מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים
Rav Asi explains: This teaches that the grasses emerged on the third day and stood at the opening of the ground, but they did not grow until Adam, the first man, came and prayed for mercy upon them, and rain came, and they sprouted. And this is meant to teach you that the Holy One, Blessed be He, desires the prayers of the righteous.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, שְׁלשָׁה דְבָרִים שְׁקוּלִין זֶה כָּזֶה, וְאֵלּוּ הֵן: אֶרֶץ, וְאָדָם, וּמָטָר. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חִיָּא וּשְׁלָשְׁתָּן מִשָּׁלשׁ אוֹתִיּוֹת, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאִם אֵין אֶרֶץ אֵין מָטָר, וְאִם אֵין מָטָר אֵין אֶרֶץ, וְאִם אֵין שְׁנֵיהֶם אֵין אָדָם.
כאמור (בראשית ב׳, ה׳) וכל שיח השדה טרם וגו׳ ואדם אין ופירש רש״י לפי שאדם אין ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו כו׳ כי אי אפשר בלא אתערותא דלתתא רק כשאנחנו הולכים בדרכיו מה הוא רחום וכו׳ אנו מביאים ומעוררים תשוקה בו יתברך שינהיג העולם על ידי מדותיו יתברך רחום וחנון וכו׳.
ולכן עד אברהם היה עולם התהו דור המבול דור הפלגה אנשי סדום שלא היה לו יתברך על מי לגלות מדותיו...
כשבא אברהם אבינו ע״ה והלך בדרכיו יתברך וגמל חסד עם כל באי עולם כנודע אז היה אתערותא דלתתא ונתעורר תשוקה בו יתברך להנהיג העולם על ידי מדותיו יתברך...
לא היו מכירין שהוא אלהותו יתברך ואברהם לימד זה לבאי עולם כמאמר רז״ל לאחר שאכלו ושתו אמר להם ברכו למי שאכלתם משלו סבורים אתם משלי אכלתם משל מי שאמר והיה העולם אכלתם והבן: