CK 3

We view Bitachon as the minimization of the importance of השתדלות - Human effort. Something to this effect: Hashem provides my livelihood and so my effort is irrelavant.

This is very very wrong- See חובות הלבבות שער הבטחון פרק ד (שנא + שנד)

חובות הלבבות, שער רביעי - שער הביטחון ד׳:כ״ג

ועם ברור אמונתו כי ענינו מסור אל גזרות הבורא יתעלה ושבחירת הבורא לו היא הבחירה הטובה הוא חייב להתגלגל לסבות תועלותיו ולבחר הטוב כנראה לו מן הענין והאלהים יעשה מה שקדמה בו גזרתו.

Duties of the Heart, Fourth Treatise on Trust 4:23

With clear faith that his matters are given over to the decrees of the Creator, and that the Creator's choice for him is the best choice, it is also his duty to be engaged in means which appear to be beneficial to him and to choose what seems to be the best choice under the circumstances, and the Al-mighty will do according to what He has already pre-decreed.

חובות הלבבות, שער רביעי - שער הביטחון ד׳:ל״א

וכמו שאמרנו בחיים ובמות כן נאמר בחיוב תביעת סבות הבריאות והמזון והמלבוש והדירה והמדות הטובות ולהרחיק שכנגדן עם ברור אמונתו כי הסבות אין מועילות אותו בזה כלום אלא בגזרת הבורא יתברך כאשר יש לבעל האדמה לחרש אותה ולנקותה מן הקוצים ולזרעה ולהשקותה אם יזדמנו לו מים ויבטח על הבורא יתברך להפרותה ולשמרה מן הפגעים ותרבה תבואתה ויברך אותה הבורא ואין ראוי לו להניח האדמה מבלי עבודה וזריעה בבטחונו על גזרת הבורא שתצמיח האדמה בלתי זרע שקדם לו.

Duties of the Heart, Fourth Treatise on Trust 4:31

What we have explained for matters of life and death, also applies to the duty to pursue means for health, food, clothing, shelter, good habits and distancing from their opposite - (to engage in them) while firmly believing that the means to these things do not help at all in attaining them, without the decree of the Creator. Then, when a farmer must plow his field, clear it from weeds, and to sow it, and water it, when rainwater is not available, let him trust in the Creator to make it fertile, and to protect it from plagues, to increase and to bless the crops. And it is not proper to leave the land unworked and unsowed and to trust G-d and rely on His decree that it will grow fruit without being sown first.

חובות הלבבות, שער רביעי - שער הביטחון ד׳:ל״ב

וכן בעלי המלאכה והסחורה והשכירות מצוין לחזר על הטרף בהם עם הבטחון באלהים כי הטרף בידו ורשותו ושהוא ערב בו לאדם ומשלימו לו באיזו סבה שירצה ואל יחשב כי הסבה תועילהו או תזיקהו מאומה.

Duties of the Heart, Fourth Treatise on Trust 4:32

And likewise workers, merchants, and contractors are under a duty to pursue their livelihood while trusting in G-d that their livelihood is in His hands and under His control, that He guarantees to provide a man (as the verse "who gives sustenance to all flesh" - PL) and fully provides for him through whatever means He wishes. One should not think that the means can benefit or harm him in the least.

We will come back to defining Bitachon...for the mean time, lets understand the חסיד :

Beware, when we learn about this lofty level, that you are not tempted to think, THAT'S ME. Your brain can make you believe you are what you are not. But there is one area in your life that never lies... your emotions. You can suppress them, override them, ignore them, but eventually they come back to bite. Your emotions are a very honest reflection of where you are at and the Rishonim describe the emotional relationship of the חסיד to money... Let's explore.

?actually look like in reality שלי שלך ושלך שלך What does this perspective of

רבינו יונה על פרקי אבות ג׳:ז׳:ב׳

שאתה ושלך שלו. שאינך נותן משלך ולא מגופך ולא מממונך אלא משל מקום ב"ה שהכל שלו. כי ממון האדם פקדון הוא בידו משל הקב"ה אלא שיש יתרון בו על שאר הפקדונות שיכול לקחת ממנו די צרכיו והשאר יתנהו באשר רצון המפקיד מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר צוהו. ויש לו לשמח הרבה מאשר יכול להנות מן הפקדון בכבוד וכי יעשה רצון בעליו מן הנשאר אל יחזיק טובה לעצמו, כי לכך נתן לו. משל למלך שנתן לעבדו אלף זוזי ואמר לו טול אתה המאה לעצמך ותן התשע מאות לתשעה בני אדם. והלא שמח הוא:

Rabbeinu Yonah on Pirkei Avot 3:7:2

for you and yours are His: As you are not giving from yourself and not from your money, but rather from the Omnipresent, may He blessed, as everything is His. As a person's money is a deposit in his hand from the Holy One, blessed be He - except that there is an advantage with it over other deposits in that he can take from it according to his needs. And he should give the rest in accordance with the will of the Depositor - the King, King of kings, the Holy One, blessed be He - who commanded him. And there is much to rejoice in that he can benefit from the deposit (in speech) [the editor says, it appears to me that it should be corrected to, enough for his needs] and that he will do the will of its Owner with the rest. There is a parable [relevant to this] of a king that gave his servant a thousand zuz and said to him, "Take one hundred for your yourself and give the [remaining] nine hundred to nine people." Would he not rejoice?

רבינו יונה על פרקי אבות ב׳:ד׳:א׳

הוא היה אומר עשה רצונו כרצונך. כאשר האדם עושה רצון עצמו בחפץ ובתאוה כן יעשה לו רצון הקב"ה. ולא להפריד רצון הקב"ה ית' ורצונו אך לעשות שניהם דבר אחד. ר"ל שלא יהיה לו רצון כי אם דבר שהוא לרצון לפני ה'. ואמרו באבות דר' נתן וכן בדוד הוא אומר (ד"ה א' כ"ט י"ד) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. ונתן עצה לבני אדם להתגבר על טבעם לעשות כחפץ ורצון השם ית' גם בממונם ובקנינם כי ה' נתן הכל ופקדון הוא בידם. ובהעלות אל לבו זה על כל פנים יעשה מהפקדון רצון הבעלים שהוא הקב"ה ובזה לא ידאג בתתו לצדקה ויעשה רצונו כרצון הקב"ה ברצון ובטוב לבב:

Rabbeinu Yonah on Pirkei Avot 2:4:1

He was accustomed to say: Make His [God's] will like your will: [Just] as when a person does his own will with want and desire, so should he do the will of the Holy One, blessed be He. And [he] should not separate between the will of the blessed Holy One, blessed be He, and his [own] will, but rather make both of them [into] one thing. He means to say that he should not will anything that is not the will in front of God. And they said in the Fathers According to Rabbi Nathan (Midrash Mishlei 9), "And so did David say (I Chronicles 29:14), 'but all is from You, and it is from Your Hand that we have given to You.'" And he gave a good counsel to people to overcome their nature [and] do the desire and will of God, may He be blessed - also from their money and from the acquisitions: because God gave everything and [what they have] is [only] a deposit in their hands. And when [one] brings this up into his heart, at the very least he will do the will of the owners - which is God - with the deposit. And with this, he will not worry when he gives charity and he will do the will of the Holy One, blessed be He, willingly and with a good heart.

חובות הלבבות, שער רביעי - שער הביטחון, הקדמה ל״ד

כי הבוטח ביי אם הוא בעל ממון ימהר להוציא חובות האלהים וחובות בני אדם מממונו בנפש חפצה ורוח נדיבה. ואם איננו בעל ממון יראה כי חסרון הממון טובה מטובות המקום עליו מפני שנסתלקו מעליו החובות שהוא חיב בהם לאלהים ולבני אדם בעבורו ומעוט טרדת לבו בשמירתו והנהגתו כמו שנאמר על אחד מן החסידים שהיה אומר המקום יצילני מפזור הנפש. אמרו לו מה הוא פזור הנפש? אמר שיהיה לי ממון בראש כל נהר ובראש כל קריה, והוא מה שאמרו ז״‎ל (משנה אבות ב ז) מרבה נכסים מרבה דאגה, ואמרו (משנה אבות ד א) איזהו עשיר השמח בחלקו.

Duties of the Heart, Fourth Treatise on Trust, Introduction 34

One who trusts in G-d, if he has wealth, will be quick to fulfill his monetary obligations to G-d and to men with a willing and generous spirit. If he does not have wealth, he will consider that lack of wealth to be among the favors of G-d to him, because he is exempt from the monetary obligations to G-d and men which wealth brings, and he is spared from the mental distraction of protecting and managing it, as one of the pious used to say: "may G-d save me from dispersion of the mind". They would ask him "what is dispersion of the mind?" He would answer: "to own property at the head of every river and the center of every town." And this is what our sages referred to in saying: "the more possessions, the more worry" (Avos 2:7), and they said: "who is wealthy? He who is content with what he has" (Avos 4:1).

חובות הלבבות, שער רביעי - שער הביטחון, הקדמה ל״ו

ומהן כי הבוטח ביי לא ימנענו רב הממון מבטח ביי מפני שאיננו סומך על הממון והוא בעיניו כפקדון צוה להשתמש בו על פנים מיחדים ובענינים מיחדים לזמן קצוב. ואם יתמיד קיומו אצלו לא יבעט בעבורו ולא יזכיר טובתו למי שצוה לתת לו ממנו ולא יבקש עליו גמול הודאה ושבח אבל הוא מודה לבוראו יתברך אשר שמהו סבה לטובות.

Duties of the Heart, Fourth Treatise on Trust, Introduction 36

Another benefit, one who trusts in G-d will not diminish his trust on account of having much wealth because he does not rely on the money. He regards it as a deposit which he is ordered to use in specific ways, for specific matters and for a limited time. And if he stays wealthy for a long time, he will not become arrogant due to his wealth. He will not remind the poor person of his charity gifts since he was commanded to give to him, and he will not seek his gratitude and praises. Rather, he will thank his Creator who appointed him as a means for doing good to the poor person.

חובות הלבבות, שער רביעי - שער הביטחון, הקדמה ל״ז

ואם יאבד הממון ממנו לא ידאג ולא יאבל לחסרונו אך הוא מודה לאלהיו בקחתו פקדונו מאתו כאשר הודה בנתינתו לו וישמח בחלקו ואיננו מבקש הזק זולתו ולא יחמד אדם בממונו כמו שאמר החכם (משלי יג כה) צדיק אוכל לשובע נפשו.

Duties of the Heart, Fourth Treatise on Trust, Introduction 37

If his wealth is lost, he will not worry nor mourn his loss. Rather, he will thank his Creator for taking back His deposit, just like he thanked G-d when it was given to him. He will be happy with his portion, and will not seek to damage others . He will not covet other people's wealth as the wise man said "A righteous man eats to sate his appetite, [but the stomach of the wicked shall feel want]." (Mishlei 13:25).

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור