Life Insurance and Loshon Hora

Have you ever wondered why at the end of Shemonah Esrei we first ask Hashem, “Guard my tongue from evil… and then request from Him, ‘Open my heart to Your Torah…’”? Rav Yisrael Meir HaKohein Kagan, also known as the Chofeitz Chayim says, “These two requests flow naturally from one another. One’s Torah maintains its value only when one guards his tongue; otherwise, the Torah is considered worthless. We therefore first pray that we may merit to speak properly and only then do we ask Hashem for the merit to study His holy Torah.”[1]


[1] Shemiras HaLoshon volume 2, chapter 1, second Hagahah, “וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ אומְרִים בְּסוף תְּפִלָּתֵנוּ”.

Why? Because one who speaks loshon hora[1] or rechilus[2] loses the little Torah one has acquired.


[1] Disparagingly of another person.

[2] Informing another person of the negative things that someone said about him or did to him, causing… ill feelings between the listener and the person spoken about or harm to the person spoken about

(ב) בֹּא וּרְאֵה עוֹד כַּמָּה גָּדוֹל עֹנֶשׁ הֶעָוֹן הַמַּר הַזֶּה, שֶׁבְּדִבְרֵי לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת שֶׁהוּא מְדַבֵּר הוּא מְאַבֵּד אֶת מְעַט תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ. שֶׁזֶּה לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ שׁוֹחֵר טוֹב בְּמִזְמוֹר מ"ב (קהלת יקוק ה'): "אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ", מְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן הָרָע וְכוּ', "לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹקִים עַל קוֹלֶךָ", עַל אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁהוֹצֵאתָ בְּפִיךָ וְאָמַרְתָּ לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרְךָ. "וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶךָ", מְעַט תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדֶךָ, אַתָּה מְאַבְּדָהּ. וּפָשׁוּט דְּכַוָּנַת הַמִּדְרָשׁ הוּא כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁמִּי שֶׁמְּדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ, הוּא גּוֹרֵם שֶׁנּוֹטְלִין מִמֶּנּוּ זְכֻיּוֹתָיו שֶׁעָשָׂה עַד עַתָּה וְנוֹתְנִין לַחֲבֵרוֹ.

(2) Come and see further how great is the punishment of this bitter sin. For by speaking lashon hara and rechiluth he loses the little Torah that he has. As per Midrash Shocher Tov 42 (Koheleth 5:5): "'Do not allow your mouth to cause sin to your flesh.' This speaks of lashon hara, etc. 'Why should G-d be angry at your voice?' — at that voice which you uttered with your mouth and spoke lashon hara against your friend. 'And [He shall] destroy the work of your hands' — the little Torah that you have in your hands will go lost." And it is obvious that the intent of the midrash is as written in the holy books, that one who speaks lashon hara against his friend causes his merits that have accrued until now to be taken from him and given to his friend.

(ו) מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָשׁוֹן הָרָע, תְּפִלָּתוֹ אֵינָהּ כְנֶסֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי עוֹרֵר עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה.

If one has transgressed lashon hora his prayer does not go up in front of G-d because there rests on it a spirit of defilement.

Doesn't Torah study protects one from punishment and saves him from sinning?

אָמַר רָבָא תּוֹרָה בְּעִידָּנָא דְּעָסֵיק בָּהּ מַגְּנָא וּמַצְּלָא...

Rava said: With regard to Torah study, at the time when one is engaged in it, it protects and saves...

מִי שֶׁפִּיו פָּתוּחַ תָּמִיד, וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל עַצְמוֹ, אֲפִלּוּ אִם יִלְמַד כָּל שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה וְכָל הַשַּׁ"ס כַּמָּה פְּעָמִים, כְּשֶׁיָּבוֹא לְמַעְלָה, לֹא יִמְצָא אֲפִלּוּ גְּמָרָא אַחַת שֶׁתָּגֵן עָלָיו, כִּי כָּל אַחַת נִמְשָׁךְ עָלֶיהָ רוּחַ הַטֻּמְאָה, וּמָאוּס לְהִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ.

If one's mouth is perpetually open, and he takes no care [of what he says], then even if he has learned all six orders of the Mishnah and the entire Shas several times, when he comes on high [for judgment], he will find not even one Gemara that will defend him. For each one will be overlaid with the spirit of uncleanliness and will be disgusting to look at.

(ט) וּבֶאֱמֶת לְפֶלֶא הוּא בְּעֵינַי, שֶׁטֶּבַע בְּנֵי הָאָדָם לְחַפֵּשׂ סְגֵלּוֹת וּבְרָכוֹת מֵאֲנָשִׁים גְּדוֹלִים לְהַצְלָחָה עַל פַּרְנָסָה, וּמַה יּוֹעִילוּ לָהֶם כָּל הַסְּגֻלּוֹת וְהַבְּרָכוֹת, אִם, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא מֻרְגָּל בְּזֶה הַחֵטְא שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, הֲרֵי יֵשׁ עַל זֶה אָרוּר מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה (דברים כ"ז כ"ד): "אָרוּר מַכֶּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר", שֶׁהוּא קָאֵי עַל לָשׁוֹן הָרָע, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (שבועות ל"ו.): אָרוּר, בּוֹ קְלָלָה, בּוֹ נִדּוּי. וְזֶה לֹא יָצָא מִפִּי אִישׁ אֶחָד, כִּי אִם בְּהֶסְכֵּם כָּל יִשְׂרָאֵל בְּצֵרוּף הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, כְּדִכְתִיב בַּקְּרָא, וַהֲרֵי הוּא מְכַלֶּה הַשְׁפָּעָתוֹ.

(9) And, in truth, this is a wonder in my eyes. For it is the nature of a man to seek remedies and blessings from great men for success in [earning] a livelihood. And how will all the remedies and blessings help them if, G-d forbid, they are habituated to the sin of lashon hara and rechiluth, which is subject to an explicit curse [Arur] in the Torah (Devarim 27:24): "Cursed [Arur] is he who smites his friend in secret," which, according to Rashi, refers to lashon hara. And Chazal have said (Shevuoth 36a): "'Arur' — in it lies a curse; in it lies excommunication." And this [Arur] was not uttered by one man alone, but in consensus with all of Israel, in addition to the Cohanim and the Levites, as stated in Scripture. And this one [(by speaking lashon hara)] voided his blessing!

(י) וְאִם הָיוּ שׁוֹמְעִים לִדְבָרַי, הָיִיתִי מְיַעֵץ לָהֶם יוֹתֵר, שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַצְמָם בִּזְהִירוּת יְתֵרָה מִזֶּה הַחֵטְא, וּבִפְרָט מִלַּעֲשׂוֹת בְּפֹעַל מַמָּשׁ רַע לַחֲבֵרוֹ מֵעִנְיַן גֶּזֶל וְחָמָס וְאוֹנָאָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, [שֶׁזֶּה בְּוַדַּאי גּוֹרֵם גָּדוֹל שֶׁיְּבֻזְבְּזוּ נְכָסָיו עַל יְדֵי זֶה וְיֵרְדוּ לְטִמְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּקוֹנְטְרֵס "שְׂפַת תָּמִים" בְּפֶרֶק שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי מִכַּמָּה פְּסוּקים וּמַאַמְרֵי חֲזַ"ל, עַיֵּן שָׁם], שֶׁאָז בְּוַדַּאי יִתְבָּרְכוּ נִכְסֵיהֶם יוֹתֵר מִכָּל הַסְּגֻלּוֹת, וּכְמוֹ שֶׁיָּדוּעַ, שֶׁכָּל הָאֲרוּרִים פָּתְחוּ מִתְּחִלָּה בִּבְרָכָה וְאָמְרוּ: "בָּרוּךְ אֲשֶׁר לֹא יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ", וְכָל יִשְׂרָאֵל עָנוּ עַל זֶה אָמֵן, וּבְוַדַּאי תִּתְקַיֵּם הַבְּרָכָה הַזּוֹ.

(10) Had they [the remedy seekers] listened to me, I would have apprised them, rather, to be especially careful in guarding themselves against this sin, and, in particular, not to actively harm their friend in the area of theft, robbery, cheating, and the like. [(For these are certainly a potent force in eroding one's possessions and causing them to go lost, as we have written in the booklet, Sefath Tamim, in the second and third chapters, adducing verses and citations from Chazal.)] For then his possessions would certainly be blessed, more than by all the "remedies." As is well known, all the arurim were preceded by blessings, e.g., "Blessed is he who does not smite his friend, etc." And all of Israel answered "Amen" to this. And this blessing will certainly be fulfilled.

(ז) עוֹד יֵשׁ מַעֲלָה גְּדוֹלָה וּקְדוֹשָׁה הַמִּסְתַּעֶפֶת מִשְּׁמִירַת הַלָּשׁוֹן, וְהִיא מִדַּת הַשָּׁלוֹם. כַּיָּדוּעַ שֶׁעַל יְדֵי שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן, מֵסִיר מֵעַל עַצְמוֹ קִנְאַת אֲנָשִׁים, וְכָל אֶחָד יֹאהֲבֶנּוּ וְיִמְסֹר לוֹ סוֹדוֹתָיו וְלֹא יְדַבְּרוּ עָלָיו לְעוֹלָם. וְהוּא מִדָּה בְּמִדָּה, כְּמוֹ שֶׁרָאִיתִי כָּתוּב בְּשֵׁם הָאֲרִיזַ"ל.

