“No man should bring children into the world who is unwilling to persevere to the end in their nature and education.”
Plato
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים כִּימֵ֛י נִדַּ֥ת דְּוֺתָ֖הּ תִּטְמָֽא׃
וּשְׁלֹשִׁ֥ים יוֹם֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב בִּדְמֵ֣י טָהֳרָ֑ה בְּכָל־קֹ֣דֶשׁ לֹֽא־תִגָּ֗ע וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבֹ֔א עַד־מְלֹ֖את יְמֵ֥י טָהֳרָֽהּ׃
(ה) וְאִם־נְקֵבָ֣ה תֵלֵ֔ד וְטָמְאָ֥ה שְׁבֻעַ֖יִם כְּנִדָּתָ֑הּ וְשִׁשִּׁ֥ים יוֹם֙ וְשֵׁ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב עַל־דְּמֵ֥י טׇהֳרָֽהֿ׃
Speak to the Israelite people thus: When a woman at childbirth bears a male, she shall be impure seven days; she shall be impure as at the time of her condition of menstrual separation.—
She shall remain in a state of blood purification for thirty-three days: she shall not touch any consecrated thing, nor enter the sanctuary until her period of purification is completed.
(5) If she bears a female, she shall be impure two weeks as during her menstruation, and she shall remain in a state of blood purification for sixty-six days.
השאלה הא' למה כשרצתה התורה להזהיר על טומאות בני אדם התחילה ביולד' והיה ראוי שתתחיל אם בטומאה היותר קלה והיא הזבה או בטומאה היותר חמורה מטומאות בני אדם החי והיא הצרעת:
השאלה הב' למה חייבה תורה את היולדת שמלבד שתטמא שבעת ימים שממנה יוצא דם עוד תטמא ל"ג יום לימי טהרה כי כיון שאין לה אז דם מטמא למה תטמא לעניני המקדש. ואם מפני שהם כלם מ' יום כמספר הימים שנוצר הולד בהם הלא כבר נוצר זה תשעה חדשים למה לנו להטמא כנגד ימי יצירת הולד שהם ימי טהרה ונקיון לא טומאה:
השאלה הג' למה חייבה ליולדת נקבה בכפל הימים ליולדת זכר אם בימי הטומאה שצוה שתטמא היולדת זכר שבעת ימים והיולדת נקבה י"ד יום ואם בשאר הימים שחייב' את היולדת זכר שתשב עוד בדמי טהרה ל"ג יום והיולדת נקבה כפל ס"ו יום. וכל שכן שיקשה זה לדעת האומ' שיצירת זכר או נקבה לאחד וארבעים יום:
(ס) ...יתכן כי הצרעת והזיבות תלויות בטמאת המת כי המות הוא ההפסד הכללי לגוף והאבר המצרע דומה למת וכן הזרע הנפסד כי יש בו רוח חיים טבעי ובו ההכנה להיות לטפת ממנה דם ממנה יתהוה האדם הפסדו של זרע זה הוא אם כן נגוד לתכונת החיות ורוח החיים
60...I take, however, the liberty of stating--though not with absolute certainty--that leprosy and issue are occasionally the consequence of contamination by corpses. A dead body represents the highest degree of malignancy, and a leprous limb is as if dead. It is the same with lost σπέρμα, because it had been endowed with living power, capable of engendering a human being. Its loss, therefore, forms a contrast to the living and breathing
Free the child's potential, and you will transform him into the world.
Maria Montessori
He will not swerve from it even in old age.
סדר הקושיות ברמב"ם אינו מתאים לא לפי חשיבות המצוות, ולא לפי מה שרואה הילד. אלא זאת ההוראה הגדולה בסדר הקושיות: הדבר הראשון
שהילד שואל, הדבר הראשון שהוא שם לב אליו ופועל בו רושם, הוא לא חיוב דאורייתא ודרבנן, אלא מנהג ישראל. זה מה שתופס לו את העיניים ויוצר את גודל ההשפעה.
Lubavicher Rebbe, Likutei Sichot 1/245
הורים חייבים להשתדל תמיד להוות לילדיהם דוגמא חיה של התנהגות
מהסוג שהיו רוצים לראות אצלם. יתירה מזו, ילדים חושבים שזה יהיה מספיק עבורם אם יהיו להם סטנדרטים שהם רק מחצית מאלה של הוריהם. הורים חייבים לקחת זאת בחשבון ולהשתדל
שהסטנדרטים שלהם עצמם יהיו גבוהים לפחות פי שניים מהמינימום שהם מצפים לו מילדיהם.
Lubavicher Rebbe, Moreh LeDor Navoch 3/176
Note that motherhood is drawn attention to in the Torah long before fatherhood (twenty generations to be precise, ten from Adam to Noah, and ten from Noah to Abraham). The reason is that motherhood is a biological phenomenon. It is common to almost all forms of advanced life. Fatherhood is a cultural phenomenon. There is little in biology that supports pair-bonding, monogamy, and faithfulness in marriage, and less still that connects males with their offspring. That is why fatherhood always needs reinforcement from the moral code operative in a society
Rabbi Johnathan Sacks, C&C, Va'erah, "The Space Between Us"
והנני מוסר בידך מפתח גדול. דע כי בהיות הדבר כמו שאנו אומרים, סמך השם ית' בתורתו הקדושה פרשת אשה כי תזריע למאכלות אסורות, ואמ' להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל, וסמך לו אשה כי תזריע, וסמך מצד אחר פרשת נגעים. ואלו השלש פרשיות [נסמכו] לסודות נפלאים. ופרשת [אשה] כי תזריע באמצע, להורות שאם יבדל אדם מן המאכלות הרעים הויין לו בנים הגונים קדושים וטהורים, ואם לאו, הרי נגעים גדולים וקשים מתחדשין עליהם, מצד טפת הזרע, שהיתה מאותן מאכלות האסורות והמשוקצות. והנה סמך מאכלות אסורות לפרשת אשה כי תזריע, להודיע כי צריך האדם לקדש עצמו גם במאכלות הגונות סמוך לתשמיש, כדי שיהיה הזרע נקי וטהור ובינוני, בין צפון לדרום, כמו שאמרנו. והנה הודענוך כי כפי המזון יהיה הדם הנולד, וכפי הדם יהיה הזרע, וכפי הזרע יהיה הוולד הנולד ממנו.