What is קָדוֹשׁ (Holiness) (Copy)

Holy People, Holy Time, Holy Place, Holy Relationships

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ

לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה:

Baruch atah Adonai, Eloheinu melech haolam, asher kidishanu b'mitzvotav v'tzivanu la'asok b'divre Torah

Blessed are You Adonai our God, Ruler of the Universe, who has made us holy with his commandments, and commanded us to engage in the study of Torah.

Defining קָדוֹשׁ

קָדֹשׁ: to be cut off, separated, to be/become pure, sacred, holy (Jastrow Dictionary)

This "separated" quality is probably the basic meaning of the Hebrew word kadosh. Much like the English word "distinguished," which can mean both "separate" and "special," kadosh begins by meaning "separate" and ends by meaning "special" or "sacred," "holy," "elevated" (Neil Gilman, Sacred Fragments, p.229)

Holy People

(א) וַיְדַבֵּ֥ר יי אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר (ב) דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יי אֱלֹהֵיכֶֽם׃

(1) And the YHWH spoke unto Moses, saying: (2) Speak unto all the congregation of the children of Israel, and say unto them: Ye shall be holy; for I the YHWH your God am holy.

God is separate from the world and transcends it, but God is not withdrawn from it. Israel must in imitating God by being a holy nation similarly not withdraw from the the world, but rather radiate a positive influence on it through every aspect of Jewish living.

Martin Buber, Bechirat Yisrael

Questions to Consider

1. What does it mean for an individual to be holy?

2. What is the difference between being holy and being righteous? Is there a connection?

3. What is the relationship between human holiness and Godly holiness?

Holy Time

(א) וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם וְהָאָ֖רֶץ וְכָל־צְבָאָֽם׃ (ב) וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכָּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ (ג) וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת׃ (פ)

(1) And the heaven and the earth were finished, and all the host of them. (2) And on the seventh day God finished His work which He had made; and He rested on the seventh day from all His work which He had made. (3) And God blessed the seventh day, and hallowed it; because that in it He stopped from all His work which God in creating had made.

(ג) ויברך, ויקדש בֵּרֲכוֹ בְמָן, שֶׁכָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ יוֹרֵד לָהֶם עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, וּבַשִּׁשִּׁי לֶחֶם מִשְׁנֶה, וְקִדְשׁוֹ בְמָן, שֶׁלֹּא יֵרֵד כְּלָל בַּשַּׁבָּת, וְהַמִּקְרָא כָּתוּב עַל הֶעָתִיד:

(3) ויברך … ויקדש AND GOD BLESSED … AND HE SANCTIFIED — He blessed it through the Manna, that on all other days of the week there should fall for them (the Israelites) an Omer for each person, whereas on the sixth day there should fall twice as much of that bread. So, too, He sanctified it through the Manna, that it should not fall at all on the Sabbath (Genesis Rabbah 11). This verse is written here with reference to what would happen in the future.

(ג) וַיְבָרֶךְ וַיְקַדֵּשׁ ברכו במן וקדשו במן והמקרא כתוב על העתיד לשון רבינו שלמה מבראשית רבה (יא ב) ובשם הגאון רב סעדיה אמרו שהברכה והקידוש על השומרים שיהיו מבורכים ומקודשים ואין משמע הכתוב שידבר על העתיד ורבי אברהם אמר כי הברכה תוספת טוב שיתחדש הגופות יתרון כח בתולדות ובנשמה יתרון השכל וַיְקַדֵּשׁ אותו שלא עשה בו מלאכה כשאר הימים ודברו בזה נכון למאמינים בו כי אין זה מושג בהרגש לאנשים והאמת כי הברכה ביום השבת היא מעין הברכות והוא יסוד עולם וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כי ימשוך מן הקדש ואם תבין דברי זה תדע מה שאמרו בבראשית רבה (יא ח) לפי שאין לו בן זוג ומה שאמרו עוד כנסת ישראל תהא בן זוגך ותשכיל כי בשבת נפש יתירה באמת "אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת" - מלאכה שהיתה ראויה לעשות בשבת כפל ועשה בששי כמו שמפורש בבראשית רבה (יא ט) לשון רש"י אבל רבי אברהם אמר כפשוטו כי מְלַאכְתּוֹ "השרשים בכל המינים שנתן בהם כח לעשות כמותן" ולי נראה פירושו ששָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא יש מאין לעשות ממנו כל המעשים הנזכרים בששת הימים והנה אמר כִּי שָׁבַת מבריאה וממעשה מן הבריאה שברא ביום הראשון ומן המעשה שעשה בשאר הימים ויתכן שיהיה "לַעֲשׂוֹת" נמשך למעלה כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא מלעשות וכמהו כִּי חָדַל לִסְפֹּר (להלן מא מט) וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר (שם יא ח) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר (שמות יט יב) וְלֹא סָרוּ מִצְוַת הַמֶּלֶךְ (דהי"ב ח טו) וכן רבים ודע כי נכלל עוד במלת "לַעֲשׂוֹת" כי ששת ימי בראשית הם כל ימות עולם כי קיומו יהיה ששת אלפים שנה (ר"ה לא) שלכך אמרו (ב"ר יט ח) יומו של הקב"ה אלף שנים והנה בשני הימים הראשונים היה העולם כולו מים ולא נשלם בהם דבר והם רמז לשני אלפים הראשונים שלא היה בהם קורא בשם יי וכך אמרו (ע"ז ט) שני אלפים תהו אבל היתה הבריאה ביום הראשון האור כנגד האלף של ימות אדם שהיה אורו של עולם מכיר את בוראו ואולי לא עבד אנוש עבודה זרה עד שמת אדם הראשון ביום השני יְהִי רָקִיעַ וִיהִי מַבְדִּיל שבו היו מובדלין נח ובניו הצדיקים מן הרשעים שנדונו במים ביום השלישי נראית היבשה והצמיחה ועשתה פירות הוא האלף השלישי המתחיל בהיות אברהם בן מ"ח שנה (ב"ר סד ד) ואָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יי (להלן ד כו) וצמח צמח צדיק כי משך רבים לדעת את יי כמו שדרשו וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (שם יב ה) וצוה את ביתו ואת בניו אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יי לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (יח יט) ועלה הענין עד שקבלו זרעו את התורה בסיני ונבנה הבית ביום ההוא ואז נתקיימו כל המצות שהם פירות העולם ודע כי מעת היות בין השמשות יחשב כיום מחר ועל כן יתחיל ענין כל יום קודם לו מעט כאשר נולד אברהם באלף השני וכן תראה בכל יום ויום והיום הרביעי נבראו בו המאורות הגדול והקטן והכוכבים יומו ירמוז באלף הד' הוא החל כאשר נבנה בית ראשון ע"ב שנה אחרי בניינו עד אחרי הבית השני קע"ב שנה והנה ביום הזה לכל בני ישראל היה אור כי מלא כבוד יי את בית יי והיה אור ישראל לאש על גבי המזבח רבוץ שם כארי אוכל הקרבנות ואחרי כן הקטין אורם וגלו כאשר יעדר במולד הלבנה וזרחה להם כל ימי בית שני והאש על גבי המזבח רבוץ ככלב ושקעו שני המאורים בערב היום וחרב הבית ביום החמישי שרצו המים נפש חיה ועוף יעופף על הארץ רמז לאלף החמישי המתחיל קע"ב שנה אחר חרבן הבית כי בו ימשלו האומות ויעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו כלו בחכה העלה יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו ואין דורש את יי ביום הששי בבקר "תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה" והיתה בריאתה קודם זרוח השמש כענין שכתוב (תהלים קד כב) תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן ואז נברא האדם בצלם אלקים והוא זמן ממשלתו שנאמר (שם כג) יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב והוא האלף הששי כי בתחלתו ימשלו בו החיות הם המלכיות אשר לא ידעו את יי ואחרי עשיריתו כשעור הנץ החמה ליום (עיין פסחים צד) יבא הגואל שנאמר בו (תהלים פט לז) וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי זהו בן דוד הנעשה בצלם אלקים כדכתיב (דניאל ז יגיד) וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָה וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי וְלֵהּ יְהִיב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ ויהיה זה קי"ח אחר חמשת אלפים לכלות דבר יי מפי דניאל (שם יב יא) וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים ונראה משנוי הימים משרץ המים והעוף לחית הארץ כי בתחלת האלף הששי תתחדש מלכות אומה שלטת ואימתני ותקיפא יתירא ומתקרבת אל האמת יותר מן הראשונות היום השביעי שבת רמז לעולם הבא שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים והאל ישמרנו בכל הימים וישים חלקינו עם עבדיו התמימים

(3) And he blessed [...] and he sanctified: He blessed it with manna and sanctified it with manna - and the verse is written about the future - [this is the] language of our teacher, Shlomo (Rashi) from Bereishit Rabbah 11:2. And in the name of Rabbi Saadia, [some] have said that the blessing and the sanctification is on those that observe [the Shabbat]; that they should be blessed and sanctified. But the understanding of the verse is not that it is speaking about the future. And Rabbi Avraham (Ibn Ezra) said that the blessing is an addition of good - that there be generated greater power to multiply among bodies and greater intellectual ability for the soul; "and He sanctified it," [means] that he did not do any work on it, as [He did] upon the other days. And his word about this is correct for those that believe in it, as this is not a concept that people can feel [with their senses]. And the truth is that the blessing on the Shabbat day is the source of blessings and it is the foundation of the world; "and He sanctified it," that it should draw from the holy. And if you will understand this, you will know that which they said in Bereishit Rabbah 11:8, "As it doesn't have a partner"; and that which they also said, "The Assembly of Israel will be its partner"; and you will understand that there is an extra soul on Shabbat, in truth. that the Lord created in making: The work that was fitting to do on Shabbat, He doubled [up] and did on the sixth [day] as is explained in Bereishit Rabbah 11:9 - the language of Rashi. But [Ibn Ezra] says likes its simple understanding; "[That His] work is the roots in all of the species, that He placed the ability to reproduce in them." But it appears to me, that its understanding is that He rested from all of His work that He had created, ex nihilo, to make from it all of the creations mentioned in the first six days. And behold, He said that He rested from the creation and from any action of the creation that He created on the first day, and from the acts that He did on the other days. And it is likely that "making" refers to that which is above: "because He rested from all of His work that He created" ex nihilo from making (me'leaasot, as if the prefix that means, from, were added). And like it is "and they stopped counting" (Genesis 41:49, which is as if it were written, "from counting"); "and they stopped building the city (Genesis 11:8, which means, "from the city"); "guard yourselves climbing the mountain" (Exodus 19:12, which means "from climbing"); "And they did not depart the commandment of the king" (II Chronicles 8:15, which means "from the commandment"); and so [too] many [other examples of this]. And you should know that also included in the word, "to make" is that the six days of creation are all of the days of the world - since their duration will be six thousand years (Rosh Hashanah 31a) - as it is for this reason that they say that the day of the Holy One, blessed be He, is a thousand years (Bereishit Rabbah 19:8). And behold, on the first two days the whole world was water and nothing was completed on them, and they hint to the first two thousand years of chaos (tohu), in which there was not one who called in the name of God. And so did they say (Avodah Zarah 9a), "Two thousand years of chaos." But as there was the creation of light on the first day, it corresponds to the thousand years of Adam - who was the light of the world, recognizing his Creator. And maybe Enosh did not worship idolatry until Adam died. On the second day, "Let there be a firmament and let it divide" (Genesis 1:6) - as on it, Noach and his righteous children became separated from the evildoers that were judged with water. On the third day, the dry land appeared and grew vegetation and produced fruit - that is the third millennium that started when Avraham was forty-eight years old (Bereishit Rabbah 48b) - and "then began the calling in the name of the Lord" (Genesis 4:26), and 'a righteous sprout' grew; since he pulled many to know the Lord, as they expounded [about] "and the souls that they had made in Charan" (Genesis 12:5). And he commanded 'his household and his children after him that they keep the way of the Lord, to do righteousness and justice.' And the matter advanced to the point that his seed received the Torah at Sinai. And the first Temple was built on that day, and they kept all of the commandments, which are the fruits of the world. And you should know that twilight is considered like the next day, and so the matter of each day begins slightly before it; as when Avraham is born at the end of the second day. And so you will see with each and every day. And on the fourth day, the big and small luminaries (the sun and the moon) and the stars were created. Its day hints to the fourth millennium, which is the one that begins when the first Temple was [already] built for seventy-two years until one hundred and seventy-two years after the second Temple. And behold, on this day 'there was light for all of the Children of Israel,' 'since the glory of God filled the House of the Lord' and the light of Israel was like a fire on top of the altar, crouching there like a lion eating the sacrifices. And afterward, their light diminished and they were exiled, [such] as [the light] disappears at the beginning of the [cycle of the] moon. And it shone for them all the days of the second Temple, and the fire on top of the altar was like a dog crouching. And the two luminaries set at the evening of the day, and the Temple was destroyed. On the fifth day, the waters swarmed with living animals and flying birds upon the earth. It hints to the fifth millennium that begins one hundred and seventy-two years after the destruction of Temple; since to it were the nations of the world compared, and man was made 'to be like the fish of the sea, like the crawling animals that none rules over - they bring it all up with a hook, they catch them with a net, and gather them with a drag.' And there is no one that seeks the Lord. On the sixth day in the morning, "Let the earth bring forth the living creature after its kind, animals and creeping things, and beast of the earth after its kind" (Genesis 1:24) - and its creation was before the shining of the sun, as the matter that is written (Psalms 104:22), "The sun shines and they gather, and crouch in their dens." And then man was created in the image of God, and that is the time of his rulership, as it states (Psalms 104:23), "Man goes out to his labor and to his work until the evening." And that is the sixth millennium, since in its beginning, the beasts rule in it - these are the kingdoms that did not know God. And after its tenth - like the measure of the sunrise to the day (see Pesachim 94a)- the redeemer will come, as it states about him (Psalms 89:37), "and his throne will be like the sun across from Me." This is the son of David, who is made in the image of God, as it is written (Daniel 7:13-14), "and behold with the clouds of the sky, there was a man coming, and he came up to the One of Ancient Days and they brought him in front of Him and they brought him close to Him. And to him did He give dominion and glory and kingship." And this will be one hundred and eighteen [years] after the [first] five thousand, to complete the word of the Lord through the mouth of Daniel (Daniel 12:11), “From the time that the regular sacrifice was removed and the silent abomination was placed, there are one thousand two hundred and ninety days.” And it appears from the change of the days, from the swarms of the waters and the fowl, to the beasts of the land that at the beginning of the sixth millennium, there will arise the rulership of a controlling, fearful and violent nation, and one that comes closer to the truth than the first ones. The seventh day is Shabbat. It hints to the world to come, which is completely Shabbat and rest for eternal life. And may God guard us in all of the days and place our portion with His innocent servants (those do not try to divine the future).

(ב) ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו - רבי ישמעאל אומר: ברכו במן וקדשו במן ברכו במן שכל ימות השבת היה יורד עומר, בערב שבת שני עומרים, וקדשו במן שלא ירד בו כל עיקר. רבי נתן אומר: ברכו במן, וקדשו בברכה. רבי יצחק אמר: ברכו במן וקדשו במקושש. וברכו בעטיפה: רב הונא אמר צריך להחליף. ר' חייא בשם ר"י אמר צריך לערב. אבין בר חסדאי אמר צריך לשלשל. רבי ירמיה ור' זעירא הוון מהלכין כחדא, ואסתלקת גולתיה דר' ירמיה ושילשלה רבי זעירא, הדא אמרה צריך לשלשל. ר' אלעזר אומר: ברכו בנר ובי היה המעשה, פעם אחת הדלקתי את הנר בלילי שבת ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק, ולא חסר כלום, ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם, לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת, כמו שהוא דומה בשבת. ברכו במאורות: ר"ש בר יהודה איש כפר עכו אומר משום ר' שמעון: אע"פ שנתקללו המאורות מערב שבת, אבל לא לקו עד מוצאי שבת. אתיא כרבנן ולא אתיא כדרבי אמי, דאמר ר' אמי אדם הראשון לא לן כבודו עמו, מה טעם (תהלים מט) ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, ורבנן אמרי לן כבודו עמו, ומוצאי שבת ניטל ממנו זיוו וטרדו מגן עדן, הה"ד (איוב יד) "משנה פניו ותשלחהו", כיון ששקעה חמה בלילי שבת, בקש הקב"ה לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת, הה"ד "ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו", ברכו באורה,כיון ששקעה החמה בלילי השבת התחילה האורה והיתה משמשת, התחילו הכל מקלסין הה"ד (שם /איוב/ לז) "תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ", מפני מה, "ואורו על כנפות הארץ", א"ר יהודה בר רבי סימון אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שהסתכל הקב"ה באנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין,עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבא, ומניין שגנזה שנאמר (שם /איוב/ לח) וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר, ומניין שהתקינה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (משלי ד) "וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום", ר' לוי בשם רבי זעירא אמר: ל"ו שעות שימשה אותה האורה, שנים עשר של ערב שבת, וי"ב של לילי שבת וי"ב של שבת, כיון ששקעה החמה במ"ש התחיל החושך ממשמש ובא ונתירא אדם הראשון, שנאמר (תהלים קלט) ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני, אותו שכתוב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב בא להזדווג לי,מה עשה הקב"ה זימן לו שני רעפים, והקישן זה לזה ויצא מהן אור ובירך עליה, הה"ד (שם /תהלים קל"ט/) ולילה אור בעדני, מה בירך עליה בורא מאורי האש, אתיא כשמואל דאמר שמואלמפני מה מברכין על האור במוצאי שבת מפני שהיא תחלת ברייתה, רב הונא בשם רב ורבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר אף מוצאי יום הכפורים מברכין עליו, מפני ששבת האור, כל היום.

(2) "And Elokim blessed the seventh day and sanctified it"- Rabbi Yishmael says: "He blessed it" with manna "and sanctified it" with manna, He blessed it with manna-for all the days of the week one omer [portion] fell [per person], on Friday two omer [portions] fell [per person]. He sanctified it with manna [on Shabbat] it didn't fall at all. Rabbi Nosson says: He blessed it with manna and sanctified it with blessing. Rabbi Yitzhak says: He blessed it with manna, and sanctified it with the gatherer [of sticks]. "And He blessed it" with robing. Rav Huna says: [one] must change [one's clothes]. R' Chiyya in the name of Rav Yochanon says: [one] must mingle [a garment along with his weekday clothes for the honor of Shabbat]. Avin son of Chasdai says [one] must [let one's cloak] hang. Rabbi Yermiah and R' Zeirah were walking together, and R' Yermiah's cloak was tucked up and Rabbi Zeirah let it hang. This [reflects] what was said [that] one must lower [one's cloak]. R' Elazar says: "He blessed it" with a candle and this occurred to me, one time I lit a candle on the eve of Shabbat and I came and I found it [still] lit at the end of Shabbat and it wasn't diminished at all. "He blessed it" with the light of the face of man, "He sanctified it" with the light of of the face of man. The light of man's face throughout the week isn't comparable to [his face] on Shabbat. "He blessed it" with luminaries, R' Shimon son of Yehuda the man of Acco says in the name of R' Shimon: even though the luminaries were cursed from the Shabbat eve

(ד) ברכו במטעמים, רבינו עשה סעודה לאנטונינוס בשבת, הביא לפניו תבשילין של צונן אכל מהם וערב לו, עשה לו סעודה בחול הביא לפניו תבשילין רותחין, א"ל אותן ערבו לי יותר מאלו, א"ל תבל אחד הן חסרין, א"ל וכי יש קלרין של מלך חסר כלום אתמהא, אמר לו שבת הן חסרין אית לך שבת אתמהא, רבי ישמעאל בר' יוסי שייליה לרבי, א"לבני בבל בזכות מה הן חיים, א"ל בזכות התורה, ובני ארץ ישראל בזכות מה, א"ל בזכות מעשרות. ואנשי חוצה לארץ בזכות מה, א"ל בזכות שהן מכבדין את השבתות וימים טובים, א"רחייא בר אבא פעם אחת זמנני אדם אחד בלודקיא והביא לפנינו דיוסקוס א' טעון בי"ו מוטות, ובו מכל מה שנברא בששת ימי בראשית, ותינוק אחד היה יושב באמצעיתו, והיה מכריז ואומר (שם /תהלים/ כד) ליי הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, כל כך למה שלא תזוח דעתו של בעל הבית עליו, אמרתי לו בני מהיכן זכית לכל הכבוד הזה, א"ל טבח הייתי, וכל בהמה יפהשהייתי רואה כל ימות השבת הייתי מפרישה לשבת ואמרתי לו לא על מגן זכית, אמר ר' תנחומא עובדא הוה ברומי בערובת צומא רבה והוה תמן חד חייט ואזל דיזדבן ליה חד נון, אשתכחהוא וטליא דאיפרכוס קיימין עילויה, הוה הדין מסיק ליה בטימי והדין מסיק ליה בטימי, עד דמטיא לי"ב דנרין, ונסבא ההוא חייטא, בענתא דאריסטון אמר איפרכס לטלייה למה לא איתית לינון, אמר ליה מרי מה לכפור מינך, כך וכך עבד לי חד יהודי מה הוית בעי דניטי לך חד נון בי''ב דינרין אתמהא, אמר ליה מין הוא, אמר ליה פלן יהודי שלח ליה ואתייה אמר יהודי חייט יאכל נון בי''ב דינרין, אמר ליה מרי אית לן חד יום דמכפר לן כל חובי שתא ואנן מוקרין ליה אתמהא, הביא ראייה לדבריו שבקיה:

