×

Chanuka - Lights I שבת וירא 5783

Save "Chanuka - Lights I שבת וירא 5783 "
Chanuka - Lights I שבת וירא 5783
jf
Byjacob friedman
Antiquities of the Jews is a 20-volume history of the Jews, from their biblical origins through the Jewish-Roman wars of the 1st century CE. Composed in Greek by the Jewish-Roman historian Josephus Flavius at the end of the 1st century CE, the work was intended to explain Judaism to general Greek and Roman audiences and to attest to the Jewish tradition’s wisdom and antiquity. It is considered a vital source of Jewish history, particularly of the late Second Temple period, and of ancient Roman history generally.
קדמוניות היהודים י״ב:ז׳:ו׳-ז׳
...
The Antiquities of the Jews 12:7:6-7

6. When therefore the generals of Antiochus's armies had been beaten so often, Judas assembled the people together, and told them, that after these many victories which God had given them, they ought to go up to Jerusalem, and purify the temple, and offer the appointed sacrifices... When therefore he had carefully purged it, and had brought in new vessels, the candlestick, the table [of shew-bread], and the altar [of incense], which were made of gold, he hung up the veils at the gates, and added doors to them. He also took down the altar [of burnt-offering], and built a new one of stones that he gathered together, and not of such as were hewn with iron tools. So on the five and twentieth day of the month Casleu, which the Macedonians call Apeliens, they lighted the lamps that were on the candlestick, and offered incense upon the altar [of incense], and laid the loaves upon the table [of shew-bread], and offered burnt-offerings upon the new altar [of burnt-offering]. Now it so fell out, that these things were done on the very same day on which their Divine worship had fallen off, and was reduced to a profane and common use, after three years' time... but it was dedicated anew, on the same day, the twenty-fifth of the month Apeliens...

7. Now Judas celebrated the festival of the restoration of the sacrifices of the temple for eight days, and omitted no sort of pleasures thereon; but he feasted them upon very rich and splendid sacrifices; and he honored God, and delighted them by hymns and psalms. Nay, they were so very glad at the revival of their customs, when, after a long time of intermission, they unexpectedly had regained the freedom of their worship, that they made it a law for their posterity, that they should keep a festival, on account of the restoration of their temple worship, for eight days. And from that time to this we celebrate this festival, and call it Lights. I suppose the reason was, because this liberty beyond our hopes appeared to us; and that thence was the name given to that festival.

שבת כ״א ב:י׳

מַאי חֲנוּכָּה? דְּתָנוּ רַבָּנַן: בְּכ״ה בְּכִסְלֵיו יוֹמֵי דַחֲנוּכָּה תְּמָנְיָא אִינּוּן דְּלָא לְמִסְפַּד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת בְּהוֹן. שֶׁכְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְווֹנִים לַהֵיכָל טִמְּאוּ כׇּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל. וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁהָיָה מוּנָּח בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד. נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנָה יָמִים. לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה.

Shabbat 21b:10
The Gemara asks: What is Hanukkah, and why are lights kindled on Hanukkah? The Gemara answers: The Sages taught in Megillat Ta’anit: On the twenty-fifth of Kislev, the days of Hanukkah are eight. One may not eulogize on them and one may not fast on them. What is the reason? When the Greeks entered the Sanctuary they defiled all the oils that were in the Sanctuary by touching them. And when the Hasmonean monarchy overcame them and emerged victorious over them, they searched and found only one cruse of oil that was placed with the seal of the High Priest, undisturbed by the Greeks. And there was sufficient oil there to light the candelabrum for only one day. A miracle occurred and they lit the candelabrum from it eight days. The next year the Sages instituted those days and made them holidays with recitation of hallel and special thanksgiving in prayer and blessings.
רי"ף שבת ט׳ ב:ח׳
מאי חנוכה דת"ר בכ"ה בכסליו יומי חנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענאה בהון שכשנכנסו יונים להיכל וטמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה חתום ומונח בחותמו של כה"ג ולא היה בה להדליק אלא יום אחד ונעשה בה נס והדליקו בה ח' ימים לשנה אחרת קבעום ח' ימים טובים בהלל ובהודאה והלכך מברכינן אניסא כל יומא ויומא מתמניא יומי דחנוכה הואיל ובכל יום ויום היה הנס מתחדש באותו פך של שמן:
Rif Shabbat 9b:8
...
ר"ן על שבת ט׳ ב:י״ב

מאי חנוכה. כלומר על איזה דבר קבעוה:

עשאום ימים טובים בהלל ובהודאה. ולא שאסורים במלאכה שלא נקבעו אלא לקריאת הלל ולומר על הנסים בהודאה ויש מי שכתב שלפיכך קראום חנוכה כלומר חנו בכ"ה ומש"ה היו שמנה ימים מפני שהיה להם שמן טהור רחוק ד' ימים והוצרכו שמנה ימים בין הליכה וחזרה:

Ran on Shabbat 9b:12
...
חידושי אגדות על שבת כ״א ב:ב׳

מאי חנוכה כו'. ופירוש הר"ן כלומר חנו בכ"ה כו' ע"ש וק"ק מאי חניית שייך הכא כיון דהותר בהן מלאכה ולא נתנו לי"ט אלא להלל ולהודות ונראה לפרש דנקרא חנוכה ע"ש חנוכת המזבח כדאמרי' בפרק ר' ישמעאל דבית חשמונאי גנזו אבני מזבח ששקצו אנשי עו"ג לע"ז והוצרכו לבנות מזבח חדש ולכך נקרא חנוכה ולא קאמר הכא מאי חנוכה אלא מאיזה נס קבעו אותו להדליק בו נרות

Chidushei Agadot on Shabbat 21b:2
...
משנה מדות א׳:ו׳

וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ בְּבֵית הַמּוֹקֵד... מִזְרָחִית צְפוֹנִית, בָּהּ גָּנְזוּ בְנֵי חַשְׁמוֹנַאי אֶת אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁשִּׁקְּצוּם מַלְכֵי יָוָן.

Mishnah Middot 1:6
There were four chambers inside the fire chamber, like sleeping chambers opening into a hall, two in sacred ground and two in non-holy, and there was a row of mosaic stones separating the holy from the non-holy. For what were they used? The one on the southwest was the chamber of sacrificial lambs, The one on the southeast was the chamber of the showbread. In the one to the northeast the Hasmoneans deposited the stones of the altar which the kings of Greece had defiled. Through the one on the northwest they used to go down to the bathing place.
Composed: Second Temple Judea, c.145 - c.125 BCE
The Book of Maccabees I is an apocryphal work recounting the victories of the Maccabees over the Syrian Greeks and the rededication of the Second Temple in Jerusalem in 164 BCE, the stories behind the holiday of Chanukah. Written in Hebrew by a Jewish author who was likely an eyewitness to the events he describes, the work is considered an important historical source for the period. It has no official religious status in Judaism, but it is often studied to enrich the understanding of Chanukah.
ספר מקבים א ד׳:ל״ד-נ״ז
וירא ליזיאש כי נסו אנשיו, והעברים אנשים מרי נפש הם ונכונים למוות ולחיים כבני חיל, וישוב לאנטוכיא לאסוף עוד חיל גדול מבראשונה, ולצאת לקראת יהודה למלחמה. וידבר יהודה ואחיו אל העם לאמור. הן האויב ניגף לפנינו, ועתה עלה נעלה וטיהרנו את מקדש ה'. וייקהלו כל אנשי הצבא ויעלו יחדו על הר ציון. ויהי בראותם את המקדש כי שמם, ואת המזבח כי חולל, והדלתות שרופות באש והלשכות נהרסות, ועשב השדה צמח בכל גבולו מסביב. ויקרעו את בגדיהם ויזרקו עפר על ראשם ויתאבלו מאוד. ויריעו בחצוצרות תרועה, ויפלו על פניהם ותעל שוועתם השמיימה. ויצווה יהודה את גדוד אחד מאנשיו לצור על המצודה עד טהרם את המקדש. ויבחר מן הכוהנים אשר לא נטמאו ואשר לא עזבו את ברית אלוהיהם, ויצוום לטהר את המקדש ולהשליך את האבנים אשר נטמאו אל מקום טמא. ויראו את מזבח העולה כי חולל, ויועצו לב יחדו כדת מה לעשות. ותהי העצה היעוצה לנתוץ את המזבח עד רדתו, לבלתי היות להם למכשול, יען כי חיללוהו זרים. וייתצו אתו. ויניחו את האבנים על הר הבית אל מקום פלוני אלמוני, עד אשר יקום נביא בישראל להורותם את אשר יעשון. ויקחו אבנים שלמות אשר לא עלה עליהן ברזל, ככתוב בתורת ה' ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון. וישובו לבנות את פרצי המקדש ואת כל אשר מבית להיכל, ויחטאו את החצר ואת כל אשר בו. ויחדשו את כל כלי הקודש, וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטורת ואת שולחן הפנים. וישימו את הקטורת על המזבח, ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש. ויתנו את לחם הפנים על השולחן, ואת הפרוכת המסך על הארון, ותכל כל העבודה כאשר בתחילה. ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה. ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם. ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.
The Book of Maccabees I 4:34-57

Then said Judas and his brethren, Behold, our enemies are discomfited: let us go up to cleanse and dedicate the sanctuary. Upon this all the host assembled themselves together, and went up into mount Sion. And when they saw the sanctuary desolate, and the altar profaned, and the gates burned up, and shrubs growing in the courts as in a forest, or in one of the mountains, yea, and the priests’ chambers pulled down... Then Judas appointed certain men to fight against those that were in the fortress, until he had cleansed the sanctuary. So he chose priests of blameless conversation, such as had pleasure in the law: Who cleansed the sanctuary, and set aside the defiled stones in an unclean place. And when as they consulted what to do with the altar of burnt offerings, which was profaned; They thought it best to pull it down, lest it should be a reproach to them, because the heathen had defiled it: wherefore they pulled it down, And laid up the stones in the mountain of the temple in a convenient place, until there should come a prophet to shew what should be done with them. Then they took whole stones according to the law, and built a new altar according to the former; And made up the sanctuary, and the things that were within the temple, and hallowed the courts. They made also new holy vessels, and into the temple they brought the candlestick, and the altar of burnt offerings, and of incense, and the table. And upon the altar they burned incense, and the lamps that were upon the candlestick they lighted, that they might give light in the temple. Furthermore they set the loaves upon the table, and spread out the veils, and finished all the works which they had begun to make.

Now on the five and twentieth day of the ninth month, which is called the month Chislev, in the hundred forty and eighth year, they rose up betimes in the morning, And offered sacrifice according to the law upon the new altar of burnt offerings, which they had made. Look, at what time and what day the heathen had profaned it, even in that was it dedicated with songs, and citherns, and harps, and cymbals. Then all the people fell upon their faces, worshipping and praising the God of heaven, who had given them good success. And so they kept the dedication of the altar eight days and offered burnt offerings with gladness, and sacrificed the sacrifice of deliverance and praise. They decked also the forefront of the temple with crowns of gold, and with shields; and the gates and the chambers they renewed, and hanged doors upon them. Thus was there very great gladness among the people, for that the reproach of the heathen was put away. Moreover Judas and his brethren with the whole congregation of Israel ordained, that the days of the dedication of the altar should be kept in their season from year to year by the space of eight days, from the five and twentieth day of the month Chislev, with mirth and gladness.

ויקרא ח׳:ל״ג-ט׳:ו׳

וּמִפֶּ֩תַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים עַ֚ד י֣וֹם מְלֹ֔את יְמֵ֖י מִלֻּאֵיכֶ֑ם כִּ֚י שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים יְמַלֵּ֖א אֶת־יֶדְכֶֽם... וַיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה זֶ֧ה הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה תַּעֲשׂ֑וּ וְיֵרָ֥א אֲלֵיכֶ֖ם כְּב֥וֹד יְהֹוָֽה...

(כג) וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַיֵּ֣צְא֔וּ וַֽיְבָרֲכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶל־כָּל־הָעָֽם׃ (כד) וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם׃

במדבר ז׳

וַיְהִ֡י בְּיוֹם֩ כַּלּ֨וֹת מֹשֶׁ֜ה לְהָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן וַיִּמְשַׁ֨ח אֹת֜וֹ וַיְקַדֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֑יו וַיִּמְשָׁחֵ֖ם וַיְקַדֵּ֥שׁ אֹתָֽם... וַיַּקְרִ֣יבוּ הַנְּשִׂאִ֗ים אֵ֚ת חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הִמָּשַׁ֣ח אֹת֑וֹ וַיַּקְרִ֧יבוּ הַנְּשִׂיאִ֛ם אֶת־קׇרְבָּנָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃ וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה נָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד לַיּ֗וֹם נָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לַיּ֔וֹם יַקְרִ֙יבוּ֙ אֶת־קׇרְבָּנָ֔ם לַחֲנֻכַּ֖ת הַמִּזְבֵּֽחַ׃ {ס}

Leviticus 8:33-9:6
You shall not go outside the entrance of the Tent of Meeting for seven days, until the day that your period of ordination is completed. For your ordination will require seven days. Everything done today, יהוה has commanded to be done [seven days], to make expiation for you. You shall remain at the entrance of the Tent of Meeting day and night for seven days, keeping יהוה’s charge—that you may not die—for so I have been commanded. And Aaron and his sons did all the things that יהוה had commanded through Moses. On the eighth day Moses called Aaron and his sons, and the elders of Israel. He said to Aaron: “Take a calf of the herd for a sin offering and a ram for a burnt offering, without blemish, and bring them before יהוה. And speak to the Israelites, saying: Take a he-goat for a sin offering; a calf and a lamb, yearlings without blemish, for a burnt offering; and an ox and a ram for an offering of well-being to sacrifice before יהוה; and a meal offering with oil mixed in. For today יהוה will appear to you.” They brought to the front of the Tent of Meeting the things that Moses had commanded, and the community leadership came forward and stood before יהוה. Moses said: “This is what יהוה has commanded that you do, that the Presence of יהוה may appear to you.”
דברי הימים ב ז׳:א׳-ד׳

(א) וּכְכַלּ֤וֹת שְׁלֹמֹה֙ לְהִתְפַּלֵּ֔ל וְהָאֵ֗שׁ יָֽרְדָה֙ מֵֽהַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל הָעֹלָ֖ה וְהַזְּבָחִ֑ים וּכְב֥וֹד יְהוָ֖ה מָלֵ֥א אֶת־הַבָּֽיִת׃ (ב) וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים לָב֖וֹא אֶל־בֵּ֣ית יְהוָ֑ה כִּֽי־מָלֵ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶת־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ (ג) וְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל רֹאִים֙ בְּרֶ֣דֶת הָאֵ֔שׁ וּכְב֥וֹד יְהוָ֖ה עַל־הַבָּ֑יִת וַיִּכְרְעוּ֩ אַפַּ֨יִם אַ֤רְצָה עַל־הָרִֽצְפָה֙ וַיִּֽשְׁתַּֽחֲו֔וּ וְהוֹד֤וֹת לַיהוָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ׃ (ד) וְהַמֶּ֖לֶךְ וְכָל־הָעָ֑ם זֹבְחִ֥ים זֶ֖בַח לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (ס) וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֣ה אֶת־הֶ֠חָ֠ג בָּעֵ֨ת הַהִ֜יא שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּ֔וֹ קָהָ֖ל גָּד֣וֹל מְאֹ֑ד מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־נַ֥חַל מִצְרָֽיִם׃ וַֽיַּעֲשׂ֛וּ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י עֲצָ֑רֶת כִּ֣י ׀ חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ עָשׂוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְהֶחָ֖ג שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

II Chronicles 7:1-4
(1) Now when Solomon had made an end of praying, the fire came down from heaven, and consumed the burnt-offering and the sacrifices; and the glory of the LORD filled the house. (2) And the priests could not enter into the house of the LORD, because the glory of the LORD filled the LORD’S house. (3) And all the children of Israel looked on, when the fire came down, and the glory of the LORD was upon the house; and they bowed themselves with their faces to the ground upon the pavement, and prostrated themselves, and gave thanks unto the LORD; ‘for He is good, for His mercy endureth for ever.’ (4) And the king and all the people offered sacrifice before the LORD.
דברי הימים ב כ״ט:א׳-ל׳:א׳

יְחִזְקִיָּ֣הוּ מָלַ֗ךְ בֶּן־עֶשְׂרִ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה וְעֶשְׂרִ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ אֲבִיָּ֖ה בַּת־זְכַרְיָֽהוּ... בַשָּׁנָה֩ הָרִאשׁוֹנָ֨ה לְמׇלְכ֜וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן פָּתַ֛ח אֶת־דַּלְת֥וֹת בֵּית־יְהֹוָ֖ה וַֽיְחַזְּקֵֽם... וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם שְׁמָע֣וּנִי הַלְוִיִּ֑ם עַתָּ֣ה הִֽתְקַדְּשׁ֗וּ וְקַדְּשׁוּ֙ אֶת־בֵּ֤ית יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵיכֶ֔ם וְהוֹצִ֥יאוּ אֶת־הַנִּדָּ֖ה מִן־הַקֹּֽדֶשׁ׃ כִּֽי־מָעֲל֣וּ אֲבֹתֵ֗ינוּ וְעָשׂ֥וּ הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה־אֱלֹהֵ֖ינוּ וַיַּעַזְבֻ֑הוּ וַיַּסֵּ֧בּוּ פְנֵיהֶ֛ם מִמִּשְׁכַּ֥ן יְהֹוָ֖ה וַיִּתְּנוּ־עֹֽרֶף׃ גַּ֣ם סָגְר֞וּ דַּלְת֣וֹת הָאוּלָ֗ם וַיְכַבּוּ֙ אֶת־הַנֵּר֔וֹת וּקְטֹ֖רֶת לֹ֣א הִקְטִ֑ירוּ וְעֹלָה֙ לֹא־הֶעֱל֣וּ בַקֹּ֔דֶשׁ לֵאלֹהֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל... וַיַּאַסְפ֤וּ אֶת־אֲחֵיהֶם֙ וַיִּֽתְקַדְּשׁ֔וּ וַיָּבֹ֥אוּ כְמִצְוַת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּדִבְרֵ֣י יְהֹוָ֑ה לְטַהֵ֖ר בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ וַיָּבֹ֣אוּ הַ֠כֹּהֲנִ֠ים לִפְנִ֣ימָה בֵית־יְהֹוָה֮ לְטַהֵר֒ וַיּוֹצִ֗יאוּ אֵ֤ת כׇּל־הַטֻּמְאָה֙ אֲשֶׁ֤ר מָֽצְאוּ֙ בְּהֵיכַ֣ל יְהֹוָ֔ה לַחֲצַ֖ר בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וַֽיְקַבְּלוּ֙ הַלְוִיִּ֔ם לְהוֹצִ֥יא לְנַחַל־קִדְר֖וֹן חֽוּצָה׃ וַ֠יָּחֵ֠לּוּ בְּאֶחָ֞ד לַחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁוֹן֮ לְקַדֵּשׁ֒ וּבְי֧וֹם שְׁמוֹנָ֣ה לַחֹ֗דֶשׁ בָּ֚אוּ לְאוּלָ֣ם יְהֹוָ֔ה וַיְקַדְּשׁ֥וּ אֶת־בֵּית־יְהֹוָ֖ה לְיָמִ֣ים שְׁמוֹנָ֑ה וּבְי֨וֹם שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן כִּלּֽוּ׃ {ס} וַיָּב֤וֹאוּ פְנִ֙ימָה֙ אֶל־חִזְקִיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֣אמְר֔וּ טִהַ֖רְנוּ אֶת־כׇּל־בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה אֶת־מִזְבַּ֤ח הָעוֹלָה֙ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־שֻׁלְחַ֥ן הַֽמַּעֲרֶ֖כֶת וְאֶת־כׇּל־כֵּלָֽיו׃ וְאֵ֣ת כׇּל־הַכֵּלִ֗ים אֲשֶׁ֣ר הִזְנִ֩יחַ֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֧ז בְּמַלְכוּת֛וֹ בְּמַעֲל֖וֹ הֵכַ֣נּוּ וְהִקְדָּ֑שְׁנוּ וְהִנָּ֕ם לִפְנֵ֖י מִזְבַּ֥ח יְהֹוָֽה... וַיֹּ֙אמֶר֙ חִזְקִיָּ֔הוּ לְהַעֲל֥וֹת הָעֹלָ֖ה לְהַמִּזְבֵּ֑חַ וּבְעֵ֞ת הֵחֵ֣ל הָעוֹלָ֗ה הֵחֵ֤ל שִׁיר־יְהֹוָה֙ וְהַחֲצֹ֣צְר֔וֹת וְעַ֨ל־יְדֵ֔י כְּלֵ֖י דָּוִ֥יד מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵֽל... וּכְכַלּ֖וֹת לְהַעֲל֑וֹת כָּֽרְע֗וּ הַמֶּ֛לֶךְ וְכׇֽל־הַנִּמְצְאִ֥ים אִתּ֖וֹ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃ וַ֠יֹּ֠אמֶר יְחִזְקִיָּ֨הוּ הַמֶּ֤לֶךְ וְהַשָּׂרִים֙ לַלְוִיִּ֔ם לְהַלֵּל֙ לַֽיהֹוָ֔ה בְּדִבְרֵ֥י דָוִ֖יד וְאָסָ֣ף הַחֹזֶ֑ה וַֽיְהַלְלוּ֙ עַד־לְשִׂמְחָ֔ה וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃ {פ} וַיַּ֨עַן יְחִזְקִיָּ֜הוּ וַיֹּ֗אמֶר עַתָּ֨ה מִלֵּאתֶ֤ם יֶדְכֶם֙ לַֽיהֹוָ֔ה גֹּ֧שׁוּ וְהָבִ֛יאוּ זְבָחִ֥ים וְתוֹד֖וֹת לְבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה וַיָּבִ֤יאוּ הַקָּהָל֙ זְבָחִ֣ים וְתוֹד֔וֹת וְכׇל־נְדִ֥יב לֵ֖ב עֹלֽוֹת׃

II Chronicles 29:1-30:1
Hezekiah became king at the age of twenty-five, and he reigned twenty-nine years in Jerusalem; his mother’s name was Abijah daughter of Zechariah. He did what was pleasing to the LORD, just as his father David had done. He, in the first month of the first year of his reign, opened the doors of the House of the LORD and repaired them. He summoned the priests and the Levites and assembled them in the east square. He said to them, “Listen to me, Levites! Sanctify yourselves and sanctify the House of the LORD God of your fathers, and take the abhorrent things out of the holy place. For our fathers trespassed and did what displeased the LORD our God; they forsook Him and turned their faces away from the dwelling-place of the LORD, turning their backs on it. They also shut the doors of the porch and put out the lights; they did not offer incense and did not make burnt offerings in the holy place to the God of Israel. The wrath of the LORD was upon Judah and Jerusalem; He made them an object of horror, amazement, and hissing as you see with your own eyes. Our fathers died by the sword, and our sons and daughters and wives are in captivity on account of this. Now I wish to make a covenant with the LORD God of Israel, so that His rage may be withdrawn from us. Now, my sons, do not be slack, for the LORD chose you to attend upon Him, to serve Him, to be His ministers and to make offerings to Him.” So the Levites set to—Mahath son of Amasai and Joel son of Azariah of the sons of Kohath; and of the sons of Merari, Kish son of Abdi and Azariah son of Jehallelel; and of the Gershonites, Joah son of Zimmah and Eden son of Joah; and of the sons of Elizaphan, Shimri and Jeiel; and of the sons of Asaph, Zechariah and Mattaniah; and of the sons of Heman, Jehiel and Shimei; and of the sons of Jeduthun, Shemaiah and Uzziel— and, gathering their brothers, they sanctified themselves and came, by a command of the king concerning the LORD’s ordinances, to purify the House of the LORD. The priests went into the House of the LORD to purify it, and brought all the unclean things they found in the Temple of the LORD out into the court of the House of the LORD; [there] the Levites received them, to take them outside to Wadi Kidron. They began the sanctification on the first day of the first month; on the eighth day of the month they reached the porch of the LORD. They sanctified the House of the LORD for eight days, and on the sixteenth day of the first month they finished. Then they went into the palace of King Hezekiah and said, “We have purified the whole House of the LORD and the altar of burnt offering and all its utensils, and the table of the bread of display and all its utensils; and all the utensils that King Ahaz had befouled during his reign, when he trespassed, we have made ready and sanctified. They are standing in front of the altar of the LORD.” King Hezekiah rose early, gathered the officers of the city, and went up to the House of the LORD. They brought seven bulls and seven rams and seven lambs and seven he-goats as a sin offering for the kingdom and for the Sanctuary and for Judah. He ordered the Aaronite priests to offer them on the altar of the LORD. The cattle were slaughtered, and the priests received the blood and dashed it against the altar; the rams were slaughtered and the blood was dashed against the altar; the lambs were slaughtered and the blood was dashed against the altar. The he-goats for the sin offering were presented to the king and the congregation, who laid their hands upon them. The priests slaughtered them and performed the purgation rite with the blood against the altar, to expiate for all Israel, for the king had designated the burnt offering and the sin offering to be for all Israel. He stationed the Levites in the House of the LORD with cymbals and harps and lyres, as David and Gad the king’s seer and Nathan the prophet had ordained, for the ordinance was by the LORD through His prophets. When the Levites were in place with the instruments of David, and the priests with their trumpets, Hezekiah gave the order to offer the burnt offering on the altar. When the burnt offering began, the song of the LORD and the trumpets began also, together with the instruments of King David of Israel. All the congregation prostrated themselves, the song was sung and the trumpets were blown—all this until the end of the burnt offering. When the offering was finished, the king and all who were there with him knelt and prostrated themselves. King Hezekiah and the officers ordered the Levites to praise the LORD in the words of David and Asaph the seer; so they praised rapturously, and they bowed and prostrated themselves. Then Hezekiah said, “Now you have consecrated yourselves to the LORD; come, bring sacrifices of well-being and thanksgiving to the House of the LORD.” The congregation brought sacrifices of well-being and thanksgiving, and all who felt so moved brought burnt offerings. The number of burnt offerings that the congregation brought was 70 cattle, 100 rams, 200 lambs—all these for burnt offerings to the LORD. The sacred offerings were 600 large cattle and 3,000 small cattle. The priests were too few to be able to flay all the burnt offerings, so their kinsmen, the Levites, reinforced them till the end of the work, and till the [rest of the] priests sanctified themselves. (The Levites were more conscientious about sanctifying themselves than the priests.) For beside the large number of burnt offerings, there were the fat parts of the sacrifices of well-being and the libations for the burnt offerings; so the service of the House of the LORD was properly accomplished. Hezekiah and all the people rejoiced over what God had enabled the people to accomplish, because it had happened so suddenly. Hezekiah sent word to all Israel and Judah; he also wrote letters to Ephraim and Manasseh to come to the House of the LORD in Jerusalem to keep the Passover for the LORD God of Israel.
Composed: Hellenistic Egypt, c.153 - c.133 BCE
The Book of Maccabees II is an apocryphal summary of a five-volume work that has not been preserved, likely composed in the 2nd century BCE and detailing events of that century that formed the basis of the Chanukah story. It focuses on accounts of hellenization, persecution of Jews under King Antiochus, and battles of Judah Maccabee. Unlike Maccabees I, it was composed in Greek and has a strong religious tone; it incorporates much supernatural intervention and emphasizes religious martyrdom with stories like that of the Jewish woman and her seven sons (II Maccabees 7). The work has no official status in Judaism, but it is often studied to enrich the understanding of Chanukah.
ספר מקבים ב א׳:י״ב-מ״א

אנשי יהודה וירושלים והזקנים, לאריסטובלוס אומֵן המלך תלמי ממטה הכוהנים המשוחים, וליהודים אשר במצרים, שלום וישע. הננו מברכים את ה' אלוהינו אשר הציל את נפשנו מצרה גדולה להתייצב לפני מלך אדיר ונורא. כי הוריש ה' את אויבינו מעירנו הקדושה, ויפיצם בגבולי ארץ פרס. והמלך עם חילו הגדול והעצום נהרגו בבית נאניה בעקבות כוהניה. כי בבואו אנטיוכוס עם להקת מרעיו אל בית נאניה, ויתלוצץ לקחת אותה לו לאשה, למען החזיק באוצרותיה כמוהר. ויהי כאשר הביאו כוהני נאניה את האוצר, והמלך ואנשיו הלכו אל הבית פנימה לראותו, ויסגרו הכוהנים את דלתי הבית מאחריהם. ויפתחו דלת נסתרה, ויסקלו אותו וכל אשר עמו באבנים וימותו. ויכרתו את ראשם ויגזרו אתם לגזרים, וישליכום החוצה. הודות והלל לה' כי הכרית את הרשעים מן הארץ ואינם. ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו. לא חדלנו מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו. וחגותם אותו כימי חג הסוכות, וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח, ויקרב עליו עולות וזבחים לאלוהים. כי כאשר הוגלו אבותינו ארצה פרס, לקחו הכוהנים הקדושים את האש בסתר מעל המזבח, ויטמנו אותה בשוחה עמוקה ויבשה לשומרה, ולא ידע איש את מקומה. ויהי מקץ ימים רבים, בנטות ה' את חסדו עלינו, והמלך שלח את נחמיה ירושלימה. ויקח מבני הכוהנים אשר טמנו את האש, וישלחם לבקְשה. אולם כאשר הוגד לנו לא מצאו את האש, כי אם מים קפואים מצאו תחתיה, ויצו נחמיה לשאוב את המים ולהביאם. ויהי בהקריבם את קורבן ה', ויצו אותם לזרוק מן המים על העצים ועל הקורבן אשר על המזבח, ויעשו כן. אחרי כלותם, והשמש יצאה על הארץ, והעבים נפוצו, והנה אש אלוקים מתלקחת בקורבן, וישתומם כל העם מסביב. ויפלו הכוהנים וכל העם וישתחוו, עד כי אוּכל הקורבן. ויתפלל יונתן אל ה', ונחמיה וכל העם ענו אחריו ויאמרו. ה' אלוקים יוצר ובורא הכל, עזוז ונורא צדיק ורחום, אתה לבדך מלכינו ומושיענו. ה' הצדיק הפותח ידו הרחבה לכל חי, אלוקי האלוקים ואדון העולם, הפודה את עמו ישראל מכל צרותיו, אתה בחרת באבותינו וקידשת אותם לעבודתך. רצה נא את הקורבן הזה בעד עמך ישראל, ושמר את נחלתך וברכה. קבץ את פזורי עמך ופדה אותם מיד הגויים, פקח עינך וראה את חרפתם, כי תועבת כל אדם המה, למען ידעו הגויים כי אתה ה' אלוהינו. שפוך חמתך על צוררי עמך, אשר בשרירות לבם השפילונו עד ארץ. תביאנו ותטענו בהר נחלתך, כאשר אמר משה עבדך. ככלותם להתחנן, וישירו הכוהנים בהלל והודות לה'. ויהי כי אוכל הקורבן, ויצו נחמיה לצקת את המים הנותרים על הרצפה, ותלהט להבה ותבלע אותה האש מעל המזבח. ויוגד למלך פרס כי מים נמצאו במקום אשר טמנו כוהני הגולה את האש, ויבעירו אש בקורבן אשר הקריב נחמיה, וידרוש ויחקור לדעת אם כן הוא. וימצא כי אמת ונכון הדבר, ויקדש את המקום ויגדור אותו גדר, ויתן מתנות יקרות לכל אשר מצאו חן בעניו. ויקרא נחמיה את שם המקום ההוא הפטר, לאמור קודש הוא. ואחרים קראו לו נפטר.

The Book of Maccabees II 1:12-41

[From] The people of Jerusalem and of Judea and the senate and Judas, To Aristobulus, who is of the family of the anointed priests, teacher of King Ptolemy, and to the Jews in Egypt. Peace and Salvation. We are blessing The Lord our God who saved our lives from great distress [so that we would be able] to stand before the mighty and awesome king. For The Lord has removed our enemies from our holy city... Since on the twenty-fifth day of Chislev we shall celebrate the purification of the temple, we thought it necessary to notify you, in order that you also may celebrate the festival of booths and the festival of fire given when Nehemiah, who built the temple and the altar, offered sacrifices.

For when our ancestors were being led captive to Persia, the pious priests of that time took some of the fire of the altar and secretly hid it in the hollow of a dry cistern, where they took such precautions that the place was unknown to anyone. But after many years had passed, when it pleased God, Nehemiah, having been commissioned by the king of Persia, sent the descendants of the priests who had hidden the fire to get it. And when they reported to us that they had not found fire, but only a thick liquid, he ordered them to dip it out and bring it. When the materials for the sacrifices were presented, Nehemiah ordered the priests to sprinkle the liquid on the wood and on the things laid upon it. When this had been done and some time had passed, and when the sun, which had been clouded over, shone out, a great fire blazed up, so that all marveled... (After the materials of the sacrifice had been consumed, Nehemiah ordered that the liquid that was left should be poured on large stones....) Just as Moses prayed to the Lord, and the fire came down from heaven and consumed the sacrifices, so also Solomon prayed and the fire came down and consumed the whole burnt offerings.

ספר מקבים ב י׳:א׳-י״א

ורוח ה' צלחה על יהודה המכבי ועל אנשיו, וילכדו את העיר ואת המקדש. ויהרסו את המזבחות ואת בתי הגילולים אשר הקימו הגויים בחוצות העיר. ויהי אחרי טהרם את הבית, ויעשו מזבח חדש, ויוציאו אש מן האבנים אשר ליקטו, ויקריבו את קורבנם לה' מקץ שנתיים ימים. ויקטירו ויערכו את הנרות, ויתנו את לחם הפנים על שולחן ה'. וככלות כל אלה נפלו על פניהם ויתחננו אל ה' אלוהים לאמור: אנא ה' שומרנו לנצח מצרה כזאת אשר באתנו. ואם חטאנו לך, יסרנו כחסדך, ואל תתננו עוד בידי זרים המחרפים את שם קודשך. ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו. ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה.

