«Охота на Единорогов» Truma 5783

“Well, now that we have seen each other," said the unicorn, "if you'll believe in me, I'll believe in you.” — Lewis Carroll, Through The Looking-Glass and What Alice Found There

שמות כ״ה:ה׳

(ה) וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאׇדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים׃

Exodus 25:5

(5) tanned ram skins, dolphin skins, and acacia wood;

במדבר ד׳:כ״ה

(כה) וְנָ֨שְׂא֜וּ אֶת־יְרִיעֹ֤ת הַמִּשְׁכָּן֙ וְאֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד מִכְסֵ֕הוּ וּמִכְסֵ֛ה הַתַּ֥חַשׁ אֲשֶׁר־עָלָ֖יו מִלְמָ֑עְלָה וְאֶ֨ת־מָסַ֔ךְ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

Numbers 4:25

(25) they shall carry the cloths of the Tabernacle, the Tent of Meeting with its covering, the covering of dolphin skin that is on top of it, and the screen for the entrance of the Tent of Meeting;

רש"י על שמות כ״ה:ה׳:ב׳

תחשים. מִין חַיָּה, וְלֹא הָיְתָה אֶלָּא לְשָׁעָה, וְהַרְבֵּה גְּוָנִים הָיוּ לָהּ, לְכָךְ מְתֻרְגָּם סַסְגּוֹנָא שֶׁשָּׂשׂ וּמִתְפָּאֵר בִּגְוָנִין שֶׁלּוֹ (שבת כ"ח):

Rashi on Exodus 25:5:2

תחשים TACHASH was a kind of wild beast. It existed only at that time (when Israel built the Tabernacle). It was multi-coloured and therefore it is translated in the Targum by ססגונה, and it is so translated because it delights (שָׂשׂ) and prides itself in its colours (גונא) (Shabbat 28; Midrash Tanchuma, Terumah 6).

שבת כ״ח ב:ו׳

מַאי הָוֵי עֲלֵהּ דְּתַחַשׁ שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה? אָמַר רַבִּי אִלָּעָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר: תַּחַשׁ שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הָיָה, וְלֹא הִכְרִיעוּ בּוֹ חֲכָמִים אִם מִין חַיָּה הוּא, אִם מִין בְּהֵמָה הוּא. וְקֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ, וּלְפִי שָׁעָה נִזְדַּמֵּן לוֹ לְמֹשֶׁה וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ מִשְׁכָּן וְנִגְנַז.

Shabbat 28b:6

The Gemara asks: What is the halakhic conclusion reached about this matter of the taḥash that existed in the days of Moses? Rabbi Ela said that Rabbi Shimon ben Lakish said that Rabbi Meir used to say: The taḥash that existed in the days of Moses was a creature unto itself, and the Sages did not determine whether it was a type of undomesticated animal or a type of domesticated animal. And it had a single horn on its forehead, and this taḥash happened to come to Moses for the moment while the Tabernacle was being built, and he made the covering for the Tabernacle from it. And from then on, the taḥash was suppressed and is no longer found.

תלמוד ירושלמי שבת ב׳:ג׳:ג׳

רבי אלעזר שאל מהו לעשות אוהל מעור בהמה טמאה. והכתיב ועורות תחשים. ר' יהודא ור' נחמיה ורבנן. ר' יהודא אומר טיינין לשם צובעו נקרא. ור' נחמיה אמר גלקטינין. ורבנן אמרין מין חיה טהורה. וגדילה במדבר. ותיי כיי דמר ר' לעזר בי ר' יוסי ר' אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש בשם ר' מאיר כמין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה. ר' אבון אמר קרש היה שמה. תני רבי הושעיה דחדא קרן ותיטב לה' משור פר מקרין ומפריס. מקרן כתב רחמנא.

Jerusalem Talmud Shabbat 2:3:3

Rebbi Eleazar asked, may one make the Tent of leather from an impure animal? But is it not written, and taḥaš skins. Rebbi Jehudah, Rebbi Nehemiah and the rabbis. Rebbi Jehudah says, violet; it was called thus because of its color. Rebbi Nehemiah said, blue. But the rabbis say, a kind of pure animal which grows up in the desert. It comes like what Rebbi Eleazar ben Rebbi Yose, Rebbi Abbahu, Rebbi Simeon ben Laqish in the name of Rebbi Meïr said: The Holy One, praise to Him, created for Moses in the desert a kind of pure aniMal. After the work of the Tabernacle had been finished it was hidden. Rebbi Abun said, its name was qereš. Rebbi Hoshaia stated, a unicorn. It is preferable to the Eternal over a cattle ox which sprouts a horn and has split hooves. The All-Merciful wrote, it sprouts a horn.

מדרש תנחומא, תרומה ו׳:א׳

‎וְזֹאת הַתְּרוּמָה וְגוֹ'. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נֶחְמְיָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חַיָּה טְהוֹרָה גְּדוֹלָה הָיְתָה בַּמִּדְבָּר וְקֶרֶן אַחַת הָיָה לָהּ בְּמִצְחָהּ, וּבְעוֹרָהּ שִׁשָּׁה גְּוָנִים, וְנָטְלוּ אוֹתָהּ וְעָשׂוּ מִמֶּנָּה יְרִיעוֹת. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מַעֲשֵׂה נִסִּים הָיְתָה, וּלְשָׁעָה שֶׁנִּבְרֵאת, בָּהּ בַּשָּׁנָה נִגְנְזָה. וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, לָמָּה? דִּכְתִיב: אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִים בָּאַמָּה. מִי מֵבִיא לְךָ יְרִיעָה שֶׁל שְׁלֹשִׁים אַמָּה. אֶלָּא מַעֲשֵׂה נֵס, לְשָׁעָה שֶׁנִּבְרֵאת נִגְנְזָה.

Midrash Tanchuma, Terumah 6:1

This is the offering … and rams’ skins dyed red, and sealskins (Exod. 25:3). R. Judah and R. Nehemiah discussed this verse. R. Judah said: It was a large pure animal, with a single horn in its forehead and a skin of six different colors that roamed the desert. They captured one of them and from its skin made a covering for the ark. R. Nehemiah contended that it was a miraculous creature He created for that precise moment, and that it disappeared immediately thereafter from earth. Why is it called orot tahashim (“sealskins,” lit. “skins of tahashim”)? Because the verse states: The length of each curtain shall be thirty cubits (Exod. 26:8). What known animal could supply enough skin for a curtain of thirty cubits? It must, indeed, have been a miraculous creation, which disappeared (immediately after it was created).

שבת כ״ח ב:ז׳

מִדְּקָאָמַר קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ, שְׁמַע מִינַּהּ טָהוֹר הָיָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְתִיטַב לַה׳ מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִין מַפְרִיס״. ״מַקְרִין״ תַּרְתֵּי מַשְׁמַע! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק — ״מַקְרָן״ כְּתִיב. וְלִיפְשׁוֹט מִינֵּיהּ דְּמִין בְּהֵמָה הוּא? כֵּיוָן דְּאִיכָּא ״קֶרֶשׁ״ דְּמִין חַיָּה הוּא וְלֵית לֵיהּ אֶלָּא חֲדָא קֶרֶן — אִיכָּא לְמֵימַר מִין חַיָּה הוּא.

Shabbat 28b:7

The Gemara comments: From the fact that it is said that the taḥash had a single horn on its forehead, conclude from this that it was kosher, as Rav Yehuda said in a similar vein: The ox that Adam, the first man, sacrificed as a thanks-offering for his life being spared, had a single horn on its forehead, as it is stated: “And it shall please the Lord better than a horned [makrin] and hooved ox” (Psalms 69:32). The word makrin means one with a horn. The Gemara asks: On the contrary, makrin indicates that it has two horns. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Despite the fact that it is vocalized in the plural, it is written mikeren without the letter yod to indicate that it had only a single horn. The Gemara asks: If so, let us resolve from the same baraita that just as it was derived from the ox of Adam, the first man, that an animal with one horn is kosher, derive that an animal with one horn is a type of domesticated animal. The Gemara answers: Since there is the keresh which is a type of undomesticated animal, and it has only a single horn, it is also possible to say that the taḥash is a type of undomesticated animal. This dilemma was not resolved.

תרגום אונקלוס על שמות כ״ה:ה׳

וּמַשְׁכֵי דְדִכְרֵי מְסַמְּקֵי וּמַשְׁכֵי סַסְגּוֹנָא וְאָעֵי שִׁטִּין:

Onkelos Exodus 25:5

Red[-dyed] ram’s skins, tachash [multicolored] skins, and acacia wood.

רש"י על במדבר ד׳:כ״ה:ג׳

מכסהו. עוֹרוֹת אֵילִים מְאָדָּמִים:

Rashi on Numbers 4:25:3

מכסהו ITS COVERING — the rams’ skins dyed red.

העמק דבר על במדבר ד׳:כ״ה:א׳

מכסהו. הוא של עורות אילים מאדמים. ולמ״ד שלא היה אלא מכסה אחד עם התחש. מכ״מ נקרא זה של אילים מאדמים סתם מכסהו. משום שהיה מונח על רוב המשכן היינו על ההיכל. משא״כ עורות תחש לא היה מונח אלא על קודש הקדשים וזהו מלמעלה כמש״כ בפ׳ תרומה:

Haamek Davar on Numbers 4:25:1

...

וזוהי גם המעלה והחשיבות בתרומה זו ד"עורות תחשים": מובן ופשוט, שתרומה ממין החי עולה בחשיבותה על תרומה ממין הצומח (ע"ד שמצינו בקרבנות על המזבח), ובזה היא חשיבותם המיוחדת של "עורות תחשים" גם לגבי "עורות אלים מאדמים", לא רק לפי שבעורות תחשים היו "הרבה גוונים" (דלא כשאר הצבעים שהובא כל אחד מהם בפ"ע, תכלת וארגמן ותולעת שני כו'), אלא בעיקר משום שהגוונים הם חלק מעור התחש עצמו. דבנדבת ה"עורות אילים מאדמים" (שצבעו אותן לאחרי שכבר היו) הרי הנדבה ממין החי היא רק בנוגע לגוף העור עצמו, אבל לא בנוגע לצבע העורות; משא"כ בנדבת עור תחש, הרי גם הצבע הוא בכלל הנדבה דחי, מאחר שהצבעים הם חלק מעצם עור החי, ועד שזה נוגע לתכונת החי — "ששש ומתפאר בגוונין שלו" (כנ"ל).

Lubavicher Rebbe, Likutei Sichot 32/138

נועם אלימלך, ספר שמות, בשלח ג׳:ב׳

‎אלא נראה שאמת הדבר כך הוא, שאבות הקדושים היו כל אחד ואחד על מדריגתו כנודע, אברהם בחסד יצחק בגבורה יעקב בתפארת.

Noam Elimelekh, Sefer Shemot, Beshalach 3:2

...

רש"י על שמות כ״ה:ה׳:ג׳

ועצי שטים. וּמֵאַיִן הָיוּ לָהֶם בַּמִּדְבָּר? פֵּרֵשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא: יַעֲקֹב אָבִינוּ צָפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת מִשְׁכָּן בַּמִּדְבָּר, וְהֵבִיא אֲרָזִים לְמִצְרַיִם וּנְטָעָם, וְצִוָּה לְבָנָיו לִטְּלָם עִמָּהֶם כְּשֶׁיֵּצְאוּ מִמִּצְרַיִם:

Rashi on Exodus 25:5:3

ועצי שטים AND SHITTIM WOOD — But from where did they get this in the wilderness? Rabbi Tanchuma explained it thus: Our father Jacob foresaw by the gift of the Holy Spirit that Israel would once build a Tabernacle in the wilderness: he therefore brought cedars to Egypt and planted them there, and bade his children take these with them when they would leave Egypt (Midrash Tanchuma, Terumah 9; cf. Bereishit Rabbah 94 and Rashi on Exodus 26:15).

פסחים פ״ח א:ג׳

וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַאי דִּכְתִיב: ״וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה׳ אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְגוֹ׳״. אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְלֹא אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק? אֶלָּא, לֹא כְּאַבְרָהָם שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״הַר״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה׳ יֵרָאֶה״, וְלֹא כְּיִצְחָק שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״שָׂדֶה״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה״, אֶלָּא כְּיַעֲקֹב שֶׁקְּרָאוֹ ״בַּיִת״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל״.

Pesachim 88a:3

The Gemara returns to its discussion of prophecies of consolation that are related to those in the book of Hosea. And Rabbi Elazar said: What is the meaning of that which is written: “And many peoples shall go and say: Go and let us go up to the mountain of the Lord, to the house of the God of Jacob; and He will teach us of His ways, and we will walk in His paths” (Isaiah 2:3)? The Gemara notes that Jacob is the only Patriarch mentioned and asks: Is He the God of Jacob and not the God of Abraham and Isaac? Rather, the verse specifically mentions Jacob to allude to the fact that the Temple will ultimately be described in the same way that Jacob referred to it. It will not be referred to as it was referred to by Abraham. It is written of him that when he prayed at the location of the Temple mountain, he called it mount, as it is stated: “As it is said on this day: On the mount where the Lord is seen” (Genesis 22:14). And it will not be referred to as it was referred to by Isaac. It is written of him that he called the location of the Temple field when he prayed there, as it is stated: “And Isaac went out to meditate in the field” (Genesis 24:63). Rather, it will be described as it was referred to by Jacob, who called it house, as it is stated: “And he called the name of that place Beth-El” (Genesis 28:19), which means house of God.

בראשית כ״ה:כ״ז

(כז) וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים׃

Genesis 25:27

(27) When the boys grew up, Esau became a skillful hunter, a man of the outdoors; but Jacob became a mild man, raising livestock.

רבנו בחיי, בראשית כ״ה:כ״ז:ח׳-ט׳

יושב אהלים. ע"ד הפשט של שם ועבר, ועל זה נאמר יושב אהלים. וע"ד הקבלה יושב אהלים אהל של מעלה ואהל של מטה, שכבר ידעת שצורתו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד והנה זה כאלו אמר יושב כסא.

Rabbeinu Bahya, Bereshit 25:27:8-9

יושב אהלים, “a dweller in tents.” The plain meaning of the text is that Yaakov spent his time in the tents of Shem and Ever, i.e. in their academies. A kabbalistic approach to the words: The reason the Torah speaks about the word “tents” in the plural, i.e. אהלים, seeing hat most people dwell in only one tent at a time, is that Yaakov demonstrated that one could live in the tent of the “higher” regions and in the tent of the “lower” regions of the universe simultaneously; We have been taught already (Bereshit Rabbah 68,12) that the countenance of Yaakov is engraved on the throne of G’d. In view of this, the expression יושב אהלים (404) is equivalent to the numerical value of the words יושב הכסא, “The One who sits on the Throne.”

סוטה ט׳ א:י״ד

דָּוִד דִּכְתִיב טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ מֹשֶׁה דְּאָמַר מָר מִשֶּׁנִּבְנָה מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן נִגְנַז אֹהֶל מוֹעֵד קְרָשָׁיו קְרָסָיו וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו הֵיכָא אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי תַּחַת מְחִילּוֹת שֶׁל הֵיכָל

Sotah 9a:14

With regard to David, the citadel that housed his home and city, was not destroyed, as it is written: “Her gates are sunk into the ground” (Lamentations 2:9), as the gates of Jerusalem built by David were not destroyed by enemies, but sunk into the ground and were buried there. This is also so with regard to Moses, as the Master said: When the first Temple was built, the Tent of Meeting was sequestered, including its boards, its clasps, and its bars, and its pillars, and its sockets. The Gemara asks: Where is it sequestered? Rav Ḥisda says that Avimi says: Beneath the tunnels of the Sanctuary.

סוכה מ״ה ב:ג׳

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים״ — שֶׁעוֹמְדִים דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן. דָּבָר אַחֵר: ״עוֹמְדִים״ — שֶׁמַּעֲמִידִין אֶת צִיפּוּיָן. דָּבָר אַחֵר: ״עוֹמְדִים״ — שֶׁמָּא תֹּאמַר אָבַד סִיבְרָם וּבָטַל סִיכּוּיָין, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים״ — שֶׁעוֹמְדִים לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.

Sukkah 45b:3

That was also taught in a baraita: “Acacia wood, standing,” indicating that they stand in the Tabernacle in the manner of their growth in nature. Alternatively, standing means that the beams support their gold plating that is affixed to the beams with nails. Alternatively, standing teaches: Lest you say that after the destruction of the Tabernacle their hope is lost and their prospect is abolished, and they will never serve a sacred purpose again, therefore the verse states: “Acacia wood, standing,” meaning that they stand forever and for all time and will yet be revealed and utilized again.

בן יהוידע על שבת כ״ח ב:א׳

לכך לא היה לתחש שנעשה לצורך המשכן אלא קֶרֶן אַחַת בְּמִצְחוֹ, שמורה על קו הרחמים שהוא אמצעי שיורה על דין ממותק שהוא מתקיים, ולכן כל אמצעי שלם,

Ben Yehoyada on Shabbat 28b:1

...

משנה תורה, הלכות יסודי התורה א׳:א׳

יְסוֹד הַיְסוֹדוֹת וְעַמּוּד הַחָכְמוֹת לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם מָצוּי רִאשׁוֹן. וְהוּא מַמְצִיא כָּל נִמְצָא. וְכָל הַנִּמְצָאִים מִשָּׁמַיִם וָאָרֶץ וּמַה שֶּׁבֵּינֵיהֶם לֹא נִמְצְאוּ אֶלָּא מֵאֲמִתַּת הִמָּצְאוֹ:

Mishneh Torah, Foundations of the Torah 1:1

The foundation of all foundations and the pillar of wisdom is to know that there is a Primary Being who brought into being all existence. All the beings of the heavens, the earth, and what is between them came into existence only from the truth of His being.

כל דבר שבעולם נחלק (בכללות) לשלשה חלקים: א) עצם מציאות הדבר, שזהו ענין השווה בכל דבר. ב) תכונתו המיוחדת של כל דבר, שבזה כל דבר חלוק מזולתו. וכמו אש ומים, החלוקים בטבעם ותכונתם, עד שטבעו של האש הוא היפך טבעו של מים. ג) שאר פרטי כל דבר, שאינם חלק מעצם תכונתו ותוכנו.

Lubavicher Rebbe, Likutei Sichot 32/139

שמות כ״ה:ח׳

וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃

Exodus 25:8

And let them make Me a sanctuary that I may dwell among them.

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים מ״ד:ב׳

וְתוֹרָה וּמִצְוֹת – הֵן ״הַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ לַעֲשׂוֹת כוּ׳״. כִּי תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד לְכוּלָּנוּ, בְּקִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה וּמִצְוֹת בִּבְחִינַת מַעֲשֶׂה

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 44:2

Torah and commandments are those things which are “revealed to us and to our children to do….” For we have all one Torah and one law, insofar as the fulfillment of all the Torah and commandments in actual performance is concerned.

שמות כ״ד:ז׳

וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃

Exodus 24:7

Then he took the record of the covenant and read it aloud to the people. And they said, “All that יהוה has spoken we will faithfully do!”

משנה תורה, הלכות יסודי התורה ב׳:ב׳

וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים וְיִרְאֶה מֵהֶן חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ מִיָּד הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע הַשֵּׁם הַגָּדוֹל.

Mishneh Torah, Foundations of the Torah 2:2

What is the path [to attain] love and fear of Him? When a person contemplates His wondrous and great deeds and creations and appreciates His infinite wisdom that surpasses all comparison, he will immediately love, praise, and glorify [Him], yearning with tremendous desire to know [God's] great name, as David stated: "My soul thirsts for the Lord, for the living God" [Psalms 42:3].
When he [continues] to reflect on these same matters, he will immediately recoil in awe and fear, appreciating how he is a tiny, lowly, and dark creature, standing with his flimsy, limited, wisdom before He who is of perfect knowledge

כל חד וחד לפום שיעורא דילי'

Zohar Chadash 1/103

At the level of na’aseh, the Jewish deed, we are one. To be sure, there are differences between Ashkenazim and Sefardim. In every generation there are disagreements between leading poskim, halachic authorities. That is true in every legal system. Poor is the Supreme Court that leaves no space for dissenting opinions. Yet these differences are minor in comparison with the area of agreement on the fundamentals of halachah.

Rabbi Johnathan Sacks Z"L, C&C, Mishpatim

ע"ז באה ההוראה שגם צבע, גוון החיצוני, הוא חלק ממין חי', שדברים כציור חיצוני צריכים להעשות מתוך חיות, וחיות הבא מעצם הנשמה, וכמה ממנהגי ישראל שרשם למעלה יותר מכמה עניני דינים

Lubavicher Rebbe, Likutei Sichot 32/141

חידושי רמב"ן על פסחים ז׳ ב:א׳

...ומנהג ישראל תורה היא.

Chiddushei Ramban on Pesachim 7b:1

...