Bnei HaElohim & Bnot HaAdam Commentary

1. Who were the Bnei HaElohim and what was their "sin"? How does this make sense visa vis what we saw in the concordance?

What is a modern case of injustice or evil that in some way echoes this story?

2. What does God mean that Their spirit won't "yadun" in humankind forever? How is the commentary understanding the shoresh of the word? What are the 120 years referring to?

3. Who were the Nephilim and why were they called that? How does this interpretation read into the passuk grammatically, and how does it fit into the story?

Rashi

(א) בני האלהים. בְּנֵי הַשָּׂרִים וְהַשּׁוֹפְטִים. דָּבָר אַחֵר בְּנֵי הָאֱלֹהִים, הֵם הַשָּׂרִים הַהוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, אַף הֵם הָיוּ מִתְעָרְבִים בָּהֶם; כָּל אֱלֹהִים שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן מָרוּת, וְזֶה יוֹכִיחַ וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים (שמות ד'), רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים (שם ז'):

(1) בני האלהים THE SONS OF ELOHIM — The sons of princes and rulers (Genesis Rabbah 26:15). Another explanation of בני האלהים is that these were princely angels who came as messengers from God: they, too, intermingled with them (the daughters of men). Wherever the word אלהים occurs in the Scriptures it signifies authority, and the following passages prove this: (Exodus 4:16) “and thou shalt be his (אלהים) master”, and (Exodus 7:1) “See, I have made the (אלהים) a master.”

כי טבת הנה. אָמַר רַבִּי יוּדָן טבת כְּתִיב, כְּשֶׁהָיוּ מְטִיבִין אוֹתָהּ מְקֻשֶּׁטֶת לִכָּנֵס לַחֻפָּה, הָיָה גָּדוֹל נִכְנָס וּבוֹעֲלָהּ תְּחִלָּה (בראשית רבה):
כי טבת הנה THAT THEY WERE FAIR — Rabbi Judan said, “It is written here טבת, for when they were being made to appear “good” by being decked out to be taken beneath the marriage canopy one of the lords would come and carry her off first (Genesis Rabbah 26:5).
לא ידון רוחי באדם. לֹא יִתְרַעֵם וְיָרִיב רוּחִי עָלַי בִּשְׁבִיל הָאָדָם

לא ידון רוחי באדם MY SPIRIT SHALL NOT STRIVE AGAINST MAN — My Spirit shall not be in a state of discontent and shall not strive with Myself because of man.

לעלם. לְאֹרֶךְ יָמִים; הִנֵּה רוּחִי נָדוֹן בְּקִרְבִּי אִם לְהַשְׁחִית וְאִם לְרַחֵם, לֹא יִהְיֶה מָדוֹן זֶה בְרוּחִי לְעוֹלָם, כְּלוֹמַר לְאֹרֶךְ יָמִים:
לעולם ALWAYS — for a long time. Behold, My Spirit has been contending within Me whether to destroy or whether to show mercy: such contending (deliberation) shall not be forever — meaning, for a long time.
והיו ימיו וגו'. עַד ק"ך שָׁנָה אַאֲרִיךְ לָהֶם אַפִּי, וְאִם לֹא יָשׁוּבוּ אָבִיא עֲלֵיהֶם מַבּוּל. וְאִם תֹּאמַר מִשֶּׁנּוֹלַד יֶפֶת עַד הַמַּבּוּל אֵינוֹ אֶלָא מֵאָה שָׁנָה, אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה (פסחים ו') – כְּבָר הָיְתָה הַגְּזֵרָה גְּזוּרָה עֶשְׂרִים שָׁנָה קֹדֶם שֶׁהוֹלִיד נֹחַ תּוֹלָדוֹת, וְכֵן מָצִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם. יֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה רַבִּים בְּלֹא יָדוֹן, אֲבָל זֶה הוּא צִחְצוּחַ פְּשׁוּטוֹ:
והיו ימיו וגו THEREFORE HIS DAYS SHALL BE etc. — For 120 years I will be long-suffering with them, and if they repent not I shall bring a flood upon them. If, now, you object, saying that from the birth of Japheth until the Flood there were only 100 years, remember that there is no “earlier” or “later” in the Torah (events are not always related in chronological order) (Pesachim 6b): the decree (regarding the Flood) was issued twenty years before Noah had any children — so we find in Seder Olam. There are many Midrashic explanations of the words לא ידון but this is transparently its plain sense.
(א) הנפלים. עַל שֵׁם שֶׁנָּפְלוּ וְהִפִּילוּ אֶת הָעוֹלָם, וּבְלָשׁוֹן עִבְרִית לְשׁוֹן עֲנָקִים הוּא: (ב) בימים ההם. בִּימֵי דוֹר אֱנוֹשׁ וּבְנֵי קַיִן (בראשית רבה): (ג) וגם אחרי כן. אַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ בְאָבְדָן שֶׁל דּוֹר אֱנוֹשׁ, שֶׁעָלָה אוֹקְיָנוּס וְהֵצִיף שְׁלִישׁ הָעוֹלָם לֹא נִכְנַע דּוֹר הַמַּבּוּל לִלְמֹד מֵהֶם: (ד) אשר יבאו. הָיוּ יוֹלְדוֹת עֲנָקִים כְּמוֹתָם: (ה) הגבורים. לִמְרֹד בַּמָּקוֹם: (ו) אנשי השם. אוֹתָן שֶׁנִּקְּבוּ בְשֵׁמוֹת עִירָד מְחוּיָאֵל מְתוּשָׁאֵל שֶׁנִּקְּבוּ עַל שֵׁם אָבְדָּן, שֶׁנִּמֹּחוּ וְהֻתְּשׁוּ. דָּבָר אַחֵר אַנְשֵׁי שִׁמָּמוֹן, שֶׁשִּׁמְּמוּ אֶת הָעוֹלָם:

(1) הנפילים THE GIANTS — Thy were called נפילים because they fell (נפלו) and caused the downfall of (הפילו) the world (Genesis Rabbah 26:7). (2) In Hebrew the giants are usually called בימים ההם .ענקים IN THOSE DAYS — In the days of the generations of Enosh and the sons of Cain (Genesis Rabbah 26:7). (3) וגם אחרי כן AND ALSO AFTER THAT — Although they witnessed the destruction of the generation of Enosh when the Ocean rose and flooded a third part of the world, yet the generation of the Flood did not humble itself and take a lesson from them (Genesis Rabbah 26). (4) אשר יבאו WHEN [THE SONS OF GOD] CAME IN, they (the women) bore children, giants like them (the fathers) (Genesis Rabbah 26:7). (5) הגבורים MIGHTY — in rebellion against God. (6) אנשי שם MEN OF RENOWN (literally, men of name) — Men who bore distinctive names: עירד, מחויאל, מתושאל being so named because these names have reference to their destruction, for they were wiped out and torn out from the world (מחוי-אל would signify “wiped-out-by-God”, מתושאל “Torn-out-by-God). Another explanation is that they were men of devastation (אנשי שם-מון) — who devastated the world (Genesis Rabbah 26:7).

Ibn Ezra

בני האלהים. בני השופטים שהיו עושים בארץ משפט אלהים. ויש אומרים כי האלהים במקום הזה קודש. והבנים הם הקדושים אשר בארץ כטעם בנים אתם. ויש אומרים כי בני האלהים בני שת ובנות האדם בנות משפחת קין. והישר בעיני להיות בני האלהי' היודעי' דעת עליון בחרו להם נשים שהיתה מערכת שמים כל אחת נמשלת לכל אחד והתולדות כתולדות על כן יצאו מהם גבורים ויתכן שלקחו הנשים גם בחזקה:
THE SONS OF GOD. The term bene Elohim (the sons of god) refers to the sons of the judges who dispensed God’s (Elohim) justice. Others say that Elohim refers to God Himself and the sons of God are holy ones (saints) living on earth. They are called sons of God in the sense of Ye are the children of the Lord your God (Deut. 14:1). Others say that the sons of God refers to the children of Seth and that the daughters of man refers to women of Cain’s family. However, it appears to me that the sons of God refers to those who know the will of the most High. These men chose women who matched them astrologically and physically. Hence they produced mighty men. It is possible that they took women even against their will.
לא ידון רוחי. יש אומר שהוא כמו וישב חרבו אל נדנה כי הגוף לרוח כנדן. והעד איתכרית רוחי. רק יהיה ידון שורש אחר כמו אם יעלה לשמים שיאו שהוא מנחי העין. וכמוהו נשא ורבים אחרים ויש אומרים שמשקלו כמו וישב העפר והיא מגזרת דין כי הרוח דיין בגוף:
MY SPIRIT SHALL NOT ABIDE. Some say that yadon (shall abide) is like the word nedanah (sheath thereof), as in and he put up his sword back into the sheath thereof (nedanah) (I Chron. 21:27), for the body serves as a sheath for the spirit. Proof of this is found in my spirit was pained in the midst of my body (nidneh) (Dan. 7:15). Nevertheless, nadan and yadon come from different roots. We find the same with the words nasah (lifted) and si’o (his excellency). We read, Though his excellency (si’o) mount up to the heavens (Job 20:6). The root of si’o is sin, vav, alef. Nevertheless, a word derived from nasah (lifted) (whose root is nun, sin, alef) would have a similar meaning. There are many examples of this. Others say that yadon follows the paradigm of ve-yashov (returneth), as in And the dust returneth (ve-yashov) to the earth as it was (Eccles. 12:7). They say that yadon comes from the same root as din (to judge) because the spirit judges the body.
