Obligation et Benediction

שאלתי על הנשים שמברכות על הלולב ועל מי שמברך להם על תקיעת שופר, אם יש עבירה בדבר ואם הוי' ברכה לבטלה אחרי שאינן מצוות ואם לאו ?

והשיבו וכי אכשורי דרי כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ולך אמור להם שובו לכם לאהליכם, וברכו את אלקיכם, והעד נר חנוכה ומגילה, ופרשו לי מה מצינו במגילה וחנוכה מאחר שהיו באותו הנס חייבות בהם ומברכות עליהם, ובלולב נמי מצינו סמך לדבר שאין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים, גם בשופר מצינו דאמרינן שאמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם, זכרונות שיבא זכרון אבותיכם לפני לטובה, ובמה בשופר, והנשים נמי צריכות שיבוא זכרונותיהם לפניו לטובה לפיכך אם באו לברך בלולב ושופר הרשות בידם:

Teshuvot Min HaShamayim 1

J'ai demandé [dans un rêve] au sujet de ces femmes qui récitent une bénédiction avant d'agiter le Loulav , et au sujet de la récitation d'une bénédiction avant de sonner le chofar pour elles - y a-t-il une transgression ou une bénédiction superflue dans ces cas, puisqu'elles ne sont pas entièrement obligées ?

Ils répondirent : "Que ces générations sont pieuses !" (Yevamot 39b:15) "Tout ce que Sarah te dit, écoute sa voix ! (Genèse 21:12) "Allez leur dire : retournez dans vos tentes et bénissez votre Dieu !" (Deutéronome 5:27, Néhémie 9:5) La preuve se trouve dans les bougies de Hanoucca et la lecture de la méguila. Ils m'ont expliqué que, tout comme dans ces cas, puisque les femmes ont été impliquées dans le miracle original, elles sont obligées d'accomplir le commandement et de réciter la bénédiction, de même avec le Loulav, nous constatons que le peuple juif [entier] n'a qu'un seul cœur dirigé vers son Père qui est aux cieux (Soukka 45b.9). Ainsi, avec le Shofar, nous apprenons que Dieu a dit : apportez-moi des versets de royauté, afin que je sois votre roi, et des versets de souvenir, afin que la mémoire de vos ancêtres se présente favorablement devant moi, et tout cela, avec un Shofar. (Roch Hachana 34b.7) Or, les femmes ont également besoin qu'on se souvienne d'elles favorablement devant Lui. Par conséquent, si elles récitent les bénédictions pour ces commandements, elles ont la permission de le faire.

משנה ראש השנה ד׳:ח׳

(ח) שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֵין מַעֲבִירִין עָלָיו אֶת הַתְּחוּם, וְאֵין מְפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגַּל, לֹא עוֹלִין בְּאִילָן, וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְאֵין חוֹתְכִין אוֹתוֹ בֵּין בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת, וּבֵין בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם לֹא תַעֲשֶׂה. אֲבָל אִם רָצָה לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם אוֹ יַיִן, יִתֵּן. אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַתִּינוֹקוֹת מִלִּתְקוֹעַ, אֲבָל מִתְעַסְּקִין עִמָּהֶן עַד שֶׁיִּלְמְדוּ. וְהַמִּתְעַסֵּק, לֹא יָצָא, וְהַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵּק, לֹא יָצָא:

Mishnah Rosh Hashanah 4:8

(8) With regard to the shofar of Rosh HaShana, one may not pass the Shabbat limit for it, i.e., to go and hear it, nor may one clear a pile of rubble to uncover a buried shofar. One may not climb a tree, nor may one ride on an animal, nor may one swim in water, in order to find a shofar to sound.And one may not cut the shofar to prepare it for use, neither with an object that is prohibited due to a rabbinic decree nor with an object that may not be used due to a prohibition by Torah law. However, if one wishes to place water or wine into the shofar on Rosh HaShana so that it emits a clear sound, he may place it, as this does not constitute a prohibited labor. One need not prevent children from sounding the shofar on Rosh HaShana, despite the fact that they are not obligated in mitzvot. Rather, one occupies himself with them, encouraging and instructing them, until they learn how to sound it properly. The mishna adds: One who acts unawares and sounds the shofar without any intention to perform the mitzva has not fulfilled his obligation. And, similarly, one who hears the shofar blasts from one who acts unawares has not fulfilled his obligation.

ראש השנה ל״ג א:ה׳-ו׳

אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַתִּינוֹקוֹת מִלִּתְקוֹעַ. הָא נָשִׁים — מְעַכְּבִין, וְהָתַנְיָא: אֵין מְעַכְּבִין לֹא אֶת הַנָּשִׁים וְלֹא אֶת הַתִּינוֹקוֹת מִלִּתְקוֹעַ בְּיוֹם טוֹב! אֲמַר אַבָּיֵי, לָא קַשְׁיָא: הָא רַבִּי יְהוּדָה, הָא רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנְיָא: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סוֹמְכִין, וְאֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל סוֹמְכוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: נָשִׁים סוֹמְכוֹת — רְשׁוּת.

Rosh Hashanah 33a:5-6

§ The mishna further teaches: One need not prevent children from sounding the shofar on Rosh HaShana. The Gemara infers: If women wish to sound the shofar, one indeed prevents them from doing so. The Gemara asks: Isn’t it taught in a baraita that one does not prevent women or children from sounding the shofar on a Festival? The Gemara answers that Abaye said: This is not difficult: This mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, while that baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei and Rabbi Shimon. As it is taught in a baraita: “Speak to the children of Israel…and he shall place his hands upon the head of the burnt-offering” (Leviticus 1:2–4). The phrase “children of Israel” literally means sons of Israel, and this teaches that the sons of Israel place their hands upon offerings, but the daughters of Israel do not place their hands upon offerings; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei and Rabbi Shimon say: It is optional for women to place their hands on the head of an offering before it is slaughtered, although they are not obligated to do so. Apparently, according to the opinion of Rabbi Yosei and Rabbi Shimon, if a woman wishes to perform any mitzva that is not obligatory for her, she is permitted to do so. Here too, one does not prevent a woman from sounding the shofar.

רש"י על ראש השנה ל״ג א:ה׳:א׳

תינוקות הוא דלא מעכבין - דבעי לחנוכייהו:

Rashi on Rosh Hashanah 33a:5:1

...

רש"י על ראש השנה ל״ג א:ה׳:ב׳

הא נשים מעכבין - דפטורות לגמרי דמצות עשה שהזמן גרמא הוא וכי תקעי איכא בל תוסיף:

Rashi on Rosh Hashanah 33a:5:2

However we do prevent women -- Because they are completely exempt from positive time-bounded commandments, were they to blow the shofar, they would be transgressing "You may not add [to the Torah]!"

רש"י על ראש השנה ל״ג א:ו׳:ב׳

סומכות רשות - אלמא אף על גב דפטרינהו קרא ליכא איסורא וה"ה למצות עשה שהזמן גרמא:

Rashi on Rosh Hashanah 33a:6:2

...

תוספות על ראש השנה ל״ג א:ה׳:א׳

הא רבי יהודה הא רבי יוסי. אומר ר"ת אע"ג דסתם מתניתין כרבי יהודה הלכה כר' יוסי דנימוקו עמו ומעשה רב דהמוצא תפלין (עירובין דף צו. ושם) מיכל בת שאול היתה מנחת תפלין ואשתו של יונה שהיתה עולה לרגל וההוא עובדא דפרק אין דורשין (חגיגה דף טז: ושם) דהבאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים כדי לעשות נחת רוח לנשים. ומותרות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא אע"ג דפטורות מן דבר המצוה ההיא ומתעסקות בהן כמו מיכל בת כושי שהיתה גם מברכת ותדע דאמרינן פרק החובל (ב"ק דף פז.) אמר רב יוסף מעיקרא אמרי מאן דאמר הלכה כרבי יהודה עבדינא יומא טבא לרבנן דלא מיפקדנא ועבידנא ואם במקום דפטור מן הדבר ועושהו אסור מלברך אם כן אמאי עבידנא יומא טבא והלא היה מפסיד ברכות ציצית ולולב ותפילין ומגילה ונר חנוכה וסוכה והבדלה וקדוש היום וברכות של ק"ש שחרית וערבית וכל הברכות כולן ואמרינן בפ' המניח (בבא קמא דף ל.) האי מאן דבעי למיהוי חסידא ליקיים מילי דברכות ועוד אמרינן פרק ערבי פסחים (פסחים דף קטז:) סומא פטור מלומר ההגדה ופריך מרב יוסף ורב ששת דהוי אמרי אגדתא כל חד וחד בביתיה ומדמוציא אחרים ידי חובתן שמע מינה דמחייבין ומשני משום דקסברי מצה בזמן הזה דרבנן אבל ממה שהיו מברכין לא מדקדק מידי שמע מינה היכי דפטירי שרי לברוכי ומשום דמברך ברכה שאינה צריכה וקעבר משום בל תשא ליכא דההיא דרשה דרבנן דהא אמר בפרק מי שמתו (ברכות דף כא.) ספק קרא אמת ויציב ספק לא קרא חוזר וקורא ולא אסרינן מספק משום לא תשא ומוציא שם שמים לבטלה דאסרינן בפ"ק דתמורה (דף ג. ד.) מדכתיב את ה' אלקיך תירא הני מילי בלא ברכה ומיהו אין כל כך ראיה מסומא לאשה דאע"ג דסומא פטור מדאורייתא מדרבנן מיהו חייב כדמוכח ההיא דערבי פסחים דמשני קסברי רב ששת ורב יוסף מצה בזמן הזה דרבנן ולכך היו יכולין להוציא אחרים ש"מ דאינהו נמי מדרבנן וכיון דמחייבי מדרבנן יכולין לברך כמו בנר חנוכה וכל מצות דרבנן ומיהו יש לדחות דרשות יכול להוציא בר חיובא דרבנן כמו קטן דמברך לאביו בפרק מי שמתו (ברכות דף כ:) ועולה למנין שבעה ומוציא אחרים ידי חובתן במגילה לר' יהודה כדתנן במגילה (דף יט.) אבל יש לדקדק מדתנן בפרק הקורא את המגילה עומד (שם דף כד. ושם) ר' יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע משמע הא ראה אף על גב דנסתמו עיניו פורס ואמאי והא פוטר רבי יהודה סומא מכל המצות שבתורה בפרק החובל (ב"ק דף פז.) אבל אי מדרבנן חייב ניחא ומש"ה היה שמח רב יוסף במאי דמדאורייתא לא מיפקד ועביד משום הכי היה יכול לברך בכל מצות ויכול לומר וצונו כיון דמחייב מדרבנן כדקאמר בפ' במה מדליקין (שבת דף כג.) היכן צונו מלא תסור אבל אשה אפילו מדרבנן לא מיחייב' אמצות עשה שהזמן גרמא כדמוכח בפרק מי שמתו (ברכות דף כ:) גבי נשים חייבות בקדוש היום דבעי למימרא מדרבנן ופריך עלה [דא"כ] כל מצות עשה שהזמן גרמא ניחייבו מדרבנן ולענין סוכה מוכח בהדיא בריש סוכה (דף ב:) דאפילו מדרבנן לא מיחייבא היכי אמרה וצונו ומיהו בירושלמי משני שינויא אחרינא אקושיא דרבי יהודה אדר' יהודה דכל שלא ראה מאורות דפריך לה בירושלמי ומשני לה ביושב בבית אופל כך אני אומר היושב בבית אופל לא יפרוס על שמע משמע שר"ל שלא ראה מאורות מימיו שנולד במערה ואינו סומא ובמגילה נמי פריך לה בירושל' עלה דההיא ואין גרסות הירושל' מכוונות לא במכות ולא במגילה ומיהו בגמ' דידן במגילה (דף כד:) לא משמע הכי אלא משמע דמיירי בסומא ממש דמפרש טעמא דר' יהודה משום דאינו נהנה מן המאורות ומפרש ורבנן אית ליה הנאה כר' יוסי שראה סומא ואבוקה בידו ואמר לו בני אבוקה זו למה אמר לו כל זמן שאבוקה זו בידי רואין אותי בני אדם ומצילים אותי מן הפחתים ומן הברקנים ובאדם שרואה יפה אלא שנולד במערה ולא ראה מאורות מעולם לא שייך האי טעמא ולפי מה שפי' דסומא חייב מדרבנן ואשה פטורה יש ליתן טעם בדבר דהחמירו רבנן בסומא משום דהוי מינא דבר חיובא ועוד שלא יראה כנכרי דאם פטרת ליה בכל מצות נמצא דאינו נוהג בתורת ישראל כלל אבל אשה אי פטרת לה בכל מצות עשה שהזמן גרמא יש עדיין מצות דמחייבת בהו ור"י ב"ר יהודה מביא ראיה דנשים מברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמא מדאמרינן (מגילה דף כג.) הכל עולה למנין שבעה ואפי' אשה ואפי' קטן ואע"ג דאשה אינה מצווה לעסוק בתורה כדאמר בפרק קמא דקדושין (דף צד.) ובריש בכל מערבין (עירובין כז.) ואור"ת דאין זו ראיה דברכת התורה לפניה ולאחריה לאו משום תלמוד תורה שאפילו ברך ברכת הערב נא או נפטר באהבה רבה חוזר ומברך תדע במקום שאין לוי כהן קורא במקום לוי ומברך אע"פ שכבר ברך בקריאה ראשונה ועוד דאיכא למימר דהא דאשה עולה היינו באמצע שלא היו רגילים לברך כדאיתא בפרק הקורא את המגילה עומד (דף כא.) תנא פותח מברך לפניה וחותם מברך לאחריה והאידנא כולהו מברכין גזירה משום הנכנסים ומשום היוצאים ומיהו עולין למנין שבעה משמע בסוף שבעה ומקטן דמברך ברכת המזון אף על פי שהוא פטור אין ראיה לאשה דקטן בא לכלל חיוב וחייב לחנכו ואינו מוזהר על לא תשא:

Tosafot on Rosh Hashanah 33a:5:1

...

פסקי תוספות על ראש השנה ס״ז:א׳

הנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא וכן סומא. אפילו בירך הערב נא חוזר ומברך על התורה. במקום שאין לוי קורא כהן במקומו.

Piskei Tosafot on Rosh Hashanah 67:1

...

חגיגה ט״ז ב:י״ד-י״ח

אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: שְׁמַע מִינַּהּ סְמִיכָה בְּכׇל כֹּחוֹ בָּעֵינַן, דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ לָא בָּעֵינַן בְּכׇל כֹּחוֹ — מַאי קָא עָבֵיד? לִיסְמוֹךְ! מֵיתִיבִי: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ... וְסָמַךְ״, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סוֹמְכִין, וְאֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל סוֹמְכוֹת. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמְרִים: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל סוֹמְכוֹת רְשׁוּת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, סָח לִי אַבָּא אֶלְעָזָר: פַּעַם אַחַת הָיָה לָנוּ עֵגֶל שֶׁל זִבְחֵי שְׁלָמִים, וַהֲבֵיאנוּהוּ לְעֶזְרַת נָשִׁים, וְסָמְכוּ עָלָיו נָשִׁים. לֹא מִפְּנֵי שֶׁסְּמִיכָה בְּנָשִׁים, אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לַנָּשִׁים. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ סְמִיכָה בְּכׇל כֹּחוֹ בָּעֵינַן — מִשּׁוּם נַחַת רוּחַ דְּנָשִׁים עָבְדִינַן עֲבוֹדָה בְּקָדָשִׁים? אֶלָּא לָאו, שְׁמַע מִינַּהּ לָא בָּעֵינַן בְּכׇל כֹּחוֹ! לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ בָּעֵינַן בְּכׇל כֹּחוֹ — דַּאֲמַר לְהוּ: אַקְפּוֹ יְדַיְיכוּ. אִי הָכִי, לֹא מִפְּנֵי שֶׁסְּמִיכָה בְּנָשִׁים, תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּאֵינָהּ לִסְמִיכָה כְּלָל! אָמַר רַבִּי אַמֵּי: חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר. חֲדָא — דְּלֵיתָא לִסְמִיכָה כְּלָל, וְעוֹד — כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לַנָּשִׁים.

Chagigah 16b:14-18

Rami bar Ḥama said: You can learn from here, from this dispute, that the mitzva of placing hands requires not only placing one’s hands on the animal’s head, but we also require that one places his hands with all his strength. For if it enters your mind that we do not require all his strength, what prohibition does one violate by placing his hands? Let him place them on a Festival as well, as this does not resemble a prohibited action at all. The Gemara raises an objection to this from a baraita: “Speak to the children of [benei] Israel” (Leviticus 1:2). The word benei literally means: Sons of. And it states nearby: “And he shall place his hand on the head of the burnt-offering” (Leviticus 1:4), from which we learn that the sons of Israel place their hands, but the daughters of Israel do not place them. Rabbi Yosei and Rabbi Yishmael say: It is optional for the daughters of Israel to place their hands. They may place their hands if they so choose, although they are not obligated to do so. Rabbi Yosei said: The Sage Abba Elazar related to me the following incident: On one occasion, we had a calf for a peace-offering, and we brought it to the Women’s Courtyard, and women placed their hands on it. We did this not because there is an obligation of placing hands in the case of women, but in order to please the women, by allowing them to sacrifice an offering, in all of its particulars, as men do. Now, if it enters your mind that we require placing hands with all one’s strength, would we perform work with consecrated offerings in order to please the women? Placing one’s hands forcefully on an animal is considered performing work with it, and if one does it without being obligated to do so, he has thereby performed work with an offering. Rather, isn’t it correct to conclude from this that we do not require placing hands with all one’s strength? The Gemara rejects this: Actually, I could say to you that we do require placing hands with all one’s strength, but here they allowed women to place their hands by saying to them: Ease your hands and do not press forcefully, so that their hand placing should not constitute work. The Gemara retorts: If so, then the reason formulated as: Not because there is an obligation to place hands in the case of women, is irrelevant to this law. Let him derive the permission for women to do so from the reason that it is not considered placing hands at all. If placing hands must be performed with all one’s strength, this action the women are performing does not constitute placing hands. Rabbi Ami said: He stated one reason and another. One reason is that it is not considered placing hands at all, as it is not performed with all of one’s strength; and another reason is that they allowed it in order to please the women.