Widen Your Tent / Intro. to Shaarei Yosher I (shiurim #1-2)
User Profile Picture
ByMicha Berger

The primary text we're studying in these shiurim is the Introduction to Rav Shimon Shkop's Shaarei Yosher. This is the last text in the Beyond Meaningful Relationshisps - Relationshipful Meaning.

Rav Shimon's introduction is also the basis of a sefer I wrote, Widen Your Tent. Chapter 1 of that book has the introduction we are discussing in full, along with my translation, and is available online here - https://www.aishdas.org/media/ShaareiYosher.pdf.

This sheet has sources raised when discussing sec 1.1 and part of 1.2 (pp. 45-53), the first paragraph and a half in the original publishing of Shaarei Yosher. (Corresponding to Widen Your Tent chapters, 2, 3 and 4.1-4.2 from chapter 4.)

והלכת בדרכיו

משנה תורה, הלכות דעות א׳:ה׳-ו׳

(במסורת תימן, א:י"א)
(ה) ... וּמְצֻוִּין אָנוּ לָלֶכֶת בַּדְּרָכִים הָאֵלּוּ הַבֵּינוֹנִים וְהֵם הַדְּרָכִים הַטּוֹבִים וְהַיְשָׁרִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח ט) "[יְקִֽימְךָ֨ ה' לוֹ֙ לְעַ֣ם קָד֔וֹשׁ כַּאֲשֶׁ֖ר נִֽשְׁבַּֽע־לָ֑ךְ כִּ֣י תִשְׁמֹ֗ר אֶת־מִצְוֺת֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ] וְהָלַכְתָּ֖ בִּדְרָכָֽיו׃":

(ו) כָּךְ לָמְדוּ בְּפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ. מַה הוּא נִקְרָא חַנּוּן אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן. מַה הוּא נִקְרָא רַחוּם אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם. מַה הוּא נִקְרָא קָדוֹשׁ אַף אַתָּה הֱיֵה קָדוֹשׁ. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ קָרְאוּ הַנְּבִיאִים לָאֵל בְּכָל אוֹתָן הַכִּנּוּיִין אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד צַדִּיק וְיָשָׁר תָּמִים גִּבּוֹר וְחָזָק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. לְהוֹדִיעַ שֶׁהֵן דְּרָכִים טוֹבִים וִישָׁרִים וְחַיָּב אָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בָּהֶן וּלְהִדַּמּוֹת אֵלָיו כְּפִי כֹּחוֹ:

Mishneh Torah, Human Dispositions 1:5-6

(1:11 in Yemenite tradition)
(5) ... We are commanded to walk in these intermediate paths - and they are good and straight paths - as [Deuteronomy 28:9] states: "[Hashem will establish you as His holy people, as He swore to you, if you keep the commandments of Hashem your G-d] and you shall walk in His Ways."

(6) [Our Sages] taught [the following] explanation of this mitzvah: Just as He is called "Gracious," you shall be gracious; just as He is called "Merciful," you shall be merciful; just as He is called "Holy," you shall be holy. In a similar manner, the prophets called God by other titles: "Slow to anger," "Abundant in kindness," "Righteous," "Just," "Perfect," "Almighty," "Powerful," and the like. [They did so] to inform us that these are good and just paths. A person is obligated to accustom himself to these paths and [to try to] resemble Him to the extent of his ability.

מורה נבוכים, חלק א' נ״ד:י״א-י״ב

... וכבר יצאנו מענין הפרק, אבל בארנו למה הספיק לו הנה מזכרון פעולותיו זכרון אלה לבד, והוא – מפני שהוא צריך אליהם בהנהגת המדינות. כי תכלית מעלת האדם – ההדמות בו ית׳ כפי היכולת – כלומר: שנדמה פעולותינו בפעולותיו – כמו שבארו בפרוש ״קדושים תהיו״ אמרו: ״מה הוא חנון אף אתה היה חנון; מה הוא רחום אף אתה היה רחום״.

והוכנה כולה – כי התארים המיוחסים לו ית׳ הם תארי פעולותיו, לא שהוא ית׳ בעל איכות.

Guide for the Perplexed, Part 1 54:11-12

... We have gone too far away from the subject of this chapter, but we have shown why it has been considered sufficient to mention only these (thirteen) out of all His acts: namely, because they are required for the good government of a country; for the chief aim of man should be to make himself, as far as possible, similar to God: that is to say, to make his acts similar to the acts of God, or as our Sages expressed it in explaining the verse, “You shall be holy” (Lev. 21:2): “He is gracious, so be you also gracious: He is merciful, so be you also merciful.”

The principal object of this chapter was to show that all attributes ascribed to God are attributes of His acts, and do not imply that God has any qualities.

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" - זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה

תלמוד ירושלמי נדרים ט׳:ד׳:ג׳

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם זֶה כְּלָל גָּדוֹל מִזֶּה.

Jerusalem Talmud Nedarim 9:4:3
“You shall love your neighbor as yourself”. Rebbi Aqiba says, that is a great principle in the Torah. Ben Azzai says, “this is the book of the descent of man” is a more important principle.
שבת ל״א א:ו׳

שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי. אָמַר לוֹ: גַּיְּירֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת! דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ. בָּא לִפְנֵי הִלֵּל, גַּיְירֵיהּ. אָמַר לוֹ: דַּעֲלָךְ סְנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵיד — זוֹ הִיא כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, וְאִידַּךְ פֵּירוּשַׁהּ הוּא, זִיל גְּמוֹר.

Shabbat 31a:6

[There was] another incident involving one gentile who came before Shammai [and] said to [Shammai]: Convert me on condition that you teach me the entire Torah while I am standing on one foot. [Shammai] pushed him [away] with the builder’s cubit in his hand. [This was a common measuring stick. There is a theory that Shammai was a builder by trade, in addition to heading the Sanhedrin. The same gentile] came before Hillel. He converted him [and] said to him: That which is hateful to you do not do to another; that is the entire Torah, and the rest is its interpretation. Go study.

בראשית רבה כ״ד:ז׳

(ז) .... בֶּן עֲזַאי אוֹמֵר זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, זֶה כְּלַל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר (ויקרא יט, יח): וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, זֶה כְּלַל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, שֶׁלֹא תֹאמַר הוֹאִיל וְנִתְבַּזֵּיתִי יִתְבַּזֶה חֲבֵרִי עִמִּי, הוֹאִיל וְנִתְקַלַּלְתִּי יִתְקַלֵּל חֲבֵרִי עִמִּי. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אִם עָשִׂיתָ כֵּן דַּע לְמִי אַתָּה מְבַזֶּה בִּדְמוּת אֱלֹקִים עָשָׂה אוֹתוֹ.

Bereshit Rabbah 24:7

(7) ... Ben Azzai said: “These are the generations of Adam" is a great principle in the Torah. Rabbi Akiva said: "This is a great principle of the Torah: 'You shall love your neighbor as yourself,' (Lev. 19:18) [Meaning,] that one should not say, 'Since I am scorned, I should scorn my fellow as well; since I have been cursed, I will curse my fellow as well.'"

Rabbi Tanchuma said, “If you do this -- know that Hashem made the person you put to shame in His 'Image'."

סוטה י״ד א:ו׳
דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי תּוֹרָה תְּחִלָּתָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים תְּחִילָּתָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים דִּכְתִיב וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כׇּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים דִּכְתִיב וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בַּגַּי
Sotah 14a:6

Rabbi Samlai taught: The Torah - its beginning is an act of kindness and its end is an act of kindness. Its beginning is an act of kindness, as it is written: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skin, and clothed them” (Genesis 3:21). And its end is an act of kindness, as it is written: “And he was buried in the valley [in the land of Moav]” (Deuteronomy 34:6).

גיטין נ״ט ב:י׳-י״א
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם דְּאוֹרָיְיתָא הִיא אֲמַר לֵיהּ דְּאוֹרָיְיתָא וּמִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ נָמֵי מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם הִיא דִּכְתִיב דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נוֹעַם וְכׇל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם
Gittin 59b:10-11

Abaye said to Rav Yosef: [According to this, why does the mishna teach that a kohein gets the first aliyah to the Torah] on account of the ways of peace, [indicating that this is a [Rabbinic enactment?] It is by Torah law [that he reads first!]

[Rav Yosef] said to [Abaye: Indeed, it is] by Torah law, but [the reason that the kohein is called up first is] on account of the ways of peace.

[Abaye objected: Aren’t all the halakhot of] the entire Torah also [given] on account of the ways of peace, as it is written: “Her ways are ways of pleasantness, and all her paths are peace” (Proverbs 3:17)?

In contrast, we had the threes...

משנה אבות א׳:ב׳

(ב) שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:

Pirkei Avot 1:2

(2) Shimon the Righteous was one of the last of the men of the great assembly. He used to say: the world stands upon three things: the Torah, the Temple service, and the practice of acts of piety.

But did we actually identify every quote from Chazal (in particular) that discusses the ultimate purpose or goal of Torah umitzvos?

כנגד כולם?

משנה פאה א׳:א׳

(א) אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרֵאָיוֹן, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד תּוֹרָה. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:

Mishnah Peah 1:1

(1) These are the things that have no definite quantity: The corners [of the field]. First-fruits; [The offerings brought] on appearing [at the Temple on the three pilgrimage festivals]. The performance of righteous deeds; And the study of the torah. The following are the things for which a man enjoys the fruits in this world while the principal remains for him in the world to come: Honoring one’s father and mother; The performance of righteous deeds; And the making of peace between a person and his friend. And Torah study is equal to them all.

But if כנגד כולם implies purpose or goal of the other mitzvos, would you accept that the goal of all 613 mitzvos is to make one better at wearing tzitzis?! See:

שבועות כ״ט א:ט״ו

ולימא להו: "קיימו מצוה" - חדא מצוה. "קיימו מצות" - תרתי. "כל המצות כולן" - מצות ציצית. דאמר מר: שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות כולן

Shevuot 29a:15

... And let Moshe say to [the Jewish People to swear to] keep the mitzvah, [i.e., that which you are commanded]? The Gemara replies: That could have been understood as referring to only] one mitzva.

[So, let Moshe say:] Keep mitzvos, [i.e., in the plural]? [That could be understood as referring to only] two [mitzvos.]

[So, let Moshe say:] All the mitzvos in their entirety? [The Gemara replies: That could be understood as referring to] the mitzvah of tzitzis, as the Master says: The mitzvah of tzitzis is equivalent to all the mitzvos.

Taking Hillel Seriously

דַּעֲלָךְ סְנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵיד —
זוֹ הִיא כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ,
וְאִידַּךְ פֵּירוּשַׁהּ הוּא, זִיל גְּמוֹר.

Shabbos 31a (above)-

חזקוני, בראשית ז׳:כ״א:א׳

(א) וכל האדם תיבת אדם סתם שבכל המקרא כוללת אנשים ונשים וטף. וא״‎ת איך נענשו דור המבול מאחר שלא נצטוו על המצות. וי״‎ל יש כמה מצות שחייבים בני אדם לשמרן מכח סברת הדעת אעפ״‎י שלא נצטוו ולפיכך נענשו, כמו קין שנענש על שפיכות דמים אעפ״‎י שלא נצטוה על כך. או שמא על הגזל עצמו נצטוו.

Chizkuni, Genesis 7:21:1
(1) וכל האדם, “as well as every human being.” The word: אדם when used in the Holy Scriptures always includes men women and children. If you were to ask why the human race was punished when it had not been given commandments by G-d that had to be observed, we must answer that there are a number of rules for behaviour of society that mankind can be expected to honour without the need to be specifically commanded to do so. If proof were needed for this statement we remind you of Kayin being punished for having killed his brother Hevel, although there is no record that he was ever warned by G-d not to kill another human being.
עירובין ק׳ ב:כ״ט
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִילְמָלֵא לֹא נִיתְּנָה תּוֹרָה, הָיִינוּ לְמֵידִין צְנִיעוּת מֵחָתוּל, וְגָזֵל מִנְּמָלָה, וַעֲרָיוֹת מִיּוֹנָה. דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִתַּרְנְגוֹל — שֶׁמְּפַיֵּיס וְאַחַר כָּךְ בּוֹעֵל.
Eruvin 100b:29
Similarly, Rabbi Yoḥanan said: Even if the Torah had not been given, we would nonetheless have learned modesty from the cat, which covers its excrement, and that stealing is objectionable from the ant, which does not take grain from another ant, and forbidden relations from the dove, which is faithful to its partner, and proper relations from the rooster, which first appeases the hen and then mates with it.