והיו ימיו. יש אומרים שזה קצב כל האדם ואם מצאנו יותר כן מצאנו מעט. רק על הרוב ידבר. ואין זה אמת כי הנה שם חיה שש מאות וכל הדורות אחריו חיו שנים רבות ובימי פלג חסרו השנים ומימות דוד עד היום שבעים או שמונים שנה והאמת מה שאמר המתרגם ארמית שנתן קץ לאדם. כטעם ועוד ארבעים יום ואם ישובו ימלטו ואם לא ישובו וימותו. ואל תשים לבך אל מספר ויהי נח בן חמש מאות שנה כי אין מוקדם ומאוחר בתורה. והנה כתוב וימת תרח בחרן ואחריו ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך ואנחנו נדע כי לא מת תרח עד שהי' יצחק בן חמש ושלשים שנה ורבים כמוהו:
THEREFORE SHALL HIS DAYS BE A HUNDRED AND TWENTY YEARS. Some explain that this refers to man’s life span. If we find some living longer than this, they are but a few. Our verse speaks of most people. However, this interpretation is not correct. Behold, Shem lived for six hundred years. Also, the generations that followed him lived many, many years beyond a hundred and twenty. It was only in the days of Peleg (Gen. 10:25) that the life span was shortened. From the days of King David onward it has been limited to seventy or eighty years. The correct meaning of therefore shall his days be a hundred and twenty years is as Onkelos explained, namely, that God set a time for mankind to repent. We see the same idea in Yet forty days, and Nineveh shall be overthrown (Jonah 3:4). God gave them one hundred and twenty years in which to repent and save themselves, or to remain unrepentant and perish. Scripture’s statement, And Noah was five hundred years old, and Noah begot Shem, Ham and Japheth (Gen. 5:32), should not disturb you, because the Bible is not in chronological sequence. Note, the Torah states, and Terah died in Haran (Gen. 11:32), then goes on to say, Now the Lord said unto Abram: Get thee out of thy country (Gen. 12:1). However, we know that Terah did not die until Isaac was thirty-five years old. There are many other similar instances in Scripture.
ופי' נפלים. שיפול לב הרואה אותם שיתמה מגובה קומתם:
[THE NEPHILIM.] They were so named because anyone who saw them lost heart at their huge stature.

Radak

ויראו בני אלהים, בני השופטים והגדולים ומנהיגי המדינות, כי הם נקראו אלהים, כמו "אלהים לא תקלל" (שמות כ"ב) והדומי' לו. וכן תרגום אונקלס בני רברביא, ודרש עזא ועזאל רחוק. ובב"ר (כ"ו) רבי שמעון בן יוחאי מקלל לכל מאן דקרא להו בני אלהים, תני ר"ש ב"י כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה; ועוד אמרו למה קורא אותם בני האלהים, ר"ח ור"ל תרויהון אמרין שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין; רב הונא בשם ר' יוסי אמר הרבו ימים כדי לעסוק על התקופות ועל החשבונות ועל המזלות, והוא הטעם שכתבנו למעלה באריכות שנות האנשים הנזכרים.

