Une ou deux ?

(א) ועל ברכת תפילין אם הלכה כדברי הגאון הרי"ף, שאם לא סח בין תפלה לתפלה אינו מברך אלא להניח תפילין כשמניח של יד, ובהניחו ש"ר אינו מברך כלל, או הלכה כדברי הגאונים האומרים שאפי' לא סח צריך לברך על ש"ר על מצות תפילין, ואם סח מברך על ש"ר ב':

(ב) והשיבו לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה, כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, ואת בריתי אקים את יצחק, אחד קראתיו ובכורי אתנהו, גם ברוך יהיה:

Teshuvot Min HaShamayim 2

En ce qui concerne la bénédiction des tefillin, j'ai demandé [dans mon rêve] si la loi suivait l'opinion de R. Isaac Alfasi, selon laquelle s'il n'y a pas eu d'interruption entre la mise des deux tefillin, il n'est pas nécessaire de réciter une bénédiction supplémentaire : c'est-à-dire que l'on récite la bénédiction "de mettre les tefillin" en mettant le premier sur le bras, et pour la tête, on ne dit rien du tout. Ou peut-être, la loi suit-elle ces guéonim qui disent que même si l'on n'a pas parlé entre les deux, on doit réciter la bénédiction 'sur le commandement des tefillin' avant de le mettre sur la tête, et si l'on a interrompu avec la parole, on récite deux bénédictions en le mettant sur la tête.

Ils répondirent : "La raison n'est pas avec les vieux, et le conseil n'est pas avec les jeunes". (Shabbat 89b:4) "Car Abraham ne nous connaît pas, Israël ne nous reconnaît pas" (Isaïe 63:16), plutôt "mon alliance sera faite avec Isaac". (Genèse 17:21), "Je l'ai distingué," (Esaïe 51:2) "et je lui donnerai le droit d'aînesse," (Psaumes 89:28) "et il sera béni." (Genèse 27:33)

מנחות ל״ו א:א׳-ג׳

אמר רב חסדא סח בין תפילה לתפילה חוזר ומברך סח אין לא סח לא והא שלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דר' יוחנן על תפילה של יד אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין על תפילין של ראש אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין אביי ורבא דאמרי תרוייהו לא סח מברך אחת סח מברך שתים

Menachot 36a:1-3

§ Rav Ḥisda says: If one spoke between donning the phylacteries of the arm and the phylacteries of the head, he must recite the blessing again when donning the phylacteries of the head. The Gemara notes: One can infer that if he spoke, yes, he must recite a blessing when donning the phylacteries of the head, but if he did not speak, he does not recite a blessing. The Gemara challenges this: But Rav Ḥiyya, son of Rav Huna, sent a ruling in the name of Rabbi Yoḥanan: On the phylacteries of the arm one says the blessing: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who has sanctified us through His mitzvot and commanded us to don phylacteries. On the phylacteries of the head one says the blessing: Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, Who has sanctified us through His mitzvot and commanded us concerning the mitzva of phylacteries. This indicates that one always recites a blessing when donning the phylacteries of the head. Abaye and Rava both say, to resolve this apparent contradiction: Rabbi Yoḥanan meant that if one did not speak, he recites one blessing; if he spoke, he recites two blessings, when donning the phylacteries of the head as well as when donning the phylacteries of the arm.

רש"י על מנחות ל״ו א:ג׳:א׳

לא סח - אין מברך אלא על של יד בלבד:

Rashi on Menachot 36a:3:1

If he did not talk - He only blesses on that of the hand alone.

רש"י על מנחות ל״ו א:ג׳:ב׳

סח מברך שתים - כדשלח רב חייא:

Rashi on Menachot 36a:3:2

If he talked he says two blessings - Like Rav Chiya sent.

תוספות על מנחות ל״ו א:ג׳:א׳

לא סח מברך אחת סח מברך שתים. פירש בקונטרס לא סח מברך אחת בין של יד בין של ראש סח מברך שתים להניח תפילין בשל יד ועל מצות תפילין בשל ראש ור"ת פירש לא סח מברך אחת לשל ראש מברך על מצות תפילין שזו היא ברכתו סח מברך ב' לשל ראש להניח ועל מצות וכן [כתב] בשימושא רבא דתפילין מ"ר:

Tosafot on Menachot 36a:3:1

If he did not talk he says one blessing, if he talked he says two - Rashi explains: If he did not talk he says one blessing - for both that of the hand and that of the head. If he talked, he says two blessings - "To lay the Tefillin" for that of the hand, and "concerning the precept of Tefillin" for that of the head. But Rabbeinu Tam explained: If he did not talk, he says one blessing - On that of the head he says (only one blessing) for that of the head: "Concerning the precept of tefillin," because that is its blessing. If he spoke he says two blessings - for that of the head: "to lay" and "concerning the precept of." And it is also written like this in the Shimusha Rabba D'Tfillin. This is the teaching of my teacher and master.