שו"ת משנה הלכות (ר' מנשה קליין), חלק ט"ז, ס' קכ"ד

זכר מה שאמר הגר"ח מבריסק זי"ע, שאפילו דאיתא בגמרא עירובין: "אילמלא נתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה" - כל זה רק לפני מתן תורה, אבל משנתנה תורה אין לנו שיור רק התורה הזאת, ואין ללמוד דבר מבעלי חיים בפרט טמאים ומאוסים כאלה.

בבא מציעא נ״ט ב:א׳-ה׳

וזה הוא תנור של עכנאי מאי עכנאי אמר רב יהודה אמר שמואל שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו תנא באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ואמרי לה ארבע מאות אמה אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו חזרו אמת המים לאחוריהם אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת המים חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו הטו כותלי בית המדרש ליפול גער בהם רבי יהושע אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של ר"א ועדיין מטין ועומדין חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכ"מ עמד רבי יהושע על רגליו ואמר (דברים ל:יב) לא בשמים היא מאי לא בשמים היא אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג:ב) אחרי רבים להטות אשכחיה רבי נתן לאליהו א"ל מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני

Bava Metzia 59b:1-5
And this is known as the oven of akhnai. The Gemara asks: What is the relevance of akhnai, a snake, in this context? Rav Yehuda said that Shmuel said: It is characterized in that manner due to the fact that the Rabbis surrounded it with their statements like this snake, which often forms a coil when at rest, and deemed it impure. The Sages taught: On that day, when they discussed this matter, Rabbi Eliezer answered all possible answers in the world to support his opinion, but the Rabbis did not accept his explanations from him. After failing to convince the Rabbis logically, Rabbi Eliezer said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, this carob tree will prove it. The carob tree was uprooted from its place one hundred cubits, and some say four hundred cubits. The Rabbis said to him: One does not cite halakhic proof from the carob tree. Rabbi Eliezer then said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, the stream will prove it. The water in the stream turned backward and began flowing in the opposite direction. They said to him: One does not cite halakhic proof from a stream. Rabbi Eliezer then said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, the walls of the study hall will prove it. The walls of the study hall leaned inward and began to fall. Rabbi Yehoshua scolded the walls and said to them: If Torah scholars are contending with each other in matters of halakha, what is the nature of your involvement in this dispute? The Gemara relates: The walls did not fall because of the deference due Rabbi Yehoshua, but they did not straighten because of the deference due Rabbi Eliezer, and they still remain leaning. Rabbi Eliezer then said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, Heaven will prove it. A Divine Voice emerged from Heaven and said: Why are you differing with Rabbi Eliezer, as the halakha is in accordance with his opinion in every place that he expresses an opinion? Rabbi Yehoshua stood on his feet and said: It is written: “It is not in heaven” (Deuteronomy 30:12). The Gemara asks: What is the relevance of the phrase “It is not in heaven” in this context? Rabbi Yirmeya says: Since the Torah was already given at Mount Sinai, we do not regard a Divine Voice, as You already wrote at Mount Sinai, in the Torah: “After a majority to incline” (Exodus 23:2). Since the majority of Rabbis disagreed with Rabbi Eliezer’s opinion, the halakha is not ruled in accordance with his opinion. The Gemara relates: Years after, Rabbi Natan encountered Elijah the prophet and said to him: What did the Holy One, Blessed be He, do at that time, when Rabbi Yehoshua issued his declaration? Elijah said to him: The Holy One, Blessed be He, smiled and said: My children have triumphed over Me; My children have triumphed over Me.

שערי ישר שער משפטי הממון (ש"ה) פ"א
...

וביאור ענין זה הוא לעניות דעתי על פי הקדמה כללית דכל דיני המשפטים של דיני ממונות בין איש לרעהו, אינם כדרך כל מצוות התורה, דבכל המצוות הוא מה שהזהירה לנו תורה בעשה ולא תעשה, חיוב קיומם עלינו הוא העיקר לקיים מצות ה׳, ובדיני ממונות אינו כן, דקודם שחל עלינו מצות ה׳ לשלם או להשיב, צריך שיוקדם עלינו חיוב משפטי, דהרי אף אם קטן הוא הגוזל דאינו בר מצוות, מכל מקום מוטל על בית דין להציל עשוק מיד עושקו לכוף את הקטן להחזיר החפץ הגזול לבעליו,

ועוד כלל עיקרי בזה דהיכא שאנו דנים על איזה זכות וקנין של אדם באיזה חפץ או שעבוד ממון, אין אנו דנים כלל על ענין שמירת איזו מצוה, אלא ענין מציאות למי קנוי הדבר, ומי ומי ראוי על פי תורת המשפטים להחזיק את החפץ.

... ולפי זה נראה לעניות דעתי ברור דספק גזל אסור מין התורה ככל ספק איסור תורה, אלא דספק גזל הוא דבר רחוק מן המציאות, דבכל ספק ממון הורו לנו חכמים איזה משפט על פי תורת המשפטים, וכיון שאיכא בזה איזה דין משפטי, כבר ליכא ספק איסור גזל, אלא או שהוא ודאי גזל או שהוא ודאי היתר....

שערי ישר שער משפטי הממון (ש"ה) פ"ב
...

ונלענ"ד דענין שיעבוד הגוף בכל חיובי ממון הוא דין משפטי שהאדם מחויב ועומד להמציא מנכסיו לחבירו כך וכך, שחיוב זה הוא חיוב משפטי גם בלי מצות התורה, כשם שסוג הקנינים וחוקי הבעלים בנכסים הוא דבר משפטי, גם בלי אזהרת לא תגזול וכמו שביארנו לעיל דלא יתכן בשום פנים לומר דהענין מה שאנו מיחסים החפץ לראובן הוא מחמת ששמעון מוזהר על פי התורה שלא לגוזלו ממנו, אלא הדבר הוא בהיפוך דאיסור גזילה הוא לאחר החלטת הענין בחוקי גבולי הבעלים, כמו כן נראה דגם מצות פריעת בעל חוב הוא אחר החלטת ענין החוב על פי דין משפטי, שאם חל על ראובן חיוב תשלומים מסוג חוקי המשפט אז הוסיפה תורה אזהרה ומצוה לשמור לשלם חיובו שחייב על פי חוק המשפטי, ואף דבהשקפה ראשונה הוא דבר תמוה איזה הכרח וחיוב על האדם יהיה לעשות דבר בלי צווי ואזהרת התורה, אבל כשנעמיק בענין היטב יש להבין ענין זה, דהרי גם החיוב וההכרח לעבודת ה' ולמלאות רצונו ית', הוא ג"כ ענין חיוב והכרח על פי משפט השכל וההכרה, כמו כן הוא חיוב והשיעבוד ממון הוא חיוב משפטי, שנתחייב על פי דרכי הקנינים, או שחייבתו תורה כנזקים ופדיון הבן וכדומה, ולענין זה בעינן שיהיו קונה וזוכה זכות זה.

דברים ל׳:י״א-י״ד

(יא) כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא׃ (יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃ (יג) וְלֹא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבׇר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃ (יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ׃ {ס}

Deuteronomy 30:11-14
(11) Surely, this Instruction which I enjoin upon you this day is not too baffling for you, nor is it beyond reach. (12) It is not in the heavens, that you should say, “Who among us can go up to the heavens and get it for us and impart it to us, that we may observe it?” (13) Neither is it beyond the sea, that you should say, “Who among us can cross to the other side of the sea and get it for us and impart it to us, that we may observe it?” (14) No, the thing is very close to you, in your mouth and in your heart, to observe it.
שבת פ״ח ב:ז׳-פ״ט א:ב׳

וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה לִּילוּד אִשָּׁה בֵּינֵינוּ? אָמַר לָהֶן: לְקַבֵּל תּוֹרָה בָּא. אָמְרוּ לְפָנָיו: חֶמְדָּה גְּנוּזָה שֶׁגְּנוּזָה לָךְ תְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִיתְּנָהּ לְבָשָׂר וָדָם? ״מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ״? ״ה׳ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם״!
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַחְזֵיר לָהֶן תְּשׁוּבָה.
אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִתְיָירֵא אֲנִי שֶׁמָּא יִשְׂרְפוּנִי בַּהֶבֶל שֶׁבְּפִיהֶם.
אָמַר לוֹ: אֱחוֹז בְּכִסֵּא כְבוֹדִי וַחֲזוֹר לָהֶן תְּשׁוּבָה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״מְאַחֵז פְּנֵי כִּסֵּא פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ״, וְאָמַר רַבִּי נַחוּם: מְלַמֵּד שֶׁפֵּירַשׂ שַׁדַּי מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ וַעֲנָנוֹ עָלָיו.
אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תּוֹרָה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי מָה כְּתִיב בָּהּ? ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״
אָמַר לָהֶן: לְמִצְרַיִם יְרַדְתֶּם? לְפַרְעֹה הִשְׁתַּעְבַּדְתֶּם? תּוֹרָה לָמָּה תְּהֵא לָכֶם! שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹקִים אֲחֵרִים״. בֵּין הַגּוֹיִם אַתֶּם שְׁרוּיִין, שֶׁעוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״ — כְּלוּם אַתֶּם עוֹשִׂים מְלָאכָה, שֶׁאַתֶּם צְרִיכִין שְׁבוּת? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא תִשָּׂא״ — מַשָּׂא וּמַתָּן יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״ — אָב וָאֵם יֵשׁ לָכֶם? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא תִּרְצָח״, ״לֹא תִּנְאָף״, ״לֹא תִּגְנֹב״. קִנְאָה יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? יֵצֶר הָרָע יֵשׁ בֵּינֵיכֶם?
מִיָּד הוֹדוּ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ וְגוֹ׳״, וְאִילּוּ ״תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם״ לָא כְּתִיב. מִיָּד כׇּל אֶחָד וְאֶחָד נַעֲשָׂה לוֹ אוֹהֵב וּמָסַר לוֹ דָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם״ — בִּשְׂכַר שֶׁקְּרָאוּךְ ״אָדָם״, לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת. אַף מַלְאַךְ הַמָּוֶת מָסַר לוֹ דָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם״, וְאוֹמֵר: ״וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וְגוֹ׳״ — אִי לָאו דַּאֲמַר לֵיהּ מִי הֲוָה יָדַע?

Shabbat 88b:7-89a:2
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: When Moses ascended on High to receive the Torah, the ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, what is one born of a woman doing here among us? The Holy One, Blessed be He, said to them: He came to receive the Torah. The angels said before Him: The Torah is a hidden treasure that was concealed by you 974 generations before the creation of the world, and you seek to give it to flesh and blood? As it is stated: “The word which He commanded to a thousand generations” (Psalms 105:8). Since the Torah, the word of God, was given to the twenty-sixth generation after Adam, the first man, the remaining 974 generations must have preceded the creation of the world. “What is man that You are mindful of him and the son of man that You think of him?” (Psalms 8:5). Rather, “God our Lord, how glorious is Your name in all the earth that Your majesty is placed above the heavens” (Psalms 8:2). The rightful place of God’s majesty, the Torah, is in the heavens. The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Provide them with an answer as to why the Torah should be given to the people. Moses said before Him: Master of the Universe, I am afraid lest they burn me with the breath of their mouths. God said to him: Grasp My throne of glory for strength and protection, and provide them with an answer. And from where is this derived? As it is stated: “He causes him to grasp the front of the throne, and spreads His cloud over it” (Job 26:9), and Rabbi Naḥum said: This verse teaches that God spread the radiance of His presence and His cloud over Moses. Moses said before Him: Master of the Universe, the Torah that You are giving me, what is written in it? God said to him: “I am the Lord your God Who brought you out of Egypt from the house of bondage” (Exodus 20:2). Moses said to the angels: Did you descend to Egypt? Were you enslaved to Pharaoh? Why should the Torah be yours? Again Moses asked: What else is written in it? God said to him: “You shall have no other gods before Me” (Exodus 20:3). Moses said to the angels: Do you dwell among the nations who worship idols that you require this special warning? Again Moses asked: What else is written in it? The Holy One, Blessed be He, said to him: “Remember the Shabbat day to sanctify it” (Exodus 20:8). Moses asked the angels: Do you perform labor that you require rest from it? Again Moses asked: What else is written in it? “Do not take the name of the Lord your God in vain” (Exodus 20:7), meaning that it is prohibited to swear falsely. Moses asked the angels: Do you conduct business with one another that may lead you to swear falsely? Again Moses asked: What else is written in it? The Holy One, Blessed be He, said to him: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:12). Moses asked the angels: Do you have a father or a mother that would render the commandment to honor them relevant to you? Again Moses asked: What else is written in it? God said to him: “You shall not murder, you shall not commit adultery, you shall not steal” (Exodus 20:13) Moses asked the angels: Is there jealousy among you, or is there an evil inclination within you that would render these commandments relevant? Immediately they agreed with the Holy One, Blessed be He, that He made the right decision to give the Torah to the people, and as it is stated: “God our Lord, how glorious is Your name in all the earth” (Psalms 8:10), while “that Your majesty is placed above the heavens” is not written because the angels agreed with God that it is appropriate to give the Torah to the people on earth. Immediately, each and every one of the angels became an admirer of Moses and passed something to him, as it is stated: “You ascended on high, you took a captive, you took gifts on account of man, and even among the rebellious also that the Lord God might dwell there” (Psalms 68:19). The meaning of the verse is: In reward for the fact that they called you man, you are not an angel and the Torah is applicable to you, you took gifts from the angels. And even the Angel of Death gave him something, as Moses told Aaron how to stop the plague, as it is stated: “And he placed the incense, and he atoned for the people” (Numbers 17:12). And the verse says: “And he stood between the dead and the living, and the plague was stopped” (Numbers 17:13). If it were not that the Angel of Death told him this remedy, would he have known it?

