Смотри в Обе Re'a 5782

Every blessing ignored becomes a curse.

Paulo Coelho

(כו) רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה׃ (כז) אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃ (כח) וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם׃ {ס}

Deuteronomy 11:26-28

(26) See, this day I set before you blessing and curse: (27) blessing, if you obey the commandments of your God יהוה that I enjoin upon you this day; (28) and curse, if you do not obey the commandments of your God יהוה, but turn away from the path that I enjoin upon you this day and follow other gods, whom you have not experienced.

ילקוט שמעוני על נ"ך תתקע״ד:א׳

טוב אחרית דבר מראשיתו. לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך, שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן הקב"ה לפנינו שני דרכים נלך באי זה שנרצה, תלמוד לומר ובחרת בחיים, משל לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים, אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים, ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור, והיה מודיע את העוברים ואת השבים, אמר אתם רואים את השביל הזה שתחלתו קוצים בשתים ושלש פסיעות וסופך לילך למישור, ואתם רואים שביל זה שתחלתו מישור בשתים ושלש פסיעות וסופך לילך לקוצים, כך אמר משה לישראל אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים בשנים בשלשה ימים בעוה"ז וסופן ללקות באחרונה כי לא תהיה אחרית לרע, ואתם רואים צדיקים שמצטערים בעולם הזה בשנים בשלשה ימים וסופם לשמוח באחרונה שנאמר להיטבך באחריתך, ואומר טוב אחרית דבר מראשיתו.

Yalkut Shimoni on Nach 974:1

...

דברים ל׳:ט״ו

רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע׃

Deuteronomy 30:15

See, I set before you this day life and prosperity, death and adversity.

דברים ל׳:י״ט

הַעִידֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ׃

Deuteronomy 30:19

I call heaven and earth to witness against you this day: I have put before you life and death, blessing and curse. Choose life—if you and your offspring would live—

אור החיים על דברים י״א:כ״ו:א׳

ראה אנכי נותן וג'. צריך לדעת למה אמר לשון ראיה על הדברים, עוד אמרו אנכי, עוד למה אמר לשון יחיד כיון שכל הפרשה כולה בלשון רבים נאמרה.

Or HaChaim on Deuteronomy 11:26:1

ראה אנכי נתן היום, "Behold, I have given this day, etc." Why did Moses employ the term "seeing," in connection with words, i.e. the words of a blessing? Furthermore, why did he describe himself as אנכי? Moreover, why does Moses address the people in the singular i.e. ראה instead of ראו, although during the whole passage he addresses them in the plural [with the exception of verse 29, Ed.]?

God, the sole object of worship, is invisible. He transcends nature. He created the universe and is therefore beyond the universe. He cannot be seen. He reveals Himself only in speech. Therefore the supreme religious act in Judaism isto listen. Ancient Greece was a culture of the eye; ancient Israel a culture of the ear. The Greeks worshipped what they saw; Israel worshipped what they heard.

Rabbi Johnathan Sacks Z"L, Covenant&Conversations, Vayitchanan.

תורת משה - אלשיך, דברים י״א:כ״ו:א׳-ד׳

ראה אנכי נותן לפניכם כו'. ראוי לשום לב. (א) אל אומר ראה לשון יחיד ולפניכם ל' רבים. ...

...(ג) אומר נותן כי אין ל' מתנה צודקת בזה.

Alshekh on Torah, Deuteronomy 11:26:1-4

...

בבא בתרא נ״ג א:ב׳

בָּעֵי רַב מַתָּנָה הֵיאַךְ אָמַר שְׁמוּאֵל מַאי תִּבְעֵי לֵיהּ לְאַבָּא הַשְׁתָּא וּמָה מֶכֶר דְּקָא יָהֵיב לֵיהּ זוּזֵי אִי אֲמַר לֵיהּ לֵךְ חֲזֵק וּקְנִי אִין אִי לָא לָא מַתָּנָה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן וְרַב סָבַר מַאן דְּיָהֵיב מַתָּנָה בְּעַיִן יָפָה יָהֵיב

