The Meaning of Shmini Atzeret
Shmini Atzeret as a day of Divine closeness. (This is my translation of the canonical passage in Pesikta de-Rav Kahana, from which many commentators pick up this idea.)
[ט] א"ר אלכסנדרי למלך שבאת לו שמחה, כל שבעת ימי המשתה היה בנו של מלך טרוח עם האורחים, וכיון שיצאו שבעת ימי המשתה א' המלך לבנו, בני יודע אני שכל שבעת ימי המשתה היית טרוח עם האורחים, ועכשיו אני ואתה נשמח יום אחד ואיני מטריח עליך הרבה אלא תרנגול אחד וליטרא אחת של בשר, כך כל שבעת ימי המשתה ישר' עסוקים בקורבנותיה' של אומות העולם, דא"ר פנחס כל אותן שבעים פרים שהיו ישר' מקריבין בחג כנגד שבעים אומות העולם שלא יצדא העולם מהם, מה טעמ', תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה (תהלים קט:ד), בטוחים אנו בתפילה, וכיון שיצאו שבעת ימי החג א' הקב"ה לישר' בניי יודע אני שכל שבעת ימי החג הייתם עסוקי' בקרבנותיהם של אומות העולם ועכשיו אני ואתם נשמח יחד ואיני מטריח עליכם הרבה אלא פר אחד איל אחד, וכיון ששמעו ישר' כך התחילו מקלסין להקב"ה ואו' זה היום עשה י"י נגילה ונשמחה בו (תהלים קיח:כד). א"ר אבון אין אנו יודעין במה לשמוח, אם ביום אם בהקב"ה, ובא שלמה ופירש, נגילה ושמחה בך (שה"ש א:ד), בך בתורתך, בך בישועתך. א"ר יצחק בעשרים ושתים אותיות שהכתבתה לנו בתורתך, ב' תרי, כ' עשרים.
Rabbi Alexander said [Shmini Atzeret can be compared] to a king who experienced good fortune [and hosted a feast to celebrate]. All seven days of the feast the king’s son was busy with the guests. Once the seven days of feasting were over, the king said to his son, “My son, I know that all seven days of the feast you’ve been busy with the guests. Now you and I will enjoy one day together. I won’t impose much on you, just [prepare] one chicken and and one litra of meat [about 12 oz./350g].” In such a manner, Israel was busy with the korbanot of the nations of the world throughout the seven days of feasting. About this Rabbi Pinchas said: All these seventy bulls that Israel would offer as korbanot were on behalf of the seventy nations of the world so that the world wouldn’t be harmed because of them. What is the reason? “They respond to my love by accusing me, and I am all prayer” (Tehillim 109:4)—that’s how secure we are in [the power of] our tefillah! Since the seven days of the holiday have elapsed, the Holy One says to Israel, “My sons, I know that all seven days of the holiday you were busy with the korbanot of the nations of the world, so now I and you will celebrate together. I won’t impose much, just one bull and one ram. When Israel heard this, they began to praise the Holy One, saying, “This is the day that Hashem has made—let us delight and rejoice in it.” (Tehillim 118:24). Rabbi Abun said that we do not know the reason for our rejoicing, whether it is on account of the date or time with the Holy One, and Shlomo came and explained, “We delight and rejoice in it” (Shir ha-Shirim 1:4). “In it” [refers to] Your Torah, [also] “in it” refers to Your redemption.
Is Shmini Atzeret Part of Sukkot or a Separate Holiday?
As presented in Vayikra, Shmini Atzeret seems to be intrinsically linked to Sukkot.
בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן מִקְרָא־קֹ֑דֶשׁ כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים תַּקְרִ֥יבוּ אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָ֑ה בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֡י מִקְרָא־קֹ֩דֶשׁ֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם וְהִקְרַבְתֶּ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽיהֹוָה֙ עֲצֶ֣רֶת הִ֔וא כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃
The first day shall be a sacred occasion: you shall not work at your occupations; seven days you shall bring offerings by fire to יהוה. On the eighth day you shall observe a sacred occasion and bring an offering by fire to יהוה; it is a solemn gathering: you shall not work at your occupations.
In Bamidbar, too, Shmini Atzeret is described as the "eighth day," i.e. of Sukkot.
