“Let us never negotiate out of fear. But let us never fear to negotiate.
[Inaugural Address, January 20 1961]”
John Fitzgerald Kennedy
למה זה אמצא חן בעיני אדני ...ורבותינו ראו עוד בזה עצה אמרו (ב"ר עח טו) רבי ינאי כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא ולא הוה נסיב עמיה רומאין חד זמן לא איסתכל בה ונסיב עמיה רומאין ולא הגיעו לעכו עד שמכר פינס שלו מפני שהיתה קבלה בידם שזו פרשת גלות כשהיה בא ברומה בחצר מלכי אדום על עסקי הצבור היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם כי ממנו יראו הדורות
WHY THIS? LET ME FIND FAVOUR IN THE EYES OF MY LORD. ...
Our Rabbis have further seen an advisory aspect in this entire chapter. Thus they have said: “Before embarking on a journey to the Roman ruler, Rabbi Yanai would peruse this section of the Torah, and he never took Romans with him as an escort on the return journey. One time he did not peruse this section and he took Romans with him, and he had not yet reached Acco when he was compelled to sell his travelling cloak for bribery money.” [The significance attached to this chapter] was because of the Rabbinical tradition that this was the section of the exile. Therefore when Rabbi Yanai entered Rome, in the court of the kings of Edom, [on a mission] concerning public matters, he would peruse this section of the Torah in order to follow the advice of the wise patriarch, for it is he that the generations are to see and emulate.
וישלח. הנה ידענו כי ארץ אדום בין חרן ובין ארץ ישראל
AND JACOB SENT. This verse teaches us that the land of Edom lies between Haran and the land of Israel.
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב (בראשית לב, ד), רַב הוּנָא פָּתַח (משלי כו, יז): מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לׂא לוֹׁ, שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר מָשָׁל לְאַרְכִי לִיסְטִים שֶׁהָיָה יָשֵׁן בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים עֲבַר חַד וּשְׁרֵי מְעִיר לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ קוּם לָךְ דְּבִישָׁא שְׁכִיחַ הָכָא, קָם וּשְׁרֵי מְקַפַּח בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ נִיעַר בִּישָׁא, אֲמַר לֵיהּ דָּמֵיךְ הֲוָה וְעוֹרַרְתַּנֵּיהּ, כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ וְאַתָּה מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ בְּהַכְנָעָה כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב.
גרתי. לֹא נַעֲשֵׂיתִי שַׂר וְחָשׁוּב אֶלָּא גֵּר, אֵינְךָ כְּדַאי לִשְׂנֹא אוֹתִי עַל בִּרְכַּת אָבִיךָ שֶׁבֵּרְכַנִי הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְקַיְּמָה בִי. דָּ"אַ גַּרְתִּי בְּגִימַטְרִיָּא תרי"ג, כְּלוֹמַר, עִם לָבָן גַּרְתִּי וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת שָׁמַרְתִּי וְלֹא לָמַדְתִּי מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים:
ואשלחה להגיד לאדני. לְהוֹדִיעַ שֶׁאֲנִי בָא אֵלֶיךָ:
שור וחמור. דֶּרֶךְ אֶרֶץ לוֹמַר עַל שְׁוָרִים הַרְבֵּה שׁוֹר – אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ בַּלַּיְלָה קָרָא הַתַּרְנְגוֹל וְאֵינוֹ אוֹמֵר קָרְאוּ הַתַּרְנְגוֹלִים:
גרתי I HAVE SOJOURNED — I have become neither a prince nor other person of importance but merely a sojourner. It is not worth your while to hate me on account of the blessing of your father who blessed me (27:29) “Be master over thy brethren”, for it has not been fulfilled in me (Tanchuma Yashan 1:8:5). Another explanation: the word גרתי has the numerical value of 613 - תרי״ג - it is as much as to say, “Though I have sojourned with Laban, the wicked, I have observed the תרי״ג מצות, the 613 Divine Commandments, and I have learned naught of his evil ways.
ואשלחה להגיד לאדוני AND I HAVE SENT TO TELL MY LORD — to announce that I am coming to you.
שור וחמור (literally, an ox and an ass) — It is the customary thing to speak of many oxen as an ox (Genesis Rabbah 75:6) — a man says to his fellow, “During the night the cock crowed”; he does not say “the cocks crowed”
ויפצר בו. כדי שיקבל כי השחד יעוור ויקח וההפך באלישע כאמור ויפצר בו לקחת וימאן:
ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב והוא ענין גדול הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת וכולם באים ללמד על העתיד כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו
AND ABRAM PASSED THROUGH THE LAND. I will tell you a principle by which you will understand all the coming portions of Scripture concerning Abraham, Isaac, and Jacob. It is indeed a great matter which our Rabbis mentioned briefly, saying: “Whatever has happened to the patriarchs is a sign to the children.” It is for this reason that the verses narrate at great length the account of the journeys of the patriarchs, the digging of the wells, and other events. Now someone may consider them unnecessary and of no useful purpose, but in truth they all serve as a lesson for the future: when an event happens to any one of the three patriarchs, that which is decreed to happen to his children can be understood.
וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר וגו' (בראשית לב, ו), רַבָּנָן אָמְרֵי שׁוֹר זֶה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. חֲמוֹר, זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ט, ט): עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וגו'. צֹאן, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּנָה צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי
The shepherd drives the wolf from the sheep's throat, for which the sheep thanks the shepherd as his liberator, while the wolf denounces him for the same act as the destroyer of liberty. Plainly, the sheep and the wolf are not agreed upon a definition of liberty.
...וזה שא' אחר כך ברע"מ עומר שעורין מאכל בעירן כו' ועלייהו אתמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. והיינו שביעקב אבינו ע"ה מצינו (ב"ר סו"פ ע"ג) שהיה לו ששים רבוא עדרי צאן כמוש"ש ר"ל אמר ס"ר רבנן אמרי ק"כ רבוא ולא פליגי כו' ומספר ס' רבוא מורה על קדושת כנסת ישראל שהוא ס' רבוא. ועד מתן תורה היה ישראל בבחי' צאן צאן מרעיתי דקדושת בחי' אדם אתם קרוים אדם (כמו"ש ב"מ קי"ד:) לא זכו רק אחר מתן תורה שזכו לשופרי' דאדם הראשון שקודם הקלקול. ואף שיעקב היה באמת שופרי' דאדם הראשון ממש כמו"ש בזוה"ק (ח"א קמ"ב ב') היינו הוא בעצמו שהיה כמו אדם הראשון קודם החטא אבל לזרעו לא זכה למדרגת אדם אתם עד אחר מתן תורה ועד מתן תורה היו בבחינת צאן..
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן וגו' ... חַד עַמָּא דְאַרְעָא אֲמַר לֵיהּ לְרַבִּי הוֹשַׁעְיָה אִין אֲמָרַת לָךְ חָדָא מִלְּתָא טָבָא אַתְּ אֲמָרַת בְּצִבּוּרָא מִן שְׁמִי, אֲמַר לֵיהּ מָה הִיא, אֲמַר לֵיהּ כָּל אוֹתָן הַדּוֹרוֹנוֹת שֶׁנָּתַן אָבִינוּ יַעֲקֹב לְעֵשָׂו עֲתִידִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַחֲזִירָן לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לֶעָתִיד לָבוֹא, מַאי טַעְמֵיהּ (תהלים עב, י): מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ, יָבִיאוּ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא יָשִׁיבוּ, אֲמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ מִלָּה טָבָא אֲמַרְתְּ וּמִן שְׁמָךְ אֲנָא אוֹמֵר לָהּ.
O God, endow the king with Your judgments,
the king’s son with Your righteousness;
לשלמה, תפלה זו יסד דוד ע"ה עת המליך את שלמה בנו, והיא היתה התפלה האחרונה שיסד בימי חייו כמ"ש כלו תפלות דוד
kings of Sheba and Seba offer gifts.
They subject Asshur, subject Eber.
They, too, shall perish forever.
...ואין מי שינצל מיום י״י הגדול והנורא על כל העמים, שיבאו צים מיד כתים – והם הרומיים, וענואת אשור הנזכר, וענו עבר – שהם ישראל, לומר שיענו המגלים והגולים, וגם הוא עם כתים עדי אובד בסוף.
ולכך נשא משלו על אשור, שיבוא עת ארצו גם הוא, ואין מי שינצל מיום י״י הגדול והנורא על כל העמים, שיבאו צים מיד כתים – והם הרומיים, וענואת אשור הנזכר, וענו עבר – שהם ישראל, לומר שיענו המגלים והגולים, וגם הוא עם כתים עדי אובד בסוף.
והנה השלים דבריו באבדן כתים כי הם החיה הרביעית שתכרת ביד המשיח, כמו שנאמר: והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא (דניאל ז׳:י״א), כי עדי אובד – הכרת זרעם לגמרי. וזה דבר מפורסם מדברי רבותינו (בבלי שבועות ו׳:) כי החיה הרביעית שראה דניאל היא רומי אשר הגלתנו והיא אשר תאבד ביד משיח. ואל תשתומם בזה מפני שהמלכות השלישית הוא יון, כמו שמפורש שם בדניאל (דניאל ח׳:כ״א), וכתים הוא מזרע יון, כמו שנאמר: ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים (בראשית י׳:ד׳), כי זה אמת הוא ורבותינו מודים בו, כמו שאמרו (בבלי מגילה ו׳:): איטליא של יון זה כרך גדול שברומי, והוא ידוע כי שם הארץ אשר רומי מכללה תקרא בסיפריהם ובלשונם: איטליאה.
ואמנם רומי היא בחלק האיאורופא רחוקה משם מרחק עצום ואינה אם כן ארץ אדום, ואמנם מצד יחס העם ומשפחתו מבואר הוא שאדום הוא עשו היה מזרע אברהם ומבני עבר ומתולדות שם בן נח כמו שבא בכתובים, אבל הרומיים וכל ארץ איטליה מיון מבני יפת, שנאמר (בראשית י, ב) ובני יון גמר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס, ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודדנים וידוע שהכתים הם הרומיים וכל אנשי איטליא, וכמו שתרגם אונקלוס וסיען יצטחרן מן רומאי, ואם היו הרומיים מבני יפת והאדומיים מבני שם מבואר הוא שאינם עם אחד, ואמנם מפאת הדת אי אפשר גם כן לפי שהאדומיים הם כנעניים בתועבות אמונותיהם, והרומיים והנוצרים לא נמשכו לאמונתם ולא השתתפו עמהם בדתם ומעשיהם וכל זה ממה שיוכיח שהרומיים והנוצרים אינם מבני אדום ולא מבני עשו, לא מפאת ארצם ולא מפאת משפחתם ולא מפאת דתם
והביאו ישראל. שהיו נשארים באיים הרחוקים שלא עלו עם אחיהם אותם הגוים אשר הם בתוכם כשישמעו זה הפלא הגדול שעשה האל במחנה גוג ומגוג יביאו ישראל בסוסים וברכב מנחה לה' ויביאו אותם מלובשים בגדי תפארת ורוכבים בסוסים וברכב כמו שמביאים ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה' כן יביאו הגוים את ישראל בבגדים טהורים ונאים ובמרכבות נאות ונכבדות
“However beautiful the strategy, you should occasionally look at the results.”
Sir Winston Churchill