(7) There is another great and holy quality that branches out from guarding one's tongue — that is the quality of peace. It is known that by guarding one's tongue, one removes envy from himself, and all will love him and share their secrets with him and never speak against him — measure for measure, as it is written in the Arizal.

Regarding peace, see Mishlei 17:1; Shoftim 6:24; Avos 1:18; Uktzin 3:12; Gittin 59b; Bamidbar Rabbah 11:7; Tanchuma, Tzav #7, Shoftim #18; Sifra, Bechukosai 1:8; Zohar volume 3, Parsha Vayikra, page 10b and Avos D’Rebbi Nosson 28:3.

Why is Torah study equal to all the mitzvos and speaking loshon hora equal to all sins combined?

וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּם [הָנֵי — אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא — לָא]!

and Torah study is equal to all of them.

וּכְנֶגְדָּן אַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהֵן נִפְרָעִין מִן הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַייֶמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵילּוּ הֵן עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וְלָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד כּוּלָּן.

Correspondingly, there are four things that a person has to pay for in this world and the principal remains for him in the future world: Idolatry, incest and adultery, and murder. But slander is equivalent to all of these.

(ג) ולכן אני מזהירך, שתרגיל בכל היותר לישב יחידי, כי חטא הלשון על כולו. כמאמר חכמינו ז"ל (תוספתא פאה, א), "אלו דברים שאדם אוכל כו' ולשון הרע כנגד כולם". ומה לי להאריך בזה העוון החמור מכל- העבירות. "כל-עמל האדם לפיהו" (קהלת ו, ז)...

(3) Therefore, I exhort you to train yourself to sit as much as possible, because the sin of the tongue is the most severe, as our Sages said (Tosefta Pe'ah 1): "These are the things...and lashon hara is equivalent to them all." I don't have to elaborate on this most serious sin of all. "All man's toil is for his mouth" (Koheles 6:7).

(ו) עוֹד יֵשׁ עִנְיָן פָּשׁוּט, אֲשֶׁר נוּכַל לְהִתְבּוֹנֵן מִזֶּה אֶת גְּנוּת הֶעָוֹן הַמַּר הַנַּ"ל, וְהוּא, כִּי יָדוּעַ הוּא שֶׁיִּתְרוֹן הָאָדָם מִכָּל בַּעֲלֵי הַחַיִּים הוּא בְּמַה שֶׁהוֹסִיף בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת נֶפֶשׁ הַמְדַבֶּרֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ב' ז'): "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה", וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוּס: לְרוּחַ מְמַלְּלָא, וְזֶהוּ רַק אִם הוּא מְתַקֵּן בְּכֹחַ הַדִּבּוּר, אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לֹא כֵן אִם הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדִבּוּרוֹ לְרַע, הוּא גָּרוּעַ יוֹתֵר מֵהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ, כִּי הִיא אֵינֶנָּה מְקַלְקֶלֶת עַל כָּל פָּנִים. וְזֶהוּ שֶׁדִּיֵּקּ הַכָּתוּב: "מִי הָאִישׁ" וְגוֹ' דְּאִי לָאו הָכִי אֵינוֹ בִּכְלַל אִישׁ. וּבִפְרָט אִם הוּא בֶּן תּוֹרָה מִנְכָּר (ניכר) יוֹתֵר גְּנוּתוֹ בָּזֶה, וְהוּא דּוֹמֶה לִטְרַקלִין גָּדוֹל וּבִיב שֶׁל בֻּרְסְקִי קָבוּעַ בְּתוֹכוֹ, כְּמוֹ דְּאִיתָא כְּעֵין זֶה בְּמַסֶּכֶת דֶּרֶךְ אֶרֶץ פֶּרֶק ג', עַיֵּן שָׁם.

(6) There is yet another obvious reason for the demeaning nature of this bitter sin: It is known that man's great superiority over all living creatures is G-d's having superadded to him a "speaking soul," as it is written (Bereishith 2:7): "And He blew into his nostrils a soul of life and man became a living soul," which Onkelos translates "a speaking soul." And this [(superiority)] is so only if he enhances [the world] with the faculty of speech which the Holy One Blessed be He gave him. Not so, if he employs his speech for evil, in which instance he is worse than the beasts of the earth, which, in any event, cause no harm [by their muteness]. And that is why Scripture emphasizes: "Who is the man who wants life, etc." For otherwise, [i.e., without speech], he is not a man. And this defect [i.e., abuse of speech] is most glaring if he is a Torah scholar, in which instance he is like a great palace with a tannery gutter built into it (as we find in Derech Eretz 1).

(ט) ר' חִיָּא אָמַר: כָּל מַאן דְאַפִּיק לִישָׁנָא בִּישָׁא, אִסְתָּאֲבוּ לֵהּ כָּל שַׁיְיפָא וְיִתְחַזֵּי לְסַגָּרָא (פֵּרוּשׁ: רָאוּי לִהְיוֹת מֻסְגָּר) בְּגִין דְהַהִיא מִלָּה בִּישָׁא סָלְקָא וְאִתְּעַר רוּחָא מְסָאֲבָא עֲלֵהּ וְאִסְתְּאָבָא, אָתֵי לְאִסְתְּאָבָא מְסָאֲבִין לֵהּ (וְהוּא כְּעֵין מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בְּיוֹמָא (ל"ט.): אָדָם מְטַמֵּא עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה, מְטַמְּאִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה), בְּמִלָּה דִּלְתַתָּא אִתְּעַר מִלָּה אַחֲרָא.

(י) ר' חִיָּא אָמַר: כָּל מִי שֶׁמּוֹצִיא לָשׁוֹן הָרָע, נִטְמָאִים לוֹ כָּל אֵיבָרָיו, וְרָאוּי לְהִסָּגַר, מִפְּנֵי שֶׁאוֹתוֹ דִּבּוּר רַע עוֹלֶה וּמְעוֹרֵר רוּחַ טֻמְאָה עלָיו וְנִטְמָא, הַבָּא לְהִטָּמֵא מְטַמְּאִין אוֹתוֹ, בְּדִבּוּר שֶׁלְּמַטָּה מִתְעוֹרֵר דִּבּוּר אַחֵר.

(יא) וְהַטַּעַם הוּא פָּשׁוּט, כִּי אֵין הַדִּבּוּר עִנְיָן פְּרָטִי בָּאָדָם כְּמוֹ שְׁאָר אֵיבָרָיו אֲשֶׁר כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְתוֹעֶלֶת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כִּי אִם הוּא כְּלַל הָאָדָם וּשְׁלֵמוּתוֹ, וְלָכֵן בְּהִשָּׁלְמוֹ עַל יְדֵי עֵסֶקּ הַתּוֹרָה יְתֻקְנוּ כָּל אֵיבָרָיו, כִּי מַשְׁרֶה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה לְהַחֲיוֹתָם וּלְקַיְּמָם בָּזֶה וּבַבָּא, כְּמַאֲמָרָם זַ"ל (ערובין נ"ד.): חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְגוֹ', חָשׁ בִּגְרוֹנוֹ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְגוֹ' חָשׁ בְּכָל גּוּפוֹ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד' כ"ב'): "וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא", וּלְהִפּוּךְ, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי דִּבּוּרָיו הָאֲסוּרִים הוּא מְקַלְקַל וּמְטַמֵּא אֶת כָּל אֵיבָרָיו, וְכָל אֵיבָר וְאֵיבָר נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ עַל יְדֵי זֶה, וּמַה יִּתְרוֹן לָהֶם שֶׁבַּעְלֵיהֶן הוּא חַי מְדַבֵּר כִּי אִם בְּמַה שֶּׁהוּא יִצְטָרֵךְ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.

(9) R. Chiyya said: "If one speaks lashon hara, all of his limbs are rendered unclean, and he is to be quarantined, because his evil speech ascends and awakens the spirit of uncleanliness upon him, and he becomes unclean. One who comes to become unclean is made unclean [from above]." (As Chazal say in Yoma 39a: "A man makes himself unclean below — he is made unclean from above"). The lower world "triggers" the upper world.

(11) The reason is obvious: Speech is not a specific part of a man as his other limbs are, each one being of benefit in itself. But it is the generality of man and his completeness. And that is why, when he perfects himself by occupying himself with Torah, all of his limbs are amended. For it reposes upon them a spirit of holiness to vivify them and to sustain them in this world and the next. As Chazal have said: "If one's head ails him, let him study Torah, as it is written, etc. If his throat ails him, let him study Torah, etc. If his whole body ails him, let him study Torah, as it is written (Mishlei 4:22): 'And to all his flesh it is healing.'" And the opposite, G-d forbid — by forbidden speech, he harms and defiles all of his limbs, and each and every limb falls from its eminence through this. And what advantage is it to them that their master lives and speaks if only to render din and accounting!

(ז) דְּהִנֵּה אִיתָא בִּירוּשַׁלְמִי פֶּרֶק א' דְּפֵאָה הֲלָכָה א', דִּכְשֵׁם שֶׁשְּׂכַר תַּלְמוּד תּוֹדָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, כֵּן עָנְשׁוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הָעֲוֹנוֹת [ונַעְתִּיק אֶת לְשׁוֹנוֹ לְקַמָּן], נִמְצָא תַּלְמוּד תּוֹרָה גְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַמִּצְוֹת, וּכְנֶגְדּוֹ לָשׁוֹן הָרָע חָמוּר שֶׁבְּכָל הָעֲוֹנוֹת.

(7) It is written in Yerushalmi Peah 1:1 that just as the reward for Torah study is over and against all of the mitzvoth, so is the punishment for lashon hara over and against all of the transgressions. It is found, then, that just as Torah study is the greatest of all of the mitzvoth, so is lashon hara the severest of all of the sins...

וּכְנֶגְדָּן אַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהֵן נִפְרָעִין מִן הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַייֶמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵילּוּ הֵן עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וְלָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד כּוּלָּן.

Correspondingly, there are four things that a person has to pay for in this world and the principal remains for him in the future world: Idolatry, incest and adultery, and murder. But slander is equivalent to all of these.

(ב) כִּי יָדוּעַ הוּא, שֶׁעַל כֵּן נִקְרֵאת נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּשֵׁם נִשְׁמַת חַיִּים, עֲבוּר שֶׁבָּהּ יִחְיֶה הָאָדָם חַיֵּי הַנֶּצַח, וּבַעַל לָשׁוֹן הָרָע נִשְׁמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ עֲבוּר זֶה...

(ג) וְגַם בָּעוֹלָם הַזֶּה מְעֻתָּד, שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו יִסּוּרִים, וְהֵם הַפֵּרוֹת שֶׁל הֶעָוֹן הַמַּר... שֶׁנִּפְרָעִין עַל זֶה הֶעָוֹן מִן הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.

(2) For it is known that a man's soul is called "the soul of life," for with it a man lives eternal life. But the holy soul of a man who speaks lashon hara departs from him thereby...

(3) And in this world, too, he is destined for afflictions... which are exacted of a man for this sin in this world, the principal [of punishment] remaining with him for the world to come.

(ו) גַּם הוּא נִצּוֹל עַל יְדֵי זֶה מִגֵּיהִנֹּם, כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם רְצוֹנְכֶם לְהִמָּלֵט מִן הַגֵּיהִנֹּם, הַרְחִיקוּ עַצְמְכֶם מִלָּשׁוֹן הָרָע, וְאַתֶּם זוֹכִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר וְגוֹ'.

(6) Also, he is rescued thereby from Gehinnom, as we find in Midrash Tanchuma: "The Holy One Blessed be He said: 'If you wish to rescue yourselves from Gehinnom, distance yourselves from lashon hara and you will merit this world and the next.'"

(א) אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, רְצוֹנְכֶם לְהִמָּלֵט מִגֵּיהִנָּם, הַרְחִיקוּ עַצְמְכֶם מִלָּשׁוֹן הָרַע וְאַתֶּם זוֹכִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

(1) The Holy One, blessed be He, said to Israel, “Do you want to be delivered from Geihinnom? Keep yourselves far away from the deceitful tongue. Then you will be acquitted in this world and in the world to come.”

(כג) שֹׁמֵ֣ר פִּ֭יו וּלְשׁוֹנ֑וֹ שֹׁמֵ֖ר מִצָּר֣וֹת נַפְשֽׁוֹ׃
(23) He who guards his mouth and tongue Guards himself from trouble.

Picture the following scenario:

Reuven needs to buy something and he has no cash or credit card on him. Shimon, his friend, lends him his credit card. Reuven buys what he needs. Then he thinks to himself, “I’m sure he won’t mind if I buy a few more things.” Reuven then decides to fulfill what it dictum of “One mitzvah leads to another mitzvah.” Basically, he buys one thing after the other, until Shimon’s credit card is maxed out. Reuven comes to Shimon and says to him, “I’m now in debt. Can you pay it off?” …

When we speak loshon hora about someone else, we take his transgressions upon ourselves and he takes our mitzvos!

וְהַגָּאוֹן ר' רְפָאֵל זַ"ל בְּסִפְרוֹ "מַרְפֵּא לָשׁוֹן" בֵּאֵר אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה גַּם כֵּן בְּטוּב טַעַם וָדַעַת. וְהוּא לְפִי מַה שֶּׁכָּתַב בְּסֵפֶר "חוֹבַת הַלְּבָבוֹת" בְּשַׁעַר הַכְּנִיעָה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם יָבוֹאוּ לְיוֹם הַחֶשְׁבּוֹן, וּכְשֶׁמַּרְאִים לָהֶם מַעֲשֵׂיהֶם, יִמָּצֵא בְּסֵפֶר זְכֻיּוֹתָם זְכֻיּוֹת, שֶׁלֹּא עָשׂוּ אוֹתָם, וְיֹאמְרוּ: לֹא עָשִׂינוּ. וְיֵאָמֵר לָהֶם: עָשׂוּ אֶת אֲשֶׁר דִּבֵּר בָּכֶם וְסִפֵּר בִּגְנוּתְכֶם. וְכֵן כְּשֶׁיַּחְסְרוּ מִסְפַּר זְכֻיּוֹת הַמְסַפְּרִים בִּגְנוּתָם, יְבַקִּשׁוּ בָּעֵת הַהִיא, וְיֵאָמֵר לָהֶם: אָבְדוּ מִכֶּם, בְּעֵת שֶׁדִּבַּרְתֶּם בִּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי. וְכֵן יֵשׁ מֵהֶם גַּם כֵּן, שֶׁיִּמְצְאוּ בְּסֵפֶר חוֹבוֹתָם חוֹבוֹת שֶׁלֹּא עָשׂוּ, וּכְשֶׁאוֹמְרִים: לֹא עֲשִׂינוּם, יֵאָמֵר לָהֶם: נוֹסְפוּ עֲלֵיכֶם בַּעֲבוּר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי שֶׁדִּבַּרְתֶּם בָּם וְכוּ' עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ, וְכֵן כָּתְבוּ שְׁאָרֵי סְפָרִים הַקְּדוֹשִׁים.

And the Gaon, R. Refael, in his book, Marpeh Lashon, explained this verse, too, with great discrimination, on the basis of what is written in Chovoth Halevavoth, Sha'ar Hakniyah, 7: "Many people will come for the day of accounting. And when they are shown their deeds, there will be found in the Book of Merits, mitzvoth which they did not do. And they will say: 'We did not do these!' And they will be answered: 'They were done by one who spoke of you demeaningly [and they were credited to you.]' Likewise, when their [merits] will be lacking from the Book of Merits of those who spoke demeaningly of them, they [the speakers will ask why they are missing], and they will be answered: 'You lost them when you spoke demeaningly of such and such person.' And, likewise, there will be found in the Book of Liabilities of some, acts which they did not commit, and when they say 'We did not commit them,' they will be answered: 'They were added to your account because of such and such that you spoke about, etc.'" And the same has been written in other holy works.

[See The Power of Speech by Yehuda Cahn, pages 31-38, for an explanation]

Bear in mind, one who speaks loshon hora alone transgresses 31 Torah prohibitions and gets 3 curses [See seifer Chofeitz Chayim, Pesicha L’Hilchos Loshon Hora U’Rechilus, Mekor Chayim, La’avin, Aseein and Arurin]

What is the global effect of one person speaking loshon hora?

(יא) וְנִרְאֶה פָּשׁוּט שֶׁהַטַּעַם שֶׁהֶחְמִירָה הַתּוֹרָה כָּל כָּךְ בְּזֶה הֶעָוֹן, מִשּׁוּם שֶׁמְעוֹרֵר בָּזֶה הַרְבֵּה אֶת הַמְּקַטְרֵג הַגָּדוֹל עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל יְדֵי זֶה הוֹרֵג כַּמָּה אַנָשִׁים בְּכַמָּה מְדִינוֹת. וְזֶה לְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת פְקוּדֵי {דף רס"ד}: * אִית רוּחָא חֲדָא, דְּקַיְּמָא עַל כָּל אִנּוּן מָארֵי דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, דְּכַד מִתְעָרֵי בְּנִי נָשָׁא בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, אוֹ הַהוּא בַּר נָשׁ דְּמִתְעָרֵי בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, כְּדֵין אִתְּעַר הַהוּא רוּחָא בִּישָׁא מְסָאֲבָא דִּלְעֵילָא, דְּאִקְרֵי סַכְסוּכָא, וְאִיהוּ שָׁארֵי עַל הַהוּא אִתְעָרוּתָא דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, דְּשָׁארוּ בֵּה בְּנִי נָשָׁא, וְאִיהוּ עָל לְעֵילָא וְגָרֵים בְּהַהוּא אִתְעָרוּ דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא מוֹתָא וְחַרְבָּא וּקְטָלָא בְּעָלְמָא, וַי לְאִנּוּן דְּמִתְעָרֵי לְהַאי סִטְרָא בִּישָׁא וְלָא נָטְרֵי פּוּמַיְהוּ וְלִשְׁנַיהוֹן וְלָא חָשְׁשׁוּ עַל דָּא וְלָא יַדְעֵי דְּהָא בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא תַּלְיָא אִתְעָרוּ דִּלְעֵילָא בֵּין לְטָב בֵּין לְבִישׁ כוּ', וְכוּלְהוּ דֵּלָטוֹרִין לְאִתְעָרָא לְהַאי חִוְיָא רַבָּא לְמֶהֱוֵי דֵּלָטוֹרָא עַל עָלְמָא, וְכוּלְהוּ בְּגִין הַאי אִתְעָרוּ דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, כַּד קַיְּמָא אִתְעָרוּתָא דִּילֵיה לְתַתָּא.

(11) And it seems clear that the Torah was severe with this sin because he [the speaker of lashon hara] arouses the Great Adversary against Israel and thereby kills many people in many lands. Consider the language of the holy Zohar in (Shemoth) Pekudei 264b: "There is a certain spirit appointed over all these speakers of lashon hara, which, when men are aroused to lashon hara, there is likewise aroused that malevolent, unclean spirit above, which is called sachsusa ["contention"]. Presiding over that arousal of lashon hara initiated by men, he rises on high and causes — by that arousal of lashon hara — death, sword, and slaughter in the world. Woe unto those who arouse this malevolent force by not guarding their mouth and their tongue, giving no thought to it, not knowing that on this lower arousal depends the higher arousal, both for good and for evil. And all of them arouse this Great Serpent to be an adversary against the world. And all this, because of the lashon hara arousal initiated below."

(ו) וְאִם מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ וּמְעוֹרֵר מְדָנִים עָלָיו, הוּא מְעוֹרֵר בָּזֶה לְמַעְלָה עִנְיַן קַטֵּגוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל וְנוֹתֵן בָּזֶה כֹּחַ לַשָּׂטָן שֶׁיְּקַטְרֵג עַל יִשְׂרָאֵל, כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת פְקוּדֵי וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

(ז) אִית רוּחָא חֲדָא דְּקַיְּמָא עַל כָּל אִנּוּן מָארֵי דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, דְּכַד מִתְעָרֵי בְּנֵי נָשָׁא בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, אוֹ הַהוּא בַּר נָשׁ דְּמִתְעָרֵי בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, כְּדֵין אִתְּעַר הַהוּא רוּחָא בִּישָׁא מְסָאֲבָא דִּלְעֵילָא דְּאִקְרֵי סַכְסוּכָא, וְאִיהוּ שָׁארֵי עַל הַהוּא אִתְעָרוּתָא דְּלִּישָׁנָא בִּישָׁא דְּשָׁארוּ בֵּהּ בְּנֵי נָשָׁא, וְאִיהוּ עָל לְעֵילָא וְגָרֵים בְּהַהוּא אִתְעָרוּ דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא מוֹתָא וְחַרְבָּא וּקְטָלָא בְּעָלְמָא, וַי לְאִנּוּן דְּמִתְעָרֵי לְהַאי סִטְרָא בִּישָׁא, וְלָא נָטְרֵי פּוּמַיְהוּ וְלִשְׁנַיהוֹן וְלָא חָשְׁשׁוּ עַל דָּא וְלָא יַדְעֵי דְהָא בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא תַּלְיָא אִתְעָרוּ דִּלְעֵילָא בֵּין לְטָב בֵּין לְבִישׁ כוּ', וְכֻלְּהוּ דֵּלָטוֹרִין לְאַתְעָרָא לְהַאי חִוְיָא רַבָּא לְמֶהֱוֵי דֵּלָטוֹרָא עַל עָלְמָא, וְכֻלְּהוּ בְּגִין הַאי אִתְעָרוּ דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא כַּד קַיְּמָא אִתְעָרוּתָא דִּילֵהּ לְתַתָּא. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

(ח) יֵשׁ רוּחַ אַחַת, שֶׁעוֹמֶדֶת עַל כָּל אוֹתָם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע, וּמָתַי שֶׁמִּתְעוֹרְרִים בְּנֵי אָדָם בְּלָשׁוֹן הָרָע, אוֹ אָדָם אֶחָד שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּלָשׁוֹן הָרָע, אָז מִתְעוֹרֶרֶת אוֹתָה הָרוּחַ רָעה הַטְּמֵאָה שֶׁלְּמַעְלָה, הַנִּקְרֵאת סַכְסוּכָא, וְהִיא שׁוֹרָה עַל אוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל הַלָּשׁוֹן הָרָע, שֶׁפָּתְחוּ בָּהּ בְּנֵי אָדָם, וְהִיא עוֹלָה לְמַעְלָה וְגוֹרֶמֶת בְּזוֹ הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע מָוֶת וְחֶרֶב וְהֶרֶג בָּעוֹלָם. אוֹי לְאוֹתָם, שֶׁמְּעוֹרְרִים לְאוֹתוֹ צַד הָרַע, וְלֹא שׁוֹמְרִים פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם וְלֹא חוֹשְׁשִׁים עַל זֶה וְלֹא יוֹדְעִים שֶׁבַּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה תְלוּיָה הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַעְלָה, בֵּין לְטוֹב בֵּין לְרַעַ וְכוּ', וְכֻלָּם מְקַטְרְגִים לְעוֹרֵר לְאוֹתוֹ נָחָשׁ הַגָּדוֹל, שֶׁיְּהֵא מְקַטְרֵג עַל הָעוֹלָם, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע, כְּשֶׁנִּמְצֵאת הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלּוֹ לְמַטָּה.

(6) And if one speaks lashon hara against his friend and arouses din against him, he arouses thereby, above, "prosecution" against Israel, and he thereby gives Satan power to prosecute Israel, as stated in the holy Zohar, Parshath Pekudei:

(7) "There is a certain spirit that stands over all those ‘men of lashon hara,’ and when men are roused with lashon hara, or when that one man is roused with lashon hara, there is roused up that unclean, evil spirit above called "sachsucha" [contention], and it comes to repose upon that arousal of lashon hara initiated by men, and it thereby causes the awakening of lashon hara, the sword, and slaughter in the world. Woe to those who arouse that power of evil and do not guard their mouths and tongues and are not fearful of this, not knowing that on the lower awakening depends the higher awakening, both for good and for evil, etc. And all [of these] are prosecutors to arouse that great serpent to prosecute the world. And all because of that lower arousal of lashon hara.”

Rav Chayim Kanievsky says that tragedies come because of improper speech.[1]


[1] see Rav Chaim Kanievsky on the Yamim Nora’im by Rabbi Avraham Yeshayahu Shteinman, page 206.

We know that there nothing that stands in the way of teshuvah. Yet, regarding other transgressions, Hashem can eventually forgive a person except for loshon hora.​​​​​​​

(יד) שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה.

(14) There is not a thing to stand in the way of repentance.

(קכט) (קכט) אפילו עשה תשובה - טעם דעה זו דס"ל דאע"פ שאין לך דבר שעומד בפני התשובה...

מַתְנִי׳ עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם — יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ — אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵירוֹ.

MISHNA: Furthermore, for transgressions between a person and God, Yom Kippur atones; however, for transgressions between a person and another, Yom Kippur does not atone until he appeases the other person.

(א) שיפייס אדם חבירו בערב יום כפור ובו ד"ס:
עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שיפייסנו ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו ואם אינו מתפייס בראשונה יחזור וילך פעם שניה ושלישית ובכל פעם יקח עמו שלשה אנשים ואם אינו מתפייס בשלשה פעמים אינו זקוק לו (מיהו יאמר אח"כ לפני עשרה שביקש ממנו מחילה) . (מרדכי דיומא ומהרי"ל) ואם הוא רבו צריך לילך לו כמה פעמים עד שיתפייס: הגה והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול (מהרי"ל) אם לא שמכוין לטובת המבקש מחילה (גמרא דיומא) ואם הוציא עליו שם רע א"צ למחול לו (מרדכי וסמ"ק והגה"מ פ"ב מהלכות תשובה ומהרי"ו):

(1) “A man should appease his friend (i.e., a person whom he wronged) on the Eve of Yom Kippur” - Containing four paragraphs.
Yom Kippur does not atone for sins between a man and his comrad (fellow-man) until he conciliates him. Even if he angered him only in words, he is required to appease him (his fellow-man). And if at first he is not pacified, he (must) return and go to him a second and third time. Each time he should take three men with him, and if on the third time he does not become reconciled he (no longer) is obligated to him, (nevertheless afterwards he should say before ten (people) that he did request forgiveness from him), (מרדכי דיומא ומהרי״ל). If he (i.e., the person who was wronged) was his teacher, he must go to him many times until he becomes appeased.
Hagah: The person to forgive should not be cruel by refusing forgiveness (to the one seeking forgiveness), (מהרי״ל), unless his intent is for the good of the one requesting forgiveness, (גמרא דיומא). But if one caused him (the wronged person) a bad name, there is no necessity in forgiving him, (מרדכי וסמ״ק והגה״מ פ״ב מהלכות תשובה ומהרי״ו).

(ד) עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁנֶּאֶמַר, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יקוק תִּטְהָרוּ. כְּלוֹמַר, חַטֹּאתֵיכֶם שֶׁהֵם לִפְנֵי יקוק בִּלְבַד, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. אֲבָל מַה שֶּׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ.

(4) Sins committed against your fellow man are not atoned for on Yom Kippur unless you placate him, as it is said, "You will be cleansed of all your sins before God." This means, only sins against God are atoned for on Yom Kippur, but sins committed against your neighbor are not atoned for on Yom Kippur, unless you placate your neighbor.

(ט) וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר נִתְבּוֹנֵן רַק מְעַט בָּעִנְיָן הַנּוֹרָא הַזֶּה, נָבִין מִיָּד עַל יְדֵי זֶה מַה שֶּׁהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקפִּיד כָּל כָּךְ עַל עָוֹן זֶה יוֹתֵר מִכָּל עֲוֹנוֹת, עַד שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִשְׁתַּתֵּף כְּלָל עִם הַבַּעַל לָשׁוֹן הָרָע לְהַצִּיל אוֹתוֹ מִצָּרוֹתָיו, וּכְמוֹ שֶׁיּוּבָא אִם יִרְצֶה יקוק לְקַמָּן בְּשֵׁם הַסִּפְרִי וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת שְׁלַח: אָמַר ר' שִׁמְעוֹן: עַל כֹּלָּא מָחַל קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בַּר מִן לִישָׁנָא בִּישָׁא...

(9) And when we reflect but a little upon this awesome thing, we understand immediately why the Holy One Blessed be He is more severe with this sin than with all others, to the point that He refuses to associate with the man of lashon hara at all to rescue him from his troubles, as will be adduced, please G-d, below in the name of the Sifrei, and as is written in the Zohar, Parshath Shelach: "R. Shimon said: 'The Holy One Blessed be He pardoned all, except lashon hara.'"

For an explanation of this Zohar, see The Power of Speech by Yehudah Cahn, pages 34-35. Regarding doing teshuva for loshon hora, see Seifer Chofeitz Chayim, Hilchos Issurei Loshon Hara 4:12 and for rechilus, see Hilchos Issurei Rechilus 4:3.

אֶלָּא כָּל יְמֵי חַיָּיו יַרְגִּיל הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ בָּאֻמָּנוּת הַזּוֹ לִהְיוֹת בַּטֶּבַע כְּאִלֵּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַגְּרָ"א בְּאִגַּרְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה "עָלִים לִתְרוּפָה" וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְעַד יוֹם מוֹתוֹ צָרִיךְ הָאָדָם לְיַסֵּר אֶת עַצְמוֹ, וְלֹא בְּתַעֲנִית וְסִגּוּפִים, כִּי אִם בְּרֶסֶן פִּיו וּבְתַאֲווֹתָיו, וְזוֹהִי הַתְּשׁוּבָה, וְזֶה כָּל פְּרִי הָעוֹלָם הַבָּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ו' כ"ג): "כִּי נֵר מִצְוָה" וְגוֹ', אֲבָל "וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר". וְזֶהוּ יוֹתֵר מִכָּל הַתַּעֲנֵיתִים וְסִגּוּפִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכוּ' .

A man must train himself in this craft of making himself a natural mute all the days of his life, as the GRA has written in Alim Litrufah: "And until the day of his death a man must chastise himself, not with fasts and mortifications, but by putting a rein to his mouth and his lusts. And this is tshuvah [repentance], and this is all the fruit of the world to come, as it is written (Mishlei 6:23): 'For a mitzvah is a lamp; and Torah, light, and the chastisements of mussar [moral discipline], the way of life.' This is [worth] more than all the fasts and mortifications in the world.

(ח) ועד יום מותו צריך האדם להתייסר, ולא בתעניתים וסיגופים רק ברסן פיו ובתאותו, וזהו התשובה, ולזה כל פרי העולם-הבא, כמו שכתוב (משלי ו, כג): "כי נר מצוה" וגו', אבל "ודרך חיים תוכחות מוסר", וזהו יותר מכל התעניתים וסיגופים בעולם. וכל רגע ורגע שהאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער (מדרש).

(8) Man must deprive himself until he dies, not by fasting or asceticism, but by controlling his mouth and desires. This is teshuvah. And this is the whole reward of the World-to-Come, as it is written (Mishlei 6:23): "For the commandment is a lamp and the Torah is a light" - but "the way to life is the rebuke that disciplines." And that is worth more than any amount of fasting and self-affliction! For every second that man controls his tongue, he merits some of the "hidden [by Hashem for the righteous] light," something which no angel or [other] creature can imagine (Midrash).

(כ) מַה הֵם הַיִּסּוּרִין הַיּוֹתֵר טוֹבִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יַטְרִידוּנִי מֵעֲבוֹדַת יקוק, אֵין חָבִיב בְּכֻלָּם מֵאֵלּוּ שֶׁיְּחָרְפוּהוּ וִיבַזֻּהוּ וִיגַדְּפֻהוּ... יוֹתֵר טוֹב אֶסְתַּגֵּף בְּבִזְיוֹן בְּנֵי אָדָם וְחֶרְפָּתָם לִי, וְלֹא יָסוּר כֹּחִי וְלֹא יֵחָלֵשׁ. וּבָזֶה כְּשֶׁיָּבֹאוּ הָעֶלְבּוֹנוֹת עָלָיו יִשְׂמַח בָּהֶם, וְאַדְרַבָּה יַחְפֹּץ בָּהֶם. וְיַעֲשֶׂה מִשְּׁלֹשֶׁת סַמִּים אֵלּוּ תַּחְבֹּשֶׁת לְלִבּוֹ וְיִתְלַמֵּד בָּזֶה כָל יָמָיו.

(20) What are the best afflictions in the world, which will not disturb me from the service of God? There is nothing more beloved in all of them than that they should curse him, and disgrace him and condemn him... It is better for me to mortify myself with the disgrace of people and their cursing me; and my strength will not depart and I will not be weakened." And with this, when insults come upon him, he will rejoice about them; and just the opposite, he will desire them. And he [should] make a bandage for his heart from these three drugs and train himself with it all of his days.

גַּם עֲבוּר כָּל עֵת שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ, זוֹכֶה לִידֵי מַעֲלָה גְּדוֹלָה בְּגַן עֵדֶן כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַגָּאוֹן רַבֵּנוּ אֵלִיָּהוּ זַ"ל בְּשֵׁם הַמִּדְרָשׁ, שֶׁעַל כָּל רֶגַע וְרֶגַע, שֶׁאָדָם חוֹסֵם פִּיו, זוֹכֶה לָאוֹר הַגָּנוּז, שֶׁאֵין כָּל מַלְאָךְ וּבְרִיָּה יְכוֹלִים לְשַׁעֵר.

Also, for all the time that he guards his tongue, he merits great eminence in Gan Eden, as the Gaon Rabbeinu Eliyahu has written in the name of the Midrash, that "for every moment that a man muzzles his mouth, he merits the secreted light that no angel or creature can visualize."

(יא) אבל העיקר לזכות לעולם-הבא בשמירת פיו, וזהו יותר מכל התורה והמעשים...

(11) But the main way to merit Olam Haba is by guarding one's tongue. That is worth more than all the Torah and good deeds... [See also Even Shlomo 7:1 ד"ה ע"י שמירת הפה משתמר הנפש and Even Sheleimah].

מכריז רבי אלכסנדרי מאן בעי חיי מאן בעי חיי. מי שרוצה לקנות בזול העה"ב נצור לשונך מרע... דלנצור לשונו הוא פתח ועיקר גדול לזכות לעוה"ב...

Whoever wants to get World to Come cheaply [should follow the advice,] guard your tongue from evil… for guarding one’s tongue is an entry point and a primary means through which one merits a portion in the World to Come...

(ב) כָּל מַאן דְּנָטִיר פּוּמֵיהּ וְלִישָׁנֵיהּ, זָכֵי לְאִתְלַבְּשָׁא בְּרוּחַ דְּקוּדְשָׁא.

Whoever guards his speech will merit to be clothed in G-d’s Divine Spirit.

Practically speaking, the prohibition of loshon hora applies whether one disparages the other person by speaking about him or by writing about him.

אִסוּר זֶה שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע הוּא בֵּין אִם הוּא מְסַפֵּר עָלָיו בְּפִיו מַמָּשׁ, אוֹ שֶׁהוּא (יב) כּוֹתֵב עָלָיו דָּבָר זֶה בְּמִכְתָּבוֹ, וְגַם אֵין בּוֹ חִלּוּק בֵּין אִם הוּא מְּסַפֵּר עָלָיו הלָשׁוֹן הָרָע שֶׁלּוֹ בְּפֵרוּשׁ וּבֵין אִם הוּא מְסַפֵּר עָלָיו הלָשׁוֹן הָרָע (יג) בְּדֶרֶךְ רֶמֶּז, בְּכָל גַּוְנֵי {בכל האפנים} (יד) בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא.
This issur of lashon hara obtains whether it is actually spoken by mouth or stated in a letter. There is also no difference whether he speaks it explicitly or by sign. In all modes, it is in the category of lashon hara.
וּרְאֵה עוֹד אֶת גֹּדֶל אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, (ב) שֶׁאֲפִלּוּ אֵינוֹ מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הַשִּׂנְאָה וְלֹא נִתְכַּוֵּן בְּהַסִפּוּר לְגַנּוֹתוֹ, רַק אֲמָרוֹ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְדֶרֶךְ קַלּוּת רֹאשׁ, אַף עַל פִּי כֵן כֵּיוָן שֶׁעַל פִּי אֱמֶת דִּבְרֵי גְּנַאי הוּא, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה.
And see further how great the issur of lashon hara is. For even if he does not speak out of hatred and does not intend in what he says to demean him, but speaks only in jest and from light-headedness, still, since in truth these are demeaning words, it is forbidden by the Torah.
אִסוּר סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע הוּא אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ (ג) מְבָאֵר בְּעֵת הַסִפּוּר אֶת הָאִישׁ שֶׁהוּא מְּדַבֵּר עָלָיו, רַק הוּא מְסַפֵּר סְתָם, וּמִתּוֹךְ עִנְיַן הַסִפּוּר נִשְׁמָע לְהַשּׁוֹמֵעַ עַל אֵיזֶה אִישׁ כִּוֵּן המְסַפֵּר הזֶּה, בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא. וְיוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁאֲפִלּוּ אִם בְּדִבְרֵי סִפּוּרוֹ לֹא הָיָה (ד) שׁוּם עִנְיַן גְּנַאי כְּלָל, רַק שֶׁעַל יְדֵי דְּבָרָיו נִסְבַּב רָעָה אוֹ גְּנוּת לַחֲבֵרוֹ, וְהַמְסַפֵּר הַזֶּה נִתְכַּוֵּן לָזֶה בְּרַמָּאוּתוֹ, גַּם זֶה בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא, וְדָבָר זֶה נִקְרָא בְּפִי חֲזַ"ל בְּשֵׁם לָשׁוֹן הָרָע בְּצִּנְעָא.
The issur of speaking lashon hara obtains even if he does not identify, in speaking, the man that he is speaking about, but he just speaks in general terms, and from what he says the listener can understand which man he is referring to, this is in the category of lashon hara. More that this — even if there were nothing demeaning in his words themselves, but his words could cause harm or ascription of taint to his friend, which the teller intended by his deceit, this, too, is in the category of lashon hara, and is called by Chazal "lashon hara in private."

כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְבַזּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ בְּעִנְיָנִים דְּבֵין אָדָם לַמָּקוֹם, כֵּן אָסוּר לְבַזּוֹתוֹ בְּעִנְיָנִים דְּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא נִתְעָרֵב בְּהַסִפּוּר הַזֶּה (א) שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת שֶׁל שֶׁקֶר.

Just as it is forbidden to shame one's friend in matters between man and his Maker, so is it forbidden to shame him in matters between man and his neighbor, even if what is said contains no admixture of falsehood...

אֵין חִלּוּק בְּאִסוּר סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע, בֵּין אִם הַמְסַפֵּר אִישׁ אוֹ (א) אִשָּׁה, קָרוֹב אוֹ רָחוֹק, אַף דִּרְגִילוּת הוּא כַּמָּה פְּעָמִים, (ב) שֶׁלֹּא יַקְפִּיד הָאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר הַגְּנוּת עָלָיו, עַל הַמְסַפֵּר מִצַּד אַהֲבַת הַקֻּרְבָה אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם, וְגַם דֶרֶךְ קָרוֹב הוּא, כְּשֶׁמְסַפֵּר לְאֶחָד עַל קְרוֹבוֹ, אֵינֶנּוּ מְכַוֵּן לְגַנּוֹתוֹ בְּעֶצֶם, רַק מִפְּנִי קִנְאַת הָאֱמֶת, שֶׁלְּפִי דַּעְתּוֹ, שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן עָשָׂה לְאִישׁ פְּלוֹנִי בְּעִנְיַן פְּלוֹנִי, אַף עַל פִּי כֵן (ג) אִם טָעָה בְּדִמְיוֹנוֹ בָּזֶה, דְּהַיְנוּ, שֶׁמִּהֵר לְהַחְלִיטוֹ לְכַף חוֹב, וְעַל פִּי אֱמֶת לֹא הָיָה חַיָּב בָּזֶה, אֵין דָּבָר זֶה יוֹצֵּא מִכְּלַל לָשׁוֹן הָרָע גְּמוּרָה.
There is no difference, in the issur of speaking lashon hara, as to whether the speaker is a man or a woman, a relative or not related, though commonly one who is demeaned will not take offense if the speaker is motivated by the family love that unites them. And it is also the way of a relative that when he speaks to one about his kin, his intent is not to demean him, but to be zealous for the truth, it being his view that his relative acted wrongly to another in a certain matter. Still, if he [the speaker] erred in judgment in this respect, i.e., if he was too hasty to incriminate his relative when he was really guiltless, this does not leave the category of absolute lashon hara.
וְעַתָּה נַתְחִיל לְבָאֵר עַל מִּי אָסְרָה הַתּוֹרָה לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע. אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע הוּא בֵּין עַל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, וְאֵין חִלּוּק (ד) בֵּין אִשְׁתּוֹ לְאִשָּׁה אַחֶרֶת, וְרַבִּים נִכְשָׁלִין בָּזֶה, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁהֻתַּר בְּעֵינִיהֶם לְסַפֵּר גְּנוּת עַל אִשְׁתּוֹ וּבֵית חוֹתְנוֹ לִפְנִי אֶחָיו וּבֵית אָבִיו, וּמִדִּינָא אֵין שׁוּם נָפְקָּא מִנַּה בָּזֶה, אִם לֹא שֶׁהוּא מְכַוֵּן בָּזֶה לְתוֹעֶלֶת עַל לְהַבָּא וְלֹא לְגַנּוֹתָם, וְגַם לֹא יְעָרֵב בִּדְבָרָיו שׁוּם שֶׁקֶר, וְכָל דִּינוֹ הוּא כְּפִי מַה שֶּׁמְּבֹאָר לְקַמָּן בִּכְלָל י' מִסָעִיף י"ג וָאֵילָךְ, עַיֵּן שָׁם.
And now we shall begin to explain against whom the Torah forbids speaking lashon hara. The issur of lashon hara applies both to [speaking against] a man and [speaking against] a woman. And there is no difference in this between his own wife or someone else's wife. And many go astray in this, in our many sins, it being permitted in their eyes to speak demeaningly of his wife and his father-in-law's house before his brothers and his father's house. But according to the din there is no difference in this if not that he intend in this, future benefit, and not to demean them, and also that there by no admixture of falsehood in his words. And his entire din is according to what is explained below in Principle X, section 6, etc.
וְלִפְעָמִים (ה) שַׁיָּךְ אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, אֲפִלּוּ עַל קָטָן, כְּגוֹן, לְסַפֵּר גְּנוּתוֹ שֶׁל יָתוֹם קָטָן, שֶׁמְּגַדְּלִין אוֹתוֹ אֲחֵרִים בְּתוֹךְ בֵּיתָם, דְּעַל יְדֵי זֶה יוּכל לְהִסָבֵב, שֶׁיְּגָרְשׁוּ אוֹתוֹ מֵאִתָּם, וְכֵן כָּל כְּהַאי גַּוְנָא, הֵיכָא שֶׁעַל יְדֵי סִפּוּרוֹ יְסוֹבֵב לְהַזִּיק לְהַקָּטָן אוֹ לְהָצֵּר לוֹ עַל יְדֵי זֶה (ואִם הוּא דָבָר, מפורסָם עַל קָּטָן זֶה, עיֵּן לְעֵיל בִּכלָל ב' סָעִיף ג' וסָעיף ט' וּבחֵלֶק ב' בִּכְלָל ב' סָעִיף ג'). וְאִם מְכַוֵּן בְּסַפְּרוֹ לְסַלֵּק הַנְּזָקִין, שֶׁבָּאִין עַל יְדֵי זֶה הַקָּטָן, (ו) וּלְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה מֻתָּר, אַךְ צָּרִיךְ, שֶׁיֵּדַע מִתְּחִלָּה בְּבֵרוּר, שֶׁהַסִפּוּר הוּא אֱמֶת, וְלֹא לְמַהֵר לִסְמֹךְ עַל זֶה שֶׁשָּׁמַע מִפִּי אֲחֵרִים, וּכְמוֹ שֶׁיְּבֹאַר לְקַמָּן בִּכְלָל י', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב, (ז) גַּם צָּרִיךְ לִרְאוֹת אֶת הַנּוֹלָד עַל יְדֵי סִפּוּרוֹ, כִּי פְּעָמִים הַרְבֵּה יוֹצֵּא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל מֵעִנְיָנִים כָּאֵלּוּ.
And sometimes the issur of speaking lashon hara applies even [if spoken] against a minor — as to speak demeaningly of a small orphan whom others are raising in their house. For this [lashon hara] may lead to their driving him out. And all such instances, where through his speaking the minor may be harmed or aggrieved. And [as to the din] if what he says of the minor is public knowledge, see above (Principle II, section 3 and section 9, and Part 2, Principle II, section 3). And if he intends by his speaking to prevent damage that this minor is prone to cause and to guide him in a just path, he is permitted [to speak thus]. But he must know clearly in the beginning that what he says is true and not rely on what he has heard from others, as will be explained below in Principle X. He must also be able to project what his words will lead to, for very often "a crooked judgment" results from these things.
וְדַע, דְּאִסוּר סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע הוּא אֲפִלּוּ עַל עַם הָאָרֶץ, כִּי גַּם הוּא בִּכְלַל עַם ה' וְצִבְאוֹתָיו, שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא תַּלְמִיד חָכָם, בְּוַדַּאי הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עָלָיו עֲוֹנוֹ גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר, וְאָמְרוּ חֲז"ל: כָּל הַמְסַפֵּר אַחַר מִטָּתוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם נוֹפֵל בַּגֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר וְכוּ', וְכַמָּה פְּעָמִים נִכְנָס עַל יְדֵי זֶה בִּכְלַל מְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם, וְיָדוּעַ גֹּדֶל עָנְשׁוֹ שֶׁל הַמְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם, כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק {דף צ"ט} (וְנִפְסַק כֵּן בְּיוֹרֶה דֵּעָה בְּסִימָן רמ"ג סָעִיף ו', שֶׁהוּא בִּכְלַל {במדבר ט"ו ל"א}: "כִּי דְּבַר ה' בָּזָה וְכוּ' הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנְּפֶשׁ הַהִיא"), אַךְ הַיֵּצֶר הָרָע מֵסִית לָאָדָם, דְּלֹא שַׁיָּךְ כְּלָל דִּין מְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם, רַק בִּזְמַן הַגְּמָּרָא, שֶׁהָיוּ חֲכָמִים בְּיוֹתֵר, אֲבָל לֹא עַל אֵלּוּ שֶׁבִּזְמַנֵּנוּ, וְהוּא טָעוּת גָּמוּר, דְּכָל תַּלְמִיד חָכָם הוּא לְפִי הַדּוֹר, וַאֲפִלּוּ בִּזְמַנֵּנוּ, אִם הוּא רַק רָאוּי לְהוֹרוֹת וְיָגֵעַ בַּתּוֹרָה נִקְרָא תַּלְמִיד חָכָם, וְהַמְבַזֶּה אוֹתוֹ, אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים בְּעָלְמָא {סתם}, וַאְפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, עָוֹן פְּלִילִי הוּא, וְחַיָּב נִדּוּי עַל זֶה, כִּדְאִיתָא בְּיוֹרֶה דֵּעָה בְּסִימָן רמ"ג סָעִיף ז' וּבְסִימָן של"ד בַּשַּׁ"ךְ סִימָּן קָטָן ס"ח, וְכָל שֶׁכֵּן אִם התַּלְמִיד חָכָם הַזֶּה הוּא מוֹרֵה הוֹרָאָה בָּעִיר, דִּבְוַדַּאי אִסוּר הַמְבַזֵּהוּ הוּא חָמוּר הַרְבֵּה יוֹתֵר, דְּמִלְּבַד שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהַחְזִיק אוֹתוֹ לְחָכָם וְלִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד, אַחֲרֵי שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עַל הוֹרָאוֹתָיו, עוֹד בְּסִפּוּרוֹ עָלָיו דִּבְרֵי גְּנוּת הוּא מוֹנִעַ אֶת הָרַבִּים מֵעֲבוֹדַת ה', כִּי עַל יְדֵי זֶה אָמוֹר יֹאמְרוּ שְׁאָר הָעָם: מַה נֵּלֵךְ וְנִדְרש מֵאִתּוֹ עִנְיְנִי הַדִּינֵי תּוֹרָה שֶׁבֵּינֵינוּ, אַחֲרֵי שֶׁלֹּא יוּכַל לְתַוֵּךְ בֵּינֵינוּ? וּמִתּוֹךְ זֶה כָּל אֶחָד בּוֹנֶה בָּמָּה לְעַצְמּוֹ, (וְעוֹד כַּמָּה קִלְקוּלִים, יַאֲרִיךְ זִכְרָם, ה' יִשְׁמְרֵנוּ).
And know that the issur of speaking lashon hara applies even against an ignoramus [am ha'aretz]. For he, too, is in the category of "the people of the L–rd and His hosts" that He took out of Egypt. How much more so, if someone speaks lashon hara against a Torah scholar is his sin extremely severe! And Chazal have said (Berachoth 19a): "All who speak [lashon hara] after the [burial] litter of a Torah scholar fall into Gehinnom." And many times he comes through this to shaming a Torah scholar. And the greatness of the punishment of shaming a Torah scholar is well known (viz. Sanhedrin 99b and Yoreh Deah 243:6) to the effect that shaming a Torah scholar is in the category of (Bamidbar 15:31): "For the word of the L–rd has he shamed… Cut off shall be that soul. "But the evil inclination entices men [into believing] that the din of shaming a Torah scholar applies only in the time of the Gemara, when they were exceptionally wise, but not to those in our times. And this is a great error; for every "Torah scholar" is [called thus] relative to the generation. And even in our generation, if he is only fit to teach and toils in Torah, he is called a Torah scholar. And if one shames him, even with words in general, even not to his face, he has committed a grave sin and is liable to excommunication (viz. Yoreh Deah 243:7 and Shach 68): How much more so if this Torah scholar is the Posek of the city, in which case the issur of one who shames him is even greater. For aside from the fact that he must regard him as a sage and accord him honor since he relies upon his rulings, when he speaks demeaningly of him, he keeps the public from the service of the L–rd. For through this [lashon hara], the rest of the people will say: "Why should we go and ask him to rule upon the Torah disputes between us, when he cannot even mediate between us!" And because of this everyone will build a "sacrificial mound" for himself! (along with other corruptions, too numerous to mention, the L–rd protect us!)
וְדַע עוֹד, דְּאִסוּר לָשׁוֹן הָרָע הוּא אֲפִלּוּ אִם מְגַנְּה אוֹתוֹ בִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָל שֶׁכֵּן אִם מְגַנֵּהוּ בִּפְנִי נָכְרִים, דַּעֲוֹנוֹ גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר, כִּי מִלְּבַד שֶׁהוּא מְבַזֶּה כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל וּמְחַלֵּל כְּבוֹד שָׁמַיִם עַל יְדֵי זֶה, עוֹד הוּא גּוֹרֵם בָּזֶה רָעָה רַבָּה לַחֲבֵרוֹ, כִּי אִם יְסַפֵּר עַל חֲבֵרוֹ בִּפְנִי יִשְׂרָאֵל עִנְיַן גְּנוּת, לֹא יַחְלִיט תֵּכֶף לִדְבָרָיו, אֲבָל אִם יְסַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי נָכְרִי, שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל הַזֶּה הוּא רַמַּאי וּמְאַנֶּה לַבְּרִיּוֹת וְכַיּוֹצֵּא בָּזֶה, יַחְלִיט תֵּכֶף לָזֶה וִיפַרְסֵם דָּבָר זֶה בִּפְנִי כֹּל, (וּכעֵין זֶה אִיתָא בַּתּוספות בְּבָבָא בַּתרָא דַּף ל"ט, בַּמֶּה שִׁפֵּרשׁוּ הַנָּפְקָּא מִנַּה בֵּין לָשׁון הָרָע, למִחָאָה, עַיֵּן שָׁם) וִיסֻבַּב לוֹ הֶזֵּק וְצַּעַר מִזֶּה. וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא הוֹלֵךְ וּמַלְשִׁין עַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנִי נָכְרִים, בְּוַדַּאי עֲוֹנוֹ גָּדוֹל מִנְּשֹא, כִּי הוּא נִכְנָס עַל יְדֵי זֶה בִּכְלַל הַמַּלְשִׁינִים, וְדִּינוֹ שָׁוֶה לְאֶפִּיקוֹרֵס וְהַכּוֹפְרִים בַּתּוֹרָה וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁגֵּיהִנֹּם כָּלֶה, וְהֵם אֵינָם כָּלִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶכֶת ראשׁ הַשָּׁנָה {דף י"ז}, עַל כֵּן צָּרִיךְ כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מִזֶּה עַד מְאֹד. וּמִי שֶׁעוֹבֵר עַל זֶה וְהוֹלֵךְ וּמַלְשִׁין * עַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵיהֶם, הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ חֵרֵף וְגִדֵּף וְהֵרִים יָד בְּתוֹרַת משֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁנִּפְסָק בְּחֹשֶן מִּשְׁפָּט {סימן כ"ו}*.
And know also that the issur of lashon hara obtains even if he demeans him before a Jew; how much more so if he demeans him before gentiles! For aside from his shaming the honor of Israel and desecrating the honor of Heaven thereby, he also causes great evil thereby to his friend. For if he speaks demeaningly of his friend before a Jew, he will not be immediately believed. But if he speaks about a Jew to a gentile, [telling him] that this Jew is a deceiver and a wronger of men and the like, he will believe this immediately and spread it to all and cause him harm and grief. How much more so, if he goes and informs against a Jew before gentiles, is his sin too great to bear. For he enters by this into the class of "the informers," and his din is like that of a heretic and of those who deny Torah and the resurrection, "Gehinnom ending, but they not ending." (viz. Rosh Hashana 17a). Therefore, every many of Israel must greatly guard himself against this. And one who transgresses this and goes and informs against a Jew before them is like one who would insult and blaspheme and lift his hand against Moshe Rabbeinu, may peace be upon him (viz. Choshen Mishpat 26).
וְעַתָּה נְבָאֵר דִּין קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע*. עִנְיַן קַּבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁהִזְהִירָה לָנוּ הַתּוֹרָה מִזֶּה, דְּהַיְנוּ, שֶׁלֹּא לְהַאֲמִין בַּלֵּב, שֶׁהַדָּבָר אֱמֶת. וְאֵין צֹרֶךְ לָנוּ לְהַאֲרִיךְ וּלְבָאֵר אֶת מַהוּתוֹ שֶׁל הַמְקַּבֵּל וְאֶת הָאִישׁ, שֶׁהוּא מְקַּבֵּל עָלָיו, כִּי כִּמְעַט לֹא נִמְצָּא בּוֹ חִלּוּק. אֶלָּא כְּלַל הַדְּבָרִים בְּקִצּוּר הוּא כָּךְ, כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מְצֻוֶּה, שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע עַל (כו) שׁוּם אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, חוּץ מֵעַל אֶפִּיקוֹרְסִים וּמַלְשִׁינִים וְכַיּוֹצֵּא בְּאֵלּוּ, אוֹתָם, שֶׁיָּצְּאוּ מִכְּלַל "עֲמִיתֶךָ".
And now we shall explain the din of accepting lashon hara. The acceptance of lashon hara, which the Torah exhorted us against, is not to believe in one's heart that the thing [said] is true. There is no need to expatiate upon [the difference between] the nature of the accepter and [that of] the man whom he accepts about. For there is almost no difference. But, the principle of the thing, in short, is this. Every Jew is commanded not to accept lashon hara against any other Jew — except about heretics, informers, and the like — those who have left the category of "your fellow."

An American self-help author once said, “Think twice before you speak because your words and influence will plant the seed of either success or failure in the mind of another.”

שישגיח על עבירות שאדם דש בעקביו, שישמור עצמו... ולשון הרע.

One of the sins that people casually trample with their heels [i.e. do not take seriously], is loshon hora.

Likewise, Rav Yisrael Meir HaKohein Kagan says, “People have become used to saying whatever happens to come out of their mouth, without first considering that perhaps what they say is considered rechilus or loshon hora" (Sefer Chofetz Chaim – English Translation, page 18 (Israel Bookshop Publications).

(יג) כִּ֡י הִנֵּה֩ יוֹצֵ֨ר הָרִ֜ים וּבֹרֵ֣א ר֗וּחַ וּמַגִּ֤יד לְאָדָם֙ מַה־שֵּׂח֔וֹ עֹשֵׂ֥ה שַׁ֙חַר֙ עֵיפָ֔ה וְדֹרֵ֖ךְ עַל־בָּ֣מֳתֵי אָ֑רֶץ יקוק אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ {פ}
(13) Behold,
He who formed the mountains,
And created the wind,
And has told man what His wish is,
Who turns blackness into daybreak,
And treads upon the high places of the earth—
His name is the LORD, the God of Hosts.
מה שיחו. כל מעשיו פורטין לפניו בשעת מיתתו:
what his speech is—All his deeds are related in detail before him at the time of his death.

(טז) וָאָשִׂ֤ם דְּבָרַי֙ בְּפִ֔יךָ

(16) Have put My words in your mouth

Every word man a utters rises upward, splitting heavens to reach its destined place. Conversely, harmful talk creates world of falsehood and brings about destruction in the high worlds. Woe to those who see but do not understand what they see (Nefesh HaChayim translated by Rabbi Avraham Yaakov Finkel, pages 51 – 52). In addition, see Derech Pekudechah by Tzvi Elimelech Shapira, Mitzvos Lo Sa’aseh 34 (3) “שקבלנו מרבותינו בפסוק” and Sefer Darkei Tzedek, #54 “לא ירבה דיבורים שלא לצורך”.

Part of being human is that we make mistakes

(כ) כִּ֣י אָדָ֔ם אֵ֥ין צַדִּ֖יק בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂה־טּ֖וֹב וְלֹ֥א יֶחֱטָֽא׃

(20) For there is not one good man on earth who does what is best and doesn’t err.

כֵּן הַדָּבָר מַמָּשׁ בְּעִנְיָנֵנוּ, הַיֵּצֶר נִצַּחֲךָ בְּיוֹם זֶה בְּדִבּוּרִים אֲסוּרִים, אַתָּה עֲמֹד וְהִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ לְמָחָר לְנַצְּחוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם, חַס וְשָׁלוֹם, יִתְּרָמֵי שֶׁיְּנַצַּחֲךָ עוֹד הַפַּעַם, אַף עַל פִּי כֵן חֲזֹר וְהִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ לְהִלָּחֵם אִתּוֹ, וּבְוַדַּאי יַעֲזָרְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁתִּהְיֶה גַּם כֵּן מֵהַמְנַצְּחִים, כִּי הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ.

And thus, precisely, is it in our instance. The yetzer bested you today in the area of forbidden speech. Stand up and strengthen yourself against him tomorrow to defeat him. And even if, G-d forbid, he bests you again, notwithstanding this, return and strengthen yourself again against him to wage war with him. And the Holy One Blessed be He will certainly help you, too, to emerge victorious; for "one who comes to purify himself is abetted (from on High.")

חשבונו עם נפשו על מה שיש ביכלתו ממעשה העבודה ולהרגיל בה ולהתמיד עליה וירוץ ויחרץ לעשותה ער שתשוב לו למנהג. ואח״‎כ ישתדל להוסיף על מה שיש ביכלתו ויכסוף לו בלבו ויעלה אליו במחשבתו וישאל מהאל לעזרו ולאמצו על יותר ממה שיש ביכלתו מן הידיעה והמעשה בלב ומצפון נאמן.

Accounting with oneself on the extent of his capability in the service of G-d and to train oneself in it, and be diligent in it, and to hasten and be zealous in doing it until it becomes habit to him, and afterwards to endeavor to do more than what was within one's ability, and to long for it in his heart, and desire it in his thoughts, and to plea to G-d with a faithful and genuine heart and mind to help him and strengthen him for what is above his current ability in understanding (torah) and in good deeds.

וכשיתמיד על זה ימציא לו הבורא בקשותיו ויפתח לו שערי ידיעתו ויחזק שכלו ואבריו לעמוד במצותיו אשר למעלה מיכלתו מדרגה אחר מדרגה...

When one perseveres more and more in this, the Creator will fulfill his request, and open for him the gates of His understanding, and strengthen his intellect and limbs, level by level, to fulfill the commandments on a higher level, above and beyond his abilities...

What’s the solution?

גַּם לְבַד זֶה יָדוּעַ הוּא מַה שֶּׁהוּבָא בְּמִדְרַשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת נָשׂא {י"ד ד'}, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אִם יָגַעְתָּ הַרְבֵּה בְּדִבְרֵיהֶם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵסִיר יֵצֶר הָרָע מִמְּךָ. עַל כֵּן אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי, אֶפְשָׁר שֶׁעַל יְדֵי שֶׁיְּעַיְּנוּ בַּסֵפֶר הַזֶּה, שֶׁהוּא מְלֻקָּט מִכָּל דִּבְרֵי הָרִאשׁוֹנִים בְּעִנְיָן זֶה וְיִתְבּוֹנְנוּ בּוֹ, לֹא יִשְׁלֹט כָּל כָּךְ הַיֵּצֶּר הָרָע בְּעָוֹן זֶה. וּמִמֵּילָא כְּשֶׁיִּמְשֹׁךְ מִתְּחִלָּה אֶת עַצְּמוֹ מֵּעָוֹן זֶה בְּמִקְצָת, בְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן יִמְשֹׁךְ אֶת יָדוֹ מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי.

Aside from this, the following (Midrash Rabbah 14:4) is well known: "If you have labored much in their [the sages'] words, the Holy One Blessed be He removes the yetzer hara from you" — whereupon I said to myself: "Possibly, if they study this book, which is gathered from all the words of the Rishonim on this subject, and reflect upon them, the yetzer hara for this sin will not prevail so much over them." And, as a mater of course, if one starts to remove himself from this sin, he will come to remove himself from it entirely.

(ד) וארז"ל אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תבלין התורה. ובפרט לימוד ההלכה בעצם ובעיון מתיש כחו וניצול מיצה"ר וזהו הרמז אל יפטר אדם כלומר הנשמה אינה נפטרת וניצולת מחבירו שהוא היצה"ר אלא מתוך דבר הלכה שמתיש כחו בעיון ההלכה שמתוך כך שהוא עוסק בתורה זוכרהו להקב"ה ואינו חוטא.

If one wants to be saved from his evil inclination, then he should concentrate all his effort into specifically studying halacha in depth.

  • Dedicated in memory of Dovid ben Yosef Mizrachi, Rivka bas Rav Eliyahu, Shlomo Avraham Moshe ben Yechezkeil Yosef, Rochel bas Menachem Mendel Boruch, Eliyahu ben Mordechai, Mashah Tzivyah bas R’ Shlomo Zalman, Altah Soshah Devorah bas Aryeh Leibush, Chaim ben Shmuel Efraim Zalman, Tuvyah Shlomo ben Naftali Tzvi HaKohein, Leah bas Leib Yehudah, Esther Perel bas R’ Shlomo, Miriam bas Zelig Shaul, Menachem ben Shimon, Menachem ben Zev, Sarah bas HaRav Yisroel, Zushe Yosef ben Shmuel Tzvi, Yosef ben Moshe HaLevi and all the other departed souls of our nation.
  • For the complete recovery of Chayah Malka bas Bas-Sheva, among the other sick ones of our nation.

With Hashem’s help, by taking the Chofeitz Chayim’s advice to guard our tongue; may we merit soon that our mouth will be filled with laughter and our tongue with glad song, upon Him bringing us back to Tzion!