ארבעת המינים
מצוות נטילת ארבע מינים נלמדת מן הפסוק: (ויקרא כג, מ) "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים".
פְּרִי עֵץ הָדָר הוא אתרוג, כַּפֹּת תְּמָרִים – לולב, עֲנַף עֵץ עָבֹת – הדס, ועַרְבֵי נָחַל – ערבה.
גדר המצווה:
מהתורה מצווה ליטול לולב ביום הראשון בלבד, שנאמר (שם): "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן". ורק במקום המקדש נצטווינו ליטול לולב בכל שבעת הימים, שנאמר בהמשך הפסוק: "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים".
לאחר שנחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי שבכל מקום ייטלו לולב שבעה ימים זכר למקדש. לכן מצווה זו בשאר הימים היא דרבנן. ארבעת המינים הם מוקצה מדרבנן ולכן אין נוטלים אותם בשבת.
נוטלים אתרוג אחד, לולב אחד, שלושה ענפי הדס, ושני ענפי ערבה. בשעת הדחק תיטול הדס אחד וערבה אחת בלא ברכה.
צורת הנטילה: בעצם זה שנוטלים את ארבעת המינים ומגביהים אותם – מקיימים את המצווה, שנאמר (ויקרא כג, מ): "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם".
לכתחילה יש לאגוד את המינים יחד יש נוהגים לקשור את ההדסים בצד ימין של שדרת הלולב ואת הערבות בצד שמאל . ויש נוהגים לקשור הדס אחד בימין, ואחד בשמאל, ואחד באמצע, וערבה אחת מימין ואחת משמאל ובשני האופנים מקיימים את המצווה למהדרין.
תקנו חכמים לנענע את הלולב כדרך שצוותה התורה להניף כמה קרבנות. "מוליך ומביא, מעלה ומוריד". כלומר, מרחיק את הלולב ממנו וחוזר ומקרב אותו אליו, מעלה אותו כלפי מעלה ושוב מוריד. ונוהגים להניף לכל ארבע הרוחות, וכלפי מעלה וכלפי מטה.
מצווה ליטול את הלולב בעת אמירת הלל, ולנענע בו בפסוקי "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" ו"אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא". והואיל ותקנו חכמים ברכה על נטילת לולב, נוהגים לברך על הלולב לפני אמירת הלל, ויש מקדימים לברך על הלולב בסוכה לפני התפילה.
הידור מצווה:
כדי שאחד מהמינים ייפסל, עליו לעבור שינוי משמעותי. רוב משמעותי של המינים המצויים בשוק כשרים, אך נהגו ישראל להדר במצווה ולבחור מינים יפים, שנאמר (שמות טו, ב): "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ", ודרשו חכמים (שבת קלג, ב): "התנאה לפניו במצוות”..
הפסולים:
אין יוצאים ידי חובה במין שהוא גזול, וביום הראשון גם שאול פסול (כמבואר להלן יג). וכן מה שהוקדש לעבודה זרה נפסל למצווה (שו"ע תרמט, ג). כמו כן הכלל המרכזי בכשרותם של ארבעת המינים הוא שעליהם להיות דומים לצורתם המקורית
חמישה סוגי פסולים ישנם שלושה מתוכם פוסלים כל שבעת הימים ושני האחרונים פוסלים רק ביום הראשון-
הראשון: ארבעת המינים צריכים להיות אלו שצוותה התורה ולא מינים אחרים.
השני: נשתנתה צורתו מדרך ברייתו. כגון לולב שעליו צומחים רק בצד אחד, או הדס וערבה שנשרו רוב עליהם.
השלישי: כל שהוא קטן מדי, אינו ראוי להיקרא 'פרי עץ הדר' או 'כפות תמרים' או 'ענף עץ עבות' או 'ערבי נחל'. האתרוג צריך להיות לפחות כנפח של ביצה, שדרת הלולב לפחות ארבעה טפחים. ההדסים והערבות לפחות שלושה טפחים.
פסולים רק ביום הראשון:
הרביעי: שאינו הדר, היינו שהמין לא נשתנה כל כך אבל איבד את צורתו הנאה, כגון שהתייבש לגמרי.
החמישי: שהוא חסר. למשל באתרוג, שחסרה בו חתיכה. בלולב, שנחלקה התיומת.
לולב:
סרטון הדרכה מצויין של הרב רימון: https://www.youtube.com/watch?v=2SUfgzibFQw
מושגים:
שדרה- הענף המרכזי בלולב אשר ממנו יוצאים העלים לשני הצדדים.
תיומת- כל עלה ועלה שבלולב מורכב משני עלים שמחוברים זה לזה בגבם. חיבור זה נקרא 'תיומת', שעל ידו נעשים שני העלים כתאומים צמודים. כאשר הלולבים ממשיכים לצמוח, ראשי העלים הולכים ונפתחים, והראשון להיפתח הוא העלה המרכזי העליון שבלולב.
קורא- כעין מעטה חום אשר מצמיד את העלים.
מהו לולב? (פסול ראשון) ענפי הדקל בתחילת גידולם צומחים כלולבים, היינו ענפים שכל עליהם צמודים לשדרתם. כשהלולב ממשיך לצמוח, עליו הולכים ונפתחים עד שיוצרים את צורת המניפה המוכרת של ענפי הדקל. מניפות אלו נקראות חריות. ענפי הלולב צומחים משני צדדיו וחופפים את שדרתו. דרך הלולב שעליו צומחים זה על זה ומכסים את כל שדרתו.
שינוי צורה בלולב (פסול שני):
היה הלולב פגום באופן שרק מצד אחד של שדרתו צמחו עלים והצד השני נותר ערום – פסול
היו עליו קצרים עד שאין העלה מגיע לתחילת העלה שמעליו – פסול
נפרדו עליו כשר: התחילו עליו של הלולב להיפתח, כל זמן שניתן לאוגדם ולהצמידם לשדרה – כשר.
נפרצו עליו- פסול: אם העלים שהחלו להיפתח התקשו, עד שלא ניתן לאוגדם ולהצמידם לשדרה באופן חלק כדרך שהיו בתחילה, הלולב פסול.
התעקם הלולב מאוד עד שנעשה כמגל, היינו כחצי עיגול – פסול. התעקם פחות – כשר אבל אינו מהודר.
לולב שהעלה העליון שלו מסתיים בזיגזג כפי שמצוי לפעמים, כשר לכתחילה.
נכפפה שדרתו של הלולב כפיפה עמוקה בזווית – פסול . יש אומרים שגם אם העלים נכפפו כפיפה עמוקה, הלולב פסול. אבל אם רק קצה העלים העליונים נכפף כצורת אות 'ו' – כשר, שכך דרך גידולם של חלק מהלולבים.
גודל הלולב (פסול שלישי):
אורך שדרו של הלולב צריך להיות לכל הפחות ארבעה טפחים, שהם כ-32 ס"מ, ובשעת הדחק 25.3 ס"מ. וכל זה כדי לצאת ידי חובה, אבל הידורו של הלולב שיהיה גבוה כמקובל.
לולב שאין בו הדר (פסול רביעי):
לולב שרוב עליו התייבשו, עד שנעשו לבנים בלא שמץ של ירוק – פסול .
לולב חסר (פסול חמישי):
אם התיומת נפתחה, ישנו חסרון בלולב, ולכן למרות שהוא עדיין נראה לולב, הוא פסול לנטילה ביום הראשון. לרוב הפוסקים אפשר ליטול ביום הראשון לולב שרק מיעוט התיומת שלו נחלק (אך יש מהדרין ליטול רק לולב שהתיומת שלו סגורה.) היו בראש הלולב שני עלים עליונים אמצעיים, צריך שבכל אחד מהם רוב התיומת תשאר שלימה.
טיפ:ומי שחושש שמא העלה העליון שלו ימשיך להיפתח, ועד שיגיע היום הראשון רובו יהיה פתוח, יכול להדביק אותו, ובכך להצילו מלהיפסל.
יש מעדיפים ליטול לולב שיש עליו 'קורא', כיוון שלדעתם כל עוד ה'קורא' על העלים הם נחשבים סגורים. ויש אומרים שלכתחילה עדיף ליטול לולב בלא 'קורא', כיוון שהקורא' אינו מועיל להחשיב את העלה המרכזי כסגור ויתכן שהוא פתוח במקצת, ואזי יש נוהגים שלא להחשיבו כמהודר.
לולב שרוב עליו העליונים נקטמו או העלה העליון האמצעי שלו נקטם – פסול ביום הראשון.
אם נמשך בסוף העלה העליון כמין קוץ, אין הוא נחשב כחלק מהעלה, וגם אם נחרך או נחתך, הלולב כשר למהדרין.
הדס
הרב רימון על הדס: https://www.youtube.com/watch?v=QjUN0IANziE
מהו הדס? (פסול ראשון)
עליו גדלים בשלישיות ונראים כעין קליעה, והם חופפים את עצו עד שהוא נראה כענף עבה. וצריך ששלושת העלים יצאו מקן אחד, היינו בגובה שווה, ואין צריך לדקדק בזה מאוד, אלא כל שבעיני בני אדם נראים העלים כשלישייה שיוצאת מגובה שווה בענף, הרי הם משולשים, למרות שבפועל אחד מהם גבוה מעט מחבירו.
נשתנתה צורתו (הפסול השני):
אם העלים המשולשים מכסים את רוב שלושת הטפחים – ההדס כשר (גם כאשר הענף ארוך ארבעה טפחים ויותר ניתן להסתפק ברוב שלושה טפחים). אך לכתחילה צריך שהעלים המשולשים יכסו את כל שלושת הטפחים. אם ההדס ארוך משלושה טפחים, כאשר יש בו שלושה טפחים שיש עליהם עלים משולשים ובשאר ההדס לא, עדיין ההדס כשר למהדרין.
דרכו של ההדס להצמיח פירות כעין ענבים קטנים, בתחילה צבעם ירוק ואח"כ הוא נעשה אדום ושחור. אם היו ענביו של ההדס ירוקים, ההדס כשר. ואם היו אדומים או שחורים, ובאורך שלושת הטפחים של ההדס היה מספר הענבים מרובה ממספר העלים – ההדס פסול. טיפ: ניתן ללקט את הענבים ואז ההדס – חזר לכשרותו.
לעיתים יוצאים מבין עלי ההדס ענפים נוספים, וטוב לחותכם.
גודל ההדס (פסול שלישי)
כל ענף צריך להיות שלושה טפחים, שהם כ-24 ס"מ, ובשעת הדחק 19 ס"מ. ואין הגבלה לאורך הענף, שגם אם יהיה ארוך הרבה – כשר, אלא שיש להקפיד שבעת שאוגדים את ההדסים עם הלולב, תהיה שדרת הלולב עולה מעל ההדסים טפח (8 ס"מ).
הדס שאין בו הדר (פסול רביעי):
הדס שעליו כמשו – כשר. אבל אם התייבשו לגמרי עד שהם נפרכים בציפורן ונסתלק מהם מראה ירקות והלבינו פניהם – פסול.
הדס חסר (פסול חמישי):
נקטם ראשו של ההדס, אם רוצה להדר תקח הדס אחר וכשאין הדס אחר, תחתוך את הענף באופן שהעלים של ההדס יסתירו את קטימת הענף, וכך תוכל לברך עליו.
ערבה
הרב רימון על ערבה https://www.youtube.com/watch?v=9qP04sYTwJw
מהי ערבה? (פסול ראשון)
סימני הערבה הם שלושה: א) עליה משוכים ולא מונחים בצורה סימטרית. ב) שפת העלה חלק. ג) הענף אדום מעט (וגם אם בעודו צעיר צבעו ירוק, סופו להאדים).
גודל הערבה (פסול שלישי):
שיעור כל ענף צריך להיות שלושה טפחים, שהם כ-24 ס"מ, ובשעת הדחק 19 ס"מ. אין הגבלה לאורך הענף, שגם אם יהיה ארוך מאוד – כשר. יש להקפיד שבעת שאוגדים את הערבות עם הלולב, יהיה שדרו של הלולב עולה מעל הערבות טפח (8 ס"מ).
ערבה שאין בה הדר (פסול רביעי):
ואם כמשו עליה, כיוון שעדיין לא התייבשה, כשרה בדיעבד. כיוון שהערבה מתייבשת במהרה, נוהגים המהדרים להחליף את הערבות מספר פעמים במשך החג. טיפ: ולפעמים על ידי שמירתן בנרתיק פלסטיק אטום, והוצאתן לצורך המצווה בלבד, הן נשמרות בהידורן כל ימי החג.
ערבה שנקטם ראשה – פסולה, אבל אם נקטם העלה העליון והגבעול שלה נותר שלם – כשרה.
ערבה חסרה (פסול חמישי):
ערבה שרוב עליה נשרו – פסולה.
אתרוג
סרטון של הרב רמון https://www.youtube.com/watch?v=IQl3rDB6JE4
ככלל האתרוג צריך להיות ראוי לאכילה, ולכן אתרוג של ערלה פסול. וכן אתרוג שלא הפרישו עליו תרומות ומעשרות – פסול (רמב"ם לולב ח, ב).
מושגים:
פיטם בשרי: מראהו של הפיטם הבשרי כמראה האתרוג, ויש בתוכו בשר כבשר האתרוג, ובראשו שושנתא, כמין פרח שהתייבש ונעשה כעץ. דינו של הפיטם הבשרי כדין ראש האתרוג לכל דבר, שכל חסרון או כתם שפוסל בחוטם האתרוג פוסל גם בחלק הבשרי של הפיטם. ולגבי השושנתא, אם ניטלה כולה – פסול, ואם נשאר ממנה לכסות את בשר הפיטם – כשר
עוקץ: קצה הענף שמחבר את האתרוג לעץ
פיטם עצי: פיטם יבש הדומה יותר לענף מאשר לפרי
מהו אתרוג? (פסול ראשון)
פְּרִי עֵץ הָדָר שנצטווינו ליטול בחג הסוכות הוא אתרוג, וזיהוי האתרוג עבר במסורת בישראל מדור לדור. וכשם שבכל הפירות אנו מוצאים זנים שונים, כך אנו מוצאים אתרוגים מזנים שונים, מהם גדולים ומהם קטנים, מהם צהובים ומהם ירקרקים, וכולם אתרוגים כשרים.
אתרוג שצמח על עץ מורכב פסול. כיום מגדלי האתרוגים מקפידים לשתול עצים שאינם מורכבים, ועל כן אפשר לסמוך על הסוחרים כאשר הם מעידים על האתרוגים שהם מוכרים שאינם מורכבים.
גודל האתרוג (פסול שני):
אתרוג קטן מנפח ביצה, כ-50 סמ"ק – פסול, מפני שעוד לא נגמר פריו. אבל אם שיעורו כביצה, למרות שהוא עדיין בוסר – כשר. וכלפי מעלה אין לו שיעור, ואפילו אם צריך שתי ידיים כדי לשאתו – כשר. ויש מחמירים שיהיה לפחות בנפח של 100 סמ"ק. ואף שלהלכה אתרוג בשיעור 50 סמ"ק כשר (פ"ה ברכות י, 11), לכתחילה טוב להדר, שכן חלק מההידור של האתרוג שיהיה בגודל רגיל ולא קטן.
שינוי צורתו של האתרוג (פסול שלישי):
אתרוג שצורתו משונה לגמרי מצורת אתרוג רגיל, כגון שהוא עגול ככדור, או שגידלו אותו בתבנית מרובעת – פסול.
אתרוג שחור – פסול, מפני שאין זה צבעו של אתרוג . אתרוג שצבעו כרתי (ירוק-שחור) – פסול, מפני שעוד לא נגמר פריו. אבל אם ידוע שאם ישהו אותו בין תפוחים יצהיב מעט, למרות שעדיין צבעו כרתי – כשר. אתרוג שהצהיב עד שנעשה כתום – כשר .
אתרוג שאינו הדר (פסול רביעי):
עלתה על האתרוג חזזית, היינו כעין פצע מוגלתי, ואין אפשרות לקלף אותו בלא להחסיר חלק מבשר האתרוג, אם היה הדבר על רובו של האתרוג – פסול. וכן אם היתה החזזית בשניים או שלושה מקומות שמתפשטים על רובו, למרות שבפועל היא אינה מכסה את רובו, כיוון שהאתרוג נראה מנומר – פסול. וכן אם עלתה החזזית על חוטמו של האתרוג, היינו על מקום השיפוע העליון שבאתרוג, כיוון שהוא המקום הבולט שבאתרוג, גם כשהחזזית קטנה, אם היא בולטת לעיני כל אדם במבט שטחי – האתרוג פסול. כדין חזזית כך גם דין כתם בצבע משונה מאוד, שחור או לבן . וכל מיני החזזית והכתמים הללו נדירים מאוד, שכן רק תופעות חריגות פוסלות את ארבעת המינים.
אבל כתמים רגילים, שצבעם צהוב אפור או חום, שמצויים באתרוגים (בלאטלעך), אינם פוסלים אותם, כי כך טבעם של האתרוגים. בדרך כלל כתמים אלו נגרמים ממגע של עלים וענפים, שיוצרים באתרוג שריטה קלה שמפרישה נוזל שאח"כ נגלד על קליפת האתרוג. ואמנם יש מחמירים שאם הכתמים הללו בולטים וגבוהים מן האתרוג, ולא ניתן לקלפם בלא להחסיר מבשר האתרוג, רק בשעת הדחק נוטלים אותם . אולם למעשה, גם אם הם בולטים ואין אפשרות לקלפם, אינם פוסלים את האתרוג, הואיל והם רגילים להיות מצויים בו. אמנם ככל שיש באתרוג יותר כתמים, הוא פחות נאה ומהודר.
טיפ:יש לציין שגם לאחר שהאתרוג נקטף, אם יקבל מכה קלה, יש חשש שייפצע ויפריש מעט נוזל שקוף שיגרום להופעת כתם חום באותו מקום. ואמנם כתם זה אינו פוסל, אולם הוא פוגם בהידור, ולכן מקפידים לשמור את האתרוג בפשתן או שרוול ספוגי. ואם אירע שהאתרוג קיבל מכה, טוב לשוטפו, כדי להסיר ממנו את הנוזל שהפריש, ולמנוע בכך את הכתמתו.
אתרוג יבש פסול, מפני שאין בו הדר, ושיעורו שאינו מוציא שום ליחה, שאם יתקעו בו את המחט בצד של החוט, ישאר החוט יבש כשהיה. וכל אתרוג שעברה עליו שנה בידוע שהוא יבש . אבל אם שמרו אותו באופן מיוחד, בקירור או בשקית אטומה, יתכן שגם לאחר שנה תישאר בו לחות ויהיה כשר.
אתרוג חסר (חמישי):
לכל האתרוגים יש בתחילה פיטם, אלא שברובם הפיטם מתייבש ונושר בעודם קטנים מאוד. אתרוגים אלה שאין להם פיטם כשרים לכתחילה, ואין בהם משום חסרון, שכך הוא טבעם.
אתרוג שיש לו פיטם עצי, אם ניטל כל הפיטם עד שאינו בולט כלום – האתרוג פסול. ואם נותר בו כל שהוא שבולט מעל גובה האתרוג – כשר .
ניטל כל העוקץ, עד שבשרו של האתרוג נגלה, האתרוג פסול ביום הראשון משום שנחסר מעט מבשרו. ואם נשאר מעט מהעוקץ לכסות את בשר האתרוג – כשר.
אתרוג שניקב ונחסר ממנו חלק, פסול ביום הראשון, מפני שביום הראשון האתרוג צריך להיות שלם. וגם ביום הראשון, אם האתרוג נפגע מקוץ, ויש ספק אם נחסר ממנו חלק, האתרוג כשר. וגם כאשר ברור שהאתרוג נחסר, אם האתרוג המשיך לגדול ומקום הפגיעה הגליד ונוצרה עליו כעין קליפה, האתרוג כשר גם ליום הראשון .
סדר נטילת לולב:
הברכה: תקנו חכמים לברך לפני קיום המצווה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת לולב". כדי שהברכה תהיה סמוכה ככל האפשר לקיום המצווה, נוטלים לפני הברכה את ארבעת המינים, אלא שאוחזים את האתרוג הפוך, עוקצו למעלה וחוטמו למטה, באופן שאין מקיימים בו את המצווה, ומיד בסיום הברכה הופכים אותו ומנענעים את הלולב. ויש נוהגים לאחוז בעת הברכה את הלולב בלבד, ומיד בסיום הברכה נוטלים את האתרוג ומנענעים אותו עם הלולב. ביום הראשון מוסיפים ומברכים לפני קיום המצווה 'שהחיינו' .נוהגים לעמוד בעת אמירת הברכה וקיום מצוות נטילת הלולב. והברכה מועילה לכל הלולבים שתיטול וינענע באותו היום .
נוהגים לברך על הלולב לפני תחילת ההלל . ויש מהדרים לברך על הלולב בסוכה לפני שהולכים לבית הכנסת, כדי לחבר את מצוות הלולב עם מצוות הסוכה. והמתפללים וותיקין, אינם יכולים לברך על הלולב לפני כן בסוכה, כי זמן נטילת לולב לאחר הנץ החמה.
צורת הנטילה:
תיטול ביד ימין את הלולב וההדסים והערבות, וביד שמאל את האתרוג. ואם טעתה והחליפה את הידיים יצא ידי חובה.יש אומרים שגם איטר ייטול את הלולב ביד ימין כדרך רוב האנשים ויש אומרים, שהואיל ואצל איטר יד שמאל היא החזקה והחשובה, ייטול בה את שלושת המינים, ואת האתרוג ייטול ביד ימין.
צריך להקפיד ליטול את ארבעת המינים כדרך גדילתם, עיקרם למטה וראשיהם למעלה. ובאתרוג, עוקצו למטה וחוטמו למעלה, שכך היא תחילת גידולו באילן. ואם הפכה אחד מהם, כיוון שנטלו שלא כדרך גדילתו, לא קיים את המצווה.
אוחזים את הלולב כאשר שדרתו של הלולב לצד פניו של נוטלו, ומצמידים את האתרוג לאגודת הלולב. ובאופן זה מנענעים אותו לארבע רוחות ולמעלה ולמטה שלוש פעמים לכל צד.
בנוסף לנענועים שלאחר הברכה על הלולב, תקנו חכמים לאחוז את הלולב בעת אמירת ההלל, ולנענעו בעת אמירת הפסוקים: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" ו"אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא". ונוהגים לחלק את הנענועים לפי המילים, ובעת אמירת שם השם עוצרים ומכוונים לקדושת שמו. נמצא אם כן שבפסוק 'הודו' שיש בו שש מילים מלבד שם השם, בכל מילה מנענעים לכיוון אחד. ובפסוק 'אנא' שיש בו שלוש מילים מלבד שם השם, בכל מילה מנענעים לשני כיוונים.