Bava Batra 53a:2

Rav raises a dilemma: How does one acquire a gift, i.e., is it necessary for the giver to say: Go, take possession and thereby acquire? Shmuel said: What dilemma is raised to Abba, i.e., Rav? Now one could say the following: And what is the halakha with regard to a sale, where the buyer is giving money to the seller? If the seller says to the buyer: Go, take possession and thereby acquire the property, the acquisition does take effect, but if he did not say this, it does not. Therefore, with regard to a gift, where no money is given to the seller, is it not all the more so reasonable that the acquisition not take effect without a clear directive from the seller? The Gemara answers: And Rav holds that it is possible to say that one who gives a gift gives it generously, and would allow the acquisition even absent a clear directive.

תרגום יונתן על דברים י״א:כ״ו

ראה אנכי אָמַר משֶׁה נְבִיָא חֲמוֹן דַּאֲנָא מְסַדֵּר קֳדָמֵיכוֹן יוֹמָא דֵין בִּרְכָתָא וְחִילוּפָהּ

Targum Jonathan on Deuteronomy 11:26

MOSHEH the prophet said: Behold, I have this day set in order before you a Blessing and its contrary:

חילופא' שייך בין שני עניינים שונים שיש ביניהם דמיון ולכן שייך להחליף
ביניהם, אבל לא בין שני דברים הפוכים כמו ברכה וקללה?

Lubavicher Rebbe, Likutei Sichot 19/133

בכור שור, דברים י״א:כ״ו:א׳

ראה אנכי. עד כאן תוכחותיו על יראת השמים, מכאן ואילך מתחיל לסדר המצות, לפיכך הוא מתחיל לומ' ראה אנכי נותן לפניכם היום ותבחרו לכם את הישר בעיניכם. אם תבחרו שמירת המצות, תהיה לכם ברכה ותתברכו, ואם חילוף חילוף

Bekhor Shor, Deuteronomy 11:26:1

...

אור החיים על דברים י״א:כ״ו:ב׳

ונראה שהכוונה היא כי לפי שבא להבחירם בעולם העליון ולהמעיט כל טובות עולם הזה, וכדי שיתאמתו אצלם הדברים צריך שהמוכיח יהיה בו ב' עניינים, א' שיכיר הכרה חושית בטוב העליון, והב' שהשיג השגת טוב עולם הזה וקנייניו, כי אם המוכיח יהיה מושלל מקנייני עולם הזה לא יאמנו דבריו למשיגי טובת עולם הזה כי יאמרו אין אומרים למי שלא ראה יבא ויגיד שאם היה טועם טעמי הנאות גדולת העולם הזה וקנייניו ותענוגיו לא היה ממאיסו ובוחר בזולתו ובזה לא יטו אזנם לקבל דבריו, גם הבא להפליג בטוב עולם הבא לא יוצדקו ולא יאמנו דבריו לשכל הטבעי כל שהוא עצמו אין דבריו אלא מפי האמונה והוא לא ראה ולא ידע, ולזה אמר מושיע ורב האיש משה ראה אנכי פירוש אלי תראו ותצדיקו ותשכילו להצדיק הדברים, כי הוא השיג להכיר טוב עולם הזה כי היה גדול מאוד וגבור ומלך ועשיר גדול כאומרם ז''ל (שכת צ''ב.), ויפה דודי אף נעים גם בטוב העליון הכיר כי עלה שמים וטעם טעם עליון, ואחר שהשיג הכרה חושיות הכרת ב' דברים והשגתם אמר להם הדברים האמורים בענין כאשר אבאר, ואומרו ראה לשון יחיד כי ראיה זו כלן שוים בהכרתה כאיש א' שגלוי לכל השגת משה בעולם הזה ובעולם הבא:

Or HaChaim on Deuteronomy 11:26:2

I believe that the wording of our verse is connected to the message Moses wants to convey, i.e. that the people should learn to set more store by the blessings which will accrue to them in the Hereafter than the blessings which accrue to them in this life. In order for the prophet who conveys such teachings to be believable he must possess two qualifications. 1) He must himself have a deep appreciation of the value of the good to be experienced only in the celestial regions. 2) He must have demonstrated that he personally has achieved success in this life and what it has to offer. If the person preaching the values of the Hereafter were not himself blessed with success in this life, his listeners would not believe him thinking that he consoles himself with something in the future because he had been unable to attain it in the here and now. Moreover, even if someone who has experienced all that this life has to offer praises the Hereafter in exaggerated terms he is not liable to be believed unless he can prove that he has first-hand experience of what goes on in the celestial regions. This is why Moses felt impelled to apply the term אנכי to himself when he makes it appear as if he is bestowing the blessing. He invites the people to look at him as a personification of the truth of what he is about to tell them. He had attained all the honour and glory that it is possible to attain in this life. He was king over a mighty nation, was personally wealthy, and physically endowed as a giant as pointed out in Shabbat 92. In addition, he had ascended to heaven and had experienced a taste of what is in store there. After having explained all this to the people Moses mentions the message he had for the people as I shall explain. He used the words ראה אנכי in the singular to remind the people that whatever is perceived by means of the sense of sight is experienced equally by all the people although their perceptions by means of the other four senses may vary in depth. Each one of the Israelites had seen Moses' stature with his own eyes and had been aware of Moses having spent time in the heavens [returning with his skin radiating light. Ed.].

סנהדרין ל״א ב:י״ז

שלחו ליה למר עוקבא לדזיו ליה כבר בתיה שלם ע

Sanhedrin 31b:17

The Sages sent a letter to Mar Ukva, the Exilarch in Babylonia, which stated: To he who has light upon him, like Moses, who is called the son of Bithiah, Shalom.

רש"י על סנהדרין ל״א ב:י״ז:ב׳

לדזיו ליה כבר בתיה - כמשה שהוא בן בתיה למי שמקרין עור פניו כמשה רבינו שגידלתו בתיה בת פרעה לשון אחר כבר ביתיה כמשה שהוא בן בית דכתיב (במדבר י״ב:ז׳) בכל ביתי נאמן הוא לדזיו ליה על שם שהיה חכם וכתיב (קהלת ח׳:א׳) חכמת אדם תאיר פניו ומצאתי בספר הגדה שהיה מר עוקבא בעל תשובה שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ונפל בחולי ואשת איש היתה לימים נצרכה ללות ממנו ומתוך דוחקה נתרצית לו וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים ועל שם כך קרי ליה ר' נתן צוציתא במסכת שבת (דף נו:) הכא נמי להכי כתבו ליה הכי על שם האור שהיה זורח עליו:

Rashi on Sanhedrin 31b:17:2

...

אוצר מדרשים, מעשיות שונות, נתן דציצותא ג׳

ויהי איש אחד מעשירי ישראל שמו נתן דציצותא. ויאהב אשה אחת בעולת בעל ושמה חנה, והיה בעלה עני ביותר והאשה הזאת היתה יפה עד מאד. ויצר לנתן להתחלות בעבור חנה, ונכנסו אליו הרופאים ואמרו לו: "לא תוכל להרפא עד שתשכב עמה."

דויאמרו חכמי ישראל: "ימות ואל יעבור עבירה זו."

האמרו הרופאים: "תבוא ותספר עמו."

וואמרו חז"ל: "ימות ואל תספר עמו."

זויאריך חוליו מאד, והיו חובות הרבה על בעל חנה וייקחוהו ויתנוהו לבית הסוהר כי לא היה לו מה ליתן לבעלי חובותיו, והיתה אשתו טווה ביום ובלילה וקונה בדמי המטווה מאכל והיתה מולכת לו לאכול. ויהי ימים רבים במשמר ותקצר נפשו למות.

חויהי היום ויאמר לאשתו: "הפודה נפש אחת ממיתה כאלו מקיים נפשות רבות, ואני קצתי בחיי בבית הסוהר. חושי ולכי לנתן דציצותא ובקשי ממנו כי ילווה לי הממון ויפדה את נפשי ממוות."

טותאמר לו: "הלא ידעת אם לא שמעת שהוא חולה נוטה למות בעבורי, וכל יום ויום יבואו שלוחיו אלי בממון הרבה ואיני מקבלם מהם, ואומר להם שלא יראו פני לעולם, ואיכה אלך אליו להלוות לי ממון? אם היית בן דעת לא אמרת אלי כדבר הזה, שמא בהאריך ייסוריך יצאת מדעתך."

יותקצוף עליו ותלך לביתה בחרי אף ולא באה אליו שלושת ימים. ויהי ביום הרביעי ותחמול עליו ותאמר: אלכה ואראנו בטרם ימות. ותלך ותמצאהו נוטה למות.

יאויאמר לה: "הקב"ה יבקש עלבוני וחמסי ממך ויתפשך בעווני, אבל אני רואה שתרצי שאמית בכאן ושתינשאי לנתן לאשה."

יבותאמר לו: "גרש אותי ועזבני ולא אבוא אליו באיסור."

יגויאמר לה: "הלא זה דברי שאת חפצה להינשא לו."

ידותזעק בקול גדול ותיפול על פניה ותאמר: "מי שמע כזאת? האיש הזה יאמר: לכי נאפי והיטמאי והוציאני מבית האסורים."

טוויאמר לה בעלה: "לכי מעלי ועזבני עד שירחם הקב"ה עלי."

טזותלך לביתה ותחשוב בצרתה ובצרת בעלה ותחמול עליו ותברר לבה ותתפלל חנה ותאמר: "אנה ה', הצילני והושיעני שלא אכשל בעבירה."

יזותלך לבית נתן דציצותא. ויראוה סריסיו וימהרו לנתן להגיד: "הנה חנה עומדת בשער."

יחויאמר להם: "אם אמת הדבר תהיו חופשים."

יטותבוא בחצר ותאמר לו שפחתו: "הנה חנה באה."

כויאמר לה: "גם את תהיי חופשית."

כאותבוא אליו חנה וישא עיניו ויאמר לה: "גבירתי, מה תרצי ומה שאלתך ויינתן לך ומה בקשתך ותעשה."

כבותאמר לו: "שאלתי ובקשתי שתלווה לאישי כך וכך, שהוא חבוש ואסור בבית האסורים מהיום כמה ימים ולך תהיה צדקה מאת ה'."

כגויצווה את עבדיו להוציא הממון וליתן לה חפצה. ויאמר לה: "הנני, עשיתי רצונך, ואת יודעת שאני חולה מאד מאהבתי אותך, עשי רצוני והחייני."

כדותאמר לו חנה: "הנני בידך ותחת כנפיך ואין לי להמרות את פיך, אבל אודיעך שבאה לך שעה לקנות חיי העולם הבא והיזהר שלא תפסיד שכרך וטוב העולם הבא בדבר מועט ולא תאסרני על אישי, וחשוב שהגעת לחפצך ואל תאבד רב במעט והנשאר, באשר יכלה וייתם, וחשוב בייסורי הקב"ה, ואל תעשה דבר שתתנחם באחריתך. ראה כל מי ששמע ליצרו כמה ינחם בלי תועלת, וזו לך שעה קלה ומועטת לקנות חיים ארוכים ושכר טוב בעולם הזה ובעולם הבא שלא יוכל כל אדם להגיע לדבר זה אלא בעמל הרבה וביגיע גדול, ואתה יכול להגיע לרצון בוראך בשעה קלה ואם תשמע לשכלך ותגער ביצר הרע אשריך וטוב לך."

כהכשמוע האיש דבריה ויגער ביצר הרע ויקם ממיטתו וייפול על פניו ארצה ויתנפל לפני ה' ויתחנן אל ה' להכניע יצרו ולשבר תאוותו ולהדריכו בדרך הטובה והישרה ולהורות אותו תשובה שלימה ולסלוח עונותיו.

כוויענהו ה' בהיכנעו לפניו וייעתר לו. ויאמר נתן לחנה: "ברוכה את וברוך טעמך אשר מנעתני מבוא בדמי עבירה והושעתני. לכי לשלום לביתך."

כזותלך ותפדה את בעלה ותוציאהו מבית הסוהר, ותגד לו את אשר עשתה ולא האמין לה בעלה כי חשד אותה שנתן בא עליה והיא העלימה זאת ממנו.

