“If you aren’t in over your head, how do you know how tall you are?”
T.S. Eliot
לפני בעל צפון. אמרו. כי חרטומי מצרים עשו בדבר המזלות צורות נחושת. וזהו בעל צפון שלא יוכל עבד לברוח ממצרים לעבור הצורה. ובעבור זה כתוב כי ברח העם. ולפי דעתי בעבור שאמר משה לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר. נראה לפרעה מדבריו כי ידע משה הדרך אשר ילכו בה אל המקום אשר יזבחו שם. וכאשר שמע פרעה שישראל החלו ללכת דרך המדבר ואחר שהרחיקו שבו אחורנית ללכת דרך אחרת. אז חשב פרעה כי כל מה שדבר משה בערמה היה כי אין דעתו לזבוח כי אם לברוח. כי הבורח ישתבש עליו הדרך ולא ידע אי זה דרך ילך:
השאלה הט"ז באמרו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים איך צוה יתברך למרע"ה שיאמר בשמו דבר כזב ושקר
בדבר השליחות שאמר נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר וגו' כי ודאי אינו דרך כבוד למעלה לעשות כן רק להוציאם ביד רמה מתחלה ועד סוף.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל: לֵךְ וּרְשׁוֹם עַל מִצְחָן שֶׁל צַדִּיקִים תָּיו שֶׁל דְּיוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ בָּהֶם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה. וְעַל מִצְחָם שֶׁל רְשָׁעִים תָּיו שֶׁל דָּם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלְטוּ בָּהֶן מַלְאֲכֵי חַבָּלָה.
...
וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: ״תָּיו״ — סוֹף חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אֱמֶת״.
The Holy One, Blessed be He, said to the angel Gabriel: Go and inscribe a tav of ink on the foreheads of the righteous as a sign so that the angels of destruction will not have dominion over them. And inscribe a tav of blood on the foreheads of the wicked as a sign so that the angels of destruction will have dominion over them.
...
nd Reish Lakish said: The letter tav is the last letter of the seal of the Holy One, Blessed be He, as Rabbi Ḥanina said: The seal of the Holy One, Blessed be He, is truth [emet], which ends with the letter tav.
וטעם ראו כי רעה נגד פניכם. . רק אמר שירחיקו דרך שלשת ימים. ודעת המצריים היתה שישובו על כן השאילום. ובעבור דבר אחר שאילו נתן להם פרעה רשות ללכת ולא ישובו
[SEE YE THAT EVIL IS BEFORE YOUR FACE.] Note that our Master Moses did not go so far as to lie and say that Israel would return. He merely said that they would travel a three days’ journey (Ex. 9:23). However, the Egyptians thought that they would return. Hence they let them have what they asked.
Not all those who wander are lost.
J. R. R. Tolkien
וכבר העיר הר"ן על זה הספק בדרשותיו והשיב שעשה הב"ה זה כדי שירדוף פרעה אחרי בני ישראל כאמרו כי ברח העם ודבריו בלתי מספיקים כי הנה לא קצרה יד ה' מהקשות לב פרעה לשירדוף אחריה' מבלי שיצטרך להונאת דברים שהוא דבר בלתי ראוי בחק היושר האלהי
אנכי עשו בכורך. יש תמהים איך יעקב שהיה צדיק וירא אלהים דיבר שקר? ואין זה תימה, כי יודע היה יעקב כי הוא ראוי יותר לברכה מאחיו ורוח הנבואה שתשרה על יצחק לברכו יותר יתעשת האלהים לברכתו מברכת אחיו, כיהוא רצוי לאל יותר ממנו, וחלוף הדברים במקומות כאלה אינם גנאי וחילול לצדיק
ויאמר...אנכי עשו בכרך, some people wonder how Yaakov, a righteous person, could say something like this, an outright lie in their opinion. Actually, the matter is not so strange seeing that Yaakov knew that he was entitled to the blessing more than his brother, and that the spirit of prophecy would come to rest on Yitzchok so that he would bless him instead. If, in a situation such as this, the tzaddik changes words so that they sound like a lie, this is in order and does not reflect on him negatively.ֿֿ
Wage war with stratagems.
על מאמר חז"ל (כתובות דל"ג ע"ב) אלמלי נגדוהו לחנניא מישאל ועזרי' הוי פלחו לצלמא, צריך להבין מה הוצרך הגמ' להביא זאת המאמר דודאי לא לגנותן אמרו ח"ו להודיע לנו את זאת. אך השמיענו בזה. שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. (ע"ז ד"ג,) ולא ינסה השי"ת את האדם בנסיון שאין יכול לעמוד בו. כיון שגלוי לפניו ית"ש אם הוי נגדוהו הוי פלחי לצלמא לכן לא ניסו בזה. רק בשריפות אש, כמו"כ בכל אדם שכל הנסיונות שעברו עליו. הם נסיונות כפי ערכו היכול לעמוד בהם
Rabbi Pinchas Menachem Yusman of Piltz, Siftei Tzadik, Acharei.
וע"כ אם הייתי אומר שישלח לעולם ביד חזקה לא היתה אשמת סרובו כדאי לכל המכות כי לא יפלא שימאן להפסיד ס' רבוא עבדים כא' לעולם על כן אמרתי דרך זה שעל כן בסרבו ראוי להכותו מכות גדולות להודיע את ידי וגבורתי לישראל
וְהִנֵּה, בְּחִינָה זוֹ הִיא בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: ״כִּי בָרַח הָעָם״, דְּלִכְאוֹרָה הוּא תָּמוּהַּ, לָמָּה הָיְתָה כָּזֹאת? וְכִי אִילּוּ אָמְרוּ לְפַרְעֹה לְשַׁלְּחָם חָפְשִׁי לְעוֹלָם, לֹא הָיָה מוּכְרָח לְשַׁלְּחָם?
אֶלָּא, מִפְּנֵי שֶׁהָרָע שֶׁבְּנַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל עֲדַיִין הָיָה בְּתָקְפּוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, כִּי לֹא פָסְקָה זוּהֲמָתָם עַד מַתַּן תּוֹרָה, רַק מְגַמָּתָם וְחֶפְצָם הָיְתָה לְצֵאת נַפְשָׁם הָאֱלֹהִית מִגָּלוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, הִיא טוּמְאַת מִצְרַיִם, וּלְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרֵךְ,
...וְלָכֵן, לֶעָתִיד, כְּשֶׁיַּעֲבִיר ה׳ רוּחַ הַטּוּמְאָה מִן הָאָרֶץ, כְּתִיב: ״וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן, כִּי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה׳ וְגוֹ׳״.
This [release of the soul from her exile in the body] is in the nature of the Exodus from Egypt, in connection with which it is written, “The people had fled.” At first sight it is strange that it should have happened in this way. For had Pharaoh been requested to liberate them forever, would he not have been compelled to let them go?
But because the evil in the souls of the Israelites was still in its strength in the left part—for not until the Giving of the Torah did their impurity cease—yet their aim and desire was to free their divine souls from the exile of the sitra achara, which is the “defilement of Egypt,” and cleave to Him, blessed be He,
Hence in the time to come, when the L–rd will remove the spirit of impurity from the earth, it is written of it, “[You shall not go out in haste], nor go by flight, for the L–rd will go before you….”
Faith is taking the first step even when you don't see the whole staircase.
Martin Luther King, Jr.