ואני המחבר שמעתי מפי הקדוש רבי' יהודה חסיד זצ"ל שאמר בלשון הזה שכל מי שיאכל בלבוטא לא יזכה לאכול לויתן. ולמעשה שנשאל אמר וכן שמעתי על האמת שרבי' אפרים בר יצחק זצ"ל מריגנשבורק פעם אחת התיר אותם ובו בלילה הביאו לפניו בחלום קערה מליאה שרצים לאוכלם וכעס על המביא. ואמר לו למה אתה כועס הלא אתה הוא המתיר. וכעס על בעל החלום שכך אמר לו. ומתוך כך הקיץ ונזכר שהתיר בלבוטא בו ביום. מיד עמד ממטתו ושיבר כל קדירות וקערות שאכלו בהם וכל הפורש מלאוכלם ינוחו לו ברכות על ראשו:
I heard from Rabbi Judah the Pious of Regensburg (1150-1217) that whoever eats the fish known as balbuta will not merit to eat the feast of Leviathan in the messianic age. He said that he himself heard this, in the way of truth, that Rabbi Ephraim b. Isaac of Regensburg (1110-1175) once permitted eating such fish. That same night, in his dream, he was offered a bowl full of impure insects, and he was enraged at the one who brought it to him. He was then told: why are you angry? You are the one who permitted these. He was angry at the Master of Dreams for saying so, and suddenly awoke, and remembered that he had permitted balbuta on that very day. He immediately got out of bed, smashed all the pots and bowls out of which they had eaten. All those who refrain from this fish, may blessings rest on their heads.
J'ai entendu de Rabbi Yehouda le Pieux que celui qui mange le poisson connu sous le nom de balbouta ne méritera pas de manger au festin de Léviathan à l'âge messianique. Il a dit qu'il avait lui-même vraiment entendu dire que Rabbi Ephraïm b. Isaac de Ratisbonne (1110-1175) avait un jour permis de manger un tel poisson. Cette même nuit, dans son rêve, on lui offrit un bol rempli d'insectes impurs, et il fut enragé contre celui qui le lui apporta. On lui dit alors : pourquoi êtes-vous en colère ? C'est vous qui les avez autorisés. Il était en colère contre le Maître des Rêves pour avoir dit cela, et s'est soudainement réveillé, et s'est souvenu qu'il avait permis le balbouta ce jour même. Il se leva immédiatement du lit, brisa tous les pots et bols dans lesquels ils avaient mangé. Que la bénédiction repose sur la tête de tous ceux qui s'abstiennent de manger ce poisson.
עקיבא או עקיבה - כתב בסדר הגט לשניהם יש ראיה ע"כ יש ליתן ב' גיטין... אבל רבינו יצחק בר משה חולק עליו ומצאתי ששאל לבעל חלום האיך לכתוב והשיב לו הפסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה סופי תיבות רבי עקיבה ומרוב חיבה שמצא זה הפסוק קרא שם ספרו שחיבר אור זרוע נמצא שצריך ה"א בסוף ... ובודאי סברא טובה הוא שאין צריך כאן ב' גיטין דהא לכ"ע ודאי שניהם כשירים וראוי לכתוב בה"א בסוף.
Is the name Akiva spelled עקיבא or עקיבה ? In the work 'Seder Ha-get', it is written that both have good proofs, and therefore one must give two separate Gittin. The proof for the second spelling was given by Rabbeinu Isaac b. Moses (1200-1270, studied in the academies of SHUM). I heard that he asked the Master of Dreams how to spell this name, and was told "Light is sown for the righteous, and joy for the upright" - the last letter of each of the Hebrew words spells Rabbi Akivah, with a hé! He was so overjoyed with this revelation that he entitled his book 'Or Zarua', the first words of this verse.
Le nom Akiva s'écrit-il עקיבא ou עקיבה ? Dans l'ouvrage 'Seder Ha-guet', il est écrit que les deux ont de bonnes preuves, et qu'il faut donc donner deux Gittin distincts. La preuve de la seconde orthographe a été donnée par Rabbeinou Isaac b. Moïse (1200-1270). J'ai entendu dire qu'il a demandé au Maître des Rêves comment épeler ce nom, et qu'on lui a répondu "La lumière est semée pour les justes, et la joie pour les droits" - la dernière lettre de chacun des mots hébreux épelle Rabbi Akivah, avec une hé ! Il était si heureux de cette révélation qu'il a intitulé son livre "Or Zarua", les premiers mots de ce verset.