ויראו בני האלוהים, the sons of the judges, the elite of the species who are here referred to as אלוהים, just as in Exodus 22,27 אלוהים לא תקלל, “you must not curse a judge.” There are numerous similar examples in the Torah of the attribute אלוהים being applied to morally high ranking human beings. Onkelos also translates it in this vein when he speaks of בני רברביא. The explanations offered that the Torah refers to Uzza and Uzael are very far fetched. (compare Torah shleymah on this verse). [The two aforementioned are supposed to have been angels who had voted against the creation of man and who belittled man’s effort to conquer the evil urge. They were supposedly punished by being consigned to earth to experience life on earth by themselves. Instead of proving their superiority, they were the first to succumb to the allurement of physically attractive females. Their request to return to the celestial regions was denied by G’d. Ed.]
According to Bereshit Rabbah 26,5 Rabbi Shimon ben Yochai cursed anyone who translated the words בני האלוהים as “the sons of G’d.” He added that when the elite of the people are themselves guilty of the sins they want the common man to refrain from, their efforts are doomed to start with. Another reason offered why these people were referred to as בני האלוהים, (according to both Rabbi Chaninah and Rabbi Shimon ben Lakish, is that these were the people enjoying carefree long lives, free from sickness and other impediments. [This may have given them the illusion of being able to get away with whatever they felt like doing. Ed.] Rav Hunna, quoting Rabbi Yossi, says that these people were granted such long lives in order to enable them to study the sky, observe the orbits of the stars and make calculations resulting in our calendar.

את בנות האדם, בנות המון האדם החלושים שלא היה להן כח לעמוד כנגדם, וכאשר היו רואים בני הגדולים בנות העניים שהיו טובת ר"ל יפות תואר ומראה, היו עושקים ולוקתים איזה שהם בוחרים מכל הנשים ואותן שישרו בעיניהם הן פנויות או נשואות לבעל, כי מי שהיה גדול מחבירו עושק את חברו ואין מציל מידם, ואדם נאמר על הפחותים והחלושים שאמר "גם בני אדם גם בני איש" (תהילים מ״ט:ג׳) בני אדם, הפחותים, בני איש, הגדולים" ובספרי פירשו כן אם בני הדיינים היו אוחזים נשים מן השוקים ומענים אותם קל וחומר לשאר בני אדם; והחכם ר' אברהם בן עזרא פי' בני האלהים שהיו יודעים דעת עליון ובחרו להם מי שהיתה מערכת השמים כל אחת נמשלת לכל אחד והתולדות כתולדת על כן יצאו מהם גבורים, ויתכן שלקחו גם הנשים בחזקה.

את בנות האדם, the daughters of the weaker specimen of the human race. The women were unable to resist the physically superior specimen referred to as בני האלוהים, and as a result if fancied by the latter, they would be taken by them as wives or concubines against their will, and the will of even their husbands. [The Torah describes the first time the law of the “survival of the fittest” was practiced by the human race. The result was the deluge. Ed.] The term אדם next to the term אלוהים simply compares the weak to the strong In the Sifri¸ (Behaalotcha 86) the point is made that when ordinary individuals observed that the judges took the law into their own hands, they reasoned that they themselves would most certainly be able to get away with the same thing, seeing that the judges are supposed to set a good example.
Rabbi Avraham Ibn Ezra understands the expression בני אלוהים, as referring to spiritually superior people, people who knew what G’d expected of them. They chose wives according to what they perceived was suitable for them basing themselves on their reading of astrology. As a result of such careful mating, their offspring were in many instances giants, etc., as we read about at the end of our verse. It is possible that they took women of their choice even against the will of these women.

כי טובת הנה, אמר ר' יודין טבת כתיב, שהיו מטייבין ומקשטין אותה שהכניסה לחופה, והיה הגדול נכנס ובועלה תחלה, הה"ד כי טבת הנה, אלה הבתולות.

כי טובות הנה, Rabbi Yudan, noting the defective spelling of the word טובות as טבת claims that this is a transitive form of the verb, and that the judges when handing over the virgin bride to her prospective husband would first sleep with her

ויקחו להם נשים, אלו נשואי אישים.
ויקחו להם נשים, a reference to married women.

ויאמר לא ידון רוחי באדם לעולם, אמר בלבו, או אמר לנח, ומלת לא ידון פרשה אאז"ל מן "יגרה מדון" (משלי י"ג) ר"ל לא יהיה רוחי העליוני שנפחתי באדם לא יהיה במריבה עוד לעולם עם הגוף, כי הגוף נמשך לתאות הבהמות וזה באשר הוא בשר ובתולדת הבשר שקועות וקבועות התאות, אאריך להם ק"כ שנה אם יחזרו בתשובה ואם לאו אכלה אותם מן העולם. ... ופירוש לא יהיה הרוח בתוך נדנו שהוא הגוף אלא אוציא אותה ממנו ואכלה הרוח והגוף, ובב"ר (פ' כ"ו) אמר ר' ישמאל ב"ר יוסי אמר הקב"ה איני נותן רוחי בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים. . ... אמר ר"י ב"ר אילעי לא ידון רוחי, אין הדורות (הרוחות) הללו נדונות לפני לעולם. ר' הונא בשם ר' אחא אמר לא ידון, בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה אין אני מחזיר רוחות אלו לנדיהם. ועוד אמרו (סנהדרין ק"ח) דור המבול אין חיין לעולם הבא, ואין נדונין שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם, לא רוח ולא דין.

ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם, G’d either said this to Himself, or to Noach. My father of blessed memory (Joseph Kimchi) explained the line לא ידון in the same sense as the word מדון in Proverbs 15,18 as referring to a struggle, strife. The soul G’d had blown into Adam’s nostrils was meant as an antidote to the pull of the raw material man was made of. The body, basically is in tow of the animalistic urges of the animals, something natural, seeing that man’s own body is made of the same raw material as are the animals. G’d now decided to grant man an extension of 120 years to do תשובה, repentance, failing which He would wipe out mankind from the earth. ... At any rate, the meaning of the expression is that G’d would not let His spirit rest until both man’s body and spirit would be wiped out.
Rabbi Yishmael son of Yossi, (Bereshit Rabbah 26,6) understood this verse as G’d saying that when the time would come to share out reward to the righteous, these people would not participate in it. He was speaking of ידון in the sense of “passing judgment.” ... Rabbi Yehudah in the name of Rabbi Ila-i (also in Bereshit Rabbah 26,6) interprets the words לא ידון רוחי עוד, that “these wicked spirits of man will never be allowed to come to rest before Me.” Various sages concur that the generation destroyed during the deluge will neither be judged for an afterlife during the time that the world awaits its own rejuvenation, nor will it be judged (if any are fit) to be resurrected in the world following the interval between our present world being turned into chaos and the subsequent resurrection of the deserving from the former world. (Sanhedrin 107)

בשגם, השין פתוחה כמו "שקמתי דבורה" (שופטים ה') ופירוש כאשר גם הוא בשר, כלומר למה לא ידון רוחי באדם לעולם, לפי שגם הוא בשר כמו הבהמות, שאע"פ שיש בו רוח עליונה, הנה גם הוא בשר והבשר מושך הרוח אל תאותיו לפיכך אאריך לאדם הזה ק"כ שנה אם ישוב, טוב, אקיים אותם בעולם, ואם לאו אכלה אותם מן העולם, זה פירושו. ימיו, הימים שאאריך לו, וטעם מאה ועשרים לא ידענו אלא כך היה רצון הבורא:

בשגם,...In other words: “the reason why My spirit will not prevail within man is due to the fact that man like beasts are only flesh.” Even though G’d had implanted man with a divine soul, this soul had been unable to assert itself within him. As a result, G’d said, “I will give him another 120 years during which he has a chance to improve himself, failing which his fate is sealed.” We do not know the special significance of the number 120. This was G’d’s arbitrary decision.

הנפילים. הפסוק הזה טעמו דבוק למעלה שאמר מכל אשר בחרו, ואחר כן ספר מה שאמר האל לא אאריך להם, הנפילים הם הענקים ויקראו נפילים ואם הם גבוהים מאוד ממדת שאר בני אדם, והטעם שיפול הרואה אותם מרוב תמהון ובהלה, וכן "ואולם הר נופל יבול" (איוב י"ד) אמר כי בימים ההם היו בארץ אנשים בעלי קומה יתרה מאוד, והסבה כמו שכתבנו באריכות ימי הנזכרים שהיו יחידים, כן היו הנפילים יחידים ביתרון מדת גופם, והם נקראים נפילים וענקים.

הנפילים, this verse must be understood as attached to the previous verse (2) in which the mating habits of the בני האלוהים had been discussed. After the Torah had criticised the manner in which the physically stronger males grabbed their women, G’d now gave them another 120 years and no more to improve their ways. The people described as נפילים were a group of giants. The reason why they are not described as such, but as “fallen,” is that people who took one look at these giants were apt to fall down ((נפל in sheer fright of such powerful potential opponents. Examples of similar use of the root נפל can be found in Job 14,18 ואולם הר נופל, “even if the mountain were to fall” a truly frightening experience. The Torah simply relates that during these latter days before the deluge there were people of gigantic size These were just a few individuals .

וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם, פירושו וגם אחרי כן שרבו בני האלהים והיו בועלים בנות האדם אשר בחרו להם, כל שכן שהיו בארץ נפילים שהיו רואים אותם יפות מראה ובעלות קומה; והנפילי' היו מבני הגדולים וכאשר היו בועלים כמותן היו הנולדים מהן גם כן כמותם באיכות וכמות, והמה הגבורים אשר מעולם, כלומר שהם נזכרים בפי הדורות הבאים אחריהם שהיו אלה הגבורים מזמן קדמון, זהו אשר מעולם אנשי השם, שהיה להם שם בפי הדורות הבאים אחריהם, ואחרי המבול ראו הנשארים כי רע בעיני ה' רדיפת התאות והנהגות הגופות להנאות להרבות המשגל ולהגדיל הגופות במדתן ובאריכות ימיהם אם היה זה בהנהגת מחיתם, וחסרו התאות ואותן הנהגות עד שמעטו שנות בני אדם אחר המבול והיו הלוך וחסור, לפי ששב להם למנהג ולטבע הנהגות הראשונים ומעטו הימים ומעטו המדות הגופות עד שלא נשאר מהם גוף בזמן שבאו ישראל לארץ ולא נמצאו מהם אלא ילידי הענק בחברון, ואמרו (ילקוט יהושע רמז כ"ג) ולא היו אלא ארבעה, ובימי דוד ילידי הרפה בגת (ד"ה א' כ' ד') ועל עוג מלך הבשן נאמר (יהושע י"ג) "הוא נשאר מיתר הרפאים" ואפשר שאותן שנמצאו נהגו בגופם מנהג הראשונים שלפני המבול, ואפשר שהאריכו ימים כמו שארכו גופותם:

וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלוהים אל בנות האדם, and also after the elite had made a point of mating with the physically attractive בנות האדם there were even more numerous such giants who reflected the genes of their fathers in size and the allure of their mothers in beauty. והמה הגבורים אשר מעולם, these were the ones always remembered in later times as the heroic people of their time אשר מעולם אנשי שם, people whose reputation survived their disappearance from the earth. After the deluge survivors realised that it had been displeasing in the eyes of G’d for those people to have devoted themselves to all the physical pleasures of the world and to aim at enlarging the size of their bodies as well as aiming to increase the number of years they lived on earth. [After all they had perished, and normal sized individuals, such as Noach’s family had survived. Ed.] The physical desires of the survivors of the deluge were far less powerful than that of their forebears so that gradually also their lifespan diminished, i.e. their entire hold on matters physical became a less dominant concern. People in the generations after the deluge, in spite of their other failings, gradually resumed a lifestyle that had been normal before the excesses that the בני אלוהים had indulged in. When the Israelites came to the land of Canaan there were only a very few of the former giants still surviving, mostly concentrated around Hebron (Joshua 15,14) Our sages have a tradition that there were only four such giants still alive at that time. (Joshua 14,15) In the time of David there appear to have been a few such men in Gat (Samuel II 21,15) Concerning Og, the King of Bashan, the Bible testifies that he had been a remnant of this race of these antediluvian giants (Joshua 13,12). It is possible that those survivors still practiced a lifestyle reminiscent of their antediluvian forebears.

Ramban

בני האלהים בני השרים והשופטים לשון רש"י (רש"י על בראשית ו׳:ב׳) וכך הוא בבראשית רבה (בראשית רבה כ״ו:ה׳) אם כן יספר הכתוב כי הדיינין אשר להם לעשות המשפט בניהם עושים החמס בגלוי ואין מונע אותם .
BNEI HA’ELOHIM. The sons of princes and rulers. This is the language of Rashi, and so it is in Bereshith Rabbah. If so, Scripture relates that the judges whose duty it was to administer justice among them committed open violence without anyone interfering.
כי טובות הנה — כמו כי תראה חמור שונאך (שמות כג ה) כי יקרא קן צפור לפניך (דברים כב ו) כאשר הנה טובות יקחו אותן להם לנשים באונס וספר הכתוב החמס ואמר עוד "מכל אשר בחרו" להכניס הנשואות לאחרים אבל לא הזכיר הכתוב האיסור בהם בפירוש ולא נגזר עליהם העונש רק על החמס לפי שהוא ענין מושכל איננו צריך לתורה:

‘KI’ (WHEN) THEY WERE FAIR. [The meaning of the word ki here] is the same as in the verses: ‘Ki’ (when) thou seest the ass of him that hateth thee; ‘ki’ (when) a bird’s nest chance to be before thee. When the daughters of men were fair, they would take them forcibly as wives for themselves. Thus Scripture tells of the violence and mentions further, whomsoever they chose, in order to include those who were married to others. Scripture, however, did not mention the prohibition concerning them clearly, and the punishment decreed upon them was only because of the violence, because this is a reasoned concept and does not require the Torah to prohibit it.

בשגם הוא בשר ...

והנכון בעיני כי יאמר לא יעמוד רוחי באדם לעולם בעבור שגם האדם הוא בשר ככל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ואיננו ראוי להיות רוח אלהים בקרבו והענין לומר כי האלהים עשה את האדם ישר להיותו כמלאכי השרת בנפש שנתן בו והנה נמשך אחרי הבשר ובתאוות הגופניות נמשל כבהמות נדמו ולכן לא ידון עוד רוח אלהים בקרבו כי הוא גופני לא אלהי אבל יאריך להם אם ישובו והנה זה כטעם ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב (תהלים עח לט):

‘BESHAGAM’ (FOR THAT ALSO) HE IS FLESH...
The correct interpretation appears to me to be that G-d said: “My spirit shall not abide in man forever because man also is flesh as all flesh that creepeth upon the earth in the forms of fowl and cattle and beast, and it is not fitting that the spirit of G-d be within him.” The purport is to state that G-d made man upright to be like the ministering angels by virtue of the soul He gave him. But he was drawn after the flesh and corporeal desires; he is like the beasts that perish, and therefore the spirit of G-d will no longer be sheathed in him for he is corporeal and not godly. However, He will prolong for them [this withdrawal of spirit] if they repent. The sense of this verse is thus similar to [the verse in Psalm 49]: So He remembered that they were but flesh, a wind that passeth away, and cometh not again.

...והנכון בעיני כי אדם ואשתו יקראו בני האלהים בעבור שהיו מעשה ידיו והוא אביהם אין להם אב זולתו והוא הוליד בנים רבים ככתוב (בראשית ה׳:ד׳) ויולד בנים ובנות והיו האנשים האלה הנולדים ראשונים מאב ואם בשלמות גדולה מן הגובה והחוזק כי נולדו בדמות אביהם ככתוב בשת (בראשית ה׳:ג׳) ויולד בדמותו כצלמו ויתכן שהיו כל בני הקדמונים אדם שת אנוש נקראים בני האלהים כי היו ג' האנשים האלה בדמות אלהים ואז הוחל לעבוד עבודה זרה והוחל לבא באנשים חולשה ורפיון וכך אמרו בבראשית רבה (בראשית רבה כ״ד:ו׳) זה ספר תולדות אדם ואין הראשונים תולדות ומה הן אלוהות בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק אמר לון עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך קינן קנטרנין וכאשר החל האדם לרוב ונולדו להם הבנות היו אלה בני הראשונים בחזקם ולרוב תאותם היו בוחרים הנשים הטובות בעלות הקומה והבריאות וספר בתחלה (בראשית ו׳:ב׳) כי יקחו אותם לנשים דרך חמס ואחר כך ספר כי יבאו דרך זנות אל בנות האדם שאינן באותה המעלה ולא יודע הדבר עד שיולידו להם בנים ויכירו כי אינם מבני שאר האנשים רק לבני האלהים האלה נולדו שהם גדולים מאד אבל הם נופלים מאבותם בגובה וכח כלשון לא נופל אנכי מכם (איוב יב ג) והמה גבורים כנגד שאר בני האדם ואמר שהיה זה בדורות הראשונים אשר היו נקראים "בני האלהים" בהיותם בתכלית השלימות שיולידו מבנות האדם נפילים וגם אחרי כן כי הנפילים עצמם יולידו נפילים מהם ופירוש "אשר מעולם" כי האנשים אחרי המבול כאשר יראו גבורים יזכירו אלה ויאמרו כבר היו גבורים מאלה לעולמים אשר היו לפנינו והיו "אנשי השם" בכל הדורות אחרי כן וזה פשט הגון בפרשה הזאת אבל המדרש אשר לרבי אליעזר הגדול בפרקיו על המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים והוזכר בגמרא במסכת יומא (יומא ס״ז) הוא הנאות בלשון הכתוב יותר מן הכל אלא שיש צורך להאריך בסוד הענין ההוא:

...The correct interpretation appears to me to be that Adam and his wife are called bnei ha’elohim because they were G-d’s handiwork and He was their father; they had no father besides Him. And he [Adam] begot many children, as it is written, And he begot sons and daughters. Now these men, first to be born of a father and mother, were of great perfection in height and strength because they were born in the likeness of their father, as it is written concerning Seth, And he [Adam] begot a son in his own likeness, after his image. And it is possible that all the children of the first generations — Adam, Seth, Enosh — were called bnei ha’elohim because these three men were in the likeness of G-d. But then the worship of idols commenced, and there came upon men a weakness and slackness.
And so they said in Bereshith Rabbah: “This is the book of the generations of Adam. Are not the first ones toldoth (offspring)! But what are they? [They are in the image and likeness of] G-d. They raised a question before Aba Kohen Bardela: ‘Adam, Seth, Enosh?’ At first, he was silent, but then he said to them: ‘Up to here [Seth] they were in the image and likeness of G-d; after that, Kenan, vexers.’”
Now when men began to multiply and daughters were born to them, the men of these first generations were in their strength, and because of their great desire they would choose the beautiful women of tall stature and good health. Now first Scripture tells that by force they took them unto themselves as wives, and afterwards it tells that they came in a promiscuous manner to the daughters of men who were not of that high degree, and the matter was not known until they begot children for them, and everyone recognized that they were not the offspring of other people but that they had been born to these bnei ha’elohim because these children were very tall. They were, however, inferior to their fathers in height and strength, [This is the meaning of the name Nephilim — inferior ones], just as the word Nephilim is used in the expression: I am not ‘nophel’ (inferior) to you. Still they were mighty men in comparison with the rest of the people. And Scripture tells that this happened in the first generation to those who were called bnei ha’elohim because they were of absolute perfection, and it is they who caused the daughters of men to beget nephilim (inferior ones); and also after that, for the nephilim themselves begot nephilim from them.
The meaning of the expression, that were of old, is that after the flood, the men, upon seeing the mighty, would remember these nephilim and say: “There have already been mightier men than these in the ages which were before us.” They were the men of renown in all generations afterward. This is a fitting explanation of this chapter. But the Midrash of Rabbi Eliezer the Great, in the chapters concerning the angels that fell from their place of holiness in heaven — as is mentioned in the Gemara of Tractate Yoma — fits into the language of the verse more than all other interpretations. But it would necessitate delving at length into the secret of this subject.