death from Heaven. However, if he had labored on the building of the Temple, then even though they paid him in money designated for the Temple and he took that money and used it for food, he would still escape the death penalty.
Rabbi Dostai would say: How do we know that if someone did no work all six days, he will end up doing work on the seventh? For, see, if he sat all the days of the week and did no work, and then on the eve of the Sabbath he had nothing to eat, he would then go out looking, and end up seized by conscription officers, who would grab him by the collar and force him to do on the Sabbath all the work that he did not do for six days.
Rabbi Shimon ben Elazar would say: Even Adam did not taste anything until he worked, as it says (Genesis 2:15–16), “And God placed him in the garden, to work it and guard it”; and then [it says (verse 17)], “From every tree of the garden you may certainly eat.”
Rabbi Tarfon would say: Even the Holy Blessed One did not rest His presence upon Israel until they had done work, as it says (Exodus 25:5), “Make Me a Sanctuary, and I will dwell among them.”
Rabbi Yehudah ben Beteira would say: If someone who has no work to do, what should he do? If he has a dilapidated yard or field, he should go and work on them, as it says (Exodus 20:10), “Six days you shall labor and do all your work.” What do we learn from the phrase, “do all your work”? That even someone who has dilapidated yards or fields should work on them.
Rabbi Yosei HaGalili would say: A person dies only because of idleness, as it says (Genesis 49:33), “And he expired [or: exhausted himself], and so was gathered to his people.” And see, if someone is pushed and falls over on his own craftwork and dies, we know his death was because of idleness. And if he was standing on the top of the roof, the top of a palace, or the top of any building, or at the edge of the river, and he fell and died, we know his death was because of idleness.
All this we know to be true for men. And how do we know it is also true for women? For it says (Exodus 36:6), “Let no man or woman do any more work for the donations to the Sanctuary.” And how do we know it is true also for children? For it says (there), “So the people stopped bringing.”
Rabbi Natan said: When Moses was carrying out the work of the Tabernacle, he did not want to take direction from the chiefs of Israel. So the chiefs of Israel sat there quietly and said: Perhaps now Moses will need our help. When they heard the announcement in the camp that said enough work had been done, they said: Alas, we have not participated at all in the work of the Tabernacle! So they got up and added a great thing by themselves, as it says (Exodus 35:27), “And the chiefs brought the shoham stones [for the breastplate of the high priest].”
Rabbi Akiva said: Anyone who raises himself above the words of Torah is like a carcass cast off on the side of the road. Everyone who passes it sits down and puts his hand out to check for breath, and then backs away from it and leaves, as it says (Proverbs 30:32), “If you degrade yourself with arrogance, and if you scheme, a hand to your mouth.” [(Ben Azzai said: Learn this idea out of the verse itself:)] If a person degrades himself for words of Torah by eating rotten dates, and dressing in filthy clothes, and sitting and watching at the door of the sages, then all who pass by will say, “Perhaps he is an idiot.” But in the end, you will find that he has the whole Torah with him. (Rabbi Yosei would say:) Anyone who raises himself above the words of Torah, in the end they will debase him; but anyone who debases himself for the sake of the words of Torah, in the end they will elevate him.
כוונת השלם הזה לומר שלא יהיה אוהב שכר המלאכה שנוטל על עשיתה ושונא המלאכה עצמה וקץ בה בעת שהוא טורח ויגע בה אלא יהיה שמח עם המלאכה עצמה ויהנה וישמח בעת עשיתה כאילו אינה עליו לטורח ועל כזה אמרו רז"ל גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים ר"ל לא שיהנה משכר היגיעה וממה שנותנין לו בשכרו על מלאכתו אלא יהי' נהנה ושמח מן היגיעה עצמה ושמח במה שחלקו לו מן השמים להיות בעל מלאכה. ולפי שיש אומנות בזויה כמו סנדלר ופחמי וכיוצא ועל כזה אמר ושנא את הרבנות אף שתהיה אדם גדול ורבן שנא את הרבנות ואהוב מלאכתך שכן היו עושים גדולי החכמים שיש מהם שהיה סנדלר או פחמי או כורת עצים מן היער. ואמר כי בהיותך אוהב את המלאכה אל תתודע לרשות לא תהיה נתפס למלכות כי דרך שלטון העיר לתפוס האיש שאין לו שום מלאכה כי אומר עליו שהוא גנב או קוביוסטוס כיון שאין לו מלאכה לפרנס את עצמו ובהיותך אוהב את המלאכה אתה ניצול מן השלטון ואל תתודע אליו:
ואפשר עוד שדבריו מיוסדים על דברי רבותיו אשר דברו עם הדיין והזהירו אותו על ענין הדיינות עתה גם הוא לא יחשיך את פיו מדבר עם הדיין ואמר לו אהוב את מלאכת הדיינות וההוראה ועסוק בתורה יומם ולילה כדי שתהיה בקי להבין ולהורות כי הדן דין אמת נעשה שותף להקב"ה אבל שנא את הרבנות והשררה הנמשכת לך מן הדיינות ולא תתגאה ותשתרר על העם וכן מצינו במשה רבינו ע"ה שהיה דיין על כל ישראל ועליו נאמר והאיש משה עניו מאד וכן אמר דוד המלך ע"ה אל תבואני רגל גאוה שהכוונה שלא אשתדל להכנס בפני מי שגדול ממני ואותה הגאוה היא ברגל. או תהיה הכוונה שאפי' מעט מזער מן הגאוה אפי' הרגל והעקב של הגאוה לא יבוא בי. ואחר שדבר דבריו עם הדיין חזר לדבר עם הבעל דין ואמר לו ואתה אל תתודע לרשות לא תלך לדון בערכאות של כותים שאתה מייקר בזה שם של עבודת כוכבים כענין ואויבינו פלילים וכמו שאמרו רבותינו ז"ל כי הלא טוב לך לילך לפני דייני ישראל ולקבל עליך את דין התורה בסבר פנים יפות:
והרב רבינו עובדיה ז"ל פי' ושנא את הרבנות והתרחק מלנהוג שררה על הצבור שהרבנות מקברת את בעליה. לרשות המלכות קרויה רשות מפני שהרשות בידה לעשות כרצונה. ואל תתודע לרשות כדי ליטול רבנות על ידיה עכ"ל: ואפשר לי לומר עוד בשנפרש מלת רשות על היצה"ר דהא המלכות לא נקרא רשות אלא מפני שהרשות בידה לעשות כרצונה וכן דרכו של יצה"ר שמורה לאדם שהרשות בידו לעשות כל תאוותיו כי מועצותיו לאדם הם כל אשר תמצא ידך לעשות עשה. ואמר כי שני דברים גורמים לאדם שיתגבר יצרו עליו. הא' הבטלה כי הבטלה מביאה לידי זמה ולידי הרהורים רעים וכן נאמר ברשעים בעמל אנוש אינימו. והב' הגאוה והשררה והרבנות כי שם ביתו של יצה"ר ולכן אמר התנא אם תעשה שני דברים הללו שתהיה אוהב את המלאכה ולא תהיה יושב ובטל וגם תהיה שונא את הרבנות והגאוה בזה לא יתגבר יצרך עליך כי הרשעים עליהם נאמר לכן ענקתמו גאוה וגו' וזהו אל תתודע לרשות:
ואמר אהוב את המלאכה כלומר הרגל עצמך בה עד שתחזור לך המלאכה טבע. וכמה שבחו רבותינו ז"ל המלאכה אמנם עם כל זה יתן חלק ללמוד החכמה. והנה כשתהיה המלאכה עם התורה אחד באחד יגשו ויהיה לאדם שכר טוב בעמל שניהם ויותר יקבל האדם שכר על מלאכתו כשתהיה באמונה יותר מעל הלמוד. ומזה יתבאר לך מאמר רז"ל שאמרו גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דאלו בירא שמים כתיב אשרי איש ירא את יקוק ובנהנה מיגיעו כתיב יגיע כפיך וגו'. והנה הקושיא מבוארת אם הנהנה מיגיעו הוא ירא שמים או לא אם הוא ירא שמים פשיטא כי טובים השנים מן האחד ואם אינו ירא שמים רק גונב ומלסטם את הבריות ונהנה מיגיעו אין סברא שיש לו שכר טוב בעמלו.
וכפי הענין ראוי להעמיד המאמר או באדם אחד שלומד קצת היום וקצתו במלאכה או ידבר בשני בני אדם אחד קורא כל היום ואחד חצי היום ואמר לא תחשוב שאין שכר גדול רק למי שלומד כל היום והאחר שלומד חצי היום אין שכרו כל כך או ג"כ לא תחשוב שבאדם אחד שלומד חצי היום וחצי במלאכה שאין שכר חצי היום של המלאכה כשכר חצי היום של הלימוד ע"כ בא לומר שהקורא שעה אחת ביום ונהנה מיגיעו הוא יותר ממי שקורא היום כולו ואינו עושה מלאכה כדי לקיים התורה כי כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וכו', וצריך ליתן חלק לגוף ולנפש והביא ראיה יגיע כפיך כי תאכל כלו' שתביא לך הנאה לעצמך ביגיעתך ולא תניחהו לאחרים ואמר ושנא את הרבנות שאפי' במלאכתו לא ינהיג רבנות ואם תרצה לשנוא את הרבנות אל תתודע לרשות שבהיותו קרוב אל המלך יפיק רצונו ויפסיד תורתו עכ"ל:
ורבינו יונה ז"ל כתב אהוב את המלאכה שאם תרגיל עצמך להיות יושב ובטל כשתרצה לעשות מלאכה לפרנס את עצמך לא תוכל שכבר הורגלת להיות יושב ובטל וכן אמר שלמה ע"ה תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות ר"ל כאשר הוא מרגיל ידיו ואבריו שלא לעשות מלאכה כשהוא מתאוה לעשות אבריו ימאנו כי ההרגל שולט עליהן והנה תאותו לעשות מלאכה תמיתנו ועם כל זה לא יוכל כי ימאנו ידיו לעשות עכ"ל:
זה שראוי שיהיה שם שמים אהוב על ידי חכמים, וכדאיתא במסכת יומא בפרק יום הכפורים (פו.), "ואהבת את יקוק אלקיך" (דברים ו, ה), שיהא שם שמים מתאהב על ידיך. והדבר שהוא כבוד התורה, והוא כבוד המקום, והוא גורם לאהוב השם יתברך, כאשר אין תלמיד חכם צריך לבני אדם. ולכך אמר שמעיה "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות", שהוא המרחיק את המלאכה. ואל יחשוב כי המלאכה אינה כבודו, אדרבא המלאכה נותנת לאדם כבוד. אמרו בפרק הנודר מן המבושל (נדרים מט:), רבי יהודה כד הוי אזיל לבי מדרשא שקל גולפא על כתיפו, ואמר, גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה. ורוצה לומר, כי אל יחשוב אדם כאשר עושה מלאכה שדבר זה אינו כבודו, כמו זה לשאת גולפא על כתיפו, שזה אינו, כי 'גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה' שלא יגיע לאדם בזיון עד שיהיה צריך לבריות ויתבזה. ולפיכך אם הוא נושא גולפא על כתיפו כדי שישב עליו בבית המדרש בכבוד, אין זה גנאי, והעושה מלאכה הוא מתעסק בכבודו. ולפיכך אמר "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות", כי אם יאמר שהמלאכה בזיון אליו, זה אינו, כי אדרבא, המלאכה יותר על כל, שמצלת אותו מן חטאים הרבה, על כל זה נותנת לו כבוד גם כן. וישנא את הרבנות, המרחיק המלאכה בשביל השררה, כי כמה חטאים ומכשולות יש בשררה. ועוד, כי כל חטא וכל פשע בצבור תלוי בבעלי שררה, שיש בידם למחות.
והבן איך הפליגו חכמים באהבת המלאכה, בפרט כאשר אוהב לעשות מלאכה, כמו שאמר "אהוב את המלאכה", ורוצה לומר שעיקר המעלה כאשר אוהב את המלאכה, ולא אמר 'בחור לך המלאכה'. ובפרק קמא דברכות (ח.) אמר, גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים, דאילו בנהנה מיגיע כפו כתיב אצלו (תהלים קכח, ב) "אשריך וטוב לך", אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא. ואילו בירא שמים כתיב (תהלים קיב, א) "אשרי איש ירא יקוק", עד כאן.
ויש לך לדעת, כי הנהנה מיגיע כפו, אי אפשר שלא יהיה לו גם כן מן מדת האהבה על ידי מדה זאת. כי מאחר שהוא שמח ואוהב יגיע כפו, אי אפשר גם כן שלא יאהב מי שחנן לו דבר זה, כי מי שנותן מתנה לאחר, ואותה מתנה מקובלת ואהובה על המקבל ביותר, איך אפשר שלא יאהב מאוד מי שנותן המתנה אליו. וכבר אמרו (סוטה לא.) שהאהבה יותר מהיראה, שהרי אצל האהבה כתיב (ר' שמות כ, ו) "ועושה חסד לאלפים לאוהביו", ואצל היראה כתיב (ר' דברים ז, ט) "ועושה חסד לשומרי מצותיו לאלף דור", הרי כי האהבה גדולה מן היראה. מי שאוהב (-השם יתברך-) ונהנה מיגיע כפו, אי אפשר שלא יהא לו גם כן מדת האהבה. ולפיכך הכתוב זכר אלו שניהם, נהנה מיגיע כפו וירא אלקים יחד, שהם כנגד היראה והאהבה. ואהבה גמורה נמצא במי שנהנה מיגיע כפו, שכל ענינו השמחה והרצון, והוא מדת האהבה, מה שאינו ביראה. ולפיכך יש בו מדת האהבה גם כן, וזה אמרם 'גדול הנהנה מן יגיע כפו וכו''. על כן אמר "אהוב את המלאכה", כי אהבת המלאכה על דרך שאמרנו כאשר נהנה מיגיע כפו, נאמר עליו "אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא".
ואלו בשררה הפך זה, שאמרו (פסחים פז:) אוי לרבנות שקוברת את בעליה, שאין לך נביא שלא קפח ד' מלכים בימיו. ויותר מזה אמרו בפרק קמא דסוטה (יג:), אמר רבי יוחנן, למה מת יוסף קודם אחיו, מפני שהנהיג עצמו ברבנות. והרי לך כי השררה הפך זה, שהוא מקצר מציאותו בעולם הזה. ומה שבעל השררה הוא מקצר ימיו כי בעל השררה הוא מיוחד לעצמו כאשר מנהיג עצמו ברבנות ובשררה, ובזה נבדל מן הכלל, עד שהוא נחשב יחידי ופרטי בעצמו, ובעל השררה הוא מיוחד בעצמו שאינו תוך הכלל של שאר הבריות, ולפיכך אמרו "אוי לרבנות שקוברת את בעליה".
כך פירוש דברי שמעיה. וכבר אמרנו כי כל אחד מן הזוגות היה בא להזהיר במוסר שהוא דבר גדול, כפי מעלת האיש - כך הוא מוסר שלו. לפיכך בא להזהיר כאן שיאהב את המלאכה, כי הוא דבר גדול שתולה בו עיקר גדול, בפרט אצל החכמים. לא בלבד השלימות אשר הוא מגיע מן המלאכה, יותר על זה כבוד שמו יתברך, שראוי שיהיה שמו יתברך אהוב בעולם על ידי חכמים בפרט.