(19) When in your war against a city you have to besiege it a long time in order to capture it, you must not destroy (lo tashchit) its trees, wielding the ax against them. You may eat of them, but you must not cut them down. Are trees of the field human to withdraw before you into the besieged city? (20) Only trees that you know do not yield food may be destroyed; you may cut them down for constructing siege-works against the city that is waging war on you, until it has been reduced.
מֵאֵימָתַי אֵין קוֹצְצִין אֶת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל הָאִילָן מִשֶּׁיּוֹצִיא. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הֶחָרוּבִין מִשֶּׁיְּשַׁלְשֵׁלוּ, וְהַגְּפָנִים מִשֶּׁיְּגָרְעוּ, וְהַזֵּיתִים מִשֶּׁיָּנֵצוּ, וּשְׁאָר כָּל אִילָן מִשֶּׁיּוֹצִיא.
From when may they no longer cut down trees in the seventh year? Beit Shammai says: for every tree, after it has produced [fruit]. Beit Hillel says: carob trees after [the carobs] begin to droop, vines after the berries begin to be moist, olive-trees after they blossom, any other tree after it has produced [fruit].
There was an incident involving Rabba bar Rav Huna, when he tore silk garments in front of his son Rabba. Rav Huna said to himself: I will go and see if he becomes angry or not, i.e., he wanted to test him. The Gemara asks: But by tearing his clothes, he violates the prohibition: Do not destroy (bal tashchit) (Deut. 20:19). The Gemara answers: Rav Huna made a tear at the seam, so that the garment could be repaired...
We teach a person that he should not recklessly destroy property and throw it to oblivion. It is better to give it to the poor than to throw it to maggots and worms. Whoever places numerous objects on a deceased person violates the commandment against destroying property (b'lo tashchit).
לא תשחית את עצה לנדוח עליה גרזן (דברים כ׳:י״ט). כי הוזהרנו בזה שלא לכרות כל עץ מאכל גם לבנות לו מצור, כל זמן שימצא מאילני סרק די ספוקו. וכן הוזהרנו בזה שלא לפזר ממון לריק אפילו שוה פרוטה.
“You must not destroy its trees, wielding the ax against them” (Deuteronomy 20:19). We are warned with this not to cut down any fruit tree - even to build fortifications with it, so long as one finds enough fruitless trees for his needs. And we are also warned with this not to throw money around for no reason - even the value of a perutah (a small coin).
כשם שצריך להזהר בגופו שלא לאבדו
ולא לקלקלו ולא להזיקו כך צריך
להזהר במאודו שלא לאבדו ולא לקלקלו
ולא להזיקו וכל המשבר כלים או קורע
בגדים או הורס בנין או סותם מעין או
מאבד מאכלות או משקין או ממאסם
(או זורק מעות לאיבוד) וכן המקלקל
שאר כלדבר הראוי ליהנות בו בני אדם
עובר בלא תעשה שנאמר לא תשחית
את עצה וגו'
Just as one must be careful with his body, not to destroy or ruin or harm it, so too one needs to be careful with his property so as not to destroy or ruin or harm it. Anyone who smashes utensils or tears clothing or breaks down a building or clogs a well or destroys food or drinks, or spoils them or throws out money – and likewise one who ruins any other thing which is fit for human beings to make use of – he transgresses against the Torah's prohibition: “Do not destroy its trees (Deut. 20:19)”.
שרש המצוה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהב הטוב והתועלת ולהדבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה, ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגיר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם, ולא כן הרשעים אחיהם של מזיקים שמחים בהשחתת עולם, והמה משחיתים את עצמם במדה שאדם מודד בה מודדין לו.
The root of this commandment is clear: it is in order to teach our souls to love what is good and beneficial. And this way, the good clings to us and we distance ourselves from all bad and destructive things. This is the way of pious people - they love peace and are happy for others, and bring them close to Torah, and they do not destroy even a grain of mustard in the world. They are distressed by all loss and destruction; if they can, they will prevent any destruction with all of their strength. But not so are the wicked... They rejoice in the destruction of the world, and thus they destroy themselves - since a person's fate comes measure-for-measure.