Qedushah as Designation

סידור אשכנז, ימי חול, מעריב, עמידה, דעת ב׳

(ב) אַתָּה חוֹנַנְתָּֽנוּ לְמַדַּע תּוֹרָתֶֽךָ. וַתְּ֒לַמְּ֒דֵֽנוּ לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ. וַתַּבְדֵּל ה' אֱלֹקֵֽינוּ בֵּין קֹֽדֶשׁ לְחֹל בֵּין אוֹר לְחֽשֶׁךְ בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים בֵּין יוֹם הַשְּׁ֒בִיעִי לְשֵֽׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ הָחֵל עָלֵֽינוּ הַיָּמִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵֽנוּ לְשָׁלוֹם חֲשׂוּכִים מִכָּל חֵטְא וּמְנֻקִּים מִכָּל עָוֹן וּמְדֻבָּקִים בְּיִרְאָתֶֽךָ: וְ...

Siddur Ashkenaz, Weekday, Maariv, Amidah, Knowledge 2

(2) (You have favored us [with the ability] to know Your Torah and taught us to fulfill the statutes of Your will. You made a distinction, Adonoy, our God, between sacred and unhallowed, between light and darkness, between Israel and the peoples, between the seventh day and the six work days. Our Father, our King, commence for us the days that approach us, in peace, devoid of all sin, and cleansed of all iniquity, and devoted to the fear of You.)

הבדלה מ- = טהרה

הבדלה ל- = קדושה

יהושע ג׳:ה׳

(ה) וַיֹּ֧אמֶר יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶל־הָעָ֖ם הִתְקַדָּ֑שׁוּ כִּ֣י מָחָ֗ר יַעֲשֶׂ֧ה ה' בְּקִרְבְּכֶ֖ם נִפְלָאֽוֹת׃

Joshua 3:5
(5) And Joshua said to the people, “Purify yourselves, for tomorrow the LORD will perform wonders in your midst.”
רש"י על יהושע ג׳:ה׳:ב׳

(ב) הִתְקַדָּשׁוּ - הִזְדַּמְּנוּ.

Rashi on Joshua 3:5:2
(2) הִתְקַדָשׁוּ usually means sanctify yourselves, but here it means prepare yourselves.
מצודת דוד על יהושע ג׳:ה׳

(א) כי מחר וכו׳ נפלאות: ולזה מהראוי להיות אז קדושים וטהורים מטומאה:

Metzudat David on Joshua 3:5
...
במדבר ט״ו:ל״ט-מ׳

(לט) וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺ֣ת ה' וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם 1וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃ (מ) 2לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת־כׇּל־מִצְוֺתָ֑י 3וִהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵאלֹֽקֵיכֶֽם׃

Numbers 15:39-40
(39) That shall be your fringe; look at it and recall all the commandments of ה' and observe them, so that you do not follow your heart and eyes in your lustful urge. (40) Thus you shall be reminded to observe all My commandments and to be holy to your God.

