Avos 4:2 (notes) הוי רץ למצוה

בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה (כבחמורה), ובורח מן העברה. שמצוה גוררת מצוה, ועברה גוררת עברה. ששכר מצוה, מצוה. ושכר עברה, עברה:

Pirkei Avot 4:2

Ben Azzai said: Be quick in performing a minor commandment as in the case of a major one, and flee from transgression; For one commandment leads to another commandment, and transgression leads to another transgression; For the reward for performing a commandment is another commandment and the reward for committing a transgression is a transgression.

הוי רץ למצוה קלה (כבחמורה), ובורח מן העברה

רץ - don't procrastinate (may wind up never doing it)

ובורח - far away, gedarim, avoid nisayon, "shtei derachim - rasha" nazir - schor schor...

meam loez: don't do aveira in zeal to do mitzva (chiyuv wants kadish & amud - pushes away others who have right (not a zechus for niftar - opposite!), rush to mincha cut off others, push

ששכר מצוה, מצוה

another mitzvah (teva,/schar)
taanug, enthusiasm is a mitzvah (therefore run even for mitzva kala)
the schar is a mitzva
the payment/investment is a mitzva (therefore run even for mitzva kala)
the schar for mitzva is bec its a tzivui (of Hashem, therefore "run" even to kalah bec of the "mitzaveh"
the mitzva itself is the schar & provides the schar, schar not unrelated, external (like wages) mitzva creates the ohr & aveira choshech
the mitzva itself is the schar, (aside from olam haba) greatest privelege to have opportunity to serve King of universe (kail ha'kadosh) (therefore run even for mitzva kala)

רץ למצוה קלה

avoda step by step, sulam, small, easy, few lines siddur, easy limud - then gorerres
"run" bec chitzonios m'orerres pnimius, yisgaber k'ari, run to shul etc...
maaseh R Leible Eiger, w/ his zeidy, shitas Ben Azai (carry from reshus yochid to rabim via karmelis - patur bec "mehalaich k'omeid") Tos' quotes yerushalmi: acc to Ben Azai impossible to chayav for carrying 4 amos reshus harabim. Answer: קופץ, the zeidy asked so acc to B"A why were chazal gozer by shofar, lulav, megilla on shabbos (shema yaavireno 4 amos in r"hr, קופץ is mot shchiach! R Leible: "Pashut!" he's holding ashofar abt to do mitza, heart is burning to do ratzon Hashem!

ברטנורא על משנה אבות ד׳:ב׳:א׳

שמצוה גוררת מצוה. כך מנהגו של עולם, העושה מצוה אחת נוח לו לעשות אחרות, והמתחיל בעברות קשה לפרש מהם. ועוד, ששכר מצוה מצוה. שמן השמים מסיעין ומזמינים ביד מי שעשה מצוה אחת שיעשה אחרת כדי לתת לו שכר על שתיהן. וכן שכר עברה וכו'. פרוש אחר, ששכר מצוה מצוה, שכל מה שאדם משתכר ומתענג בעשית המצוה נחשב לו למצוה בפני עצמה, ונוטל שכר על המצוה שעשה ועל הענג וההנאה שנהנה בעשיתה:

Bartenura on Pirkei Avot 4:2:1

"Since one commandment leads to another commandment": That is the way of the world, that one who does one commandment finds it easier to do others; and one who starts to do sins will find it difficult to separate from them. And also, "since the reward for a commandment is [another] commandment;" [meaning it] is from the Heavens that the one who does one commandment is helped and another commandment is placed in front of him to [also] do, in order to give him the reward for both of them. And so too, "the reward of a sin, etc." Another explanation: "since the reward for a commandment is [another] commandment;" Since all that a person is rewarded and derives enjoyment while doing a commandment is itself considered a commandment for him. And [so] he gets reward for the commandment that he did and for the enjoyment and benefit that he experienced in doing it.

ברטנורא על משנה אבות ד׳:ב׳:ב׳

ושכר עברה עברה. והשכר וההנאה שמגעת לו לאדם בעשית העברה נחשב לו כעברה בפני עצמה, ולוקה על העברה שעשה ועל השכר וההנאה שמקבל בעשיתה:

Bartenura on Pirkei Avot 4:2:2

"and the reward for one sin is another sin": And the reward and benefit that one derives from doing a sin is considered like a sin itself for him. And [so] he is [punished] for the sin that he committed and for the reward and benefit that he received by doing it.

יכין אבות ד׳:ט״ז

שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה...דה"ק דהשכר שירבו לך עבור שתעשה מצוה קלה בשמחה, גם זהו מצוה, כי רק למחיה שלחך הקב"ה לארץ שירבה שכרך בעה"ז ובעוה"ב וכמ"ש רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה וכו':

Yachin on Pirkei Avot 4:16

...

עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות ד׳:ב׳:א׳

העברה. ולא תנן הקלה כמו במצוה, לפי דהא דתנן קלה הינו שהיא קלה על האדם לעשות, והעברות הם קלות על האדם לעשותם ורבם הם הנאה לאדם, לכך לא שיך למתני מן העברה הקלה. דרך חיים:

Ikar Tosafot Yom Tov on Pirkei Avot 4:2:1

"A sin": And we do not learn [here], "an easy [sin]," as we do with a commandment. Since that which we learned [concerning a commandment ], "easy," means that it is easy for person to do. And sins are easy for a person to do and most of them are enjoyable for people. Hence it is not applicable to teach, "from an easy sin" - Derekh Chaim.

אור החיים על דברים י״א:כ״ז:א׳

רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה:

אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃

(א) את הברכה אשר וגו'. אמרו את, להעיר כי מלבד הברכה המושגת מדרך ה' עוד לו עמה יעוד הטוב, והוא אשר תשמעו כי השמיעה בתורה הוא תענוג מופלא ומחיה הנפש כאומרו (ישעי' נ"ה) שמעו ותחי נפשכם, והמרגיש בטעם התורה תשיחנו נפשו כי עליו לשלם גמול טוב למתן מתנה טובה מופלאת ואין צריך לומר שאין לתבוע שכר עליה:

Or HaChaim on Deuteronomy 11:27:1

(1) את הברכה אשר תשמעון, "The blessing if you will hearken, etc." The word את which frequently means "with" means here that in addition to the blessing which is the result of walking in G'd's paths there would be a bonus, i.e. they would hearken to G'd's commandments. Hearkening to G'd's commandments is perceived as a pleasurable experience by itself. It helps the soul to feel "alive" as we know from Isaiah 55,4: שמעו ותהי נפשכם, "hearken and your souls will come alive." Whenever someone who studies Torah gains an understanding of what the Torah has in mind he experiences a physical and spiritual sense of wellbeing. He owes G'd a debt of gratitude for affording him such pleasure. There is no need to add that such a person cannot demand a reward from G'd for having allowed him to experience such joy.

הגר"מ שטרנבוך שליט"א פרשת ראה תשפ"ג

“את הברכה אשר תשמעון אל מצוות ה’ אלוקיכם”

ב'אור החיים' הקדוש כאן כתב דברים מופלאים המעוררים לחשקת התורה, וז"ל "את הברכה אשר תשמעון. אמר את להעיר כי מלבד הברכה המושגת מדרך ה' עוד לו עמה יעוד הטוב, והוא אשר תשמעו, כי השמיעה בתורה הוא תענוג מופלא ומחיה הנפש כאומרו "שמעו ותחי נפשכם", והמרגיש בטעם התורה תשיחנו נפשו כי עליו לשלם גמול טוב למתן מתנה טובה מופלאת ואין צריך לומר שאין לתבוע שכר עליה", עכ"ל.

ובעניין זה זכורני שפעם תמה באוזני הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ”ל, היאך יקבל שכר בעולם הבא על לימוד התורה שלו, והרי הוא נהנה כ”כ מלימוד התורה, וכבר קיבל שכרו בחייו בעצם הנאת הלימוד, אמנם הוא מותיב לה והוא מפרק לה, שהקב”ה ישלם לו שכר על עצם הדבר שלומד את התורה כתורת ה’ ולא רק כחכמה בעלמא להתענג מיופיה.

ובזה ביארו המפרשים (הגר”א רות ב, י”ב, קדושת לוי ריש פרשת עקב) מה שאמרו חז”ל “שכר מצווה מצווה”, שבאמת עצם עשיית המצווה היא גופא השכר על עשיית המצווה עצמה, שהרי אין תענוג ואושר ושמחה כמו עצם עשיית המצווה, ונשער בנפשנו איזה שמחה ראוי לנו לשמוח על מה שאנו זוכים לשרת את המלך בעצמו בכל עת שנרצה, שהרי אפילו המלאכים אינם זוכים להקדיש את שמו של הקב”ה בכל עת, אלא יש שזוכים לזה פעם בעשרות שנים, ויש שאינם זוכים לזה אלא לעיתים רחוקות יותר, ואנו שזוכים לשרת את הקב”ה ולהקדיש את שמו בכל עת וללמוד תורתו הק’ ולקיים את רצונו בכל רגע, הרי אין סוף וקץ לגודל התענוג האמיתי שזכינו לו, ואין לנו מה לדרוש קבלת שכר לאחר שזכינו לעצם הדבר לשרת לפני המלך ב”ה, אלא שאעפ”כ הקב”ה ברוב רחמיו נותן לנו שכר על קיום המצוות, אע”פ שבאמת עצם עשיית המצווה מספיקה עבור קבלת השכר.

במשנה באבות (פ"ו מ"ד) שנינו "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים
במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, ואם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא", ע"כ. והרי מבואר במשנה
שהאדם העמל בתורה נעשה למאושר גם אם הוא אוכל פת במלח, כי הלומד את תורת ה' מתמלא באושר ושמחה שאין בדומה לו, ולכן אינו מרגיש כלל שום צער או דוחק מחמת מצבו הכלכלי, אלא הוא שמח ומאושר בכל עת.

וכן כתב הגה"צ רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל (מכתב מאליהו ח"א עמ' ג) "אין שום אושר גשמי בעולם רק אושר רוחני, מי שהוא עשיר ברוחניות הרי הוא המאושר, ולא אחר בשום פנים", והיינו שתאוות העולם אינם ממלאים את האדם באושר ושמחה פנימית, ורק מי שעמל בתורה הוא מרגיש מאושר, ועליו קרא התנא
באבות "ואם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה", ואי אפשר כלל לצייר או לתאר
בדברים מהו גודל האושר האמיתי והסיפוק שמרגיש בכל רגע בן תורה שזוכה ללמוד תורה ולהיות שקוע בה.

רש״ש על משנה אבות ד׳:ב׳:א׳

במשנה הוי רץ למצוה קלה כו' שמצוה גוררת מצוה. לכאורה תיפוק ליה משום מצוה זו גופה וכדלעיל רפ"ב ונראה דכאן יכוין דאפי' מצוה שאין מחוייב לרוץ אחריה כמו שאמרו בחולין (קל"ט ב') גבי שילוח הקן יכול יחזור בהרים כו' וכן מצות ציצית שאינו מחוייב ללבוש טלית בת ד' כנפות כדי להתחייב בה אשמעינן דמ"מ ישתדל וירוץ אחריה כדי לקיימה עי' בפי' הרמב"ם מה שהביא דוגמא לזה ממשה רבינו:

Rashash on Pirkei Avot 4:2:1

...

this answers kasha: of course one has to fulfill all mitzvos, whats chiddush??

Mahrit Algazi brings proof from Tosfos that just like chetzi shiur asur m"hat re: issur, so too re" mitzvos, if all you have is 1/2 kzayis matzah at seder chayav to eat it bec mekayaim 1/2 mitzva

רמב"ם משנה אבות ד׳:ב׳:א׳

כבר בארנו פירוש זה המאמר בפרק י' מסנהדרין וכבר העירו חכמים ע"ה על חדוש נפלא בתורה יש בו זרוז על מעשה המצות והוא אמרו אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן וגו' בידוע שאינן מועילות שלא יהיה בהן דין ערי מקלט עד שיובדלו השלש האחרות שבארץ ישראל אמרו יודע היה משה רבינו עליו השלום שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שיובדלו השלש שבא"י שנא' שש ערי מקלט תהיינה ואמנם הבדיל אלו מפני שאמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה ואם כיוצא בזה במשה רבינו ע"ה משיג האמתות שלם שבשלמי' נכסף להוסיף חצי מצות עשה על כל מעלתו ושלמותו אין צריך לומר שיעשו מי שנצטרעה נפשם והוחזק צרעתה וקדמה:

Rambam on Pirkei Avot 4:2:1

We have already elucidated the explanation of this statement in Chapter 10 of Sanhedrin. And the sages, peace be upon them, have already brought attention to a wonderful innovation in the Torah in which there is inducement to the performance of the commandments. And it is its stating (Deuteronomy 4:41), "Then Moshe separated three cities in Transjordan, etc.," while knowing that they would not be effective - as they would not have the [status] of cities of refuge until the three others in the Land of Israel would be separated. They said (Makkot 10a), "Our teacher Moshe, peace be upon him, knew that these three cities in Transjordan do not shelter until the three cities in the Land of Israel would be separated, as it is stated (Numbers 35:13), 'they shall be six cities of refuge.' And he separated these nonetheless, since he said, 'Since a commandment has come to my hand, I will perform it.'" And if our teacher Moshe, peace be upon him - the fathomer of the truths, the [most] complete of the complete - was eager to add half of a positive commandment upon all of his rank and wholeness in this way, there is no need to say that those whose souls are leprous and their leprosy is strong and gaining should do [so].

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור