הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם, וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר, שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם:
He used to say: do not despise any man, and do not discriminate against anything, for there is no man that has not his hour, and there is no thing that has not its place.
הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם אפילו לכסיל ולבער, ומשולל מכל דעת ואפילו אשר הוא רשע למות, תרחם על קלקולם ולא תבזם, כי לא אותם, רק בוראם תחרף, ואם כי ממך נעלם טעם הווייתם, אלהים הבין דרכו, וכל פעל ד' למענהו וגם רשע ליום רעה [משלי ט"ז פ"ד]:
לכל דבר אפילו דבר מאוס ושנאוי מכאיב ומצער, מזיק וארסיי, כזבובים ויתושים נחשים ועקרבים, לא תרחיקם בדעתך מצורך העולם. ודי לך לידע כי ד' בראם, ורק לטובת העולם נבראו:
Rav Miller
That’s why we disregard the contention of the foolish evolutionists and the crazy professors in the universities who claim that certain things, certain organs in man, are vestigial; it means they’re accidents left over from their fairy tales when man was changing from a monkey to a human being or from a rat to a human being! In the process, certain organs were left behind that should have ‘evolved’ out
You know, once upon a time people who taught in the schools said there were a hundred and fifty vestigial organs. They claimed that a hundred and fifty parts of the human body were superfluous with no need for them at all. The tonsils? No need, they said. It was a great discovery in the world! The tonsils are superfluous, a vestigial organ left over from evolution from a previous state. And so, all over America they began making tonsils operations, taking out tonsils. The only operation that I ever had in my life, boruch Hashem the only one, was the tonsil operation. And to this day I cannot forgive the evolutionists because it was based on this erroneous conception of vestigial organs
Today they’ve sobered up already and they discovered now that tonsils are very important. They’re part of the lymph system. If tonsils are inflamed, don’t blame the tonsils and cut them out. No. They’re doing their job of getting rid of some infections in the body
Now, will you find a headline anywhere where they’ll admit that they harmed millions of people by removing their tonsils? On the front page of the science section of the New York Times, “We Were Wrong! Tonsils Are Not a Vestigial Organ.” No, they don’t do that. When they have a discovery which they want to use to make the whole world think that their theories are true, they fill the newspapers with it. But when it’s discovered that it’s nothing at all, not one word is said about it
Same story with the appendix; it fell victim to the evolutionists. They said it’s just an accident left over from some previous state of existence and therefore the first chance you get, cut it out. They didn’t realize that the appendix is very important for the maintenance of our health. Like the tonsils it’s part of the lymph system which protects the body against disease
So little by little they’re discovering the importance of everything. Of course, they still have some crazy theories about one or two things that they haven’t figured out yet but eventually they’ll discover there’s no such thing as superfluous. More and more will be discovered as time goes on because in nature everything is perfect. Everything is made exactly, precisely for its purpose. Nothing in the body is superfluous
שאין לך אדם שאין לו שעה אף שעכשיו לא תראה בו צורך כלל בעולם, מדהוא משולל מכל דעת ולא עוד אלא שתראהו ג"כ דוחק עבדי ה' ורודפם, והוא כשחפת בעולם. עכ"פ דע, שלא לחנם הניחו הקב"ה בחיים עדיין, על כרחך שיש בו עכשיו צורך הנעלם ממך, או שיבוא שעה שיהיה צורך בו, ומי יודע מהו הטוב שיתגלגל על ידו, ואל דעות ה':
ואפשר עוד לפרש שאמר אל תהי בז לכל אדם כנגד מ"ש ובורח מן העבירה הקלה כי זו היא קלה להכשל בה, כי לעולם האדם נראה בעיניו שחבירו פחות ממנו ולכך מבזה אותו ועבירה שהיא קלה בעיני האדם גוררת כל שאר עבירות שבתורה, כי כמו שבואהבת לרעך כמוך תלויה כל התורה כלה, כן המבזה הוא מבטל כל התורה כלה, וכנגדן אמר אל תהי בז וכו',
וכנגד הוי רץ למצוה קלה אמר ואל תהי מפליג לכל דבר כלומר שאם באה דבר מצוה לידך אל תפליגנה ותרחיקנה ממך, רק החזק בה אל תרף תצר כי היא חייך, ואל זה כוון דהמע"ה בפסוק "עת לעשות לה' הפרו תורתך" כלומר אותם שמפליגין ומרחיקין דבר המצוה באמרם הן עוד היום גדול ועדיין יש שהות ועת לעשות לה' האנשים האלה הפרו תורתך כי אין ראוי לדחות המצוה לכשיפנה שמא לא יפנה.
ונתן טעם לשתי אזהרות אלו לראשונה אמר שאין לך אדם שאין לו שעה ואולי תבא שעה שתבא לידו כי גלגל הוא שחוזר בעולם. ולשנית אמר שאין לך דבר שאין לו מקום ומי יודע אם לעת כזאת הגיע זמנה של מצוה זו אם יעבור זמנה ומקומה אפשר ששוב לא תזדמן לידך ולכן אל תהי מפליג לכל דבר רק הוי רץ למצוה קלה:
ורבינו יונה ז"ל פירש אותו על ענין הדבור שלא תאמר רחוק הוא שיבא עלי היזק מדבור זה עכ"ל. ואפשר לפרש מה שאמר שאין לך דבר שאין לו מקום על ענין הדבור כי כל דבר ודבר שיוצא מפיו של אדם הוא עולה ובוקע כל הרקיעים עד שעולה לפניו ית' ואותו הבל היוצא מן הפה מקומו הוא מעלה ושם הוא עושה רושם, וכן שמעתי פי' נאה בפסוק לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה כלומר לא יעשה דברו חולין לדבר בדברי נבלות או ליצנות וכיוצא לפי שבכל היוצא מפיו יעשה רושם למעלה אם טוב ואם רע והוא מסכים עם מה שפירשנו:
וה"ר משה אלשקר ז"ל פירש ואל תהי מפליג לכל דבר כלומר אין לך להרחיק שום דבר בין מדברי תורה בין בדרך ארץ ולא תאמר מה יועיל לי לפי שלפעמים יועיל שאין לך דבר שלא יבא זמן שלא תצטרך זה עכ"ל:
והחסיד ז"ל פירש ... ואין לך אדם שאין לו שעה או בעוה"ז או בעוה"ב ואולי מעלתו בעוה"ב גדולה ממעלתך כאומרו עליונים למטה ותחתונים למעלה, וכן אל תהי מפליג שום דבר לומר שאינו נכון שלא היה ראוי להיות נברא כי אין בעולם דבר שאין לו טעם למה נברא (כטעם) ומה מקום לשאלה זו כי האומר כן אינו מספר בשבחו של עולם, ועוד כי העולם כגוף והתורה כצורתו וכמו שאין דבר בטל בתורה כי אין לך דבר בטל בעולם עכ"ל:
ואפשר עוד לפרש שאמר אל תהי בז לכל אדם כי אפי' ריקנין שבך מלאים מצות כרמון:
בזיון - אמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ד ג) אל תהי בז לכל אדם, שאין לך אדם שאין לו שעה....שאין לבזות לשום בר ישראל, כי בצלם אלקים עשה את האדם, והמבזה את ישראל כאלו מבזה את השכינה, חס ושלום, וכמאמר רבותינו ז''ל (סנהדרין נח ב) הסוטר לעו של חברו כאלו סוטר לעו של שכינה.
(כב) וְכִֽי־יִהְיֶ֣ה בְאִ֗ישׁ חֵ֛טְא מִשְׁפַּט־מָ֖וֶת וְהוּמָ֑ת וְתָלִ֥יתָ אֹת֖וֹ עַל־עֵֽץ׃
(22) If any party is guilty of a capital offense and is put to death, and you impale the body on a stake,
(כג) לֹא־תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ עַל־הָעֵ֗ץ כִּֽי־קָב֤וֹר תִּקְבְּרֶ֙נּוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־קִלְלַ֥ת אֱלֹהִ֖ים תָּל֑וּי וְלֹ֤א תְטַמֵּא֙ אֶת־אַדְמָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה׃
(23) you must not let the corpse remain on the stake overnight, but must bury it the same day. For an impaled body is an affront to God: you shall not defile the land that your God יהוה is giving you to possess.
כי קללת אלהים תלוי. זִלְזוּלוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הוּא, שֶׁאָדָם עָשׂוּי בִּדְמוּת דְּיוֹקָנוֹ, וְיִשְׂרָאֵל הֵם בָּנָיו; מָשָׁל לִשְׁנֵי אַחִים תְּאוֹמִים שֶׁהָיוּ דּוֹמִים זֶה לָזֶה, אֶחָד נַעֲשָׂה מֶלֶךְ וְאֶחָד נִתְפַּס לְלִסְטִיּוּת וְנִתְלָה, כָּל הָרוֹאֶה אוֹתוֹ אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ תָּלוּי. כָּל קְלָלָה שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן הָקֵל וְזִלְזוּל, כְּמוֹ (מלכים א ב') "וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת":
כי קללת אלהים תלוי FOR HE THAT IS HANGED IS A קללת אלהים — i.e., a degradation of the Divine King, for man is made in His image and the Israelites are His children. A parable! It may be compared to the case of two twin brothers who very closely resembled each other: one became king and the other was arrested for robbery and was hanged. Whoever saw him on the gallows thought that the king was hanged (Sanhedrin 46b). — Wherever the term קללה occurs in Scripture it has the meaning of bonding in light esteem and despising, as e.g., (1 Kings 2:8) “[Shimei the son of Gera, a Benjamite of Bahurim] who cursed me with a severe curse (קללני קללה נמרצת)” (cf. II Samuel 16:5—8).
דְּתַנְיָא: רוֹחֵץ אָדָם פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בְּכׇל יוֹם בִּשְׁבִיל קוֹנוֹ
The Gemara asks: And Ameimar and Rav Ashi, who permit use of berada, in accordance with whose opinion do they hold? They hold in accordance with that which was taught in a baraita: A person must wash his face, his hands, and his feet every day for the sake of his Maker, as it is stated: “The Lord has made everything for His own purpose” (Proverbs 16:4). Every beautiful thing that exists in the world sings the praise of God Who created beautiful things. Therefore, it is appropriate for one to beautify himself in praise of God.
בשביל קונהו - לכבוד קונהו דכתיב (בראשית ט׳:ו׳) כי בצלם אלהים עשה וגו'
For his Possessor - For his Possessor's honor, as it is written (Genesis 9:6) "that He made...in the Divine image." And further, when one sees beautiful creatures, one says, "Blessed is the One who has such things in His world."
שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם׃
Whoever sheds human blood,By human [hands] shall that one’s blood be shed;For in the image of GodWas humankind made.
(יח) וְק֥וֹץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑ךְ וְאָכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה׃ (יט) בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב׃
(1) Now the serpent was the shrewdest of all the wild beasts that God יהוה had made. It said to the woman, “Did God really say: You shall not eat of any tree of the garden?” (2) The woman replied to the serpent, “We may eat of the fruit of the other trees of the garden. (3) It is only about fruit of the tree in the middle of the garden that God said: ‘You shall not eat of it or touch it, lest you die.’” (4) And the serpent said to the woman, “You are not going to die, (5) but God knows that as soon as you eat of it your eyes will be opened and you will be like divine beings who know*divine beings who know Others “God, who knows.” good and bad.” (6) When the woman saw that the tree was good for eating and a delight to the eyes, and that the tree was desirable as a source of wisdom, she took of its fruit and ate. She also gave some to her husband, and he ate. (7) Then the eyes of both of them were opened and they perceived that they were naked; and they sewed together fig leaves and made themselves loincloths. (8) They heard the sound of God יהוה moving about in the garden at the breezy time of day; and the Human and his wife hid from God יהוה among the trees of the garden. (9) God יהוה called out to the Human and said to him, “Where are you?” (10) He replied, “I heard the sound of You in the garden, and I was afraid because I was naked, so I hid.” (11) “Who told you that you were naked? Did you eat of the tree from which I had forbidden you to eat?” (12) The Human said, “The woman You put at my side—she gave me of the tree, and I ate.” (13) And God יהוה said to the woman, “What is this you have done!” The woman replied, “The serpent duped me, and I ate.” (14) Then God יהוה said to the serpent,“Because you did this,More cursed shall you beThan all cattleAnd all the wild beasts:On your belly shall you crawlAnd dirt shall you eatAll the days of your life. (15) I will put enmityBetween you and the woman,And between your offspring and hers;They shall strike at your head,And you shall strike at their heel.” (16) And to the woman [God] said,“I will greatly expandYour hard labor—and your pregnancies;In hardship shall you bear children.Yet your urge shall be for your husband,And he shall rule over you.”*rule over you (So NJPS.) I.e., for matters of sexual relations he will have the last word. (17) To Adam [God] said, “Because you did as your wife said and ate of the tree about which I commanded you, ‘You shall not eat of it,’Cursed be the ground because of you;By hard labor shall you eat of itAll the days of your life: (18) Thorns and thistles shall it sprout for you.But your food shall be the grasses of the field; (19) By the sweat of your browShall you get bread to eat,Until you return to the ground—For from it you were taken.For dust*dust Heb. ‘afar. Cf. the second note at 2.7. you are,And to dust you shall return.” (20) The Human named his wife Eve,*Eve Heb. ḥawwaḥ. because she was the mother of all the living.*living Heb. ḥai. (21) And God יהוה made garments of skins for Adam and his wife, and clothed them. (22) And God יהוה said, “Now that humankind has become like any of us, knowing good and bad, what if one should stretch out a hand and take also from the tree of life and eat, and live forever!” (23) So God יהוה banished humankind*humankind Moved up from v. 24 for clarity. from the garden of Eden, to till the humus*humus Lit. “soil.” See the second note at 2.7. from which it was taken: (24) it was driven out; and east of the garden of Eden were stationed the cherubim and the fiery ever-turning sword, to guard the way to the tree of life.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם ״וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ״ זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי וַחֲמוֹרִי נֹאכַל בְּאֵבוּס אֶחָד? כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ: ״בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל לֶחֶם״, נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ.
וַיִּ֩יצֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃
God יהוה formed the Human from the soil’s humus, blowing into his nostrils the breath of life: the Human became a living being.
(יד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט) כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.
(14) He used to say: Beloved is man for he was created in the image [of God]. Especially beloved is he for it was made known to him that he had been created in the image [of God], as it is said: “for in the image of God He made man” (Genesis 9:6). Beloved are Israel in that they were called children to the All-Present. Especially beloved are they for it was made known to them that they are called children of the All-Present, as it is said: “you are children to the Lord your God” (Deuteronomy 14:1). Beloved are Israel in that a precious vessel was given to them. Especially beloved are they for it was made known to them that the desirable instrument, with which the world had been created, was given to them, as it is said: “for I give you good instruction; forsake not my teaching” (Proverbs 4:2).
זה ספר תולדות אדם. ובת"כ מסיק, "ואהבת לרעך כמוך", אמר רבי עקיבה, זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר, "זה ספר תולדות אדם", גדול יותר. פי', אסיפיה דקרא קאי, "בדמות אלהים עשה אותו", דמקרא דר"ע לא שמעינן, אלא דעלך סני לחברך לא תעביד, ובא בן עזאי ואמר, שאף אם הוא אינו חושש לכבוד עצמו, יש לו לחוש לכבוד חבירו, לפי שרואה דמות חבירו, ואינו רואה דמות עצמו, ולזה אמר, שמקרא זה כולל יותר, ממקרא דואהבת לרעך כמוך:
זה ספר תולדת אדם, “this is the book of the history of mankind.” G–d even gave Adam an outline of the family trees of future generations. Some of this is reflected by the interpretations given by famous sages to the verse in Leviticus 19,18: ואהבת לרעך כמוך, (normally translated as “love your fellow man as yourself). In Torat Kohanim Rabbi Akiva is quoted as saying that that verse teaches us “a great rule, an all inclusive concept,” (a variation of Hillel who summed up the essence of Judaism as don’t do to others what you would not have do them to you.) Ben Azzai understands the words as applying to the end of the verse, i.e. אני ה', “I am the Lord,” a reminder that all human beings have been created in the image of the Lord, so that no race can feel superior to another race, [regardless of the colour of their skin. Ed.] He applies the verse even to people who due to their humility have a low esteem of their own value as not being allowed to forget that we are all descended from the same origin. Everyone must respect his fellow man’s dignity and honour, regardless of how unassuming he himself happens to be. He must look at the likeness of his fellow man seeing that he cannot look at himself objectively. [We are not speaking of mirror images. Ed.] It follows that our verse is more far-reaching in meaning than the verse quoted from the Book of Leviticus.