(א) על מה שהורו חכמי צרפת לאכול גבינה אחר בשר בסעודה בנט"י ובקינוח הפה, או אם הלכה כדברי הגאון שאוסר:
(ב) והשיבו לא מחכמה שאלת ע"ז כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, והלא כתבתי לך שלישים במועצות אחרי רבים להטות ורבו היום האוסרים ובישיבה של מעלה אין מחלוקת בזה וכולם הורו לאיסור:
Regarding that which the sages of France decreed, that cheese can be eaten after meat in the same meal, if one washes their hands and cleans out their mouth - is this correct, or is the halacha like the sage who forbids such things?
They responded [in my dream]: "You are not wise to ask such a question," (Kohelet 7:10) "for the ways of the Lord are upright, the righteous will walk their paths, and the wicked shall stumble" (Hosea 14:10), "Have I not written it three times?" (Proverbs 22:20) "Incline after the many" (Exodus 23:2) - and the majority today forbid such things. In the Heavenly Yeshiva, there is no dispute on this subject, and we all rule that this is forbidden.
Concernant ce que les sages de France ont décrété, à savoir que l'on peut manger du fromage après la viande dans le même repas, si l'on se lave les mains et se nettoie la bouche - est-ce correct, ou est-ce que la halacha est comme le sage qui interdit de telles choses ?
Ils ont répondu [dans mon rêve] : "Tu n'es pas sage de poser une telle question" (Kohelet 7:10), "car les voies de l'Éternel sont droites, les justes suivront leurs chemins, et les méchants trébucheront" (Osée 14:10), "Ne l'ai-je pas écrit trois fois ?". (Proverbes 22:20), "inclinez-vous après le grand nombre" (Exode 23:2) - et la majorité d'aujourd'hui interdit de telles choses. Dans la Yéchiva céleste, il n'y a aucune dispute à ce sujet, et nous affirmons tous que cela est interdit.
(א) ועל סדר פרשיות של תפילין, כך היתה שאלתי, אנא מלך הגדול והנורא חכם הרזים מגלה נסתרות שומר הברית והחסד, הגדל נא חסדך עמנו היום וצוה למלאכיך הקדושים להודיעני את אשר נסתפקתי בפרשיות של תפילין, כי יש מן החכמים האומרים הויות באמצע ואם החליף פסולות ועתה מלך מלכים צוה למלאכים הקדושים להודיעני הלכה כדברי מי ודברי מי אתה מחבב:
(ב) והשיבו אלו ואלו דברי אלקים חיים, וכמחלוקת למטה כך מחלוקת למעלה, הקב"ה אומר הויות באמצע, וכל פמליא של מעלה אומרים הויות כסדרן והוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד, וזה כבודו בהיות פרשת מלכות תחילה:
Regarding the order of the paragraphs inside the tefillin, I asked the following question [in my dream]: Please, great and awesome King, sage of the mysteries, who reveals the concealed and guards his covenant of kindness - increase your kindness with us and instruct your holy angels to inform us about the doubt we have with regard to the order of the paragraphs in the tefillin! For some sages say that the paragraphs beginning with the words 'vehayah' should be in the middle, and if they are not, the tefillin are invalid , [while others hold the opposite, and the verses should be in chronological order ]. Now, King of Kings, order your holy angels to instruct me according to whom is the halacha, and whose words You enjoy!
They responded as follows: "These and these are the words of the living God!" (Eruvin 13b) Just as you dispute below, so we dispute above. For the Holy One, blessed be He, holds that the paragraphs beginning with the words 'vehayah' should be in the middle of the tefillin, and all of the heavenly host say that they follow their chronological order. "This is what He meant in saying, Through those near to Me I show Myself holy, and gain glory before all the people.” (Leviticus 10:3) - His glory is in the paragraph of his Kingship being first.
Concernant l'ordre des paragraphes à l'intérieur des tefillin, j'ai posé [ dans mon rêve ] la question suivante : Je t'en prie, grand et redoutable Roi, sage des mystères, qui révèle le caché et garde son alliance de bonté - augmente ta bonté envers nous et instruit tes saints anges de nous informer sur le doute que nous avons concernant l'ordre des paragraphes dans les tefillin ! Car certains sages disent que les paragraphes commençant par les mots "vehaya" doivent être au milieu, et que s'ils ne le sont pas, les tefillin ne sont pas valides, [alors que d'autres soutiennent le contraire, et que les versets doivent être dans l'ordre chronologique]. Maintenant, Roi des Rois, ordonne à tes saints anges de m'instruire selon qui est la halacha, et dont les paroles Te plaisent !
Ils répondirent comme suit : "Celles-ci et celles-là sont les paroles du Dieu vivant !" (Eruvin 13b) Tout comme vous vous disputez en bas, nous nous disputons en haut. Car le Saint, béni soit-Il, soutient que les paragraphes commençant par les mots 'vehaya' doivent se trouver au milieu des tefillin, et toute la légion céleste dit qu'ils suivent leur ordre chronologique. "C'est ce qu'Il voulait dire en disant : Par ceux qui sont près de Moi, Je me montre saint, et je gagne la gloire devant tout le peuple." (Lévitique 10:3) - Sa gloire se trouve dans le paragraphe de sa royauté qui est la première.
אם צריך לחבר האתרוג ללולב בשעת נענוע לנענע שניהם יחד או אם אינו מנענע אלא אגודת הלולב לבד ויד שמאלו שהאתרוג בה תהא עומדת במקומה בלי נענוע דבר זה נתבאר בגמרא ולא בדברי הפוסקים אבל ה"ר מנחם מרקנ"ט כתב בפרשת אמור צריך לסמוך האתרוג עם שאר המינים שלא להפריד מן הבניין וסוד זה נגלה אלי בחלום בליל י"ט הא' של חג הסוכות בהתאכסן אצלי חסיד א' אשכנזי שמו הרב ר' יצחק ראיתי בחלום שהיה כותב השם יו"ד ה"א והיה מרחיק הה"א אחרונה מן הג' האותיות ראשונות ואמרת לו מה זה עשית והשיב כך נוהגים במקומינו ואני מחיתי בו וכתבתי אותו שלם ואשתומם על המראה ואין מבין למחר בעת נטילת לולב ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב ומיניו בלא אתרוג והבנתי פתרון חלומי וחזר בו ורז"ל רמזו סוד זה בויקרא רבה ...
Should one join the etrog and the lulav together when waving the two together, or should one wave only the lulav and its bundle in one hand, while the left hand – the one holding the etrog – stays still? This question has not been explained in the Gemara nor has it been settled by the poskim, but Rabbi Menachem Recanati (1250-1310, disciple of Judah of Regensburg and Eleazar of Worms) wrote, in his commentary to the Torah portion of Emor… “This secret was revealed to me in a dream, on the evening of the first day of Succot, when an Ashkenazic Hassid, Rabbi Yitzhak, spent the night with me as my guest. In this dream, I saw him write the four letter name of God, but he separated the last letter, the Heh, from the other three letters. “What did you do?” I asked him. He responded, “This our custom, where I live.” I rebuked him and wrote God’s name as a complete word. I grappled with what I had seen, failing to understand. The next morning, when my guest took his lulav, I noticed that he only waved the lulav and the two species bundled with it, without the etrog. Then I understood the meaning of my dream!
Doit-on joindre l'etrog et le loulav ensemble lorsqu'on agite les deux ensemble, ou doit-on agiter uniquement le loulav et ses accompagnements dans une main, tandis que la main gauche - celle qui tient l'etrog - reste immobile ? Cette question n'a pas été expliquée dans la Guemara et n'a pas été réglée par les poskim, mais Rabbi Menahem Recanati (1250-1310, disciple de Juda de Ratisbonne et d'Eléazar de Worms) a écrit, dans son commentaire de la portion de la Torah d'Emor... "Ce secret m'a été révélé en rêve, le soir du premier jour de Souccot, lorsqu'un hassid achkénaze, Rabbi Isaac, a passé la nuit avec moi en tant qu'invité. Dans ce rêve, je l'ai vu écrire le nom de Dieu de quatre lettres, mais il a séparé la dernière lettre, le Hé, des trois autres lettres. "Qu'as-tu fait ?" lui ai-je demandé. Il a répondu : "C'est notre coutume, là où j'habite." Je l'ai réprimandé et j'ai écrit le nom de Dieu comme un mot complet. Je me débattais avec ce que j'avais vu, sans parvenir à comprendre. Le lendemain matin, lorsque mon invité prit son loulav, je remarquai qu'il n'agitait que le loulav et les deux espèces qui l'accompagnaient, sans l'etrog. J'ai alors compris la signification de mon rêve !
Au début du sixième millénaire, une vision m'est apparue en rêve : Va, fais une Tora en deux parties. Et j'ai examiné cette vision, et j'ai compris que je devais écrire un livre des commandements positifs dans la première partie, et un livre des commandements négatifs, les interdictions, dans l'autre. Par conséquent, moi, Moïse fils de Jacob de Coucy, j'ai décidé d'écrire ces deux livres, et j'ai appris de tous mes maîtres, et j'apporte des preuves courtes au mieux de mes capacités, et je paraphrase le Talmud en langage clair. Que le Dieu des exilés d'Israël m'assiste, sanctifie son nom sur mon œuvre. En ce qui concerne le compte des interdictions, j'ai également fait un rêve, dans lequel une vision s'est présentée à moi en ces termes : Voici ! Tu as oublié l'essentiel ! "Garde-toi d'oublier l'Éternel, ton Dieu". (Dt 8,11) Car en vérité, je n'avais pas l'intention de compter cela formellement comme un commandement, et Maïmonide l'a également ignoré, mais le matin, j'ai examiné la question, et c'est vraiment un grand fondement de la crainte de Dieu, et je l'ai écrit à sa juste place. Dieu sait que je ne refuse pas les messages de mes visions. Et Dieu sait que je ne mentionne ces visions que pour qu'Israël renforce son observance de la Tora, et que les désirs de Dieu accomplis par moi réussissent.
ובתחילת אלף הששי בא אלי עניין מראה בחלום קום עשה ספר תורה משני חלקים, ואתבונן על המראה והנה השני חלקים לכתוב ספר מצות עשה בחלק אחד, וספר מצות לא תעשה בחלק שני, ולכן הנני משה בן יעקב נתתי פני לחבר שני הספרים ומכל מלמדי השכלתי להביא ראיות קצרות בכל היכולת ולא בלשון תלמוד ממש כי בכמה מקומות שינתי הלשון לכותבו בלשון צח וקצר למען ירוץ הקורא בו, וגם סדרתים בפרשיות קטנות ליתן ריוח להתבונן בין פרשה לפרשה. ויעזרני אלהי גליות ישראל יברך שמו על המלאכה לעשות אותה, וגם בעניין לאוין בא אלי בחלום ענין מראה בזה הלשון, הנה שכחת את העיקר השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך כי לא היה בדעתי לחברו במניין הלאוין, וגם רבינו משה לא הזכירו במניין, ואתבונן אליו בבקר והנה יסוד גדול הוא ביראת השם וחיברתיו בעיקרים גדולים במקומן, וה' אלהים יודע כי לפי דעתי איני משקר מעניין המראות. וה' יודע כי לא הזכרתים בספר זה אלא למאן יתחזקו ישראל בתורה וחפץ ה' בידי יצלח:
At the beginning of the sixth millennium, a vision came to me in a dream: Go, make a Tora of two parts. And I examined this vision, and understood that I was to write a book of the positive commandments in one part, and a book of the negative commandments, the prohibitions, in the other. Therefore, I, Moses son of Jacob of Coucy (13th c., disciple of Judah Ha-hasid of Regensburg), have decided to write these two books, and I have learned from all my masters to bring short proofs to best of my ability, and to paraphrase the Talmud in clear language. May the God of the exiles of Israel assist me, sanctify His name upon my work. In the matter of the count of prohibitions, I also had a dream, in which a vision presented itself to me in these words: Behold! You have forgotten the essential! "Guard yourself lest you forget the Eternal, your God." (Deuteronomy 8:11) For truly, I did not intend to count this formally as a commandment, and Maimonides also ignored it, but in the morning I examined the matter, and it truly is a great foundation of the fear of God, and I wrote it in its correct place. God knows that I do not refuse the messages of my visions. And God knows that I only mention these visions in order that Israel strengthen its observance of the Tora, and may the desires of God performed by me succeed.
Au début du sixième millénaire, une vision m'est apparue en rêve : Va, fais une Tora en deux parties. J'ai examiné cette vision, et j'ai compris que je devais écrire un livre des commandements positifs dans une partie, et un livre des commandements négatifs, les interdictions, dans l'autre. Par conséquent, moi, Moïse fils de Jacob de Coucy (13e s., disciple de Juda Ha-hasid de Ratisbonne), j'ai décidé d'écrire ces deux livres, et j'ai appris de tous mes maîtres à apporter des preuves courtes au mieux de mes capacités, et à paraphraser le Talmud en langage clair. Que le Dieu des exilés d'Israël m'assiste, sanctifie Son nom sur mon œuvre. En ce qui concerne le compte des interdictions, j'ai également fait un rêve, dans lequel une vision s'est présentée à moi en ces termes : Regarde ! Tu as oublié l'essentiel ! "Garde-toi d'oublier l'Éternel, ton Dieu." (Deutéronome 8:11). En effet, je n'avais pas l'intention de compter ce verset formellement comme un commandement, et Maïmonide l'a également ignoré, mais le matin, j'ai examiné la question, et c'est vraiment un grand fondement de la crainte de Dieu, et je l'ai écrit à sa juste place. Dieu sait que je ne refuse pas les messages de mes visions. Et Dieu sait que je ne mentionne ces visions que pour qu'Israël renforce son observance de la Tora, et que les désirs de Dieu accomplis par moi réussissent.
זכרון ברית לראשונים לר' יעקב הגוזר
טעם זה כתב מורנו י'ב'א' מפי דודו ר׳ מנחם ז״ל שאמר לו בעל חלום, מ״מ מברכין על המילה ולא למול כנגד השנים שהיו אברהם ושרה באותה שנה שנתנה לו מצות מילה לח״י. "על" בגימטריא ק׳ רמז לאברהם שהיה בן ק׳ שנה בהמולו את בשר ערלת יצחק בנו לח"י תחלה שנא' ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק, וכתיב וימל אברהם את יצחק בנו בן ש׳י. "המילה" בגימטריא ץ׳ רמז לשרה שהיתה בת ץ׳ כשילדה את יצחק שנא׳ ואם שרה הבת תשעים שנה תלד. להכי תקינו רבנן לברך "על המילה"... (עמ' פ')
Zekher Brit Larichonim / Jacob Ha-gozer
With regards to the blessing over circumcision, our teacher was told by his uncle, R. Menahem b. Jacob of Worms (d. 1203) that the Master of Dreams told him that we say 'al hamila', on circumcisions, and don't use the infinitive, 'lamul'.
This corresponds to the ages of Abraham and Sarah at that point: the gematria of the word al is 100, which was Abraham's age when given the commandment, and hamila equals 90, which was the age of Sarah as the Torah says explicitly.
En ce qui concerne la bénédiction sur la circoncision, notre maître a été informé par son oncle, R. Menahem b. Jacob de Worms (d. 1203) que le Maître des Rêves lui a dit que nous disons 'al hamila', "sur les circoncisions", et n'utilisons pas l'infinitif, 'lamul'. Cela correspond à l'âge d'Abraham et de Sarah à ce moment-là : le guématria du mot al est égal à 100, qui était l'âge d'Abraham lorsqu'il a reçu le commandement, et hamila est égal à 90, qui était l'âge de Sarah comme le dit explicitement la Torah.
ספר שבלי הלקט סימן רס"ג
ועל שאנו עוסקין בהלכות תענית ובענין שריפת התורה כתבנו זה לזכר על מה שאירע בימינו על רוב עונותנו אשר גרמו לנו ונשרפה תורת אלהינו בשנת חמשת אלפים וד' שנים לבריאת העולם ביום ששי פרשת וזאת חקת התורה כעשרים וארבעה קרונות מלאים ספרי תלמוד והלכות והגדות נשרפו בצרפת כאשר שמענו שעשו שאילת חלום לדעת אם גזירה היא מאת הבורא והשיבו להם ודא גזירת אוריתא ופירושו ביום ו' זאת חקת התורה היא הגזירה. ומאותו היום ואילך קבעוהו יחידים עליהם להתענות בו בכל שנה ושנה ביום ששי פרשת זאת חוקת התורה ולא קבעוהו לימי החודש.
Shibolei Haleket 263 / Zedekia b. Abraham (Rome, 1220-1280. Disciple of
Jacob of Würzburg and Avigdor Cohen of Vienna)
Since I have mentioned the fasts connected to the burning of the Torah, let me write about the events of our times. For on account of our sins, the Torah of our God was burned in the year 5004 according to the creation of the world, on the Friday of parashat Hukkat. Around 24 wagons filled with books of the Talmud, halakha and aggada were burned in France. We heard that they [the rabbis] performed a dream-question to know whether this was a divine decree , and they were told: this is the decree of the Torah. They understood from this that the Friday of Hukkat was the day of the decree. And from that day on some individuals resolved to fast on this Friday every year, before the reading of Hukkat.
Puisque j'ai mentionné les jeûnes liés à la brûlure de la Torah, permettez-moi d'écrire sur les événements de notre époque. Car à cause de nos péchés, la Torah de notre Dieu a été brûlée en l'an 5004 selon la création du monde, le vendredi de la parachat Houkkat . Environ 24 wagons remplis de livres du Talmud, de la halakha et de l'aggada ont été brûlés en France. Nous avons entendu qu'ils [les rabbins] ont fait une question en rêve pour savoir s'il s'agissait d'un décret divin, et il leur a été répondu : c'est le décret de la Torah. Ils en comprirent que le vendredi de Houkkat était le jour du décret. Et à partir de ce jour, certains individus résolurent de jeûner ce vendredi chaque année, avant la lecture de Houkkat.