Gashmiyus, When Harnessed, Can Be Qadosh

Is this what ol mitzvos means?

דברים ו׳:ה׳
(ה) וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת ה' אֱלֹקֶ֑יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֥ וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכׇל־מְאֹדֶֽךָ׃
Deuteronomy 6:5
(5) You shall love your God ה' with all your heart and with all your soul and with all your might.
ספרי דברים ל״ב:ג׳

(ג) בכל לבבך. (ברכות נד ב) בשני יצריך: ביצר טוב ויצר רע.

Sifrei Devarim 32:3

(3) "with all your heart": with both of your inclinations, the good and the evil.

בראשית רבה ט׳:ז׳

(ז) רַבִּי נַחְמָן בַּר שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, הִנֵּה טוֹב מְאֹד, זֶה יֵצֶר טוֹב. וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, זֶה יֵצֶר רָע. וְכִי יֵצֶר הָרָע טוֹב מְאֹד, אֶתְמְהָא. אֶלָּא שֶׁאִלּוּלֵי יֵצֶר הָרָע לֹא בָּנָה אָדָם בַּיִת, וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה, וְלֹא הוֹלִיד, וְלֹא נָשָׂא וְנָתַן. וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר (קהלת ד, ד): כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ.

Bereshit Rabbah 9:7

(7) Rabbi Nahman said in Rabbi Samuel's name: 'Behold, it was good' refers to the Good Desire; 'And behold, it was very good' refers to the Evil Desire. (It only says 'very good' after man was created with both the good and bad inclinations, in all other cases it only says 'and God saw that it was good') Can then the Evil Desire be very good? That would be extraordinary! But without the Evil Desire, however, no man would build a house, take a wife and beget children; and thus said Solomon: 'Again, I considered all labour and all excelling in work, that it is a man's rivalry with his neighbor.' (Ecclesiastes 4:4).

יומא ס״ט ב:י״א-י״ב

אֲמַרוּ: הוֹאִיל וְעֵת רָצוֹן הוּא, נִבְעֵי רַחֲמֵי אַיִּצְרָא דַעֲבֵירָה. בְּעוֹ רַחֲמֵי וְאִמְּסַר בִּידַיְיהוּ. אֲמַר לְהוּ: חֲזוֹ, דְּאִי קָטְלִיתוּ לֵיהּ לְהָהוּא, כָּלֵי עָלְמָא. חַבְשׁוּהוּ תְּלָתָא יוֹמֵי, וּבָעוּ בֵּיעֲתָא בַּת יוֹמָא בְּכׇל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלָא אִשְׁתְּכַח. אָמְרִי: הֵיכִי נַעֲבֵיד? נִקְטְלֵיהּ — כָּלֵי עָלְמָא, נִיבְעֵי רַחֲמֵי אַפַּלְגָא — פַּלְגָא בִּרְקִיעָא לָא יָהֲבִי. כַּחְלִינְהוּ לְעֵינֵיהּ וְשַׁבְקוּהוּ, וְאַהְנִי דְּלָא מִיגָּרֵי בֵּיהּ לְאִינִישׁ בְּקָרִיבְתֵּהּ.

Yoma 69b:11-12

When the Men of the Great Assembly saw that the evil inclination for idol worship was delivered into their hands as they requested, the Sages said: Since it is an auspicious time, let us pray also concerning the evil inclination for sin in the area of sexual relationships. They prayed, and it was also delivered into their hands. Zechariah the prophet said to them: See and understand that if you kill this evil inclination the world will be destroyed because as a result there will also no longer be any desire to procreate. They followed his warning, and instead of killing the evil inclination they imprisoned it for three days. At that time, people searched for a fresh egg throughout all of Eretz Yisrael and could not find one. Since the inclination to reproduce was quashed, the chickens stopped laying eggs. They said: What should we do? If we kill it, the world will be destroyed. If we pray for half, i.e., that only half its power be annulled, nothing will be achieved because Heaven does not grant half gifts, only whole gifts. What did they do? They gouged out its eyes, effectively limiting its power, and set it free. And this was effective to the extent that a person is no longer aroused to commit incest with his close relatives.