בפרקים מפורטות נחלות בני יהודה ובני יוסף יחד עם סיפורה המופלא של עכסה בת כלב. פרטי התיאור, אורכו ודרך כתיבתו, מלמדים אותנו רבות על היחס בין השבטים והשלבים השונים בירושת הארץ.
וַֽיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֛פֶר בְּתוֹרַ֥ת הָאֱלֹהִ֖ים - בקיאות
1.
הפרק מורכב משתי רשימות (א׳-י"ב; כ׳-ס"ג) וביניהן סיפור מעשה עכסה (י"ג-י"ט). מה מאפיין כל רשימה? מדוע לדעתכם נחלת יהודה מפורטת פעמיים?
2.
גבולות הנחלות מתוארים באמצעות הכיוונים: קדם, נגב, ים וצפון, והמילים: ירד, תאר, נסב ועלה.
העזרו במילים המנחות ונסו להכיר את נחלת יהודה לפרטיה באמצעות המפה המצורפת. (לפירוש המילה ׳תאר׳ עיינו ברש"י לפסוק ט׳).
3.
עיינו בברכת יעקב ליהודה בבראשית מ"ט, ח׳-י"ב, ובברכת משה לשבט יהודה בדברים ל"ג, ז׳. בדקו כיצד הברכות השונות מתממשות כבר בפרקנו ובפרק י"ד. להשוואה עיינו ברפרוף בפרקים י"ח-י"ט.
4.
עיינו בפסוק ט׳ ושימו לב למיקומן של ערי אפרים בתוך נחלת מנשה. כיצד יכול להיווצר מצב זה ומה אפשר ללמוד מכך על תהליך ההתנחלות?
מְפֹרָ֑שׁ וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל - עיון
5.
"וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה" (יהושע ט"ו, ט"ז). עיינו בבראשית רבה ס׳, ג׳ (מצוטט להלן) וחשבו מדוע נוקט כלב בדרך פעולה כזו, מהם התנאים להצלחתה ומה דעתם של חז"ל עליה.
בראשית רבה (תיאודור-אלבק) ס׳, ג׳: "ארבעה הן שתבעו שלא כהוגן, לשלשה ניתן להם כהוגן ולאחד ניתן לו שלא כהוגן, ואילו הן אליעזר וכלב ושאול ויפתח. אליעזר - "וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק" (בראשית כ"ד) אפילו אמה אחת אתמהא, זימן לו הקב"ה רבקה ונתן לו כהוגן. כלב - "אשר יכה את קרית ספר ולכדה" וגו׳ (יהושע ט"ו ט"ז), יכול אפילו עבד? זימן לו הקב"ה עתניאל. שאול - "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ" וגו׳ (שמ"א י"ז כ"ה), יכול אפילו עבד? זימן לו הקב"ה דוד. יפתח - שאל שלא כהוגן והשיבו הקב"ה שלא כהוגן, שאל שלא כהוגן שנאמר "וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַה׳ וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה" (שופטים י"א ל׳ ל"א), אמר לו הקב"ה: אילו יצא גמל אחד חמור אחד או כלב אחד הייתה מעלהו לי לעולה? מה עשה לו הקב"ה, והשיבו שלא כהוגן וזימן לו את בתו".
וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא - הרחבה
"כי ארץ הנגב נתתני"
הנה, לא התפרש שנתן לה אביה את ארץ הנגב ומסתבר כי פירושו שדברה בלשון חכמה ורמזה שנתן אותה ("נתתני") - כלומר, עשה והציג אותה כארץ הנגב. במילים אחרות: עכסה תבעה שאביה כלב יצרף אליה מתנות שילוחין לנישואיה עם עתניאל ולא ישלחנה מאתו ריקה ונגובה.
טענתה של עכסה קרובה לטענת רחל ולאה "הלא נוכריות נחשבנו לו, כי מכרנו" (בראשית ל"א, ט"ו). התמרמרותן הייתה על שלא נתן להן אביהן מתנות שילוחין, מתנות שדואגות להטיב עם האשה בבית בעלה, ובזה בטא כי אין לו חפץ בהן ואינו דואג להן, אלא רק מנצלן. אמנם כלב אינו חשוד כלבן על סתם ניצול של בתו, ואינו מתייחס אליה רק כאמצעי לעידוד כיבושה של דביר, ובוודאי דעתו הייתה שטובה גדולה עושה לה, שהרי הוא נותן אותה לגיבור גדול שמן הסתם תשמח בו. ובכל זאת עכסה ממורמרת. לה לא די בנצחון ובמנצחים, היא רוצה "ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר". חכמת הנשים של עכסה מחפשת בארץ את טובתה המוחשית ואת ברכתה.
כלב, הנותן את בתו "תמורת" הנצחון, נוטה להתעלם מצרכי החיים ונוחותם, שכן הוא מסור לעצם הכיבוש ולהצלחת ישראל. אך עכסה באה ומתקנת את הקשיחות הזאת ולדידה נצחון כראוי כרוך בזכיה בטוב הארץ.
(מתוך דברי הרב ישראל אריאל בספרו "פני לבנה" עמ׳ 146-147).