Jewish Self-Confidence & Yom HaAtzmaut

אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח לכך נסתתם

Sanhedrin 94a:5

The attribute of justice said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, and if with regard to David, king of Israel, who recited several songs and praises before You, You did not designate him as the Messiah, then with regard to Hezekiah, for whom You performed all these miracles, delivering him from Sennacherib and healing his illness, and he did not recite praise before You, will You designate him as the Messiah? It is for that reason that the mem was closed, because there was an opportunity for redemption that was thwarted.

שבת קי״ח ב:ה׳

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִגּוֹמְרֵי הַלֵּל בְּכׇל יוֹם. אִינִי?! וְהָאָמַר מָר: הַקּוֹרֵא הַלֵּל בְּכׇל יוֹם הֲרֵי זֶה מְחָרֵף וּמְגַדֵּף! כִּי קָאָמְרִינַן — בִּפְסוּקֵי דְזִמְרָא.

Shabbat 118b:5

Rabbi Yosei said: May my portion be among those who complete hallel every day. The Gemara is surprised at this: Is that so? Didn’t the Master say: One who reads hallel every day is tantamount to one who curses and blasphemes God. He displays contempt for hallel by not reserving it for days on which miracles occurred. The Gemara answers: When we say this statement of Rabbi Yosei, we are referring to the verses of praise [pesukei dezimra], recited during the morning service, not to hallel (Psalms 113–118) recited on special days.

פסחים קי״ז א:ז׳

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שִׁיר שֶׁבַּתּוֹרָה, מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ מִן הַיָּם. וְהַלֵּל זֶה מִי אֲמָרוֹ? נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶן תִּקְּנוּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִין אוֹתוֹ עַל כׇּל פֶּרֶק וּפֶרֶק, וְעַל כׇּל צָרָה וְצָרָה שֶׁלֹּא תָּבֹא עֲלֵיהֶן. וְלִכְשֶׁנִּגְאָלִין, אוֹמְרִים אוֹתוֹ עַל גְּאוּלָּתָן.

Pesachim 117a:7

Rav Yehuda said that Shmuel said: The song in the Torah, i.e., the Song at the Sea (Exodus 15:1–19), Moses and the Jewish people recited it when they ascended from the sea. The Gemara asks: And who said this hallel mentioned in the mishna, Psalms 113–118? The Gemara answers: The Prophets among them established this hallel for the Jewish people, that they should recite it on every appropriate occasion; and for every trouble, may it not come upon them, they recite the supplications included in hallel. When they are redeemed, they recite it over their redemption, as hallel includes expressions of gratitude for the redemption.

רש"י על פסחים קי״ז א:ז׳:ב׳

ועל כל צרה: כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה אומרים אותו על גאולתן כגון חנוכה:

Rashi on Pesachim 117a:7:2

If trouble came upon them and they were saved, they should say Hallel upon their redemption, as they did for Hanukkah.

מאירי על פסחים קי״ז א:ב׳

כל יחיד שאירעתהו צרה ונגאל הימנה רשאי לקבוע הלל לעצמו באותו יום בכל שנה אלא שאינו מברך עליו וכן הדין בכל ציבור וצבור כך היה יסוד נביאים לאמרו על כל צרה וצרה כשנגאלים ממנה:

Meiri on Pesachim 117a:2

If a miracle happens to an individual or to a community of Jews, then that community may establish the day of redemption as a day for reciting Hallel without a Beracha. Only if the miracle occurred to all Jews, such as Chanukah, may we recite Hallel with a Beracha.

משנה ברורה תרפ״ו:ח׳

(ח)יכולים בני עיר לתקן בהסכמה ובחרם עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות "פורים" ביום שנעשה בו נס ומי שנעשה לו נס באדר ונדר לעשות פורים כשיבוא שנת העיבור צריך לעשות הפורים באדר שני אם לא שנעשה לו הנס בשנת העיבור באדר ראשון:

Mishnah Berurah 686:8

A community is authorized to declare a “Purim” celebration for all generations on a day that a miracle occurred.

חיי אדם, שבת ומועדים קנ״ה:מ״א

מי שאירע לו נס וכ"ש בני עיר יכולין לתקן בהסכמה וקללה עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות אותו יום לפורים (והפ"ח בסי' תצ"ו חולק עליו בסעיף י"ד ונ"ל דאותה סעודה שעושין בשביל הנס הוא סעודת מצוה אף לפי דבריו כמש"כ ביש"ש ב"ק סימן ל"ז דכל סעודה שעושין לזכר נפלאות ה' היא סעודת מצוה ע"ש דלא כמו שכתב הפ"ח דהוי סעודת רשות שלא ראה דברי היש"ש שלא נדפס בימיו ועוד נ"ל דלא כפ"ח שהרי ר' יעב"ץ לא התענה בט"ב שנדחה כראב"צ מפני שיו"ט שלו הוא והיינו דס"ל לא בטלה מג"ת כמש"כ הפ"ח וא"כ קשה כיון דקי"ל בטלה וכן אותן יו"ט עושים בשביל מצוה הם ממג"ת כדאיתא בירו' מגילה דף ג' אינש דיהוי להון אעין כו' ואם כן מה ראה שלא להתענות אע"כ דלענין זה בטלה שלא לעשות היו"ט על כל ישראל אבל כל יחי' בזמן המצוה יו"ט שלו הוא ויותר נ"ל דיוכל להיות שראב"צ ס"ל ג"כ בטלה מג"ת ואפ"ה לא התענה דדוקא יו"ט לכל ישראל בטלה וה"נ כיון שעושין לזכר נפלאותיו הוי מצוה):
וכן אנו עושי' על הנס שנעשה לנו בשנת תקס"ד אור ליום ט"ז כסליו שהיתה הריגה בחצר שאני דר בו מחמת הבערה שיצא ללהב מן פולווער ונפלו כמה בתים בחצר וגם בית אחד שלי ומחדר שהיו שם כל ב"ב נפל ב' חצי חומה וקורה א' והחומה נפל על בתי וויטקה עד שהיה כפסע בינה לבין המות וכן אשתי נתפצעה בפניה והשפה העליונה לכמה חתיכות והשנים התחתונים כלם נשברו בפיה וגם בחדר שישבתי שם עם בני נשברו החלונות והדלת ונתבקעו החומות וגם נעשה בגב בני ב' נקבים ומכל ב"ב כלם וממני אין אחד שלא יצא מהם עכ"פ איזה טיפות דם והש"י ברחמיו וחסדיו חשב לנו הדם כקרבן לכפר והצילנו ונשארנו כולנו בחיים אף שהיה לי היזק גדול כמה מאות אדומים החליף הש"י בחסדיו דמים לדמים וזולתינו נהרגו בעו"ה בחצרי ל"א נפשות וגם בחצר המנוח מהו' נח במהו' פייבש ובנו הנגיד הרבני המופלא מהו' פייבש נתבקעו החומות והכיפות והדברים ארוכים לכתוב השגחת השמים על אנשי החצר מי שהיה ראוי להציל או להזדמן לשם מחצרות אחרים שיהרגו ולהראות כי עיניו על כל דרכי איש ולמען ספר נפלאות ה' כדכתיב זכר עשה לנפלאותיו קבלתי עלי ועל זרעי בל"נ יום ט"ו כסליו אחר שהוא בלא"ה במדינתינו בהרבה קהלות יום תענית לח"ק ג"ח לעשותו כמעט חציו לה' עכ"פ ומי שיוכל יתענ' ובלילה שאחריו יתאספו יתד תיכף אחר מעריב וידליקו נרות כמו בי"ט ולומר שיר היחוד כולו בנעימ' ובמתון שיר הכבוד בזמרה ואח"ז מזמורי תהלים במתון ואלו הם קי"א קי"ו קי"ז כ"ג ל"ד ס"ו ק' ק"ג קכ"א ק"ל קל"ד קל"ח קל"ט קמ"ג קמ"ח ק"ן ואח"ז לעשות סעודה ללומדי תורה למי שאפשר וליתן צדקה כברכת ה' כפי השגת ידו ה' ירפא שבר עמו:

Chayyei Adam, Shabbat and Festivals 155:41

Whoever has had a miracle occur for them, and all the more so the inhabitants of a city, can establish, by popular agreement, for themselves and those who come after them to make that day into a “Purim”. And it seems to me that the meal which they make to commemorate the miracle is considered at the level of a seudat mitzvah [meal with halachic weight] ... So, too, do we practice regarding the miracle which was performed for us in the year 5564, the night of the 16th of Kislev. There was death in the courtyard in which I live because of a conflagration which started from gunpowder. Several houses in the courtyard fell, including one house that was mine. In the room where my whole family was located, two half-walls and one beam fell ... Not a single one (i.e. member of the family) did not shed at least some drops of blood. G-d in His mercy and kindness considered for us the blood like a sacrifice to atone, and saved us, and all of us remained alive. Even though I suffered a great loss of several hundred adumim (a currency), G-d in His kindness substituted blood for money [lit. damim for damim]. Aside from us, there were killed, in our many sins, in my courtyard, 31 people ... And in order to tell of the wonders of G-d, as it is written (Tehillim 111:4) “He created a memorial for His wonders”, I have accepted upon myself and my descendants, without vowing, on the 16th of Kislev, since in our land it is already a day of fasting in many communities for the chevra Kadisha who do kindness, to devote at least half of it for G-d, and whoever can should fast. And on the following night, immediately after Maariv they should gather and light candles like on Yom Tov and sing the Shir HaYichud slowly and pleasantly, and the Shir HaKavod with song, and afterwards [recite] chapters of Psalms slowly ... And after this to make a meal for those who learn Torah and to give charity in accordance with the blessing of G-d, as much as one can afford.

מגילה י״ד א:ח׳

רַב נַחְמָן אָמַר: קְרִיָּיתָהּ זוֹ הַלֵּילָהּ. רָבָא אָמַר, בִּשְׁלָמָא הָתָם: ״הַלְלוּ עַבְדֵי ה׳״ — וְלֹא עַבְדֵי פַרְעֹה, אֶלָּא הָכָא: ״הַלְלוּ עַבְדֵי ה׳״ — וְלֹא עַבְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ? אַכַּתִּי עַבְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֲנַן.

Megillah 14a:8

Rav Naḥman said an alternative answer as to why hallel is not recited on Purim: The reading of the Megilla itself is an act of reciting hallel. Rava said a third reason why hallel is not recited on Purim: Granted that hallel is said there, when recalling the exodus from Egypt, as after the salvation there, they could recite the phrase in hallel: “Give praise, O servants of the Lord” (Psalms 113:1); after their servitude to Pharaoh ended with their salvation, they were truly servants of the Lord and not servants of Pharaoh. But can it be said here, after the limited salvation commemorated on Purim: “Give praise, O servants of the Lord,” which would indicate that after the salvation the Jewish people were only servants of the Lord and not servants of Ahasuerus? No, even after the miracle of Purim, we were still the servants of Ahasuerus, as the Jews remained in exile under Persian rule, and consequently the salvation, which was incomplete, did not merit an obligation to say hallel.

שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ב:ב׳

וקורים הלל בדילוג בין יחיד בין צבור וי"א שהצבור מברכין עליו בתחלה לקרא את ההלל (ואם בירך לגמור א"צ לחזור) (מרדכי פ' במה מדליקין ושבולי לקט) ולבסוף יהללוך והיחיד אין מברך עליו ויש אומרי' שאף הצבור אין מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף וזה דעת הרמב"ם וכן נוהגי' בכל מלכות ארץ ישראל וסביבותי': הגה ויש אומרים דגם יחיד מברך עליו (טור בשם הרא"ש ור"ת) וכן נוהגין במדינות אלו ומכל מקום יזהר אדם לקרות בצבור כדי לברך עליו עם הצבור וי"א דכשיחיד קורא אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים דאז הוי כרבים (מרדכי פ' במה מדליקין ואגור בשם שוחר טוב) ונהגו כן בהודו ולא באנא:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 422:2

And we recite Hallel in skips, either as individually or publicly. And there are those who say that the public bless over it in the beginning to recite Hallel, and if he blessed to complete, he does not need to go back (Mordechai Chapter "With what do we kindle and Stalks of Wheat"); and at the end, "Y'hallelu'cha." And an individual does not bless over it. And there are those who say that even the public does not bless over it, not at the beginning nor at the beginning, and this is the position of the Rambam, and we are accustomed with all the kingdoms of the Land of Israel and its surrounding areas. Gloss: And there are those who say that also an individual blesses over it (Tur in the name of the Rosh and Rabbeinu Tam). And we are accustomed to do this in these countries. And in any case one should be careful to recite publically in order to bless on it with the public. And there are those who say that when a person recites individually, and two that say it with him the beginning of the chapters that this is like [when] many [recite] (Mordechai Chapter "With what do we kindle and accumulations" in the name of Shocher Tov). And they are accustomed to this in "Hodu" and not in "Ana."

משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ג׳:ז׳

מְקוֹמוֹת שֶׁעוֹשִׂין יוֹם טוֹב שְׁנֵי יָמִים גּוֹמְרִין אֶת הַהַלֵּל עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם. תִּשְׁעָה יְמֵי הֶחָג. וּשְׁמוֹנָה יְמֵי חֲנֻכָּה. וּשְׁנֵי יָמִים שֶׁל פֶּסַח. וּשְׁנֵי יָמִים שֶׁל עֲצֶרֶת. אֲבָל בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרִיאַת הַהַלֵּל מִנְהָג וְאֵינוֹ מִצְוָה. וּמִנְהָג זֶה בְּצִבּוּר לְפִיכָךְ קוֹרְאִין בְּדִלּוּג. וְאֵין מְבָרְכִין עָלָיו שֶׁאֵין מְבָרְכִין עַל הַמִּנְהָג. וְיָחִיד לֹא יִקְרָא כְּלָל. וְאִם הִתְחִיל יַשְׁלִים וְיִקְרָא בְּדִלּוּג כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרְאִין הַצִּבּוּר. וְכֵן בִּשְׁאָר יְמֵי הַפֶּסַח קוֹרְאִין בְּדִלּוּג כְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים:

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 3:7

In places where the festivals are celebrated for two days, Hallel is recited on 21 days: On the nine days of Sukkot, the eight days of Chanukah, the [first] two days of Pesach, and the two days of Shavuot.
[In contrast,] the recitation of Hallel on Rosh Chodesh is a custom and not a mitzvah. It is observed [only] communally. [To emphasize that it is a custom,] passages are skipped when it is read. A blessing should not be recited over [this reading], since a blessing is not recited over a custom.
A person [praying] alone should not recite [the Hallel] at all [on Rosh Chodesh]. If, however, he began its recitation, he should complete it, skipping the passages the community would skip as he reads it.
Similarly, on the other days of Pesach, [the Hallel] is read while skipping passages.

פניני הלכה, זמנים ד׳:ה׳:ד׳

וכך כתב הגאון הגדול רבי משולם ראטה: "הנה אין ספק שהיום ההוא [ה' אייר], שנקבע על ידי הממשלה וחברי הכנסת [שהם נבחרי רוב הציבור] ורוב גדולי הרבנים, לחוג אותו בכל הארץ זכר לנס של תשועתנו וחירותנו, מצווה לעשותו שמחה ויום טוב ולומר הלל" (שו"ת קול מבשר ח"א כא).

Peninei Halakhah, Zemanim 4:5:4

There is a mitzva to establish a holiday of rejoicing and praising God on a day when the Jewish people were saved. It was on this basis that the Sages established Purim and Ḥanuka as permanent holidays. Even though one may not add mitzvot to the Torah, this mitzva is derived from a kal va-ḥomer (a fortiori argument): When we left Egypt and were delivered from slavery, God commanded us to celebrate Pesaḥ and sing praise to Him every year; all the more so must we celebrate Purim, when we were saved from death (Megilla 14a). This principle served as the Sages’ basis for establishing Ḥanuka as well (Ritva ad loc.). Ḥatam Sofer explains (end of YD 233, OḤ 208) that since this mitzva is derived from a kal va-ḥomer, it is considered a Torah commandment. However, the Torah does not prescribe exactly how to establish a holiday; therefore, one who does anything to commemorate the salvation fulfills his Torah obligation. It was the Sages who determined that we read the megilla, conduct a festive meal, send mishlo’aḥ manot (gifts of food) to others, and give charity to the poor on Purim, and light candles on Ḥanuka.

The great sage R. Meshulam Rath writes: “There is no doubt that we are commanded to rejoice, establish a holiday, and recite Hallel on the fifth of Iyar, the day that the government, the members of the Knesset [who were chosen by the majority of the people], and most of the greatest rabbis established as the day on which to celebrate, throughout the land, the miracle of our salvation and freedom” (Responsa Kol Mevaser 1:21).

תלמוד בבלי, שבת קיב:ב

אם ראשונים בני מלאכים - אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים - אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים.

BT Shabbat 112b

If the early generation are characterized as sons of angels, we are the sons of men. And if the early generations are characterized as sons of men, we are akin to donkeys. And I do not mean that we are akin to either the donkey of Rabbi Hanina ben Dosa or the donkey of Rabbi Pinhas ben Yair, [who were both extraordinarily intelligent donkeys]; rather we are akin to other typical donkeys.

Rabbi Yitz Greenberg
I am with Rav Kook in that if we are lower than past generations due to our chronological distance from Sinai, we are ascending higher as we get closer to the Messianic moment...I also believe that we are living through a third tzimtzum which is raising humans to the highest level of responsibility for the brit which establishes a higher, more loving relationship with Hashem in our generation.Thus we may be smaller but we reach higher. As to [the idea of] yeridat haDorot, there is an aspect of truth in it. And it also helps fight some of the aspect of arrogance of the present generation's culture.But the bigger truth is the increased power, capacity and responsibility of recent generations.And we have to move beyond the claim of yeridat hadorot to enable us to take authority for the communal and halachic development needed now.