The Book of Maccabees II 10:1-11

Now Maccabeus and his followers, with the spirit of the Lord in them, recovered the temple and the city; they tore down the altars that has been built in the public square by the foreigners, and also destroyed the sacred precincts. They purified the sanctuary and made another altar of sacrifice; then, striking fire out of flint, they offered sacrifices, after a lapse of two years, and they offered incense and lighted lamps and set out the bread of the Presence. And at the end of all these, they fell on their faces and they pleaded to the Lord God, saying: Please, God, protect us forever from this trouble that's come to us. And if we have sinned against you, punish us with kindness, and do not give us any longer into the hands of strangers who are cursing the name of your holiness. And from the Lord it was this, to purge the House on the same day that the nations defiled it, and it was the twenty-fifth day of the month of Kislev. They celebrated it for eight days with rejoicing, in the manner of the festival of Sukkot, remembering how not long before, during the festival of Sukkot, they had been wandering in the wilderness, like wild beasts. And they took the willows of the brook and the branches of palm trees, they and sang a song of praise and thanksgiving to the Lord, who gave them courage and salvation to purify the temple of his holiness. And they sent a voice in all the cities of Judah to celebrate this festival every year. Such then was the end of Antiochus, who was called Epiphanes.

ספר מקבים ב א׳:א׳-י״א

היהודים אשר בירושלים ובארץ יהודה לאחיהם היהודים במצרים שלום וישע רב! ה' אלוהים יברך אתכם, ויזכור לכם את בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב. ויתן לכם לב שלם ליראה אותו ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. יפתח ה' לבבכם להגות בתורתו ולשמור מצוותיו, ויתן לכם ברכה ושלום. לו ישמע ה' את תפילתכם וירחם עליכם, ומכל צרה יפלט נפשכם. זאת תפילתנו בעדכם כל הימים. בשנת תשע ושישים ומאה, עת מלך מלך דימטריוס, כתבנו לכם את כל הצרות אשר עברו על נפשנו, בבגוד ישוע ועדתו בארץ הקדושה ויפשעו בממלכות יהודה. ויציתו את שער החצר באש וישפכו דם נקי בארץ. ונתפלל את ה' אלוהינו ויקשב לקולנו, ונקרב לו קורבן וסולת למנחה, נעלה נרות וניתן את לחם הפנים על שולחן ה'. ושאלנו מכם לחוג עמנו את חנוכת המזבח בירח כסלו. ויהי בשנת מאה שמונים ושמונה, וישובו ויכתבו להם את הדברים האלה.

The Book of Maccabees II 1:1-11

The Jews in Jerusalem and in the land of Judah to their Jewish brethren in Egypt, peace and salvation! God bless you, and remember you his covenant with Abraham and Isaac and Jacob. And give you a whole heart to fear him and to serve him with all your heart and all your soul. God will open your hearts to reflect on His Torah and keep His commandments, and will give you a blessing and peace. If only The Lord will listen to your prayers and be merciful to you, and from hardship He will save your lives. This is our prayer to You for all time. In the year 169, the time of the reign of King Demetrius, we wrote to you concerning all the hardship that came upon us, with the betrayal of Jason and his cohorts in the the holy land, they sinned in the kingdom of Judah. They set ablaze the gate to the courtyard. They spilled innocent blood in the land. We prayed to The Lord and were heard. We offered sacrifices and fine flour for the Mincha offering. We lit the lamps, and placed the show-bread on the table of The Lord. And now see that you keep the festival of booths in the month of Chislev, in the one hundred eighty-eighth year.

זכריה י״ד:א׳-י״ט

הִנֵּ֥ה יֽוֹם־בָּ֖א לַיהֹוָ֑ה וְחֻלַּ֥ק שְׁלָלֵ֖ךְ בְּקִרְבֵּֽךְ׃ וְאָסַפְתִּ֨י אֶת־כׇּל־הַגּוֹיִ֥ם ׀ אֶֽל־יְרוּשָׁלַ֘͏ִם֮ לַמִּלְחָמָה֒ וְנִלְכְּדָ֣ה הָעִ֗יר וְנָשַׁ֙סּוּ֙ הַבָּ֣תִּ֔ים וְהַנָּשִׁ֖ים (תשגלנה) [תִּשָּׁכַ֑בְנָה] וְיָצָ֞א חֲצִ֤י הָעִיר֙ בַּגּוֹלָ֔ה וְיֶ֣תֶר הָעָ֔ם לֹ֥א יִכָּרֵ֖ת מִן־הָעִֽיר׃ וְיָצָ֣א יְהֹוָ֔ה וְנִלְחַ֖ם בַּגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם כְּי֥וֹם הִֽלָּחֲמ֖וֹ בְּי֥וֹם קְרָֽב׃ וְעָמְד֣וּ רַגְלָ֣יו בַּיּוֹם־הַ֠ה֠וּא עַל־הַ֨ר הַזֵּיתִ֜ים אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י יְרֽוּשָׁלַ֘͏ִם֮ מִקֶּ֒דֶם֒ וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙ מִזְרָ֣חָה וָיָ֔מָּה גֵּ֖יא גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וּמָ֨שׁ חֲצִ֥י הָהָ֛ר צָפ֖וֹנָה וְחֶצְיוֹ־נֶֽגְבָּה׃ וְנַסְתֶּ֣ם גֵּיא־הָרַ֗י כִּי־יַגִּ֣יעַ גֵּֽי־הָרִים֮ אֶל־אָצַל֒ וְנַסְתֶּ֗ם כַּאֲשֶׁ֤ר נַסְתֶּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרַ֔עַשׁ בִּימֵ֖י עֻזִּיָּ֣ה מֶלֶךְ־יְהוּדָ֑ה וּבָא֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהַ֔י כׇּל־קְדֹשִׁ֖ים עִמָּֽךְ׃ וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא לֹֽא־יִֽהְיֶ֣ה א֔וֹר יְקָר֖וֹת (יקפאון) [וְקִפָּאֽוֹן]׃ וְהָיָ֣ה יוֹם־אֶחָ֗ד ה֛וּא יִוָּדַ֥ע לַיהֹוָ֖ה לֹא־י֣וֹם וְלֹא־לָ֑יְלָה וְהָיָ֥ה לְעֵֽת־עֶ֖רֶב יִֽהְיֶה־אֽוֹר׃ וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יֵצְא֤וּ מַֽיִם־חַיִּים֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם חֶצְיָ֗ם אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמוֹנִ֔י וְחֶצְיָ֖ם אֶל־הַיָּ֣ם הָאַחֲר֑וֹן בַּקַּ֥יִץ וּבָחֹ֖רֶף יִֽהְיֶֽה׃ וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־כׇּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃ יִסּ֨וֹב כׇּל־הָאָ֤רֶץ כָּֽעֲרָבָה֙ מִגֶּ֣בַע לְרִמּ֔וֹן נֶ֖גֶב יְרֽוּשָׁלָ֑͏ִם וְֽרָאֲמָה֩ וְיָשְׁבָ֨ה תַחְתֶּ֜יהָ לְמִשַּׁ֣עַר בִּנְיָמִ֗ן עַד־מְק֞וֹם שַׁ֤עַר הָֽרִאשׁוֹן֙ עַד־שַׁ֣עַר הַפִּנִּ֔ים וּמִגְדַּ֣ל חֲנַנְאֵ֔ל עַ֖ד יִקְבֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וְיָ֣שְׁבוּ בָ֔הּ וְחֵ֖רֶם לֹ֣א יִֽהְיֶה־ע֑וֹד וְיָשְׁבָ֥ה יְרוּשָׁלַ֖͏ִם לָבֶֽטַח... וְגַ֨ם־יְהוּדָ֔ה תִּלָּחֵ֖ם בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְאֻסַּף֩ חֵ֨יל כׇּל־הַגּוֹיִ֜ם סָבִ֗יב זָהָ֥ב וָכֶ֛סֶף וּבְגָדִ֖ים לָרֹ֥ב מְאֹֽד... וְהָיָ֗ה כׇּל־הַנּוֹתָר֙ מִכׇּל־הַגּוֹיִ֔ם הַבָּאִ֖ים עַל־יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְעָל֞וּ מִדֵּ֧י שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺת֙ לְמֶ֙לֶךְ֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְלָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃ וְ֠הָיָ֠ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יַעֲלֶ֜ה מֵאֵ֨ת מִשְׁפְּח֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֔ת לְמֶ֖לֶךְ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְלֹ֥א עֲלֵיהֶ֖ם יִהְיֶ֥ה הַגָּֽשֶׁם׃ וְאִם־מִשְׁפַּ֨חַת מִצְרַ֧יִם לֹֽא־תַעֲלֶ֛ה וְלֹ֥א בָאָ֖ה וְלֹ֣א עֲלֵיהֶ֑ם תִּֽהְיֶ֣ה הַמַּגֵּפָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִגֹּ֤ף יְהֹוָה֙ אֶת־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יַעֲל֔וּ לָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃ זֹ֥את תִּהְיֶ֖ה חַטַּ֣את מִצְרָ֑יִם וְחַטַּאת֙ כׇּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יַעֲל֔וּ לָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת׃

Zechariah 14:1-19
Lo, a day of the LORD is coming when your spoil shall be divided in your very midst! For I will gather all the nations to Jerusalem for war: The city shall be captured, the houses plundered, and the women violated; and a part of the city shall go into exile. But the rest of the population shall not be uprooted from the city. Then the LORD will come forth and make war on those nations as He is wont to make war on a day of battle. On that day, He will set His feet on the Mount of Olives, near Jerusalem on the east; and the Mount of Olives shall split across from east to west, and one part of the Mount shall shift to the north and the other to the south, a huge gorge. And the Valley in the Hills shall be stopped up, for the Valley of the Hills shall reach only to Azal; it shall be stopped up as it was stopped up as a result of the earthquake in the days of King Uzziah of Judah.—And the LORD my God, with all the holy beings, will come to you. In that day, there shall be neither sunlight nor cold moonlight, but there shall be a continuous day—only the LORD knows when—of neither day nor night, and there shall be light at eventide. In that day, fresh water shall flow from Jerusalem, part of it to the Eastern Sea and part to the Western Sea, throughout the summer and winter. And the LORD shall be king over all the earth; in that day there shall be one LORD with one name. Then the whole country shall become like the Arabah, from Geba to Rimmon south of Jerusalem.-h The latter, however, shall perch high up where it is, and -ishall be inhabited-i from the Gate of Benjamin to the site of the Old Gate, down to the Corner Gate, and from the Tower of Hananel to the king’s winepresses. Never again shall destruction be decreed, and Jerusalem shall dwell secure. As for those peoples that warred against Jerusalem, the LORD will smite them with this plague: Their flesh shall rot away while they stand on their feet; their eyes shall rot away in their sockets; and their tongues shall rot away in their mouths. In that day, a great panic from the LORD shall fall upon them, and everyone shall snatch at the hand of another, and everyone shall raise his hand against everyone else’s hand. Judah shall join the fighting in Jerusalem, and the wealth of all the nations round about—vast quantities of gold, silver, and clothing—shall be gathered in. The same plague shall strike the horses, the mules, the camels, and the asses; the plague shall affect all the animals in those camps. All who survive of all those nations that came up against Jerusalem shall make a pilgrimage year by year to bow low to the King LORD of Hosts and to observe the Feast of Booths. Any of the earth’s communities that does not make the pilgrimage to Jerusalem to bow low to the King LORD of Hosts shall receive no rain. However, if the community of Egypt does not make this pilgrimage, it shall not be visited by the same affliction with which the LORD will strike the other nations that do not come up to observe the Feast of Booths. Such shall be the punishment of Egypt and of all other nations that do not come up to observe the Feast of Booths.
שבת כ״א ב:ה׳

תָּנוּ רַבָּנַן: מִצְוַת חֲנוּכָּה... בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק שְׁמֹנָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ... וְחַד אָמַר טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי כְּנֶגֶד פָּרֵי הַחַג...