בַּיּוֹם֙ הַשְּׁמִינִ֔י עֲצֶ֖רֶת תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃ וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עֹלָ֜ה אִשֵּׁ֨ה רֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה פַּ֥ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם׃ מִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהֶ֗ם לַפָּ֨ר לָאַ֧יִל וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּרָ֖ם כַּמִּשְׁפָּֽט׃ וּשְׂעִ֥יר חַטָּ֖את אֶחָ֑ד מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַתָּמִ֔יד וּמִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכָּֽהּ׃
On the eighth day you shall hold a solemn gathering; you shall not work at your occupations. You shall present a burnt offering, an offering by fire of pleasing odor to יהוה; one bull, one ram, seven yearling lambs, without blemish; the meal offerings and libations for the bull, the ram, and the lambs, in the quantities prescribed; and one goat for a sin offering—in addition to the regular burnt offering, its meal offering and libation.
However, in a baraita brought in Sukkah 47b-48a, Chazal seem to conceptualize Shmini Atzeret as distinct from Sukkot.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: שְׁמִינִי
רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ לְעִנְיַן פָּזֵ״ר קֶשֶׁ״ב. פַּיִיס בִּפְנֵי עַצְמוֹ. זְמַן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ. קׇרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. שִׁירָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
The Gemara notes: It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Naḥman: The eighth day
is a Festival in and of itself with regard to the matter of: Peh, zayin, reish; kuf, shin, beit. This is an acronym for: A lottery [payis] in and of itself, i.e., a new lottery is performed on that day to determine which priests will sacrifice the offerings that day, and the order established on Sukkot does not continue; the blessing of time [zeman], i.e., Who has given us life, sustained us, and brought us to this time, in and of itself, as it is recited just as it is recited at the start of each Festival; a Festival [regel ] in and of itself, and there is no mitzva to sit in the sukka (see Tosafot); an offering [korban] in and of itself, as the number of offerings sacrificed on the Eighth Day is not a continuation of the number sacrificed on Sukkot but is part of a new calculation; a song [shira] in and of itself, since the psalms recited by the Levites as the offerings are sacrificed on the Eighth Day are not a continuation of those recited on Sukkot; a blessing [berakha] in and of itself, as the addition to the third blessing of Grace after Meals and to the Amida prayer (see Tosafot) is phrased in a manner different from that of the addition recited on Sukkot.
Perhaps a resolution is suggested by other occasions termed atzeret in the Torah, which are both connected and distinct from the holiday to which they relate. The seventh day of Pesach is called an aterezet; in this case, it is closely linked to Passover.
(ח) שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצּ֑וֹת וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י עֲצֶ֙רֶת֙ לַיהוה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה מְלָאכָֽה׃ {ס}
(8) After eating unleavened bread six days, you shall hold a solemn gathering [atzeret] for your God יהוה on the seventh day: you shall do no work.
However, the holiday of Shavuot is actually called Atzeret in rabbinic literature and is both integrally connected to Pesach and clearly its own, defined holiday.
(ט) שִׁבְעָ֥ה שָׁבֻעֹ֖ת תִּסְפׇּר־לָ֑ךְ מֵהָחֵ֤ל חֶרְמֵשׁ֙ בַּקָּמָ֔ה תָּחֵ֣ל לִסְפֹּ֔ר שִׁבְעָ֖ה שָׁבֻעֽוֹת׃ (י) וְעָשִׂ֜יתָ חַ֤ג שָׁבֻעוֹת֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מִסַּ֛ת נִדְבַ֥ת יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑ן כַּאֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
(9) You shall count off seven weeks; start to count the seven weeks when the sickle is first put to the standing grain. (10) Then you shall observe the Feast of Weeks for your God יהוה, offering your freewill contribution according as your God יהוה has blessed you.
דינים הנוהגים בימי העומר. ובו ד סעיפים:נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר' עקיבא אבל לארס ולקדש שפיר דמי ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו: הגה מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי (אבודרהם וב"י ומנהגים):
It is customary not to get married between Pesach and Shavuot, until Lag BaOmer (the 33rd day), because during that time, the students of Rabbi Akiva died. However, to do "erusin" and "kiddushin" (engagement and betrothal) is OK. And even for "nisuin" (marriage), if someone did so, we do not punish him. Rema: however, from Lag Ba'Omer onwards, all this is permitted (Abudraham, Beit Yosef & Minhagim).
The Halachic Debate: To Sit in the Sukkah?
The question of Shmini Atzeret's relationship to Sukkot, or, alternatively, its status as a separate holiday, plays out in the halachic debate about whether one sits in the sukkah on Shmini Atzeret, and with or without a bracha.
וְהִלְכְתָא: מֵיתַב יָתְבִינַן, בָּרוֹכֵי לָא מְבָרְכִינַן.
The Gemara concludes: And the halakha is that we reside in the sukka on the eighth day, with regard to which there is uncertainty that it might be the seventh day, but we do not recite the blessing. §
Rambam explains that we eat in the sukkah on Shmini Atzeret, as it is a holiday and we cannot take the sukkah down.
(יד) גָּמַר מִלֶּאֱכל בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מוֹרִיד כֵּלָיו וּמְפַנֶּה אוֹתָהּ. אֵין לוֹ מָקוֹם לְהוֹרִיד אֶת כֵּלָיו אִם הָיְתָה קְטַנָּה מַכְנִיס בָּהּ מְנוֹרָה. וְאִם הָיְתָה גְּדוֹלָה מַכְנִיס בָּהּ קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּדֵי לְהַזְכִּיר שֶׁהִיא פְּסוּלָה וְשֶׁכְּבָר נִגְמְרָה מִצְוָתָהּ וּמִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב אֵינוֹ יָכוֹל לִפְחֹת בָּהּ וּלְפָסְלָהּ:
(14) After a person finishes eating on the eighth day [of Sukkot], he should take down his utensils and remove them. When a person has no place to put the utensils, [the following rules apply]: If it is a small [sukkah], he should bring his candelabra into it; if it is a large sukkah, he should bring in his pots, plates, and the like, to bring to mind that it is no longer acceptable and that its mitzvah is completed. Since the day is a holiday, one may not reduce its space and nullify it.
Abudarham states explicitly that Shmini Atzeret is a case of safek (halachic doubt) and that's why we sit in the sukkah during Shmini Atzeret.
ואוכלין בסוכה מפני שהוא ספק שביעי ואין מברכין על ישיבתה שאם כן היינו עושין אותו חול וכבר קראנוהו שמיני חג עצר' אלא שאנו יושבין בה מספק. ואין לומ' בישיבתו בה היאך נעשנו חול שכן דרך בני אדם לפעמים לישב בצל סוכה אפי' שלא לשם מצות סוכה. וא"ת למה אין נוטלין לולב בשמיני בלא ברכה כמו שאנו עושין בסוכה. ויש לומ' משום דנטילת לולב במדינה כל שבעה אינו אלא משום זכר למקדש שמן התורה אינו חובה בגבולין אלא יום אחד שנא' ולקחתם לכם ביום הראשון וגומ' אבל במקדש חייבין כל שבעה שנאמ' ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים לפיכך די לנו בשבעה ואין חוששין לספק אבל סוכה מן התורה שבעה ולפיכ' חוששין לשמיני ספק שביעי. ועוד כי בנטילת לולב בשמיני יש בו אסור טלטול אבל סוכה אין בה אלא ישיבה.
The practice of sitting in the sukkah without saying the blessing for sitting in a sukkah is codified in Shulchan Aruch.
(א) סדר תפלת ליל שמיני ויומו. ובו ב סעיפים: ליל שמיני אומר בתפלה ותתן לנו את יום שמיני חג העצרת הזה: הגה ואנו נוהגין שאין אומרים חג בשמיני דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג אלא אומרים יום שמיני עצרת [מנהגים] ובחוצה לארץ אוכלים בסוכה בלילה וביום מפני שהוא ספק שביעי ואין מברכים על ישיבתה ומקדשים ואומרים זמן:
(1) The order of prayers on the eighth night and day, 2 Seifim: 1. On the night of Shmini Atzeret, we say in the Amidah "and You gave us this eighth day as a festival of Atzeret." Rem"a: We do not refer to the eighth day as a "festival" because there is nowhere [in the Torah] that it is called a festival. Rather, we say "the eighth day of Atzeret." Outside of Israel, they eat in the sukkah at night and during the day because it might be the seventh day. They do not bless on this sitting.
The Aruch ha-Shulchan writes at length about the intertwined nature of Sukkot and Shmini Atzeret as givign rise to safek and therefore prescribing our actions.
(ב) בחוץ לארץ אוכלים בשמיני עצרת בסוכה, בלילה וביום, מפני שהוא ספק שביעי. ואין מברכין על ישיבתה. ומקדשין ואומרים זמן, דהוא רגל בפני עצמו. והנה כך איפסיקא הלכתא בגמרא (מז א) דבשמיני מיתב יתבינן, ברוכי לא מברכינן. ומכל מקום ראינו בזה בפוסקים מנהגים שונים: המרדכי בשם הראבי"ה כתב דאסור לישן בשמיני בסוכה משום "בל תוסיף". דבשלמא באכילה – יש היכר מה שאינו מברך. אבל בשינה ליכא היכר (מגן אברהם). ואף על גב ד"בל תוסיף" גמור ליכא, כמו שכתבתי בסימן תרסו, ד"בל תוסיף" שלא בזמנו בעי כוונה, מכל מקום מיחזי כ"בל תוסיף". ועוד: שהרי באמת יושב לשם מצוה, מפני הספק. ומכל מקום היכר צריך, כיון דאנן בקיאין בקביעת החודש. ויתבאר זה בסעיף ה בסייעתא דשמיא.
(ג) ומטעם זה נהגו לצאת מיד מהסוכה אחר סעודת שחרית (שם). ויש שבלילה אין יושבין, וביום יושבין (שם), ואין זה מנהג (טור). ויש שעושין קידוש, וטועמין בסוכה, והולכין לבית לאכול. והנה על כל אלה הדברים כבר צווחו כמה גדולים דאין לעשות כן. דכיון דבגמרא נפסקה ההלכה שיושבין בשמיני עצרת בסוכה, אם כן צריכין לישב כל הלילה וכל היום. וגם צריכין לישן בסוכה, ובלי שום הבדל מכל החג.
(ד) האמנם לעניות דעתי יש טעם כעיקר במנהגן של ישראל, וכל הדברים אמת, רק שצריך ביאור. דהנה אמת שבגמרא נפסקה ההלכה דמיתב יתבינן, אבל רבותינו בעלי התוספות כתבו שם, וזה לשונם: מיתב יתבינן – בלולב לא רצו לתקן שיטלו הלולב מפני הספק, לפי שהוא יום טוב ומוקצה לטלטול, ומינכרא למילתיה שנוהג בו מנהג חול. אבל סוכה – פעמים שסוכתו עריבה עליו, אוכל בה אפילו ביום טוב. עד כאן לשונו. וכן כתב הטור, וזה לשונו: ולא שייך בישיבתו בה לומר: היאך נעשנו חול? שכך דרך לפעמים לישב בצל סוכה, אפילו שלא לשם מצות סוכה. עד כאן לשונו. הרי מפורש דעיקר ההיתר הוא מפני שאינו ניכר שיושב בה לשם מצוה. אבל אם היה ניכר שעושה רק לשם מצוה – לא היה נכון לישב בה.
(ה) ולפי זה – אתי שפיר הכל. דוודאי במדינות החמים כמו בבבל, ובמדינות המערביות והדרומיות, דבסוכות האויר ממוזג וטוב – וודאי דחייבים לאכול ולישן בשמיני עצרת, כמו בכל החג. אבל במדינות הצפוניות כשלנו, דעל פי הרוב הזמן הוא קר; אך אם אנו נפטור עצמינו בכל חג הסוכות מטעם קרירות בטלה מאתנו מצות סוכה, ובעל כרחנו אנו צריכים לישב ולישן בכל חג הסוכות, ובאמת משינה רובם פוטרים עצמם מטעם זה, כמו שכתבתי בסימן תרלט. מיהו בשמיני עצרת שצוו חכמים עלינו לישב בה, ובאופן שלא יהא ניכר שהיא לשם מצוה, וזהו דבר שאי אפשר כמעט במדינות שלנו. ולכן חלילה לנו לבטל תקנת חכמים, אבל מכל מקום בהכרח לעשות איזה היכר שהיא שלא לשם מצוה, והיינו: דמי שישן בסוכה כל ימי החג – לא יישן בשמיני עצרת. ומי שאינו ישן בסוכה דהשתא לא הוי זה היכר, בהכרח לעשות איזה היכר אחר, והיינו: או שלא לאכול בלילה, או לאכול מקצת סעודה ביום חוץ לסוכה. אך שני הדרכים האלה פגומים הם. לכך ההיכר הטוב הוא לצאת מיד לאחר הסעודה של שחרית מן הסוכה, להראות שאין אנו עושים זה לשם מצוה. וזה כל דברי המנהגים קיימים (כן נראה לעניות דעתי).
In the diaspora we eat in the sukkah on Shimini Atzeret, at night and during the day, for it is possibly truly the seventh day of Sukkot And we do not recite a blessing on sitting in the sukkah. And we do say a "she'hechiyanu" blessing during kiddush on Shimini Atzeret night since it is a distinct holiday. And, indeed this is the conclusion of the Gemara (Sukkah 47a) that we sit in the sukkah on the eigth day but do not recite a blessing on sitting in the sukkah. Nonetheless, we find in the halakhic writings many different customs: The Mordechai in the name of Ravyah writes that it is forbidden to sleep in the sukkah on Shimini Atzeret because of "bal tosif" [the prohibition against adding to mitzvot]. For when it comes to eating in the sukkah on Shimini Atzeret there is a means of distinguishing that Sukkot is over in the absense of the blessing on sitting in the sukkah. But when it comes to sleeping in the sukkah, what means of distinguishing could there be? (Magen Avraham). And even though this is not fully "bal tosif" as I wrote above in Siman 666 for "bal tosif" at the wrong time for the original mitzvah requires intention to violate the prohibition nonetheless it looks like "bal tosif." Furthermore, in truth one is sitting in the sukkah to do a mitzvah out of doubt concerning the date and so some sort of distinguishing is needed since we truly do now the date of the month's start. And I will explain this in paragraph 5 with God's help.
And for this reason we leave the sukkah after our morning meal on Shimini Atzeret. And there are some who do not eat in the sukkah on Shimini Atzeret at night but do eat in the sukkah on Shimini Atzeret during the day but this is not a valid practice (Tur). And some will make kiddush and eat a little bit in the sukkah and then go home for their meal. And this practice was loudly criticized by many great scholars since the Gemara concludes that the halakhah is that we do sit in the sukkah on Shimini Atzeret and if so we must sit in the sukkah all night and all day and we should also sleep in the sukkah without any distinction with the other days of Sukkot.
However, according to my humble opinion there is a rationale for the custom of the Jewish people an the matter is all true it just requires explanation. For in truth the Gemara does conclude that we should sit in the sukkah, but our rabbis the Tosafists wrote there, and this is their language, "they did not want to enact that the lulav should be taken as well on Shimini Atzeret out of doubt for Shimini Atzeret is yom tov and the lulav and etrog would be muktzah and taking it would be a problematic weekday activity. But regarding the sukkah, sometimes a sukkah is a pleasant place to eat and one might eat in a sukkah even on yom tov that was not Sukkot." And the Tur writes and this is his language, "it is not relevant to question sitting in the Sukkah on Shimini Atzeret as a problematic weekday activity since many times people sit in the shade of a sukkah." So it is clear that the essential permissibility of sitting in the Sukkah on Shimini Atzeret is due to there being no way to discern that one is sitting in the sukkah for mitzvah purposes but were it apparent that one was only sitting in the sukkah because of the command to sit in the sukkah it would not be permissible to do so on Shimini Atzeret.
And according to this, all is well. For certainly in warm climates like Babylonia, and the western and southern lands, where it is warm and mild during Sukkot, certainly they must eat and sleep in the sukkah on Shimini Atzeret just like on Sukkot itself. But in northern lands like ours, where it is mostly cold on Sukkot, if one did not force oneself into the sukkah despite the cold, one would miss the mitzvah entirely. And we force ourselves to eat and sleep in the sukkah on Sukot and indeed, most avoid sleeping in the sukkah because of the cold as I wrote earlier. However, on Shimini Atzeret, where the sages commanded us to sit in the sukkah in a way that makes it clear we have no mitzvah to sit in the sukkah is something that is nearly impossible in our lands. Heaven forfend that we would ignore the enactment of the sages, but we still have to make it clear that we are not sitting in the sukkah out of obligation. This means that one who sleeps in the sukkah during Sukkot should not sleep in the sukkah on Shimini Atzeret and one who does not sleep in the sukkah on Sukkot would now have no distinguishing feature and so must find some other distinguishing feature such as not eating in the sukkah at night or to eat part of his meal outside of the sukkah. These two distinguishing features are not ideal and it would be best to simply leave the sukkah after the daytime meal to show that the meal was not eaten in the sukkah for a mitzvah. And in this way all of the customs are upheld (and so it seems in my humble opinion).