(יב) הערבות בכל העולם
(יג) ההתחלה באומה אחת
יט. ורבי אלעזר בנו של רשב"י מפליג עוד יותר בדבר הערבות, ולא די לו שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות. אמנם לֹא פְּלִיגֵי (אין מחלוקת ביניהם). כי הכל מודים שמתחילה די ומספיק באומה אחת לקיומה של התורה, והיינו רק להתחלת תיקון העולם, מפני שאי אפשר היה להתחיל בכל אומות העולם בבת אחת, כאמרם ז"ל (ראה מאמר מתן תורה אות ה) שסבב הקב"ה עם התורה לכל אומה ולשון ולא רצו לקבלה. כלומר, שהיו שקועים בזוהמת אהבה עצמית עד למעלה מחוטמם, אלו בניאוף ואלו בגזל ורציחה וכדומה, עד שלא היה אפשר אפילו להעלות על הדעת בימים ההם, לדבר עמהם אם מסכימים לְהִפָּרֵשׁ מאהבה עצמית.
(יד) ולפיכך לא מצא הקב"ה שום עם ולשון שיהיו מוכשרים לקבלת התורה, זולת בני אברהם יצחק ויעקב (עי' מה שהקשה לעיל מאמר מתן תורה אות ה), שזכות אבותם עמדה להם, כמו שאמרו רז"ל (יומא כח, ב) "האבות קיימו כל התורה עוד בטרם שניתנה". שפירושו, שמתוך רוממות נשמתן היתה להם היכולת להשיג ולבוא בכל דרכי ה' בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדבקותו ית', בלי הקדם הסולם של המעשִׂיוּת שבתורה, שלא היתה להם האפשרות לקיימם כלל, כנ"ל (מתן תורה אות טז). שבלי ספק, הן הזיכוך הגופני והן הרוממות הנפשית של אבותינו הק' פעלו הרבה מאד על בניהם ובני בניהם אלה, וזכותם זו עמדה להם לאותו הדור, אשר כל אחד ואחד מחברי האומה קיבל עליו את העבודה הגבוהה הזאת, וכל אחד ואחד אמר בפה מלא: "נעשה ונשמע". ומטעם זה נבחרנו מתוך הכרח לעם סגולה מכל העמים.
(טו) נמצא שרק בני האומה הישראלית לבד נכנסו בהערבות הדרושה, ולא בני אומות העולם כלל, כי לא השתתפו בדבר. וזה פשוט כי מציאות היא, ואיך יוכל רבי אלעזר לחלוק עליה.