Episode 78 Personal Autonomy and Medical Coercion The Thinking Jew Podcast

(טז) לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י ה'׃

(16) Do not deal basely with members of your people. Do not profit by the blood of your fellow [Israelite]: I am ה'.

(ב) וְאִם־לֹ֨א קָר֥וֹב אָחִ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ וְלֹ֣א יְדַעְתּ֑וֹ וַאֲסַפְתּוֹ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיָ֣ה עִמְּךָ֗ עַ֣ד דְּרֹ֤שׁ אָחִ֙יךָ֙ אֹת֔וֹ וַהֲשֵׁבֹת֖וֹ לֽוֹ׃

Deuteronomy 22:2

(2) If your fellow Israelite does not live near you or you do not know who [the owner] is, you shall bring it home and it shall remain with you until your peer claims it; then you shall give it back.

שמות כ״א:י״ט

(יט) אִם־יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא׃ {ס}

Exodus 21:19

(19) if that victim then gets up and walks outdoors upon a staff, the assailant shall go unpunished—except for paying for the idleness and the cure.

שולחן ערוך, יורה דעה של״ו:א׳

(א) דיני הרופא. ובו ג' סעיפים:
נתנה התורה רשות לרופא לרפאות ומצוה היא ובכלל פיקוח נפש הוא ואם מונע עצמו הרי זה שופך דמים ואפי' יש לו מי שירפאנו שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות ומיהו לא יתעסק ברפואה אא"כ הוא בקי ולא יהא שם גדול ממנו שאם לא כן הרי זה שופך דמים ואם ריפא שלא ברשות בית דין חייב בתשלומין אפי' אם הוא בקי ואם ריפא ברשות ב"ד וטעה והזיק פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואם המית ונודע לו ששגג גולה על ידו:

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 336:1

(1) The Torah has granted the physician permission to heal, and it is a religious duty which comes under the rule of saving an endangered life. If he withholds [treatment] he is regarded as one who sheds blood; and even if there is someone else who can heal him; for not from every one does one merit to be healed. Nevertheless, on should not occupy himself with medical treatment unless he is an expert and there is none other greater than he; for if not so, he is regarded as one who sheds blood. If one administered medical treatment without the permission of the Jewish Court, he is subject to payment of indemnities, even if he is an expert; and if he administered medical treatment, having the permission of the Jewish Court, and erred, causing [thereby] injury [to the patient], he is exempt by the laws of man and is held responsible by the laws of Heaven. If he caused death and it became known to him that he acted inadvertently, he is banished on account of him.

אבן עזרא על שמות כ״א:י״ט:ד׳

ורפא ירפא. לאות שנתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו בחוץ. רק כל חלי שהוא בפנים בגוף ביד השם לרפאתו. וכן כתוב כי הוא יכאיב ויחבש.וכתוב באסא וגם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים והנה הכתוב הפריש כי לא אמר ורפוא ירפא מן הבנין הקל. רק ורפא ירפא שהוא מהבנין הכבד ועוד אפרש זה היטב בפרשה הזאת. וחכמינו קבלו דברים אחרים עם אלה שניהם. כאשר קבלו בשמים עם קטורת סמים. ואינם כתובים:

Ibn Ezra on Exodus 21:19:4

AND SHALL CAUSE HIM TO BE THOROUGHLY HEALED. This is a sign that permission has been granted to physicians to heal blows and wounds that are visible on the surface. However, it is in God’s hand to heal any illness which strikes inside of the body. It is thus written, For He maketh sore, and bindeth up (Job 5:18). Furthermore, Scripture tells us concerning King Asa, yet in his disease he sought not to the Lord, but to the physicians (II Chron. 16:12). Now Scripture distinguished between them. It does not state, verafo yirpe (and he shall surely heal), which is in the kal. It rather reads, ve-rappo yerappe (and shall cause him to be thoroughly healed). The latter is in the pi’el. I will explain this very well later on in this portion. The rabbis received a tradition concerning other payments in addition to the two mentioned in our verse. They similarly received a tradition to include spices which are not stated in the Torah among the incense spices.

דברים ד׳:ט״ו

(טו) וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כִּ֣י לֹ֤א רְאִיתֶם֙ כׇּל־תְּמוּנָ֔ה בְּי֗וֹם דִּבֶּ֨ר ה' אֲלֵיכֶ֛ם בְּחֹרֵ֖ב מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃

Deuteronomy 4:15

(15) For your own sake, therefore, be most careful—since you saw no shape when ה' spoke to you at Horeb out of the fire—

משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש א׳:ד׳

וּמֻזְהָרִין בֵּית דִּין שֶׁלֹּא לִקַּח כֹּפֶר מִן הָרוֹצֵחַ. וַאֲפִלּוּ נָתַן כָּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם וַאֲפִלּוּ רָצָה גּוֹאֵל הַדָּם לְפָטְרוֹ. שֶׁאֵין נַפְשׁוֹ שֶׁל זֶה הַנֶּהֱרָג קִנְיַן גּוֹאֵל הַדָּם אֶלָּא קִנְיַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה לא) "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ". וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁהִקְפִּידָה תּוֹרָה עָלָיו כִּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה לג) "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ" וְגוֹ'. (במדבר לה לג) "כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ" וְגוֹ':

Mishneh Torah, Murderer and the Preservation of Life 1:4

Dem Gericht ist es streng verboten, Lösegeld von einem Mörder anzunehmen, wenn derselbe auch alles Geld in der Welt für sich zum Opfer bringen wollte, selbst dann nicht, wenn der Bluträcher einwilligen sollte, ihn entkommen zu lassen. Denn das Leben des Gemordeten gehört nicht dem Bluträcher an, sondern dem Hochheiligen, gelobt sei Er! Denn es heißt: »Und nicht nehmen sollt ihr Lösegeld für das Leben des Mörders« (Num. 35:31). Die Thora zeigt auch in keiner Beziehung mehr Strenge, als wo es sich um Blutvergießen handelt; denn es steht geschrieben: »Und ihr sollt nicht verrucht machen das Land. Denn das Blut macht das Land verrucht« (Num. 35:33).

תשובות הרדב"ז חלק ד תתשל״ט

(א) שאלה שאלת ממני אודיעך במי שאמדוהו שצריך לחלל עליו את השבת והוא אינו רוצה שיתחלל שבת בשבילו מפני חסידות. היש בזה חסידות ושומעין לו או אין שומעין לו:

(ב) תשובה הרי זה חסיד שוטה והאלקי"ם את דמו מידו יבקש והתורה אמרה וחי בהם ולא שימות בהם ולא מיבעיא לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק ה' מהלכות יסודי התורה כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו אלא אפילו לדעת האומרים שמי שהיה דינו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי הוא במחיצת הצדיקים ומדת חסידות הוא ולזה דעתי נוטה. אפי' הכי בנדון דידן כ"ע מודו שמתחייב בנפשו דבשלמא התם איכא קדוש השם וגדולה בדת הקדושה שמסר נפשו עליה כאשר מפורסם במעשה דדניאל שמסר את נפשו על התפלה וחנניה מישאל ועזריה וכמה חסידים שמסרו נפשם ונתקדש השם על ידם. ואפילו בצנעא יש קידוש השם שהוא פרהסיא אצל העכו"ם אבל בנ"ד אין כאן קדוש השם כלל כי מי יודע מה עושה בתוך ביתו. ותו דבשלמא התם הוא עובר העבירה אבל הכא אחרים מחללין את השבת והוא אוכל או מתרפא. ותו דבשלמא התם יש גדר וסייג שלא יעברו על התורה ועל מצותיה שהרי אומרים ראו כמה חשובה מצוה זו שפלוני מסר נפשו עליה והוא כעין סייג למצות. ובזה הדרך אני מתרץ ההיא דאלישע בעל כנפים שאעפ"י שהיה שעת הגזרה למה יצא לשוק ותפילין בראשו אבל בנדון דידן אין שום גדר דהא כולי עלמא ידעי דניתנה שבת לידחות אצל מי שיש בו סכנה למה שהוא צריך:

(ג) כללא דמלתא איני רואה במעשה הזה שום חסידות אלא איבוד נשמה הילכך מלעיטין אותו בעל כרחו או כופין אותו לעשות מה שאמדוהו והשואל הרי זה שופך דמים ופשוט הוא. וז"ל הר"ן ז"ל ביומא וכי חולה שיש בו סכנה ואמרו בקיאין לחלל את השבת מדת חסידות הוא לו שימנע עצמו אינו אלא שופך דמים הזריז הרי זה משובח והנשאל מגונה והשואל שופך דמים וכל שכן המונע עצמו שמתחייב בנפשו עד כאן:

Teshuvot HaRadbaz Volume 4 1139

...

מגן אברהם שכ״ח:ו׳

(ו) רופא אחד אומר צריך. אם לא רצה החולה לקבל התרופה כופין אותו, חולה אומר צריך אני לתרופה פלונית ורופא אומר א"צ שומעין לחולה ואם הרופא אומר שאותו תרופה יזיקהו שומעין לרופא [רדב"ז ח"א ס"ו כ"ה]:

Magen Avraham 328:6

(6) If the patient does not want the medicine, we force the patient to take it. If the patient says he requires a certain medicine, and the doctor says the patient does not need it, we listen to the patient. If [however] the doctor says that that medicine will harm [the patient], we listen to the doctor. (Radvaz 1 6 25)

Rabbi Feinstein's opinion is documented in Igros Moshe CM 2:73-74

Rabbi Aurbach's opinion is documented in Nishmas Avraham YD 155:2

Full Hebrew Source Sheets available here

Supreme Court of Connecticut documents available here