Shabbat 21b:5
The Sages taught in a baraita: The basic mitzva of Hanukkah is each day to have a light kindled by a person, the head of the household, for himself and his household. And the mehadrin, i.e., those who are meticulous in the performance of mitzvot, kindle a light for each and every one in the household. And the mehadrin min hamehadrin, who are even more meticulous, adjust the number of lights daily. Beit Shammai and Beit Hillel disagree as to the nature of that adjustment. Beit Shammai say: On the first day one kindles eight lights and, from there on, gradually decreases the number of lights until, on the last day of Hanukkah, he kindles one light. And Beit Hillel say: On the first day one kindles one light, and from there on, gradually increases the number of lights until, on the last day, he kindles eight lights.
עזרא ג׳:א׳-י״ג
וַיִּגַּע֙ הַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּעָרִ֑ים {ס} וַיֵּאָסְפ֥וּ הָעָ֛ם כְּאִ֥ישׁ אֶחָ֖ד אֶל־יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס} וַיָּ֩קׇם֩ יֵשׁ֨וּעַ בֶּן־יֽוֹצָדָ֜ק וְאֶחָ֣יו הַכֹּהֲנִ֗ים וּזְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל֙ וְאֶחָ֔יו וַיִּבְנ֕וּ אֶת־מִזְבַּ֖ח אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְהַעֲל֤וֹת עָלָיו֙ עֹל֔וֹת כַּכָּת֕וּב בְּתוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֥ה אִישׁ־הָאֱלֹהִֽים׃ וַיָּכִ֤ינוּ הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ עַל־מְכ֣וֹנֹתָ֔יו כִּ֚י בְּאֵימָ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם מֵעַמֵּ֖י הָאֲרָצ֑וֹת (ויעל) [וַיַּעֲל֨וּ] עָלָ֤יו עֹלוֹת֙ לַֽיהֹוָ֔ה עֹל֖וֹת לַבֹּ֥קֶר וְלָעָֽרֶב׃ וַֽיַּעֲשׂ֛וּ אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּ֖וֹת כַּכָּת֑וּב וְעֹלַ֨ת י֤וֹם בְּיוֹם֙ בְּמִסְפָּ֔ר כְּמִשְׁפַּ֖ט דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃ וְאַחֲרֵי־כֵ֞ן עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ וְלֶ֣חֳדָשִׁ֔ים וּלְכׇל־מוֹעֲדֵ֥י יְהֹוָ֖ה הַמְקֻדָּשִׁ֑ים וּלְכֹ֛ל מִתְנַדֵּ֥ב נְדָבָ֖ה לַיהֹוָֽה׃ מִיּ֤וֹם אֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י הֵחֵ֕לּוּ לְהַעֲל֥וֹת עֹל֖וֹת לַיהֹוָ֑ה וְהֵיכַ֥ל יְהֹוָ֖ה לֹ֥א יֻסָּֽד׃ וַיִּ֨תְּנוּ־כֶ֔סֶף לַחֹצְבִ֖ים וְלֶחָרָשִׁ֑ים וּמַאֲכָ֨ל וּמִשְׁתֶּ֜ה וָשֶׁ֗מֶן לַצִּֽדֹנִים֙ וְלַצֹּרִ֔ים לְהָבִיא֩ עֲצֵ֨י אֲרָזִ֤ים מִן־הַלְּבָנוֹן֙ אֶל־יָ֣ם יָפ֔וֹא כְּרִשְׁי֛וֹן כּ֥וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֖ס עֲלֵיהֶֽם׃ {פ} וּבַשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְבוֹאָ֞ם אֶל־בֵּ֤ית הָֽאֱלֹהִים֙ לִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם בַּחֹ֖דֶשׁ הַשֵּׁנִ֑י הֵחֵ֡לּוּ זְרֻבָּבֶ֣ל בֶּן־שְׁ֠אַלְתִּיאֵ֠ל וְיֵשׁ֨וּעַ בֶּן־יֽוֹצָדָ֜ק וּשְׁאָ֥ר אֲחֵיהֶ֣ם ׀ הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֗ם וְכׇל־הַבָּאִים֙ מֵהַשְּׁבִ֣י יְרֽוּשָׁלַ֔͏ִם וַיַּעֲמִ֣ידוּ אֶת־הַלְוִיִּ֗ם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְנַצֵּ֖חַ עַל־מְלֶ֥אכֶת בֵּית־יְהֹוָֽה׃ וַיַּעֲמֹ֣ד יֵשׁ֡וּעַ בָּנָ֣יו וְ֠אֶחָ֠יו קַדְמִיאֵ֨ל וּבָנָ֤יו בְּנֵֽי־יְהוּדָה֙ כְּאֶחָ֔ד לְנַצֵּ֛חַ עַל־עֹשֵׂ֥ה הַמְּלָאכָ֖ה בְּבֵ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים {ס} בְּנֵי֙ חֵֽנָדָ֔ד בְּנֵיהֶ֥ם וַאֲחֵיהֶ֖ם הַלְוִיִּֽם׃ וְיִסְּד֥וּ הַבֹּנִ֖ים אֶת־הֵיכַ֣ל יְהֹוָ֑ה וַיַּעֲמִ֩ידוּ֩ הַכֹּהֲנִ֨ים מְלֻבָּשִׁ֜ים בַּחֲצֹֽצְר֗וֹת וְהַלְוִיִּ֤ם בְּנֵֽי־אָסָף֙ בַּֽמְצִלְתַּ֔יִם לְהַלֵּל֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה עַל־יְדֵ֖י דָּוִ֥יד מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵֽל׃ וַֽ֠יַּעֲנ֠וּ בְּהַלֵּ֨ל וּבְהוֹדֹ֤ת לַֽיהֹוָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּֽי־לְעוֹלָ֥ם חַסְדּ֖וֹ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכׇל־הָעָ֡ם הֵרִ֩יעוּ֩ תְרוּעָ֨ה גְדוֹלָ֤ה בְהַלֵּל֙ לַֽיהֹוָ֔ה עַ֖ל הוּסַ֥ד בֵּית־יְהֹוָֽה׃ וְרַבִּ֡ים מֵהַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֩ וְרָאשֵׁ֨י הָאָב֜וֹת הַזְּקֵנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר רָא֜וּ אֶת־הַבַּ֤יִת הָֽרִאשׁוֹן֙ בְּיׇסְד֔וֹ זֶ֤ה הַבַּ֙יִת֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם בֹּכִ֖ים בְּק֣וֹל גָּד֑וֹל וְרַבִּ֛ים בִּתְרוּעָ֥ה בְשִׂמְחָ֖ה לְהָרִ֥ים קֽוֹל׃ וְאֵ֣ין הָעָ֗ם מַכִּירִים֙ ק֚וֹל תְּרוּעַ֣ת הַשִּׂמְחָ֔ה לְק֖וֹל בְּכִ֣י הָעָ֑ם כִּ֣י הָעָ֗ם מְרִיעִים֙ תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וְהַקּ֥וֹל נִשְׁמַ֖ע עַד־לְמֵרָחֽוֹק׃ {פ}
Ezra 3:1-13
When the seventh month arrived—the Israelites being settled in their towns—the entire people assembled as one man in Jerusalem. Then Jeshua son of Jozadak and his brother priests, and Zerubbabel son of Shealtiel and his brothers set to and built the altar of the God of Israel to offer burnt offerings upon it as is written in the Teaching of Moses, the man of God. They set up the altar on its site because they were in fear of the peoples of the land, and they offered burnt offerings on it to the LORD, burnt offerings each morning and evening. Then they celebrated the festival of Tabernacles as is written, with its daily burnt offerings in the proper quantities, on each day as is prescribed for it, followed by the regular burnt offering and the offerings for the new moons and for all the sacred fixed times of the LORD, and whatever freewill offerings were made to the LORD. From the first day of the seventh month they began to make burnt offerings to the LORD, though the foundation of the Temple of the LORD had not been laid. They paid the hewers and craftsmen with money, and the Sidonians and Tyrians with food, drink, and oil to bring cedarwood from Lebanon by sea to Joppa, in accord with the authorization granted them by King Cyrus of Persia. In the second year after their arrival at the House of God, at Jerusalem, in the second month, Zerubbabel son of Shealtiel and Jeshua son of Jozadak, and the rest of their brother priests and Levites, and all who had come from the captivity to Jerusalem, as their first step appointed Levites from the age of twenty and upward to supervise the work of the House of the LORD. Jeshua, his sons and brothers, Kadmiel and his sons, the sons of Judah,-a together were appointed in charge of those who did the work in the House of God; also the sons of Henadad, their sons and brother Levites. When the builders had laid the foundation of the Temple of the LORD, priests in their vestments with trumpets, and Levites sons of Asaph with cymbals were stationed to give praise to the LORD, as King David of Israel had ordained. They sang songs extolling and praising the LORD, “For He is good, His steadfast love for Israel is eternal.”-b All the people raised a great shout extolling the LORD because the foundation of the House of the LORD had been laid. Many of the priests and Levites and the chiefs of the clans, the old men who had seen the first house, wept loudly at the sight of the founding of this house. Many others shouted joyously at the top of their voices. The people could not distinguish the shouts of joy from the people’s weeping, for the people raised a great shout, the sound of which could be heard from afar.