שיר השירים - היחידה החמישית
יחידה זו היא האחרונה במגילת שיר השירים, ובה אנו מצפים לפתרון המתח בין תחושת השיא שעלתה ביחידה השלישית, ובין תחושת השפל שעלתה ביחידה הרביעית. בשיאה של היחידה מתוארת עוצמתה של האהבה, וחוויית הערגה והגעגוע הכרוכים בה. בשונה מהיחידות הקודמות, המגילה חותמת בפסוק המביע את רעיון הערגה האין סופית, שאינה יכולה להתממש בשלמותה: 'ּבְּרַ֣ח ׀ דּוֹדִ֗י וּֽדְמֵה־לְךָ֤ לִצְבִי֙ א֚וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֔ים עַ֖ל הָרֵ֥י בְשָׂמִֽים'.
Comely as Jerusalem,
Awesome as bannered hosts.-a (5) Turn your eyes away from me,
For they overwhelm me!
Your hair is like a flock of goats
Streaming down from Gilead. (6) Your teeth are like a flock of ewes
Climbing up from the washing pool;
All of them bear twins,
And not one loses her young. (7) Your brow behind your veil
[Gleams] like a pomegranate split open. (8) There are sixty queens,
And eighty concubines,
And damsels without number. (9) Only one is my dove,
My perfect one,
The only one of her mother,
The delight of her who bore her.
Maidens see and acclaim her;
Queens and concubines, and praise her.
(10) Who is she that shines through like the dawn,
Beautiful as the moon,
Radiant as the sun
Awesome as bannered hosts?-a
(11) I went down to the nut grove
To see the budding of the vale;
To see if the vines had blossomed,
If the pomegranates were in bloom. (12) Before I knew it,
My desire set me
Mid the chariots of Ammi-nadib.-a (1) Turn back, turn back,
O maid of Shulem!
Turn back, turn back,
That we may gaze upon you.
“Why will you gaze at the Shulammite
In the Mahanaim dance?” (2) How lovely are your feet in sandals,
O daughter of nobles!
Your rounded thighs are like jewels,
The work of a master’s hand. (3) Your navel is like a round goblet—
Let mixed wine not be lacking!—
Your belly like a heap of wheat
Hedged about with lilies. (4) Your breasts are like two fawns,
Twins of a gazelle. (5) Your neck is like a tower of ivory,
Your eyes like pools in Heshbon
By the gate of Bath-rabbim,
Your nose like the Lebanon tower
That faces toward Damascus. (6) The head upon you is like crimson wool,-b
The locks of your head are like purple—
A king is held captive in the tresses.-c (7) How fair you are, how beautiful!
O Love, with all its rapture! (8) Your stately form is like the palm,
Your breasts are like clusters. (9) I say: Let me climb the palm,
Let me take hold of its branches;
Let your breasts be like clusters of grapes,
Your breath like the fragrance of apples, (10) And your mouth like choicest wine.
“Let it flow to my beloved as new wine
Gliding over the lips of sleepers.”-c
(11) I am my beloved’s,
And his desire is for me. (12) Come, my beloved,
Let us go into the open;
Let us lodge among the henna shrubs.-e (13) Let us go early to the vineyards;
Let us see if the vine has flowered,
If its blossoms have opened,
If the pomegranates are in bloom.
There I will give my love to you. (14) The mandrakes yield their fragrance,
At our doors are all choice fruits;
Both freshly picked and long-stored
Have I kept, my beloved, for you. (1) If only it could be as with a brother,
As if you had nursed at my mother’s breast:
Then I could kiss you
When I met you in the street,
And no one would despise me. (2) I would lead you, I would bring you
To the house of my mother,
Of her who taught me—
I would let you drink of the spiced wine,
Of my pomegranate juice.
(3) His left hand was under my head,
His right hand caressed me. (4) I adjure you, O maidens of Jerusalem:
Do not wake or rouse
Love until it please!
(5) Who is she that comes up from the desert,
Leaning upon her beloved?
Under the apple tree I roused you;
It was there your mother conceived you,
There she who bore you conceived you.
(6) Let me be a seal upon your heart,
Like the seal upon your hand.
For love is fierce as death,
Passion is mighty as Sheol;
Its darts are darts of fire,
A blazing flame. (7) Vast floods cannot quench love,
Nor rivers drown it.
If a man offered all his wealth for love,
He would be laughed to scorn.
(8) “We have a little sister,
Whose breasts are not yet formed.
What shall we do for our sister
When she is spoken for? (9) If she be a wall,
We will build upon it a silver battlement;
If she be a door,
We will panel it in cedar.” (10) I am a wall,
My breasts are like towers.
So I became in his eyes
As one who finds favor.
(11) Solomon had a vineyard
In Baal-hamon.
He had to post guards in the vineyard:
A man would give for its fruit
A thousand pieces of silver. (12) I have my very own vineyard:
You may have the thousand, O Solomon,
And the guards of the fruit two hundred!
(13) O you who linger in the garden,
A lover is listening;
Let me hear your voice. (14) “Hurry, my beloved,
Swift as a gazelle or a young stag,
To the hills of spices!”
שאלות
1.
ו',ד-י: 'יפה את רעיתי'.
עמדו על המאפיינים והדימויים הייחודיים של תיאור הרעיה, בעיקר בפסוקים ד, ח-ט, היעזרו בהקבלה לתיאור הרעיה לעיל ד',א-ז. התייחסו להיבט המלכותי הנזכר בשיר – מה תפקיד היבט זה בעיצוב היחסים בין הדוד לרעיה?
2.
ז',א-י: 'שובי שובי השולמית'.
שיר זה הינו שבח לרעיה במחולה. השיר פותח בדברי המקהלה (אולי של בנות ירושלים) אל השולמית ההולכת לדודה, וממשיך בדברי הדוד. בשונה מהשירים הקודמים, כאן מתוארת הרעיה מלמטה למעלה. מה סיבת השינוי?
ראו גם את פירושו של רש"י כאן:
'קילוסו של הקב"ה, ישראל מקלסין אותו מלמעלה למטה מתחילין מ'ראשו כתם פז' ויורדין ובאין עד 'שוקיו עמוד שש' לפי שהן באין לרצותו להוריד שכינתו מן העליונים לתחתונים, והוא מונה קילוסם מלמטה למעלה 'מה יפו פעמיך' הם הרגלים ומונה והולך עד 'ראשך עליך ככרמל' עד שהוא בא למושכה אליו'.
3.
ז',יא-ח',ה: 'אני לדודי'.
הרעיה מזמינה את דודה לצאת אל חיק הטבע ולראות בפריחה האביבית, בדומה להזמנתו של הדוד (לעיל ב',ח-יג). אולם כאן יש פניה והזמנה ישירה.
א| במהלך השיר משולבים אזכורי הדודים והדודאים, לשון נופל על לשון. מה תפקיד עיצוב לשוני זה בתיאור האהבה בשיר?
שימו לב לשילוב בין תיאורי הטבע והפריחה לדימויי האהבה (לאופיים הייחודי של הדודאים וזיקתם לאהבת הדודים ראו בראשית ל',יד-טו.
ראו את דברי הרמב"ן שם:
'ויתכן שרצתה בהן לכבוד יעקב לבשם בהם יצועיו... ולכן אמרה לאה המעט קחתך את אישי ממני אף כי תקחי דודאי בני לפתותו בהם. ויש אומרים הדודאים עשבים, יוסיפו התאוה לנשים, נגזר מלשון עת דודים (יחזקאל טז ח), ולכן אמרה לאה המעט קחתך את אישי').
ב| הרעיה פותחת את הזמנתה בהכרזה, בה נזכר הדוד בלשון נסתר 'אֲנִ֣י לְדוֹדִ֔י וְעָלַ֖י תְּשׁוּקָתֽוֹ'. לשון זו מזכירה את האמור בקללה לחוה בבראשית ג',טז.
עמדו על ההבדל בתיאור אופי היחסים בין האיש לאשה בשני הפסוקים [ראו גם את הפסוק המקביל לעיל ו',ג]. כיצד תורמת הקבלה זו לתיאור אופיה ומשמעותה של האהבה בשיר השירים?
4.
בפרק ח' פסוקים ו-ז מופיע שיר מיוחד במינו במגילה. בשונה משאר השירים שעסקו באהבתם של הדוד והרעיה, שיר זה מוקדש לתיאור עוזה של האהבה עצמה. נתמקד בדימויים הייחודיים ורבי העוצמה בשיר:
א| 'שִׂימֵ֨נִי כַֽחוֹתָ֜ם עַל־לִבֶּ֗ךָ, כַּֽחוֹתָם֙ עַל־זְרוֹעֶ֔ךָ' – מה מסמל כאן החותם? השוו לפסוקי 'שמע ישראל' – 'ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך... והיו הדברים האלה... על לבבך... וקשרתם לאות על ידך'.
ב| במרכז השיר מופיעים שני דימויים לעוצמתה של האהבה. במה שונה האהבה המעוצבת בדימויים אלה מתיאורי האהבה האחרים במגילה? נסו לשער מה הקשר בין דימוי החותם לבין הקנאה הכרוכה באהבה.
5.
שני השירים הבאים (ח',ח-י; ח',יא-יב) לקראת חתימת המגילה, מקבילים לשיר בפתיחתה (א',ה-ו), ומהווים המשך לתיאור עוצמת האהבה בפסוק ז.
א| ח',ח-י: 'אחות לנו קטנה'.
בשיר זה מתואר מעין דו שיח בין האחים לרעיה. יחסם של האחים לרעיה תואר לעיל א',ה-ו: עמדו על השינוי ביחסם של האחים לרעיה בשני השירים ועל ההתפתחות בעמדתה העצמאית של הרעיה – מדוע אין היא מקבלת את עצתם הנראית לכאורה לטובתה?
ב| ח',יא-יב: 'כרם היה לשלמה'.
גם כאן ישנה הקבלה לשיר בפרק א', ה-ו. הכרם מסמל במגילה את הרעיה ואת האהבה בינה ובין דודה, ובשני השירים יש לכרם משמעות ריאלית וסמלית כאחד. בחנו את הניגודים בשיר בין שלמה לבין הרעיה ביחסם לכרם. מה פשר הניגודים הללו לאור משמעותו הסמלית של הכרם? (היזכרו גם במספר נשות שלמה, מל"א י"א, ג).
ג| 'משל הכרם' כמשל על אהבה מופיע גם בישעיהו ה', א-ו – שימו לב לדמיון הלשוני הבולט בפתיחת שני המשלים (התחשבו גם בכינויו של שלמה – 'ידידיה').
מהו פתרון המשל בדברי ישעיהו (פסוק ז)? כיצד הוא עשוי להאיר את פשר המשל של שיר השירים?
הרחבה: 'שיר השירים – קודש קדשים'
'... הרב קוק מעמיד את שלש האהבות – האהבה האישית, האהבה הלאומית והאהבה האלוהית – על ציר אחד, זו למעלה מזו, ובכך מעניק מובן חדש למושג "משל": לא רק סיפור שהוא דוגמה או מודל לסיפור אחר, אלא משהו מאותו הסיפור עצמו. אהבת איש לאשה אינה רק דומה לאהבת ה', אלא היא חלק ממנה ממש, ואף הקדמה הכרחית אליה. ועל כן, כמו הרמב"ם, גם הראי"ה רואה את נושא המגילה באהבה שהיא למעשה אהבת ה'; אולם כמו המחקר המודרני, הוא מזהה בספר זה ספר שירת אהבה כמיטב מסורת הספרות העולמית, שמוצגת פה באור חיובי ביותר. בעקבות חז"ל הוא מוצא את כוחה של האהבה הזו כפועלת בחייה של כנסת ישראל; וכמשורר בפני עצמו, שהאהבה לכל היתה כל חייו, הוא אינו יכול שלא לראות בספר את תיאורה המלא של האהבה האנושית, הראויה לדעתו לספר משל עצמה, כמטרתה של כל ספרות גדולה, ועל אחת כמה וכמה של התנ"ך'. [מתוך: ח' משגב, שיר השירים, פשט אלגוריה ואהבה]
"אמר רבי עקיבא חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא יטמא את הידיים, שאין כל העולם כולו כדאי כיום שנתן בו שיר השירים, שכל הכתובים קודש ושה"ש קודש קודשים"
הרב קוק עולת ראי"ה ב' עמ' ג-ד
'... אמנם אם נחשב לחסרון כללי באיזו ספרות כשלא ימצאו בה אלה הרגשות הפנימיים שאהבה מרשמת בעומק הנפש באותה האהבה הנהוגה, על אחת כמה וכמה ראוי לחשב לחסרון אם אותם הזעזועים הרמים והנשואים, שככה הם פועלים לעולם ועתידים לפעול על כל טובי בני אדם ועל כנסת ישראל בייחוד, הנובעים ממקור האהבה לאדון כל המעשים מקור האור והחסד, ואלה הרגשות הנאהבים לא יחקקו בספר ויפקד מקומם. היש ערך לעומק מקור רגש האהבה הזאת? היכילוהו ימים רבים, היכלכלוהו גבהי שחקים?
החסרון הזה אמנם נמלא לנו בשיר האהבה אותו שיר שהוא קודש קודשים, הוא שיר השירים אשר לשלמה! וכמו שמי שהוא חמור לאהבה, לא יחוש מה חפצו משוררי האהבה בשיריהם הפרטיים, ואם הייתה בידו יכולת להשפיל את געגועיהם עם כדי טעימת חושו הגס היה עושה כן בשמחת לב ונפש חפצה רק מי שלבו ערל ומוכרח להיות כן מפני שלא טעם להתנשא אל מרומי קודש, ולא חש מעצם נועם אור אהבת צור כל העולמים - איש נבל ולא חכם כזה לא יוכל להכיל את הרעיון כי אלה הגעגועים הרבים הפרטיים ש"בשיר השירים" הם רשמיים של האוצר הגנוז בנפש כלל האומה אשר בחר לו ד' לשמו ולזכרו, מפני שאיננו מרגיש כלל שום חסרון בהיפקד מקום אלה הרגשות אשר לא ידעם. אבל מי שלא השהו אלוה חכמה, יכיר ויחוש שאי אפשר כלל לאוצר כתבי קודש של האומה הקדושה, שכל תולדתה מלאה רישומי אהבת נפש לצור מעוזה בימי גדולתה והודה על ידי חסד עליון מלא הוד ובימי עניה ומרודה על ידי נהרי נחלי דם ושטף צרות רבות ורעות אשר כל אלה עוררו את האהבה חזקוה והוציאוה אל הפועל המורגש - אי אפשר בשום אופן שאלה הגעגועים לא ירשמו בספר באוצר הכללי אשר שמה נאספו כל הגיוני קודש.
אמנם מי שבעת שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל יכול יוכל להשיב "כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה ובכל נפשך מתי יבוא לידי ואקיימנה", ולהאריך באותה שעה באחד עד שיצאה נשמתו, רק הוא יכל לאמר שאין כל העולם כולו כדאי כיום שנתן בו "שיר השירים" לישראל, שכל הכתובים קודש ושה"ש קודש קודשים! אמנם כנטף מים מני ים, כזיק אחד מלהב אש אוכלה, כאות אחת מספר גדול, ידע איש אשר כה רמה נפשו להעריך גם האהבה הפרטית הטבעית בערכה הטהור, ותהיינה לו האהבה הטהורה הטבעית והאהבה הלאומית הנאורה והאהבה האלוקית הקדושה ומלאת הוד ערוכים במערכה, כמגדל דוד בנוי לתלפיות. אבל מה נמוכים הם הגמדים שהם גם כן בעלי עיניים טרופות הזוחלים סביב לשדרת האבנים התחתונה של מגדל עופל, ורושמים את קומתו אשר לעב יגיע רק כדי תנופת ידם הקצרה ומעוף עינם הכהה, ואם מראש מגדל עופל יוגד להם שרואים את הכוכב מלא הוד ויפעה, או מיד יחליטו כמה נמוך הוא הכוכב הנהדר. נפשות כאלה שיותר מרועה בעל לב רגש שאהב את בת כלבא שבוע היפה לא יוכלו למצוא ברבי עקיבא, לא יוכלו גם כן להוציא מקור לתכונת ההחלטה הנפלאה ששיר השירים הוא קודש קודשים בערך כל הכתובים, כי אם ממקור האהבה הפשוטה אשר אותה לבדה יחזו בר"ע שאהב את בת כלבא שבוע. אבל טהורי לב המה יראו את רבי עקיבא בגדלו, את ר"ע המשחק בראותו ששועל יוצא מבית קה"ק יען כי לנפשו הרוממה קרוב היה העתיד הרחוק, את ר"ע המלא צהלה לקול המונה של רומי מפני שהאהבה האלוקית הנובעת מעומק לבו הרחב כים הורתהו, עד כדי מלא ציור חי כי רומא ואלילה כליל יחלופו ואור ציון לעד יזרח. האהבה בתענוגים למחזה העתיד בוודאי תמלא כל כך את לבו הטהור עד כי לא הניחה לו מקום גם להנחת לב על ההווה המרעיד, שהכירו רק בעב קל העובר על פני החמה, הברה בשחקים, ורק מפי האיש שנשמתו יצאה באחד נאה להיאמר שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים!
ביאורי מילים
פרק ו'
[ד] יָפָ֨ה אַ֤תְּ רַעְיָתִי֙ כְּתִרְצָ֔ה נָאוָ֖ה כִּירוּשָׁלָ֑͏ִם אֲיֻמָּ֖ה כַּנִּדְגָּלֽוֹת׃ יופיה של הרעיה מדומה כאן ליופין של ערי הבירה – תרצה בירת ישראל וירושלים בירת יהודה. יופיה נערץ כיופיים של ה'נדגלות', כנראה הכוונה לכוכבים או לשמש והירח.
[יב] לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי נַפְשִׁ֣י שָׂמַ֔תְנִי מַרְכְּב֖וֹת עַמִּ֥י נָדִֽיב׃ בחלומה המאושר של הרעיה היורדת לגנת האגוז, והיא רואה עצמה לפתע במרכבתו של הנדיב והשר בעם.
פרק ז'
[א] שׁ֤וּבִי שׁ֙וּבִי֙ הַשּׁ֣וּלַמִּ֔ית שׁ֥וּבִי שׁ֖וּבִי וְנֶחֱזֶה־בָּ֑ךְ: פסוק זה נאמר במחולות. שני מחנות/חבורות של בנות ירושלים יוצאות במחול זו לעומת זו וביניהן בתווך השולמית... הבנות המחוללות קוראות אחריה 'שובי אלינו'. היא קוראת לרעותיה בנות ירושלים והן קוראות לה השולמית.
מַֽה־תֶּחֱזוּ֙ בַּשּׁ֣וּלַמִּ֔ית כִּמְחֹלַ֖ת הַֽמַּחֲנָֽיִם׃ התשובה נאמרת בלשון שאלה שכוונתה שלילה - מה רצונכן לראות בשולמית, כלום רצונכן לראותה כמו שרואים נערה המחוללת בין מחנות? [ע' חכם, דעת מקרא].
[ג] שׇׁרְרֵךְ֙ אַגַּ֣ן הַסַּ֔הַר אַל־יֶחְסַ֖ר הַמָּ֑זֶג: טבורה של הרעיה משול לקערה שצורתה צורת הסהר במילואו, והיין שניתן בה אינו חסר.
[ו] מֶ֖לֶךְ אָס֥וּר בָּרְהָטִֽים׃ הדוד משול למלך השבוי ואסור ביפי ראשה העטור תלתלים של הרעיה.
פרק ח'
[ח] אָח֥וֹת לָ֙נוּ֙ קְטַנָּ֔ה וְשָׁדַ֖יִם אֵ֣ין לָ֑הּ מַֽה־נַּעֲשֶׂה֙ לַאֲחֹתֵ֔נוּ בַּיּ֖וֹם שֶׁיְּדֻבַּר־בָּֽהּ׃ האחים מתארים את האחות כמי שאינה בשלה עדיין להנשא, ומבקשים להקיפה בתכשיטים כדי שיבקשו את ידה.