(א) עַרְבֵי פְסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה, לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשָׁךְ. וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב. וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן, וַאֲפִלּוּ מִן הַתַּמְחוּי:
(1) On the eve of Passover, adjacent to minḥa time, a person may not eat until dark, so that he will be able to eat matza that night with a hearty appetite. Even the poorest of Jews should not eat the meal on Passover night until he reclines on his left side, as free and wealthy people recline when they eat. And the distributors of charity should not give a poor person less than four cups of wine for the Festival meal of Passover night. And this halakha applies even if the poor person is one of the poorest members of society and receives his food from the charity plate.
מָזְגוּ לוֹ כוֹס שְׁלִישִׁי, מְבָרֵךְ עַל מְזוֹנוֹ. רְבִיעִי, גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל, וְאוֹמֵר עָלָיו בִּרְכַּת הַשִּׁיר
מַאי ״בִּרְכַּת הַשִּׁיר״? רַב יְהוּדָה אָמַר: ״יְהַלְלוּךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ״. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״נִשְׁמַת כָּל חַי״. תָּנוּ רַבָּנַן: רְבִיעִי גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל, וְאוֹמֵר הַלֵּל הַגָּדוֹל, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: ״ה׳ רוֹעִי לֹא אֶחְסָר״.
ת"ר כוס חמישי אומרים עליו הלל הגדול דברי רבי טרפון. וי"א ה' רועי לא אחסר. ורשב"ם גורס רביעי אומרים עליו הלל הגדול דכוס חמישי מאן דכר שמיה. ואם בא לומר כוס חמישי רשות ואם ירצה יעשה כוס חמישי הכי הוה ליה למימר הרוצה לעשות כוס חמישי אומר עליו הלל הגדול. אבל לפי גירסת הספרים משמע דלר' טרפון וי"א כוס חמישי הוה ליה חובה ונהגו העולם לעשות רשות. וכן כתב ה"ר יוסף טוב עלם ז"ל שאם הוא תאב לשתות יעשה כוס חמישי


מְנַיִין לְאַרְבָּעָה כוֹסוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי בְנָייָה. כְּנֶגֶד אַרְבַּע גְּאוּלוֹת
(ו) לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ אֲנִ֣י ה' וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃ (ז) וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹקִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י ה' אֱלֹ֣קֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם׃ (ח) וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י ה'׃
"והבאתי אתכם" אינו מן המניין שאינו מן הגאולות אלא בשורת הארץ הוא
ד' כוסות כנגד ד' גאולות... וכוס חמישי... כנגד והבאתי... אם לא הביא הקב"ה אותן לארץ ישראל מה היה מועיל להם היציאה של מצרים
צריכין ליזהר שלא לשתות כלום אחר ד' כוסות, ומי שהוא אסטניס או תאב וצמא הרבה לשתות, יכול להוסיף כוס חמישי, ויאמר עליו הלל הגדול, ויחשוב לו כוס זה כנגד כוס של רויה של גאולה העתידה, ולא ישתה יותר, חוץ ממים שמותרים לשתות לכל אדם, אבל כל שאר משקין אינו רשאי לשתות:
הני דאסרי למשתי חמרא בתר ארבעה כוסות לאו מעיקר הלכה הוא אלא ממנהגא, ואפשר בזמן הזה שאנו עושים שני ימים נהג המנהג בעבור העניים שספקו להם ארבעה כוסות מן התמחוי לשתי לילות וכדי שלא ישתו אותו יין שנתנו להם לשתי לילות בלילה אחד...
Elijah’s cup is a symbol of agreeing to disagree. By design, the seder is filled with lots of questions and invitations for even more. On the surface, it may appear that the Haggadah does not sufficiently address how to have those discussions, and, especially, how we should leave them if they are left unresolved. With Elijah’s cup, we have an “out.” “Teiku,” we can say. “Someday, we’ll find a good answer. It may not be today, but hopefully one day soon.” How perfect is it that the symbol of unresolved discussion is filled with a symbol associated with joy! And wouldn’t it be great if, when we agreed to disagree, it was with sweetness, joy, and compassion on our lips, rather than with bitterness, sadness, and resentment? Perhaps then, we would be the ones to bring about the Messianic age, we would, each of us, be Elijah, and we would all be able to raise a glass and offer an even better expression: “L’chayim! To life!” (R Jeremy Gimbel)
