(א) ה) ולפיכך, צריכים לארבע בחינות שבשם הוי"ה, הנקראות: חכמה, בינה, תפארת, מלכות. כי בחינה א' הנקראת חכמה, היא באמת כל כללותו של הנאצל, אור וכלי, כי בו הרצון לקבל הגדול, עם כל כללות האור שבו, הנקראת 'אור החכמה', או 'אור החיה', כי הוא כל אור החיים שבנאצל המלובש בהכלי שלו. אמנם בחינה הא' הזו נבחנת לכלו אור, והכלי שבו כמעט שאינו ניכר, כי הוא מעורב עם האור ובטל בו כנר בפני האבוקה.
(ב) ואחריה באה בחינה ב'. והוא כי כלי החכמה בסופו הוא מתגבר בהשואת הצורה לאור העליון שבו, דהיינו שמתעורר בו רצון להשפיע אל המאציל, כטבע האור שבתוכו, שהוא כולו להשפיע, ואז על ידי הרצון הזה שנתעורר בו, נמשך אליו מהמאציל אור חדש הנקרא 'אור חסדים'. ומשום זה כמעט שנפרש לגמרי מאור החכמה שהשפיע בו המאציל, כי אין אור החכמה מקובל רק בהכלי שלו, שהוא הרצון לקבל הגדול בכל שיעורו, כנזכר לעיל.
(ג) באופן שהאור וכלי שבבבחינה ב' משונים לגמרי מבחינה א', כי הכלי שבה הוא הרצון להשפיע, והאור שבה נבחן לאור החסדים, שפירושו אור הנמשך מכח הדבקות של הנאצל בהמאציל. כי הרצון להשפיע גורם לו השואת הצורה למאציל, והשואת הצורה ברוחניות היא דבקות, כמו שיתבאר להלן.
(ד) ואחריה באה בחינה ג'. והוא כי אחר שנתמעט האור שבנאצל לבחינת אור חסדים בלי חכמה כלל, ונודע, שאור החכמה הוא עיקר חיותו של הנאצל, על כן הבחינה ב' בסופה התעוררה והמשיכה בקרבה שיעור מאור החכמה, להאיר תוך אור החסדים שבה. והנה התעוררות הזו המשיכה מחדש שיעור מסוים מהרצון לקבל, שהוא צורת כלי חדש הנקראת בחינה ג' או 'תפארת'. ובחינת האור שבה נקרא 'אור חסדים בהארת חכמה' כי עיקר האור הזה הוא אור חסדים ומיעוטו הוא אור חכמה.
(ה) ואחריה באה בחינה ד'. והוא כי גם הכלי דבחינה ג' בסופו התעורר להמשיך אור חכמה במילואו כמו שהיה בבחינה א'. ונמצא התעוררות הזו היא בחינת השתוקקות בשיעור הרצון לקבל שבבחינה א', ונוסף עליו, כי עתה כבר נפרד מאור ההוא, כי עתה אין אור החכמה מלובש בו אלא שמשתוקק אחריו. על כן נקבע צורת הרצון לקבל על כל שלימותו, כי אחר התפשטות האור והסתלקותו משם, נקבע הכלי, כנזכר לעיל, וכשיחזור אחר כך ויקבל בחזרה את האור, נמצא הכלי מוקדם להאור. ועל כן נבחנת בחינה ד' הזאת לגמר כלי. והיא נקראת 'מלכות'.
(1) Therefore, the four levels that correspond to the Tetragrammaton, the four-letter name of God, which are Ḥokhma, Bina, Tiferet, and Malkhut, are necessary. The first level, called Ḥokhma, actually contains the entirety of the emanated being, both light and vessel. It incorporates the full will to receive together with the entirety of the light within it, which is called the “light of wisdom,” also called the “light of vitality,” as it comprises all the light of the life force that is in the emanated being enclothed in its vessel. Yet this first level is categorized as entirely light and its vessel is barely recognizable, since the vessel is mingled with the light and subsumed in it like a candle in the presence of a torch.
(2) Then follows the second level. At the end of the first level, the vessel of Ḥokhma prevails by equating its form to that of the supernal light it contains. In other words, a will to give to the Emanator is awakened within the vessel, resembling the nature of the light it contains, which is entirely to give. Then, by means of this will to give that has been awakened in the vessel, a new light is drawn to it from the Emanator, which is called the “light of giving.” As a result, it is disassociated almost completely from the light of wisdom that the Emanator bestowed on it, since the light of wisdom can be received only in its own vessel, which is the ultimate will to receive in its fullest measure, as stated.
(3) Accordingly, the light and vessel in the second level are completely different from those of the first level, as the vessel of the second level has the will to give, while the light within it differentiates into the light of giving, a light that emanates from the power of the cleaving of the emanated being to the Emanator. That is, the will to give that is awakened within the vessel brings about the equating of its form with that of the Emanator, and the equating of form is the way an entity cleaves to another in the spiritual realm, as stated below.
(4) Next comes the third level, which comes after the light in the emanated being has been reduced to the light of giving and there is no light of wisdom at all. Yet it is known that the light of wisdom is the essential life force of the emanated being. Therefore, at the end of the second level, the emanated being awakened and drew into it a measure of the light of wisdom to shine into the light of giving within it. This awakening thus draws once more a certain measure of the will to receive, which forms a new vessel referred to as the third level, or Tiferet. The light within it is called “the light of giving illuminated by the light of wisdom,” since the light is primarily comprised of the light of giving but a little of it is the light of wisdom.
(5) After that comes the fourth level. At the end of the third level, the vessel was also awakened to draw the full measure of the light of wisdom, as in the first level. This awakening constitutes a state of yearning that is similar to the will to receive that was present in the first level and in a way exceeds it, for at this point the will to receive has already been separated from that light because in this level the light of wisdom is no longer enclothed in the vessel of the will to receive, but rather the vessel yearns for it, to receive the light of wisdom. Thus, the form of the will to receive has been fully established, since the vessel is completed after the expansion of the light and its subsequent removal from the vessel, as stated above. When the materialized vessel subsequently returns to receive the light once again, the vessel will precede the light. Therefore, this fourth level constitutes the completion of the vessel, which is called Malkhut.