Save "Avos 4:2"
Avos 4:2
tn
Byt n
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה:
Ben Azzai said: Be quick in performing a minor commandment as in the case of a major one, and flee from transgression; For one commandment leads to another commandment, and transgression leads to another transgression; For the reward for performing a commandment is another commandment and the reward for committing a transgression is a transgression.
שמצוה גוררת מצוה. כך מנהגו של עולם, העושה מצוה אחת נוח לו לעשות אחרות, והמתחיל בעברות קשה לפרש מהם. ועוד, ששכר מצוה מצוה. שמן השמים מסיעין ומזמינים ביד מי שעשה מצוה אחת שיעשה אחרת כדי לתת לו שכר על שתיהן. וכן שכר עברה וכו'. פרוש אחר, ששכר מצוה מצוה, שכל מה שאדם משתכר ומתענג בעשית המצוה נחשב לו למצוה בפני עצמה, ונוטל שכר על המצוה שעשה ועל הענג וההנאה שנהנה בעשיתה:
"Since one commandment leads to another commandment": That is the way of the world, that one who does one commandment finds it easier to do others; and one who starts to do sins will find it difficult to separate from them. And also, "since the reward for a commandment is [another] commandment;" [meaning it] is from the Heavens that the one who does one commandment is helped and another commandment is placed in front of him to [also] do, in order to give him the reward for both of them. And so too, "the reward of a sin, etc." Another explanation: "since the reward for a commandment is [another] commandment;" Since all that a person is rewarded and derives enjoyment while doing a commandment is itself considered a commandment for him. And [so] he gets reward for the commandment that he did and for the enjoyment and benefit that he experienced in doing it.
ושכר עברה עברה. והשכר וההנאה שמגעת לו לאדם בעשית העברה נחשב לו כעברה בפני עצמה, ולוקה על העברה שעשה ועל השכר וההנאה שמקבל בעשיתה:
"and the reward for one sin is another sin": And the reward and benefit that one derives from doing a sin is considered like a sin itself for him. And [so] he is [punished] for the sin that he committed and for the reward and benefit that he received by doing it.
שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה...דה"ק דהשכר שירבו לך עבור שתעשה מצוה קלה בשמחה, גם זהו מצוה, כי רק למחיה שלחך הקב"ה לארץ שירבה שכרך בעה"ז ובעוה"ב וכמ"ש רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה וכו':
העברה. ולא תנן הקלה כמו במצוה, לפי דהא דתנן קלה הינו שהיא קלה על האדם לעשות, והעברות הם קלות על האדם לעשותם ורבם הם הנאה לאדם, לכך לא שיך למתני מן העברה הקלה. דרך חיים:
"A sin": And we do not learn [here], "an easy [sin]," as we do with a commandment. Since that which we learned [concerning a commandment ], "easy," means that it is easy for person to do. And sins are easy for a person to do and most of them are enjoyable for people. Hence it is not applicable to teach, "from an easy sin" - Derekh Chaim.
במשנה הוי רץ למצוה קלה כו' שמצוה גוררת מצוה. לכאורה תיפוק ליה משום מצוה זו גופה וכדלעיל רפ"ב ונראה דכאן יכוין דאפי' מצוה שאין מחוייב לרוץ אחריה כמו שאמרו בחולין (קל"ט ב') גבי שילוח הקן יכול יחזור בהרים כו' וכן מצות ציצית שאינו מחוייב ללבוש טלית בת ד' כנפות כדי להתחייב בה אשמעינן דמ"מ ישתדל וירוץ אחריה כדי לקיימה עי' בפי' הרמב"ם מה שהביא דוגמא לזה ממשה רבינו:
כבר בארנו פירוש זה המאמר בפרק י' מסנהדרין וכבר העירו חכמים ע"ה על חדוש נפלא בתורה יש בו זרוז על מעשה המצות והוא אמרו אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן וגו' בידוע שאינן מועילות שלא יהיה בהן דין ערי מקלט עד שיובדלו השלש האחרות שבארץ ישראל אמרו יודע היה משה רבינו עליו השלום שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שיובדלו השלש שבא"י שנא' שש ערי מקלט תהיינה ואמנם הבדיל אלו מפני שאמר הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה ואם כיוצא בזה במשה רבינו ע"ה משיג האמתות שלם שבשלמי' נכסף להוסיף חצי מצות עשה על כל מעלתו ושלמותו אין צריך לומר שיעשו מי שנצטרעה נפשם והוחזק צרעתה וקדמה:
We have already elucidated the explanation of this statement in Chapter 10 of Sanhedrin. And the sages, peace be upon them, have already brought attention to a wonderful innovation in the Torah in which there is inducement to the performance of the commandments. And it is its stating (Deuteronomy 4:41), "Then Moshe separated three cities in Transjordan, etc.," while knowing that they would not be effective - as they would not have the [status] of cities of refuge until the three others in the Land of Israel would be separated. They said (Makkot 10a), "Our teacher Moshe, peace be upon him, knew that these three cities in Transjordan do not shelter until the three cities in the Land of Israel would be separated, as it is stated (Numbers 35:13), 'they shall be six cities of refuge.' And he separated these nonetheless, since he said, 'Since a commandment has come to my hand, I will perform it.'" And if our teacher Moshe, peace be upon him - the fathomer of the truths, the [most] complete of the complete - was eager to add half of a positive commandment upon all of his rank and wholeness in this way, there is no need to say that those whose souls are leprous and their leprosy is strong and gaining should do [so].
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור