(א) וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃
(1) These are the rules that you shall set before them:
(א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:
(1) Moses received the Torah at Sinai and transmitted it to Joshua, Joshua to the elders, and the elders to the prophets, and the prophets to the Men of the Great Assembly. They said three things: Be patient in [the administration of] justice, raise many disciples and make a fence round the Torah.
(א) ואלה המשפטים. הנה בפרשה של מעלה היתה האזהרה ש"לא תחמוד כל אשר לרעך." ואלה המשפטים אשר בם ידע האדם מה הוא כל אשר לרעך:
(ב)אשר תשים לפניהם. שאין בהם עשה ולא תעשה כמו באזהרות הפרשה של מעלה, אלא כשיקרה הצורך לשפוט ישפטו בזה האופן:
How does Seforno interpret Parshat Mishpatim
(1) ואלה המשפטים, in the previous paragraph the Torah spoke about the prohibition of coveting property belonging to someone else (20,13). This did not involve action; by contrast ואלה המשפטים, now the Torah speaks about laws governing the concrete nature of “אשר לרעך,” tangible matters belonging to your fellow man.
(2) אשר תשים לפניהם. These are not positive commandments and negative commandments which apply to every Jew, but are applicable only if the occasion arises. The matters under discussion need to be adjudicated only if and when such situations occur in someone’s life.
(ג) וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יְהֹוָה֙ מִן־הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר "כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ד)
'אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃ (ה) וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כׇּל־הָאָֽרֶץ׃ (ו) וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ'
אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃" (ז) וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֔ה וַיִּקְרָ֖א לְזִקְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהֹוָֽה׃
The Prologue to the Ten Commandments
(3) and Moses went up to God. יהוה called to him from the mountain, saying, “Thus shall you say to the house of Jacob and declare to the children of Israel: (4)
‘You have seen what I did to the Egyptians, how I bore you on eagles’ wings and brought you to Me. (5) Now then, if you will obey Me faithfully and keep My covenant, you shall be My treasured possession among all the peoples. Indeed, all the earth is Mine, (6) but you shall be to Me a kingdom of priests and a holy nation.’
These are the words that you shall speak to the children of Israel.”
(7) Moses came and summoned the elders of the people and put before them all that יהוה had commanded him.
כה תאמר לבית יעקב. והטעם דבר כולל לבית יעקב אלה הנמצאים היום. ובניהם אחריהם: (ה) ותגיד לבני ישראל. הם הזקנים והם יגידו לכל העם. וכן כתוב ויבא משה ויקרא לזקני העם. ואחרי כן כתוב ויענו כל העם יחדיו:
[SAYING.] Its meaning is that the Lord called Moses to tell him: Thus shalt thou say to the house of Jacob). The meaning is, say something relating to all of the house of Jacob, to those alive today and to their children after them.
(5) [AND TELL THE CHILDREN OF ISRAEL.] The reference is to the elders. The elders will then tell all of the people. We thus read, And Moses came and called for the elders of the people (v. 7), and it is then written, And all the people answered together (v. 8). (6) [HOUSE.] I have previously explained the meaning of the word house (Ex. 1:1).
כה תאמר. בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה וְכַסֵּדֶר הַזֶּה: (ג) לבית יעקב. אֵלּוּ הַנָּשִׁים, תֹּאמַר לָהֶן בְּלָשׁוֹן רַכָּה (מכילתא): (ד) ותגיד לבני ישראל. עֳנָשִׁין וְדִקְדּוּקִים פָּרֵשׁ לַזְּכָרִים, דְּבָרִים הַקָּשִׁין כְּגִידִין (שבת פ"ז):
לבית יעקב TO THE HOUSE OF JACOB — This denotes the women — to them you shall speak in gentle language (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:3). (4) ותגיד לבני ישראל AND TELL THE CHILDREN (lit., the sons) OF ISRAEL — explain to the men the punishments and the details of the commandments in words that are as hard (distasteful) as wormwood (גידין) (cf. Shabbat 87a; Midrash לקח טוב).
Chapter 19:3
כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים; ותגד לבני ישראל, אלו האנשים.
ד"א כה תאמר לבית יעקב, אמור בלשון רכה, אמור ראשי דברים לנשים; ותגד לבני ישראל, ותדקדק עמהם ואמור להם.
"Thus shall you say to the house of Jacob" — the women, "and speak to the children of Israel" — the men.
"Thus shall you say to the house of Jacob" — "gently"; "say" — Give the women the basic ideas. "and speak to the children of Israel": "speak" in detail to the men.
(כא) כׇּל־אַלְמָנָ֥ה וְיָת֖וֹם לֹ֥א תְעַנּֽוּן׃ (כב) אִם־עַנֵּ֥ה תְעַנֶּ֖ה אֹת֑וֹ כִּ֣י אִם־צָעֹ֤ק יִצְעַק֙ אֵלַ֔י שָׁמֹ֥עַ אֶשְׁמַ֖ע צַעֲקָתֽוֹ׃ (כג) וְחָרָ֣ה אַפִּ֔י וְהָרַגְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם בֶּחָ֑רֶב וְהָי֤וּ נְשֵׁיכֶם֙ אַלְמָנ֔וֹת וּבְנֵיכֶ֖ם יְתֹמִֽים׃ {פ}
(21) You [communal leaders] shall not ill-treat any widow or orphan. (22) If you do mistreat them, I will heed their outcry as soon as they cry out to Me, (23) and My anger shall blaze forth and I will put you to the sword, and your own wives shall become widows and your children orphans.
(א) לא תענון: בל' רבים, צווי לכלל האומה, כלומר לשופטים שיעשו משפטם, ולא יניחו לשום יחיד שיענה אלמנה ויתום בלי שיהיה נענש; ולפיכך בא העונש על כלל האומה, והרגתי אתכם בחרב. (א) אם ענה תענה אותו: דבק למטה וחרה אפי, ומאמר כי אם צעוק יצעק אלי וגו' הוא מאמר מוסגר, והטעם אל תאמר אין לו מושיעים, כי אמנם גואלם חזק הוא יריב את ריבם אתך, כי אני אבי יתומים ודיין אלמנות, ואם אין לו למי יצעק ולמי ישמיע טענותיו, אנכי, אנכי אשמע צעקתו. (א) וחרה אפי וגו': אעשה כמעשה הגואל, אשר יחם לבבו לנקום דם קרובו. (ב) והיו נשיכם אלמנות וגו': ע"ד כי גרים הייתם (למעלה כ'), סמך על הרגשת הלב, וצייר לפניהם אפשרות היות נשיהם אלמנות ובניהם יתומים, וע"י כן יכמרו רחמיהם על היתום והאלמנה.