כחויהי כי ארכו הימים וישקף רבי עקיבא בעד החלון וירא איש רוכב על סוס ועל ראשו זיו גדול וזוהר מזהיר כשמש, ויקרא אחד מתלמידיו ויאמר לו: "מי זה האיש הרוכב על הסוס?"

כטויאמרו לו: "זה הוא נתן רועה זונות."

לויאמר לתלמידיו: "תראו כלום על ראשו?"

לאויאמרו לו: "לאו."

לבויאמר להם: "מהרו והביאוהו אלי."

לגויבוא לפניו ויאמר לו: "בני, ראיתי על ראשך אור גדול בלכתך ואני יודע שאתה מיורשי עולם הבא, ועתה הודיעני מה עשית?"

לדויודיעוהו דברי חנה. ויתמה ר' עקיבא מאד על התאפקו והיכנעו לכבוש את יצרו הרע והתרחקו מהעונות ותשובתו בתשובה שלימה, ויאמר לו: "אמנם עשית דבר גדול ועל כן הזריח הקב"ה על ראשך זיו גדול שראיתי, והנה זה בעולם הזה על אחת כמה וכמה הטוב הצפון לך בעולם הבא. ועתה בני שמעני וקח עצתי ושב לפני ואלמדך תורה."

להויעשה כן וישב לפני ר' עקיבא, ויפתח הפותח ואין סוגר את לבו בתורתו, לימים מועטים הגיע למעלה גדולה מאד בחכמה וישב בצד ר' עקיבא במעלה אחת.

לוויהי היום ויעבור בעל חנה על מדרש רבי עקיבא וישאל את אחד מתלמידיו איכה עלה נתן לגדולה זאת ויספרו לו כל המעשה, ויאמין האיש לדברי אשתו ותשקוט נפשו מרוח הקנאה שעבר עליו מהחשד שחשד אותה, ויבא אל ביתו ויישק ראש אשתו ויאמר לה: "מחלי לי על אשר חשדתיך בדבר נתן, על שראיתיו היום עם ר' עקיבא ושאלתי והגידו לי כך וכך. הקב"ה ירבה שכרך כפלי כפלים כי הייתי בדוחק גדול בנפשי עד שהושיעני הקב"ה ברחמיו בדבר הזה שנגלה אלי היום.

Otzar Midrashim, Selection of Various Tales, Nathan of Tzitzuta 3

...

קידושין ל״ט ב:ו׳

רַבִּי יַעֲקֹב הִיא דְּאָמַר שְׂכַר מִצְוָה בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא

Kiddushin 39b:6

It is in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov, who says: There is no reward for performance of a mitzva in this world, as one is rewarded for mitzvot only World-to-Come.

משנה אבות ד׳:ב׳

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה:

Pirkei Avot 4:2

Ben Azzai said: Be quick in performing a minor commandment as in the case of a major one, and flee from transgression; For one commandment leads to another commandment, and transgression leads to another transgression; For the reward for performing a commandment is another commandment and the reward for committing a transgression is a transgression.

מכיוון שהבחירה היא מעיקרי מעלת עבודת האדם, ולכל העניינים והמדרגות
צריך להגיע על ידי עבודתו דווקא, לכן ישנה מציאות הרע לעומת כל הבחינות שבקדושה, ולכן אפשר להיות לאדם רצון חזק במילי דעלמא שלמעלה משכל, עד שימסור נפשו על זה ולא עוד אלא שמצד אחד הרצון דנפש הבהמית הוא בתוקף יותר מהרצון דנפש האלוקית, כי נפש האלוקית עיקרו שכל
ונפש הבהמית עיקרה מידות.
אלא כל ענייני האדם יבואו בבחירה דווקא... ולפי שזה מצד טובו יתברך )ששכר העבודה לא יבוא בחינם( נאמר הלשון 'נותן' – בעין יפה. וידיעה זו אשר מציאות הסטרא אחרא היא בכדי שעל ידה יגיע למדרגה עליונה יותר - פועלת שהעבודה תהיה בנקל יותר. וזהו שכתוב 'ראה' דווקא, שצריכה להיות הראייה וההסתכלות במהותה של הקללה - שאמתית כוונתה לסייע לקדושה.

Lubavicher Rebbe, Likutei Sichot 4/1340

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור