Discussion of selected verses of the parsha through the lens of Mussar. This week, we'll explore the concept of Yirat Shamayim יראת שמים {Awe / Fear of Heaven}
Bullet Points /key phrases:
- agricultural laws (laws of the first fruits --Bikkurim)
- tithes
- connection with Pesach "wandering Aramean"
- development of the covenant between God and Am Yisrael
- blessings and curses (B'rachot U'Klallot)
- Moshe's third speech
- walking in God's ways (Halachta b'drachav)
The blessings and curses in this parsha are reminders of the contractual nature of the covenantal partnership. What do make of the brachot and klallot today? In what ways do they increase our decrease our ability to have Yirat Shamayim?
(א) וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יהוה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ׃
(ב) וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית ׀ כׇּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יהוה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יהוה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃
(ב) וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית ׀ כׇּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יהוה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יהוה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃
(1) When you enter the land that your God יהוה is giving you as a heritage, and you possess it and settle in it,
(2) you shall take some of every first fruit of the soil, which you harvest from the land that your God יהוה is giving you, put it in a basket and go to the place where your God יהוה will choose to establish the divine name.
(2) you shall take some of every first fruit of the soil, which you harvest from the land that your God יהוה is giving you, put it in a basket and go to the place where your God יהוה will choose to establish the divine name.
והיה כי תבא אל הארץ (דברים כו, א). במדרש הנעלם דרשו פרשה זו על ביאת העולם, ובצרור המור העתיק באורך, עיין שם:
והיה כי תבא אל הארץ . This paragraph is interpreted in the Midrash Hane'elam (part of the Zohar) as referring to the World to Come.
והיה כי תבא. בעבור שכתוב בהניח יהוה אמר השם כי יש מצות הן קודם בהניח יהוה רק כאשר תבא והם הבכורים והמעשר וכתיבת התורה על האבנים ובנות מזבח והברכה והקלל' על שני ההרים:
AND IT SHALL BE, WHEN THOU ART COME. Since Scripture wrote, Therefore it shall be, when the Lord thy God hath given thee rest (Deut. 25:19), God now says that there are commandments that must be observed before He gives you rest. In fact, these commandments take effect as soon as you enter the land. They are: the first fruits, the tithes, writing the Torah on the stones, building the altar, and the blessing and the curse on the two mountains.
וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י ׀ יהוה אֱלֹהֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גׇר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל עָצ֥וּם וָרָֽב׃
You shall then recite as follows before your God יהוה: “My father was a fugitive Aramean. He went down to Egypt with meager numbers and sojourned there; but there he became a great and very populous nation.
וַיָּרֵ֧עוּ אֹתָ֛נוּ הַמִּצְרִ֖ים וַיְעַנּ֑וּנוּ וַיִּתְּנ֥וּ עָלֵ֖ינוּ עֲבֹדָ֥ה קָשָֽׁה׃ וַנִּצְעַ֕ק אֶל־יהוה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵ֑ינוּ וַיִּשְׁמַ֤ע יהוה אֶת־קֹלֵ֔נוּ וַיַּ֧רְא אֶת־עׇנְיֵ֛נוּ וְאֶת־עֲמָלֵ֖נוּ וְאֶֽת־לַחֲצֵֽנוּ׃ וַיּוֹצִאֵ֤נוּ יהוה מִמִּצְרַ֔יִם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֔ה וּבְמֹרָ֖א גָּדֹ֑ל וּבְאֹת֖וֹת וּבְמֹפְתִֽים׃ וַיְבִאֵ֖נוּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּתֶּן־לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃
The Egyptians dealt harshly with us and oppressed us; they imposed heavy labor upon us. We cried to יהוה, the God of our ancestors, and יהוה heard our plea and saw our plight, our misery, and our oppression. יהוה freed us from Egypt by a mighty hand, by an outstretched arm and awesome power, and by signs and portents, bringing us to this place and giving us this land, a land flowing with milk and honey.
(א) הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ ׀ אַשְׁרֵי־אִ֭ישׁ יָרֵ֣א אֶת־יהוה בְּ֝מִצְוֺתָ֗יו חָפֵ֥ץ מְאֹֽד׃
(1) Hallelujah.
Happy is the man who fears the LORD,
who is ardently devoted to His commandments.
Happy is the man who fears the LORD,
who is ardently devoted to His commandments.
V'samachta v'chol Hatov: You shall rejoice in all the good
Keeping the mitzvot is one part of the covenant....sources reveal that the concepts of Yirah and Sameach (rejoicing) are intertwined. How do we understand this?
(יא) וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכׇל־הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ יהוה אֱלֹהֶ֖יךָ וּלְבֵיתֶ֑ךָ אַתָּה֙ וְהַלֵּוִ֔י וְהַגֵּ֖ר אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבֶּֽךָ׃ {ס}
(11) And you shall enjoy, together with the [family of the] Levite and the stranger in your midst, all the bounty that your God יהוה has bestowed upon you and your household.
(מז) תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹא־עָבַ֙דְתָּ֙ אֶת־יהוה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב מֵרֹ֖ב כֹּֽל׃
(47) Because you would not serve your God יהוה in joy and gladness over the abundance of everything,
God tells us that we are to perform the mitzvot with happiness and contentment (tuv leivav). Why specify these as two different emotions? How does this relate to Yirat Shamayim?
אֶת־יהוה הֶאֱמַ֖רְתָּ הַיּ֑וֹם לִהְיוֹת֩ לְךָ֨ לֵֽאלֹהִ֜ים וְלָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר חֻקָּ֧יו וּמִצְוֺתָ֛יו וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְלִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹלֽוֹ׃
You have affirmed this day that יהוה is your God, in whose ways you will walk, whose laws and commandments and rules you will observe, and whom you will obey.
וַֽיהוה הֶאֱמִֽירְךָ֣ הַיּ֗וֹם לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְלִשְׁמֹ֖ר כׇּל־מִצְוֺתָֽיו׃ וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כׇּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ לַיהוה אֱלֹהֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃ {פ}
And יהוה has affirmed this day that you are, as promised, God’s treasured people who shall observe all the divine commandments, and that [God] will set you, in fame and renown and glory, high above all the nations that [God] has made; and that you shall be, as promised, a holy people to your God יהוה.
וְהָיָ֗ה בַּיּוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר תַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יהוה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ וַהֲקֵמֹתָ֤ לְךָ֙ אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֔וֹת וְשַׂדְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד׃ וְכָתַבְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֗ן אֶֽת־כׇּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בְּעׇבְרֶ֑ךָ לְמַ֡עַן אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨א אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲֽשֶׁר־יהוה אֱלֹהֶ֣יךָ ׀ נֹתֵ֣ן לְךָ֗ אֶ֣רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יהוה אֱלֹהֵֽי־אֲבֹתֶ֖יךָ לָֽךְ׃ וְהָיָה֮ בְּעׇבְרְכֶ֣ם אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ תָּקִ֜ימוּ אֶת־הָאֲבָנִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֜י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֛ם הַיּ֖וֹם בְּהַ֣ר עֵיבָ֑ל וְשַׂדְתָּ֥ אוֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד׃
As soon as you have crossed the Jordan into the land that your God יהוה is giving you, you shall set up large stones. Coat them with plaster and inscribe upon them all the words of this Teaching. When you cross over to enter the land that your God יהוה is giving you, a land flowing with milk and honey, as יהוה, the God of your ancestors, promised you— upon crossing the Jordan, you shall set up these stones, about which I charge you this day, on Mount Ebal, and coat them with plaster.
(ה) וּבָנִ֤יתָ שָּׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוה אֱלֹהֶ֑יךָ מִזְבַּ֣ח אֲבָנִ֔ים לֹא־תָנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ם בַּרְזֶֽל׃(ו)אֲבָנִ֤ים שְׁלֵמוֹת֙ תִּבְנֶ֔ה אֶת־מִזְבַּ֖ח יהוה אֱלֹהֶ֑יךָ וְהַעֲלִ֤יתָ עָלָיו֙ עוֹלֹ֔ת לַיהוה אֱלֹהֶֽיךָ׃(ז) וְזָבַחְתָּ֥ שְׁלָמִ֖ים וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֑ם וְשָׂ֣מַחְתָּ֔ לִפְנֵ֖י יהוה אֱלֹהֶֽיךָ׃(ח) וְכָתַבְתָּ֣ עַל־הָאֲבָנִ֗ים אֶֽת־כׇּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בַּאֵ֥ר הֵיטֵֽב׃ {ס}
(5)There, too, you shall build an altar to your God יהוה, an altar of stones. Do not wield an iron tool over them;(6) you must build the altar of your God יהוה of unhewn stones. You shall offer on it burnt offerings to your God יהוה,(7) and you shall sacrifice there offerings of well-being and eat them, rejoicing before your God יהוה.(8)And on those stones you shall inscribe every word of this Teaching most distinctly.
וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ וְהַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֔ם אֶ֥ל כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַסְכֵּ֤ת ׀ וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔להַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַיהוה אֱלֹהֶֽיךָ׃ וְשָׁ֣מַעְתָּ֔ בְּק֖וֹל יהוה אֱלֹהֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ אֶת־מִצְוֺתָו֙ וְאֶת־חֻקָּ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃ {ס}
Moses and the levitical priests spoke to all Israel, saying: Silence! Hear, O Israel! Today you have become the people of your God יהוה: Heed your God יהוה and observe the divine commandments and laws, which I enjoin upon you this day.
It is clear that, if a person was given the chance to benefit the entire world, even the most self-centered individual would happily seize the opportunity, devoting all of his energy to the task.
Fatigue and weariness are the result of lack of belief in the extent of the good that we perform for the entire universe through our Torah study, mitzvot, Divine service, and refinement of character traits.
.....we need to recognize that the light of each individual soul is bound to the collective soul of all existence. All created things draw the light of their perfection from this collective soul. We have the power to increase the light in our souls through Torah study, mitzvot, prayer, and character refinement. We need to be aware that whenever we enlighten our own souls, we are benefiting not just ourselves, but the entire universe; we are bestowing perfection and life to all things. ~ Rav Kook
Fatigue and weariness are the result of lack of belief in the extent of the good that we perform for the entire universe through our Torah study, mitzvot, Divine service, and refinement of character traits.
.....we need to recognize that the light of each individual soul is bound to the collective soul of all existence. All created things draw the light of their perfection from this collective soul. We have the power to increase the light in our souls through Torah study, mitzvot, prayer, and character refinement. We need to be aware that whenever we enlighten our own souls, we are benefiting not just ourselves, but the entire universe; we are bestowing perfection and life to all things. ~ Rav Kook
(א) וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה אֶל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵ֣ת כׇּל־אֲשֶׁר֩ עָשָׂ֨ה יהוה לְעֵֽינֵיכֶם֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכׇל־עֲבָדָ֖יו וּלְכׇל־אַרְצֽוֹ׃(ב) הַמַּסּוֹת֙ הַגְּדֹלֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶ֑יךָ הָאֹתֹ֧ת וְהַמֹּפְתִ֛ים הַגְּדֹלִ֖ים הָהֵֽם׃(ג) וְלֹא־נָתַן֩ יהוה לָכֶ֥ם לֵב֙ לָדַ֔עַת וְעֵינַ֥יִם לִרְא֖וֹת וְאׇזְנַ֣יִם לִשְׁמֹ֑עַ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃(ד) וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֛ם אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לֹֽא־בָל֤וּ שַׂלְמֹֽתֵיכֶם֙ מֵעֲלֵיכֶ֔ם וְנַעַלְךָ֥ לֹֽא־בָלְתָ֖ה מֵעַ֥ל רַגְלֶֽךָ׃(ה) לֶ֚חֶם לֹ֣א אֲכַלְתֶּ֔ם וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שְׁתִיתֶ֑ם לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּ֛י אֲנִ֥י יהוה אֱלֹהֵיכֶֽם׃(ו) וַתָּבֹ֖אוּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיֵּצֵ֣א סִיחֹ֣ן מֶֽלֶךְ־חֶ֠שְׁבּ֠וֹן וְע֨וֹג מֶלֶךְ־הַבָּשָׁ֧ן לִקְרָאתֵ֛נוּ לַמִּלְחָמָ֖ה וַנַּכֵּֽם׃(ז) וַנִּקַּח֙ אֶת־אַרְצָ֔ם וַנִּתְּנָ֣הּ לְנַחֲלָ֔ה לָראוּבֵנִ֖י וְלַגָּדִ֑י וְלַחֲצִ֖י שֵׁ֥בֶט הַֽמְנַשִּֽׁי׃
(1) Moses summoned all Israel and said to them: You have seen all that יהוה did before your very eyes in the land of Egypt, to Pharaoh and to all his courtiers and to his whole country:(2) the wondrous feats that you saw with your own eyes, those prodigious signs and marvels.(3) Yet to this day יהוה has not given you a mind to understand or eyes to see or ears to hear.(4) I led you through the wilderness forty years; the clothes on your back did not wear out, nor did the sandals on your feet;(5) you had no bread to eat and no wine or other intoxicant to drink—that you might know that I יהוה am your God.(6) When you reached this place, King Sihon of Heshbon and King Og of Bashan came out to engage us in battle, but we defeated them.(7) We took their land and gave it to the Reubenites, the Gadites, and the half-tribe of Manasseh as their heritage.
וּשְׁמַרְתֶּ֗ם אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔ילוּ אֵ֖ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֽׂוּן׃ {פ}
Therefore observe faithfully all the terms of this covenant, that you may succeed in all that you undertake.
בְּ֭נִי אִם־תִּקַּ֣ח אֲמָרָ֑י וּ֝מִצְוֺתַ֗י תִּצְפֹּ֥ן אִתָּֽךְ׃ לְהַקְשִׁ֣יב לַחׇכְמָ֣ה אׇזְנֶ֑ךָ תַּטֶּ֥ה לִ֝בְּךָ֗ לַתְּבוּנָֽה׃ כִּ֤י אִ֣ם לַבִּינָ֣ה תִקְרָ֑א לַ֝תְּבוּנָ֗ה תִּתֵּ֥ן קוֹלֶֽךָ׃ אִם־תְּבַקְשֶׁ֥נָּה כַכָּ֑סֶף וְֽכַמַּטְמוֹנִ֥ים תַּחְפְּשֶֽׂנָּה׃ אָ֗ז תָּ֭בִין יִרְאַ֣ת יהוה וְדַ֖עַת אֱלֹהִ֣ים תִּמְצָֽא׃ כִּֽי־יהוה יִתֵּ֣ן חׇכְמָ֑ה מִ֝פִּ֗יו דַּ֣עַת וּתְבוּנָֽה׃ (וצפן)[יִצְפֹּ֣ן] לַ֭יְשָׁרִים תּוּשִׁיָּ֑ה מָ֝גֵ֗ן לְהֹ֣לְכֵי תֹֽם׃ לִ֭נְצֹר אׇרְח֣וֹת מִשְׁפָּ֑ט וְדֶ֖רֶךְ חֲסִידָ֣ו יִשְׁמֹֽר׃ אָ֗ז תָּ֭בִין צֶ֣דֶק וּמִשְׁפָּ֑ט וּ֝מֵישָׁרִ֗ים כׇּל־מַעְגַּל־טֽוֹב׃ כִּֽי־תָב֣וֹא חׇכְמָ֣ה בְלִבֶּ֑ךָוְ֝דַ֗עַת לְֽנַפְשְׁךָ֥ יִנְעָֽם׃ מְ֭זִמָּה תִּשְׁמֹ֥ר עָלֶ֗יךָ תְּבוּנָ֥ה תִנְצְרֶֽכָּה׃
My son, if you accept my words
And treasure up my commandments; If you make your ear attentive to wisdom
And your mind open to discernment; If you call to understanding
And cry aloud to discernment, If you seek it as you do silver
And search for it as for treasures, Then you will understand the fear of the LORD
And attain knowledge of God. For the LORD grants wisdom;
Knowledge and discernment are by His decree. He reserves ability for the upright
And is a shield for those who live blamelessly, Guarding the paths of justice,
Protecting the way of those loyal to Him. You will then understand what is right, just,
And equitable—every good course. For wisdom will enter your mindAnd knowledge will delight you. Foresight will protect you,
And discernment will guard you.
And treasure up my commandments; If you make your ear attentive to wisdom
And your mind open to discernment; If you call to understanding
And cry aloud to discernment, If you seek it as you do silver
And search for it as for treasures, Then you will understand the fear of the LORD
And attain knowledge of God. For the LORD grants wisdom;
Knowledge and discernment are by His decree. He reserves ability for the upright
And is a shield for those who live blamelessly, Guarding the paths of justice,
Protecting the way of those loyal to Him. You will then understand what is right, just,
And equitable—every good course. For wisdom will enter your mindAnd knowledge will delight you. Foresight will protect you,
And discernment will guard you.
שלמה המלך ע"ה הודיענו בכאן (משלי ד) שיקשיב האדם לדברי תורה ושיטה אזנו מלשמוע שאר הדברים זולתם, זה לשון הט אזנך, וכן הזכיר במקום אחר (שם ב) תטה לבך לתבונה, יזהיר עליו שיטה לבבו ויפנה מחשבתו משאר עסקים לצורך התבונה, כלומר להתבונן בתבונה, וקרא המצות דברים ו׳:כ״ד אמרים, והזהיר על שכחת המקרה ועל שכחת העיקר, אל יליזו מעיניך זהו שכחת המקרה, יאמר אל יליזו אותם עסקים וטרדות מעיניך, והכוונה שנשים לב עליהם ונזכרם תמיד כענין (שמות י״ג:ט׳) ולזכרון בין עיניך, כדי שלא נשכחם בסבת שום מקרה שיגיע לנו, שמרם בתוך לבבך זהו שכחת העיקר, כי הדבר הצפון בתוך לבו של אדם והוא שומרו תמיד לא ישכחנו לעולם, כן יתחייב האדם שישמור בתוך לבבו המצות כלן שלא תתפשט מדת השכחה בעיקר שום מצוה עד שיחשוב שלא נתנה מעולם, ונתן טעם למה, כי חיים הם למוצאיהם, כי התורה והמצוה הם חיים לנפש ורפואה לגוף, כי חיים הם למוצאיהם זהו חיי הנפש, וכן הזכיר למעלה (משלי ג׳:כ״ב) ויהיו חיים לנפשך וחן לגרגרותיך, ובאור לגרגרותיך כשאתה מקיים הדברים שתוציא מפיך אז יעלה לך חן, כענין שאמרו נאה דורש ונאה מקיים, ואמר עוד (שם ד) נצרה כי היא חייך. ולפי שהתורה שלנו פירות החכמה העליונה שכתוב בה (קהלת ז׳:י״ב) החכמה תחיה בעליה, לכך הזכיר בה כי חיים הם הענף נמשך מן השרש והמעין מן המקור הנקרא מקור מים חיים, כמו שאמר הנביא בתוכחתו (ירמיהו ב׳:י״ג) אותי עזבו מקור מים חיים, וכתיב (שם י) הוא אלהים חיים, והדבקים בו נקראים חיים כענין שכתוב (דברים ד׳:ד׳) ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם חיים כלכם היום. והוסיף לבאר למוצאיהם, כלומר למי הם חיים לאותם המוצאים אותם, ובא לרמוז בלשון זה שאין הכל מוצאין אותן, ולמה אין מוצאין אותן לפי שאינם מחפשין אחריהם, ואלו היו מחפשים הן מוצאין כענין שכתוב (משלי ב׳:ד׳-ה׳) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת יהוה וגו'. ודרשו רז"ל, למוצאיהם למוציאיהם בפה. כי מלבד שיתחייב האדם שידע הדברים בלבו עוד יתחייב שיהיו שגורים בפיו ושירגילם בלשונו, ועל שתיהן אמר שלמה ע"ה (שם כב) כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחד על שפתיך. ולכל בשרו מרפא, דרך הרופא הנותן לחולה מין אחד מן הסמים והמסעדים לאכול או אחד מן המשקים לשתות שיועיל לאותו אבר שהחולי בו ושהוא פועל בשבילו ויזיק לאבר אחר, ונמצא שהרפואה אינו שוה ולא שלמה בכל אברי הגוף, ועל כן באר כי יש יתרון גדול לתורה שיהא רפואה שוה בכל הבשר ותועלת לכל האברים כלם מבלי שום נזק לאחד מהם. ולמדך שלמה בכתוב הזה כי יש במעשה המצות תועלת הגוף והנפש. וכן באר לנו משה ע"ה (דברים ו) לטוב לנו כל הימים הוא העוה"ב, לחיותנו כהיום הזה הוא העוה"ז. ועל כן באו מצות התורה קצתם מקובלות וקצתם מושכלות, מקובלות כנגד תועלת הנפש מושכלות כנגד תועלת הגוף, כי יש במעשה המצות תועלת ושכר בסוף, והוא שאמר דוד ע"ה על כלל המצות (תהילים י״ט:י״ב) גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב, ולשון עקב מלשון עָקֵב כי העקב סוף הגוף, וכן השכר והגמול בא בסוף, כי השכר סוף המעשה. ולשון עקב זה מצאנוהו בין במצות המקובלות הנקראות חקים בין במושכלות הנקראות משפטים, במקובלות הנקראות חקים הוא שאמר דוד ע"ה (שם קיט) נטיתי לבי לעשות חקיך לעולם עקב, ועוד אמר (שם) הורני יהוה דרך חקיך ואצרנה עקב, כלומר אצור המדה ההיא לפי שיש לה עקב, והשכר הזה הוא רב טוב הצפון כענין שכתוב (שם לא) מה רב טובך, וזהו לשון עקב רב. במצות המושכלות הנקראות משפטים, זהו שכתוב.
Solomon urges us here to tune in to words of Torah and to tune out to extraneous matters. This is the deeper meaning of the words הט אזנך, “incline your ear.” He uses a similar phrase in Proverbs 2,2 where the words תטה לבך also mean to turn one’s attention away from other matters in order to acquire the requisite תבונה, discernment, insight. Solomon called the commandments דברים ואמרים, warning that neither must the text be forgotten nor the essence, the actual commandment. They must not be forgotten. The words אל יליזו מעיניך refer to forgetting the text of the Torah; even if you have urgent matters to attend to we must always remember these commandments described as הדברים בין עיניך in Exodus 13,9. The reason the Torah commanded us to wear the phylacteries on our forehead is to make it harder to forget these commandments.
When saying שמרם בתוך לבבך, “guard them inside your heart,” this refers not so much to the text of the commandments as to their essence. Something buried inside a person’s heart and constantly guarded is not subject to being forgotten. This is why we must guard Torah text as well as essence in our hearts so that we are not in danger of forgetting them. Solomon provides a reason why he considers this so essential, namely that Torah essence is equivalent to life itself for all those who have once found them. Torah (text) and the commandments between them are healing for both body and soul.
Solomon is very specific in describing for whom the words of Torah constitute life, saying “for the ones who have found them.” By adding this rider he makes it plain that not every person is likely to find words of Torah. The reason that not everyone finds words of Torah is because not everyone searches for them. Those who have not found words of Torah would have found them if only they had wanted to find them, if only they had looked for them. This is what Solomon said in Proverbs 2,4-5: “If you seek it as silver, and search for it as for treasure, then you will understand the fear of the Lord and will find knowledge of G’d.”
Our sages in Eiruvin 54 comment on the word למוצאיהם, “for those who find them,” by slightly changing the spelling to למוציאיהם בפה “for those who express these words of Torah as wisdom with their mouth.” The moral reason is that it is not enough to possess knowledge of G’d and to keep it to oneself; one has to spread this knowledge, talk about it.
When saying שמרם בתוך לבבך, “guard them inside your heart,” this refers not so much to the text of the commandments as to their essence. Something buried inside a person’s heart and constantly guarded is not subject to being forgotten. This is why we must guard Torah text as well as essence in our hearts so that we are not in danger of forgetting them. Solomon provides a reason why he considers this so essential, namely that Torah essence is equivalent to life itself for all those who have once found them. Torah (text) and the commandments between them are healing for both body and soul.
Solomon is very specific in describing for whom the words of Torah constitute life, saying “for the ones who have found them.” By adding this rider he makes it plain that not every person is likely to find words of Torah. The reason that not everyone finds words of Torah is because not everyone searches for them. Those who have not found words of Torah would have found them if only they had wanted to find them, if only they had looked for them. This is what Solomon said in Proverbs 2,4-5: “If you seek it as silver, and search for it as for treasure, then you will understand the fear of the Lord and will find knowledge of G’d.”
Our sages in Eiruvin 54 comment on the word למוצאיהם, “for those who find them,” by slightly changing the spelling to למוציאיהם בפה “for those who express these words of Torah as wisdom with their mouth.” The moral reason is that it is not enough to possess knowledge of G’d and to keep it to oneself; one has to spread this knowledge, talk about it.
וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יהוה אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָ֠ה אֶת־יהוה אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכׇל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־יהוה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ׃
And now, O Israel, what does your God יהוה demand of you? Only this: to revere your God יהוה, to walk only in divine paths, to love and to serve your God יהוה with all your heart and soul,