הלכות קטנות לרי"ף (מנחות) ח׳ א:ו׳

אביי ורבא דאמרי תרוייהו לא שח מברך אחת שח מברך שתים וכן הלכתא [והכי נמי אשכחן בירושלמי: כשהוא לובשן מברך אקב"ו להניח תפילין וש"מ דאינו מברך על שתיהן אלא א' וה"נ כתב רב האי גאון וה"נ כתב רב אחא משבחא ז"ל] וחזינא בהלכות גדולות בהא מילתא טעותא והלכתא כדכתבינן דלא מברך שתים אלא היכא דשח אבל לא שח אינו מברך אלא אחת :

Rif Halakhot Ketanot (Menachot) 8a:6

...

מנחות ל״ו א:ד׳-ט׳

תנא סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה תנא כשהוא מניח מניח של יד ואחר כך מניח של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד בשלמא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ מניח של ראש דכתיב (דברים ו, ח) וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת בין עיניך אלא כשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ חולץ של יד מנלן אמר רבה רב הונא אסברא לי אמר קרא והיו לטוטפת בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהו שתים ת"ר תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן כיצד היה משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו מניחן וכשיגיע זמנן ממשמש בהן ומברך עליהן ועד מתי מניחן עד שתשקע החמה רבי יעקב אומר עד שתכלה רגל מן השוק וחכמים אומרים עד זמן שינה ומודים חכמים לר' יעקב שאם חלצן לצאת לבית הכסא או ליכנס לבית המרחץ ושקעה חמה שוב אינו חוזר ומניחן אמר רב נחמן הלכה כרבי יעקב רב חסדא ורבה בר רב הונא מצלו בהו באורתא איכא דאמרי אין הלכה כר' יעקב

Menachot 36a:4-9

Concerning this, it is taught in a baraita: If one spoke between donning the phylacteries of the arm and the phylacteries of the head, he has a sin, and due to that sin he returns from the ranks of soldiers waging war. This is referring to the preparation for war, when the officers announce: “What man is there who is fearful and fainthearted? Let him go and return to his house” (Deuteronomy 20:8). The Sages explained that this is referring to one who is fearful due to his transgressions. It is further taught in a baraita: When one dons phylacteries, he first dons the phylacteries of the arm and afterward dons the phylacteries of the head. And when he removes his phylacteries, he first removes the phylacteries of the head and afterward removes the phylacteries of the arm. The Gemara asks: Granted, the ruling that when one dons phylacteries he first dons the phylacteries of the arm and afterward dons the phylacteries of the head is understood, as it is first written: “And you shall bind them for a sign upon your arm,” and then it is written: “And they shall be for frontlets between your eyes” (Deuteronomy 6:8). But from where do we derive the halakha that when he removes his phylacteries, he first removes the phylacteries of the head and afterward he removes the phylacteries of the arm? Rabba said in explanation: Rav Huna explained to me the source of this halakha. The verse states: “And you shall bind them for a sign upon your arm and they shall be for frontlets between your eyes,” and it is derived from here: As long as the phylacteries of the head are between your eyes, the number of phylacteries you are wearing shall be two. The Sages taught in a baraita: With regard to phylacteries, from when does one recite a blessing over them? From when the time arrives to don them. How so? If one is rising early to leave his home to travel on the road and is afraid lest his phylacteries become lost during the journey, he dons them even at night, despite the fact that this is not the proper time for the mitzva of phylacteries. And when the time for their mitzva arrives, in the morning, he touches them and recites a blessing over them. And until when does one wear them? Until the sun sets. Rabbi Ya’akov says: Until traffic in the marketplace ceases. And the Rabbis say: Until the time of sleep. And the Rabbis concede to Rabbi Ya’akov that if one removed them to go out to the bathroom or to enter the bathhouse and the sun set, one does not don them again. Rav Naḥman says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov. The Gemara likewise relates that Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna would pray in the evening, i.e., the evening service, with phylacteries. Some say that Rav Naḥman ruled that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov but in accordance with the opinion of the first tanna that the mitzva of phylacteries ends at sunset.