(4) ...Bless it (the day) with delicacies. Rabbeinu (Rabbi Yehudah/Rebbi) made a feast for Antoninus on the Shabbat. They brought before him prepared foods that were cold. He ate from them and found them very tasty. He (Rebbi) made a feast for him (Antoninus) on a weekday and brought before him steaming foods. He (Antoninus) said to him (Rebbi) those (the cold food on Shabbat) tasted better to me than these (warm foods). He (Rebbi) explained that the warm weekday food was missing a single spice. He (Antoninus) said to him, ‘and is there anything in the king’s treasury that is lacking? He (Rebbi) said that the food was missing Shabbat, Do you have Shabbat?

(ח) ד"א למה ברכו, ר' ברכיה ורבי דוסתאי ורבי שמואל בר נחמן, רבי דוסתאי אומרים שאין לו בן זוג, חד בשבתא, תרי, תלתא, ארבעתא, חמשא, ערובתא, שבתא לית לה בן זוג. ר' שמואל בר נחמן אמר: שאינו נדחה, י"ט נדחה, יוה"כ נדחה, שבת אינה נדחית. תני ר"ש בן יוחאי: אמרה שבת לפני הקב"ה "רבש"ע לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג", א"ל הקב"ה "כנסת ישראל היא בן זוגך",וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגך היינו דבור (שמות כ) "זכור את יום השבת לקדשו".

(8) Why did God bless Shabbat? Rabbi Berekiah says: "Because it has no partner. The first day of the week has the second, the third has the fourth, the fifth has the sixth, but Shabbat has no partner. Rabbi Samuel ben Nahman said: Because it cannot be postponed: a festival can be postponed, as well as the Day of Atonement [because these are days which a beit din must declare to be a new moon]. Rabbi Shimon bar Yochai taught: Shabbat pleased with the Holy One, Blessed be God saying: "Everyone else has a partner, but I have nothing!" God answered saying: "The community of Israel will be your partner." God continued: "And when thy stood before Sinai, God said to the Israelites: "Remember what I said to Shabbat, that the community of Israel is your partner, [in the words of scripture] "Remember Shabbat and keep it holy" (Exodus 20:8)...

Rabbi Alan Ullman: This is not just the first mention of Shabbat in the Torah, it is also the first occurence of the word קדש, holiness. Holiness here––and throughout the Bible–– is defined by the act of stopping. Before we can discover the holiness within our lives, we must first imitate God and stop.

Abraham Joshua Heschel, The Sabbath

Judaism teaches us to be attached to holiness in time, to be attached to sacred events, to learn how to consecrate sanctuaries that emerge from the magnificent stream of a year. The Sabbaths are our great cathedrals; and our Holy of Holies is a shrine that neither the Romans nor the Germans were able to burn . . . . The meaning of the Sabbath is to celebrate time rather than space. Six days a week we live under the tyranny of things of space; on the Sabbath we try to become attuned to holiness in time. It is a day on which we are called upon to share in what is eternal in time, to turn from the results of creation to the mystery of creation; from the world of creation to the creation of the world.

Questions to Consider

1. What makes the seventh day, Shabbat, special?

2. What is the connection between blessing and holiness?

3. What times are most holy in your life?

Holy Space

(טז) וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֮ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ יי בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי׃ (יז) וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם׃

(16) And Jacob awaked out of his sleep, and he said: ‘Surely the YHWH is in this place; and I knew it not.’ (17) And he was afraid, and said: ‘How full of awe is this place! this is none other than the house of God, and this is the gate of heaven.’

Questions to Consider

1. What does a space need in order to be holy?

2. When have you felt God or holiness in a particular place?

3. When have you been surprised by a sense of wonder or holiness in a place or an activity?

Holy Relationships

(ה) וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ׃ (ו) וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

(5) Now therefore, if ye will hearken unto My voice indeed, and keep My covenant, then ye shall be Mine own treasure from among all peoples; for all the earth is Mine; (6) and ye shall be unto Me a kingdom of priests, and a holy community. These are the words which thou shalt speak unto the children of Israel.’

ארוסין

הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל

Jewish Wedding Vows

You are made holy to me, with this ring, according to the law of Moses and Israel

Questions to Consider

1. How can one person make another holy?

2. What does holy community look like