“You cannot swim for new horizons until you have courage to lose sight of the shore.”
William Faulkner
שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם׃
“Send agents to scout the land of Canaan, which I am giving to the Israelite people; send one participant from each of their ancestral tribes, each one a chieftain among them.”
(יח) וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ מַה־הִ֑וא וְאֶת־הָעָם֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עָלֶ֔יהָ הֶחָזָ֥ק הוּא֙ הֲרָפֶ֔ה הַמְעַ֥ט ה֖וּא אִם־רָֽב׃ (יט) וּמָ֣ה הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ הֲטוֹבָ֥ה הִ֖וא אִם־רָעָ֑ה וּמָ֣ה הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁר־הוּא֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהֵ֔נָּה הַבְּמַֽחֲנִ֖ים אִ֥ם בְּמִבְצָרִֽים׃ (כ) וּמָ֣ה הָ֠אָ֠רֶץ הַשְּׁמֵנָ֨ה הִ֜וא אִם־רָזָ֗ה הֲיֵֽשׁ־בָּ֥הּ עֵץ֙ אִם־אַ֔יִן וְהִ֨תְחַזַּקְתֶּ֔ם וּלְקַחְתֶּ֖ם מִפְּרִ֣י הָאָ֑רֶץ וְהַ֨יָּמִ֔ים יְמֵ֖י בִּכּוּרֵ֥י עֲנָבִֽים׃
(18) and see what kind of country it is. Are the people who dwell in it strong or weak, few or many? (19) Is the country in which they dwell good or bad? Are the towns they live in open or fortified? (20) Is the soil rich or poor? Is it wooded or not? And take pains to bring back some of the fruit of the land.”—Now it happened to be the season of the first ripe grapes.
(כז) וַיְסַפְּרוּ־לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַ֠ם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה־פִּרְיָֽהּ׃ (כח) אֶ֚פֶס כִּֽי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם׃ (כט) עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב וְ֠הַֽחִתִּ֠י וְהַיְבוּסִ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהָ֔ר וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ יוֹשֵׁ֣ב עַל־הַיָּ֔ם וְעַ֖ל יַ֥ד הַיַּרְדֵּֽן׃
(27) This is what they told him: “We came to the land you sent us to; it does indeed flow with milk and honey, and this is its fruit. (28) However, the people who inhabit the country are powerful, and the cities are fortified and very large; moreover, we saw the Anakites there. (29) Amalekites dwell in the Negeb region; Hittites, Jebusites, and Amorites inhabit the hill country; and Canaanites dwell by the Sea and along the Jordan.”
(לא) וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ׃ (לב) וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכׇל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת׃ (לג) וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם׃
(31) But the other men who had gone up with him said, “We cannot attack that people, for it is stronger than we.” (32) Thus they spread calumnies among the Israelites about the land they had scouted, saying, “The country that we traversed and scouted is one that devours its settlers. All the people that we saw in it are of great size; (33) we saw the Nephilim there—the Anakites are part of the Nephilim—and we looked like grasshoppers to ourselves, and so we must have looked to them.”
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַד־אָ֥נָה יְנַאֲצֻ֖נִי הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְעַד־אָ֙נָה֙ לֹא־יַאֲמִ֣ינוּ בִ֔י בְּכֹל֙ הָֽאֹת֔וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי בְּקִרְבּֽוֹ׃
And יהוה said to Moses, “How long will this people spurn Me, and how long will they have no faith in Me despite all the signs that I have performed in their midst?
מה עשו המרגלים כי משה אמר להם (במדבר י״ג:י״ח) וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב ואמר להם בערים (במדבר י״ג:י״ט) הבמחנים אם במבצרים ועל כל פנים היו צריכין להשיבו על מה שצוה אותם ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו (במדבר י״ג:כ״ח) אפס כי עז העם והערים בצורות גדולות וכי על מנת שיעידו לו שקר שלח אותם
Moreover, what did the spies do [wrong], since Moses told them, And see the Land what it is; and the people that dwelleth therein, whether they are strong or weak, whether they are few or many, and he said to see about the cities [that they dwell in] whether in camps, or in strongholds, and at the least they had to give him an answer to [the questions] that he commanded them [to find out about]! And what was their trespass, and what was their sin when they told Moses, Nevertheless the people that dwell in the Land are fierce, and the cities are fortified, and very great? Did he then send them on the understanding that they would give him a false report!
מִדְּבַר־שֶׁ֖קֶר תִּרְחָ֑ק וְנָקִ֤י וְצַדִּיק֙ אַֽל־תַּהֲרֹ֔ג כִּ֥י לֹא־אַצְדִּ֖יק רָשָֽׁע׃
Keep far from a false charge; do not bring death on those who are innocent and in the right, for I will not acquit the wrongdoer.
(א) שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל אַתָּ֨ה עֹבֵ֤ר הַיּוֹם֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָבֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת גּוֹיִ֔ם גְּדֹלִ֥ים וַעֲצֻמִ֖ים מִמֶּ֑ךָּ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וּבְצֻרֹ֖ת בַּשָּׁמָֽיִם׃ (ב) עַֽם־גָּד֥וֹל וָרָ֖ם בְּנֵ֣י עֲנָקִ֑ים אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙ וְאַתָּ֣ה שָׁמַ֔עְתָּ מִ֣י יִתְיַצֵּ֔ב לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י עֲנָֽק׃
(1) Hear, O Israel! You are about to cross the Jordan to go in and dispossess nations greater and more populous than you: great cities with walls sky-high; (2) a people great and tall, the Anakites, of whom you have knowledge; for you have heard it said, “Who can stand up to the children of Anak?”
וְאָמַר רַבִּי אִילְעָא מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: מוּתָּר לוֹ לָאָדָם לְשַׁנּוֹת בִּדְבַר הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָבִיךְ צִוָּה וְגוֹ׳ כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא וְגוֹ׳״.
And Rabbi Ile’a further said in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: It is permitted for a person to depart from the truth in a matter that will bring peace, as it is stated: “Your father commanded before he died, saying: So you shall say to Joseph: Please pardon your brothers’ crime, etc.” (Genesis 50:16–17). Jacob never issued this command, but his sons falsely attributed this statement to him in order to preserve peace between them and Joseph.
שלח לך אנשים. לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת מְרַגְּלִים לְפָרָשַׁת מִרְיָם? לְפִי שֶׁלָּקְתָה עַל עִסְקֵי דִבָּה, שֶׁדִּבְּרָה בְאָחִיהָ, וּרְשָׁעִים הַלָּלוּ רָאוּ וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר (תנחומא):
שלח לך אנשים SEND THOU MEN — Why is the section dealing with the spies put in juxtaposition with the section dealing with Miriam’s punishment? To show the grievousness of the spies’ sin: because she (Miriam) was punished on account of the slander which she uttered against her brother, and these sinners witnessed it and yet they did not take a lesson from her (Midrash Tanchuma, Sh'lach 5).
(א) וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח׃ (ב) וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְהֹוָֽה׃
(1) Miriam and Aaron spoke against Moses because of the Cushite woman he had taken [into his household as his wife]: “He took a Cushite woman!” (2) They said, “Has יהוה spoken only through Moses? Has [God] not spoken through us as well?”יהוה heard it.
ותדבר מרים ואהרן. הִיא פָתְחָה בְדִּבּוּר תְּחִלָּה, לְפִיכָךְ הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב, וּמִנַּיִן הָיְתָה יוֹדַעַת מִרְיָם שֶׁפֵּרֵשׁ מֹשֶׁה מִן הָאִשָּׁה? רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִרְיָם הָיְתָה בְצַד צִפּוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה צִפּוֹרָה, אָמְרָה אוֹי לְנְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ אִם הֵם נִזְקָקִים לִנְבוּאָה, שֶׁיִּהְיוּ פוֹרְשִׁין מִנְּשׁוֹתֵיהֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ בַּעְלִי מִמֶּנִּי, וּמִשָּׁם יָדְעָה מִרְיָם וְהִגִּידָה לְאַהֲרֹן; וּמַה מִּרְיָם שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנָה לִגְנוּתוֹ כָּךְ נֶעֶנְשָׁה, קַל וָחֹמֶר לִמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ (ספרי):
ותדבר מרים ואהרן AND MIRIAM AND AARON SPAKE — She opened the conversation, therefore Scripture mentions her first. And whence did Miriam know that Moses had separated himself from his wife (for this was the statement she made; cf. Rashi below)? R. Nathan answered: “Miriam was beside Zipporah When it was told to Moses, ‘Eldad and Medad are prophesying in the camp’ (Numbers 11:27). When Zipporah heard this, she exclaimed, Woe to the wives of these if they have anything to do with prophecy, for they will separate from their wives just has my husband has separated from me!” It was from this that Miriam knew about it, and she told it to Aaron. Now what was the case with Miriam who had no intention to disparage him? She was punished thus severely! How much the more will this be so in the case of one who intentionally speaks in disparagement of this fellow”! (Sifrei Bamidbar 99).
:חטא מרים לא התבטא בעצם
ה'דיבה הרעה' אלא ב'עסקי דיבה', בכך שעסקה ודברה באריכות אודות משה. היה עליה לגשת לבדו בחשאי ולשואלו בתורת שאלה. ועד"ז היה חטא המרגלים: אף שלא אמרו שקרים על ארץ ישראל, אך הדיבור היה בצורת 'עסקי דיבה', הם הרחיבו והעצימו את חוזק יושבי הארץ והבהילו מהעלייה ארצה.
Lubavicher Rebbe, Likutei Sichot 18/145
שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מאויביהם בשעת מלחמה, שנאמר "לא תערוץ, מפניהם" (דברים ז,כא), "לא, תיראום" (דברים ג,כב).
That those engaged in warfare shall not fear their enemies nor be panic-stricken by them during the battle, as it is said, “….do not tremble, nor be ye terrified because of them” (Deut. 3:22; 7:21; 20:3).
לֹ֥א תַעֲרֹ֖ץ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בְּקִרְבֶּ֔ךָ אֵ֥ל גָּד֖וֹל וְנוֹרָֽא׃
Do not stand in dread of them, for your God יהוה is in your midst, a great and awesome God.
חזק הוא ממנו. כִּבְיָכוֹל כְּלַפֵּי מַעְלָה אָמְרוּ (סוטה כ"ה):
חזק הוא ממנו [FOR] THEY ARE STRONGER ממנו — They said this, — if this were at all possible (i.e. if one may be permitted to say so of God) — with reference to the Omnipresent (ממנו, stronger than “He”, they thus uttered blasphemy) (Sotah 35a; Arakhin 15a).
הנפילים. עֲנָקִים, מִבְּנֵי שַׁמְחָזַאי וַעֲזָאֵל שֶׁנָּפְלוּ מִן הַשָּׁמַיִם בִּימֵי דּוֹר אֱנוֹשׁ:
הנפילים (lit., the fallen ones) — Anakim who were descendants of Shemchazai and Azael who fell from heaven in the generation of Enosh (cf. Targum Jonathan on Genesis 6:4 and Rashi on Niddah 61a s. v. בני אחיה).
:היות שהנפלים יצאו מהמלאכים ש'נפלו מן השמים בימי דור אנוש', הם הרי לא נמחו במבול, וזאת אף שנפתחו ארובות השמים וימח את כל היקום. זה מראה את עוצמתם של הנפילים הללו עד שאפילו עונש מן השמים אינו יכול להם.
Lubavicher Rebbe, Likutei Sichot 28/89
והענין כי השם הנכבד ברא הכל ושם כח התחתונים בעליונים ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות וזהו שנאמר (דברים ד יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים כי חלק לכולם מזלות בשמים וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם...
...והנה השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו וזהו שאמר (שמות יט ה) והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ
(ג) וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם כִּי֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ הֽוּא־הָעֹבֵ֤ר לְפָנֶ֙יךָ֙ אֵ֣שׁ אֹֽכְלָ֔ה ה֧וּא יַשְׁמִידֵ֛ם וְה֥וּא יַכְנִיעֵ֖ם לְפָנֶ֑יךָ וְהֽוֹרַשְׁתָּ֤ם וְהַֽאֲבַדְתָּם֙ מַהֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה לָֽךְ׃ (ד) אַל־תֹּאמַ֣ר בִּלְבָבְךָ֗ בַּהֲדֹ֣ף יְהֹוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֹתָ֥ם ׀ מִלְּפָנֶ֘יךָ֮ לֵאמֹר֒ בְּצִדְקָתִי֙ הֱבִיאַ֣נִי יְהֹוָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְרִשְׁעַת֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה יְהֹוָ֖ה מוֹרִישָׁ֥ם מִפָּנֶֽיךָ׃ (ה) לֹ֣א בְצִדְקָתְךָ֗ וּבְיֹ֙שֶׁר֙ לְבָ֣בְךָ֔ אַתָּ֥ה בָ֖א לָרֶ֣שֶׁת אֶת־אַרְצָ֑ם כִּ֞י בְּרִשְׁעַ֣ת ׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מוֹרִישָׁ֣ם מִפָּנֶ֔יךָ וּלְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהֹוָה֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃
(3) Know then this day that none other than your God יהוה is crossing at your head, a devouring fire; it is [God] who will wipe them out—subduing them before you, that you may quickly dispossess and destroy them, as יהוה promised you. (4) And when your God יהוה has thrust them from your path, say not to yourselves, “יהוה has enabled us to possess this land because of our virtues”; it is rather because of the wickedness of those nations that יהוה is dispossessing them before you. (5) It is not because of your virtues and your rectitude that you will be able to possess their country; but it is because of their wickedness that your God יהוה is dispossessing those nations before you, and in order to fulfill the oath that יהוה made to your fathers Abraham, Isaac, and Jacob.
“Being deeply loved by someone gives you strength, while loving someone deeply gives you courage.”
Lao Tzu
משה רבנו מספר באריכות אודות חוזק הגויים – ולא בכללות אלא בפרטות
ובאריכות הדיבור. וזאת כדי ללמד את מעלת היהודי, שעל אף כוח הגויים הגדולים והעצומים והעובדה שעל פי טבע איננו יכולים להם – אומרים ליהודים: לא! יש לכם מעלה יותר גדולה ואתם כן יכולים להם, משום ש'ה' אלוקיך הוא העובר לפניך'. ועצם העובדה שיש ביהודי ההחלטה שהוא מנצח אותם – תגרום לו לגבור עליהם ... וזאת הוראה לכל אחד ובכל זמן ומקום: התורה מספרת את כוח הגויים. היא אינה מכחישה אותם, כי אז היה יהודי יוצא אל הרחוב ורואה את הגוי ונבהל. אלא יש גויים גדולים ועצומים, ובכל זאת לא תירא מהם, שכן ניתנו הכוחות לגבור עליהם. ואדרבה, מזה גופא שישנו גוי, מוכח שיש לך הכוחות לנצח, שהרי איני מבקש אלא לפי כוחם.
Lubavicher Rebbe, Sichat Ekev 5731
הֲל֤וֹא צִוִּיתִ֙יךָ֙ חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ אַֽל־תַּעֲרֹ֖ץ וְאַל־תֵּחָ֑ת כִּ֤י עִמְּךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ׃ (פ)
“I charge you: Be strong and resolute; do not be terrified or dismayed, for the LORD your God is with you wherever you go.”
וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה״.
Tangentially, the Gemara cites an additional statement by Rabbi Ḥanina concerning principles of faith. And Rabbi Ḥanina said: Everything is in the hands of Heaven, except for fear of Heaven. Man has free will to serve God or not, as it is stated: “And now Israel, what does the Lord your God ask of you other than to fear the Lord your God, to walk in all of His ways, to love Him and to serve the Lord your God with all your heart and with all your soul” (Deuteronomy 10:12). The Lord asks man to perform these matters because ultimately, the choice is in his hands.
“Courage is resistance to fear, mastery of fear - not absence of fear.”
Mark Twain
אם כמות כו' ואם כו'. ראוי לשים לב איך מתייחס העונש אל נפקותא זאת וגם מה יתן ומה יוסיף שפקודת כל האדם יפקד עליהם. ועוד אומרו אם בריאה יברא לא ימנע או נברא או לא נברא אם נברא איך יאמר יברא ואם לא נברא לישתוק מואם בריאה ויאמר יברא ה' כו'. ואם הוה מסתפק כמ"ש ז"ל אם נברא ואם לאו יברא עתה קשה כי הלא משנה שלימה הוא עשרה דברים נבראו בע"ש בה"ש ואחד מהן היא פי הארץ ומפי מי קבלנו המשנה אם לא מפי משה. ועוד אומרו ופצתה כו' האם מבלי אין מיתות משונות זולות זו שבחר בזו: אמנם הנה מהנראה מרז"ל כי שלשה דברים המה כללו אשמתם זו. (א) שכפרו בנבואת משה רבינו ע"ה. (ב) בכהונת אהרן. (ג) בתורה מן השמים. ע"כ יאמר על נבואת משה אם כמות כל האדם ימותון אלה ע"י שליח ה' על שכפרו בשליחות משה. ולעומת כהונת אהרן שהיא בקרבנותיו וטהרת נגעים כרופא המבקר את החול' ומרפאו מחולאי נפשו ע"כ גם פקודת בקור חולים לא יפקד עליהם ועל שני הדברים אמר לא ה' שלחני לא לנבואותי ולא לכהן את אהרן ועל אומרם שאין תורה מן השמים אלא מן הארץ בהמצאתי כי כמו זר נחשב להם יבא דבר לארץ מן השמים ולא ישיתו לב כי נפשותם הן מן השמים והן בארץ בקרבם ע"כ מדה כנגד מדה נפשותם שהן מן השמים לא יעלו לשמים כ"א ופצתה האדמה את פיה ובלעה כו' וירדו חיים שאולה בגוף ונפש שרוחם שהיא מן השמים תבלענה הארץ. והנה הן אמת כי פי הארץ היה נברא מבין השמשות אך היה אפשר כי לא נברא בכח מספיק לבלוע ומה גם עתה נפשות רוחניות שעל השמים כבודם כי מאין ולאין תוכל הארץ לבלוע נפשות שמעל לשמים כ"א גופים חומריים בלי נפש והיה אפשר תצא נפשם ויבלעו גויותם ולא ירדו חיים ונפשם תעלה אל שורשה ע"כ אמר ואם בריאה עוד יברא ה' במה שיפצתה האדמה וכו' ובלעה כו' באופן שבגוף ונפש ירדו חיים וכו' שגם את הנפש תבלע עודנה בגופם: או יאמר בשום לב אל הברא פי הארץ בין השמשות והוא במה שמבואר אצלנו בפי' המשנה כי כל מה שנברא בין השמשות הוא כח רוחני בארץ למעלה מאיכות העולם הזה פי האתון למעלה מאיכות בעל חי הבלתי מדבר הוא כח רוחני כפי האתון ההוא. וכן פי הארץ אינו חור נעשה בארץ חלול שא"כ לא היה בו כח לשאוף ולבלוע ומה גם כמ"ש ז"ל שהיה בולע אפילו נפה וכברה שהיתה שאולה ביד אשר בקצה מחנה ישראל אך הוא פה חלול אשר בו כח לשאוב ולבלוע כפי האדם השואב ובולע בפיו פנימה כן ברא הוא ית' כח רוחני אשר כח בי לבלוע את הרשע עד שאול כאשר הוא חי. והנה מאז נברא ברא אלהים את הכח ההוא לבלוע את הרשע אלא שלא ניתן לו רשות לבלע ולהשחית עד כה. ונבא אל הענין אמר מרע"ה אם בריאה הוא כבר בל יהיה בכל א' מהמשחיתים הכח ההוא שאינו מבחין בין צדיק לרשע ויבלע גם צדיקים שאצל אלו כ"א יברא ה' בעל הרחמים באופן שפצתה ובלעה רשעים בלבד וזהו הם וכל אשר להם בייחוד. ובזה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה' מה שאין כן אם גם צדיקים היו לוקים גם הם כי לא תוכר ההשגחה: או יאמר במ"ש ז"ל כי בדין העליון הנפש מתנצלת לאמר כי לא חטאה רק החומר כי הוא רוחניות וקדושה והגוף מתנצל לאמר כי הנני גוש עפר ומעת יציאת הנפש איננו מתנועע מה עושה הקב"ה אומר הצד השוה שבכם שבשתוף שניכם חטאתם כן אשים נפש בגוף ואדון אתכם כך בגיהנם כמשל החיגר וסומא שומרי הפרדס. ובזה יאמר אם בריאה שהיא האדם וברא ה' פעם שנית אחר שהמות מפריד בין גוף ונפש שחוזר ומחבר' כן עתה לא יפריד לחבר כי אם ופצתה וכו' וירדו חיים שאולה כאשר הם מחוברים עתה ולא שיחזור ויברא אותם ויחברם אחרי כן לדונם בגיהנם. וש"ת אם הם חטאו כל אשר להם מה חטאו לזה אמר וידעתם כי נאצו וכו' את ה' ולא אותי בלבד כי ע"כ מלכותא דרקיע מעין מלכותא דארעא וכאשר הרוגי מלכות ממונם למלכות כן הרוגיו למנאציו הבליע אותם ולא השאיר ממונם ליורשים רק לקח ואיבד ממונם אתם. וזהו וידעתם וכו' כי נאצו את ה' הוא מלכותא דרקיע ע"כ לקו גם כל אשר להם:
אם כמות כו' ואם כו'. ראוי לשים לב איך מתייחס העונש אל נפקותא זאת וגם מה יתן ומה יוסיף שפקודת כל האדם יפקד עליהם. ועוד אומרו אם בריאה יברא לא ימנע או נברא או לא נברא אם נברא איך יאמר יברא ואם לא נברא לישתוק מואם בריאה ויאמר יברא ה' כו'. ואם הוה מסתפק כמ"ש ז"ל אם נברא ואם לאו יברא עתה קשה כי הלא משנה שלימה הוא עשרה דברים נבראו בע"ש בה"ש ואחד מהן היא פי הארץ ומפי מי קבלנו המשנה אם לא מפי משה. ועוד אומרו ופצתה כו' האם מבלי אין מיתות משונות זולות זו שבחר בזו: אמנם הנה מהנראה מרז"ל כי שלשה דברים המה כללו אשמתם זו. (א) שכפרו בנבואת משה רבינו ע"ה. (ב) בכהונת אהרן. (ג) בתורה מן השמים. ע"כ יאמר על נבואת משה אם כמות כל האדם ימותון אלה ע"י שליח ה' על שכפרו בשליחות משה. ולעומת כהונת אהרן שהיא בקרבנותיו וטהרת נגעים כרופא המבקר את החול' ומרפאו מחולאי נפשו ע"כ גם פקודת בקור חולים לא יפקד עליהם ועל שני הדברים אמר לא ה' שלחני לא לנבואותי ולא לכהן את אהרן ועל אומרם שאין תורה מן השמים אלא מן הארץ בהמצאתי כי כמו זר נחשב להם יבא דבר לארץ מן השמים ולא ישיתו לב כי נפשותם הן מן השמים והן בארץ בקרבם ע"כ מדה כנגד מדה נפשותם שהן מן השמים לא יעלו לשמים כ"א ופצתה האדמה את פיה ובלעה כו' וירדו חיים שאולה בגוף ונפש שרוחם שהיא מן השמים תבלענה הארץ. והנה הן אמת כי פי הארץ היה נברא מבין השמשות אך היה אפשר כי לא נברא בכח מספיק לבלוע ומה גם עתה נפשות רוחניות שעל השמים כבודם כי מאין ולאין תוכל הארץ לבלוע נפשות שמעל לשמים כ"א גופים חומריים בלי נפש והיה אפשר תצא נפשם ויבלעו גויותם ולא ירדו חיים ונפשם תעלה אל שורשה ע"כ אמר ואם בריאה עוד יברא ה' במה שיפצתה האדמה וכו' ובלעה כו' באופן שבגוף ונפש ירדו חיים וכו' שגם את הנפש תבלע עודנה בגופם: או יאמר בשום לב אל הברא פי הארץ בין השמשות והוא במה שמבואר אצלנו בפי' המשנה כי כל מה שנברא בין השמשות הוא כח רוחני בארץ למעלה מאיכות העולם הזה פי האתון למעלה מאיכות בעל חי הבלתי מדבר הוא כח רוחני כפי האתון ההוא. וכן פי הארץ אינו חור נעשה בארץ חלול שא"כ לא היה בו כח לשאוף ולבלוע ומה גם כמ"ש ז"ל שהיה בולע אפילו נפה וכברה שהיתה שאולה ביד אשר בקצה מחנה ישראל אך הוא פה חלול אשר בו כח לשאוב ולבלוע כפי האדם השואב ובולע בפיו פנימה כן ברא הוא ית' כח רוחני אשר כח בי לבלוע את הרשע עד שאול כאשר הוא חי. והנה מאז נברא ברא אלהים את הכח ההוא לבלוע את הרשע אלא שלא ניתן לו רשות לבלע ולהשחית עד כה. ונבא אל הענין אמר מרע"ה אם בריאה הוא כבר בל יהיה בכל א' מהמשחיתים הכח ההוא שאינו מבחין בין צדיק לרשע ויבלע גם צדיקים שאצל אלו כ"א יברא ה' בעל הרחמים באופן שפצתה ובלעה רשעים בלבד וזהו הם וכל אשר להם בייחוד. ובזה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה' מה שאין כן אם גם צדיקים היו לוקים גם הם כי לא תוכר ההשגחה: או יאמר במ"ש ז"ל כי בדין העליון הנפש מתנצלת לאמר כי לא חטאה רק החומר כי הוא רוחניות וקדושה והגוף מתנצל לאמר כי הנני גוש עפר ומעת יציאת הנפש איננו מתנועע מה עושה הקב"ה אומר הצד השוה שבכם שבשתוף שניכם חטאתם כן אשים נפש בגוף ואדון אתכם כך בגיהנם כמשל החיגר וסומא שומרי הפרדס. ובזה יאמר אם בריאה שהיא האדם וברא ה' פעם שנית אחר שהמות מפריד בין גוף ונפש שחוזר ומחבר' כן עתה לא יפריד לחבר כי אם ופצתה וכו' וירדו חיים שאולה כאשר הם מחוברים עתה ולא שיחזור ויברא אותם ויחברם אחרי כן לדונם בגיהנם. וש"ת אם הם חטאו כל אשר להם מה חטאו לזה אמר וידעתם כי נאצו וכו' את ה' ולא אותי בלבד כי ע"כ מלכותא דרקיע מעין מלכותא דארעא וכאשר הרוגי מלכות ממונם למלכות כן הרוגיו למנאציו הבליע אותם ולא השאיר ממונם ליורשים רק לקח ואיבד ממונם אתם. וזהו וידעתם וכו' כי נאצו את ה' הוא מלכותא דרקיע ע"כ לקו גם כל אשר להם: