Save "Avos: 4:4 (sources)
"
Avos: 4:4 (sources)
tn
Byt n
רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר, מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, כָּל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר, נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ בְגָלוּי. אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם:
Rabbi Levitas a man of Yavneh said: be exceeding humble spirit, for the end of man is the worm. Rabbi Yohanan ben Berokah said: whoever profanes the name of heaven in secret, he shall be punished in the open. Unwittingly or wittingly, it is all one in profaning the name.

רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה. איך יתגאה האדם כל עקר וסוף הרמה תשוה יותר ממנו. ועל זה אמר מאד מאד הוי שפל רוח להפליג בדבר ולומר כמה גדול עונשו של גסות הרוח והוא מתגאה. ורמז"ל פירש שבא להודיענו כי אע"פ שהקו האמצעי בכל המדות הוא המשובח כמו מדת הנדיבות כי הפזור והכילות שניהם רעים והאמצעית היא הבחירה וכן במדת האכזריות שאין לאדם להיות אכזרי ולא רחמני לגמרי, כי אין לו לרחם על הרשעים ולא להיות אכזרי על שאר בני אדם, אך האמצעית הוא הדרך הטוב לרחם ולהיות אכזר כראוי ובכל (הדעת) [המדות] כלם יש לו לאדם לאחוז הדרך האמצעית ובמדה הבינונית, אבל מדה זו של גסות הרוח צריך להתרחק ממנה עד הקצה האחרון שאין לך מדה קשה ממנה ורוב העבירות שבתורה תלויות בה. ולא עוד שמשכחת הבורא ית' מלבו של אדם שנאמר (דברים ח' י"ד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך. וזו היא ששנינו מאד מאד הוי שפל רוח.

וכבר נחלקו חכמי התלמוד בדבר הזה במס' סוטה (דף ה') חד אמר בשמתא דאית ביה ובשמתא דלית ביה כלל. כלומר שאין לאדם להיות שפל רוח עד הקצה האחרון ולא יהיה כל כך שפל שיבזוהו בני אדם אך בינונית יקח לו גסות הרוח לא (להתנאות) [להתגאות] ולא להשפיל רוחו בתכלית השפלות שלא יבא לידי בזיון ועל זה אמרו בשמתא דאית ביה גסות הרוח הרבה ובשמתא דלית ביה כלל כי אינו אדם אך לבהמות נדמה. ואחרינא אמר בשמתא דאית ביה כלל שכל כך היא מדה רעה שצריך להתרחק ממנה הרחק גמור ולא יהיה בו ממנה כל עיקר כדעת ר' לויטס ומן הטעם שכתבנו. וכן הלכה:

Rabbi Levitas, a man of Yavneh, says: Be very, very humble in spirit, for the hope of man is worms: How can a man be proud at all - as in the end, the worms will be better than he? And about this he said, "Be very, very humble in spirit" - to emphasize the thing and say how great the punishment is for haughtiness and that is the proud one. And Rambam, may his memory be blessed, explained that he came to inform us that even though the middle point in all of the traits is the praiseworthy - like the trait of generosity, since both the spendthrift and the miser are bad and the middle is the [right] choice; and so with the trait of cruelty, that a person should not be cruel and [also] not completely merciful, as he should not have mercy on the wicked, and not be cruel to other people, rather the middle is the good path, to be merciful but to be cruel when needed; and so [too] totally with all (the intellect) [the traits], a man should grab the middle path and the moderate trait - yet this trait of haughtiness must be removed from oneself to the far extreme. As there is no trait more problematic than it; and most of the sins of the Torah depend upon it. And moreover, it causes forgetfulness of the Creator, may He be blessed, from the heart of a man - as it is stated (Deuteronomy 8:14), "And your heart grow haughty and you forget the Lord, your God." And this is what we learned [here], "Be very, very humble in spirit." And the sages of the Talmud have already argued about this thing in Tractate Sotah 5a - "One said, 'In excommunication is the one that has it and in excommunication is the one that does not have it at all.'" [This] is to say that a person should not be humble in spirit to the final extreme and not to be so lowly that people disparage him. Rather, he should be moderate in taking haughtiness - not to (beautify himself) [make himself proud], but not to lower his spirit to the utmost lowliness, that he not come to disgrace. And about this they said, "In excommunication is the one that has" much haughtiness "and in excommunication is the one that does not have it at all" - as he is not a person, but 'he is similar to the beasts.' "And the other one said, 'In excommunication is the one that has it at all'" - as it is so bad a trait that he must distance himself from it completely. And there should not be in him from it at all, like the opinion of Rabbi Levitas, and for the reason that we have written. And so is the law.
והר"ם אלמושנינו ז"ל כתב הנה המשנה הזאת קשת ההבנה עד מאד, שלא תפול מלת תקוה רק על דבר שיקוה האדם ברצונו שיתאוה אליו, והנה אין איש שיקוה ונפשו אותה להיות רמה, והיה לו לומר "שסוף אנוש רמה" אמנם מלת "תקות" לא יכולתי להולמה:
...ואפשר עוד לתרץ כי ידוע הוא מה שאז"ל שהנשמה לא תנוח עד שתכלה הבשר מן הגוף וכן אמר הכתוב "אף בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל" וכיון שכן הרי מצינו כי האדם מקוה ומתאוה כי כשימות תכף ומיד רמה ותולעה יאכלוהו כי אז ינוח לו ככלות בשרו ושארו ואף אם תאותו הוא שיחיה ולא ימות מ"מ מתאוה שאחר שימות שיאכל מיד בשרו:
וכבר אמרו במוסרי הפילוסופים שחסיד אחד היה מכבד את כל הבריות ושאלוהו ע"ז ואמר שהיה עושה כן בשביל שלא היה רואה איש שלא היה לו יתרון עליו, אם היה חכם או בעל מדות זה מבואר, אם גבור או בעל קומה (או עני) או עשיר ממנו או בריא ממנו היה חושב שהיה זה יותר נקשר בחסדו ית' יען חלק לו מטובו יותר הימנו. ואם הוא צעיר ממנו לימים היה חושב שעונותיו יותר מועטים. ואם היה עני או חולה היה חושב שיהיה לו יותר התנצלות ממנו ממה שלא עשה בעבודת בוראו ובדרכי הצדקה לחליו (ולענשו) ולעניו ואם היה שכלו חסר ידיעה ממנו היה חושב שיש לו התנצלות גדול על עונותיו כי הוא כדמות שוגג, ואם הוא חלש ממנו או קצר הקומה יש לו מעט מן הדברים החומריים ולא יתגאה בהם ע"כ. וזה הענין היתה סבה גדולה להיותו מכבד את הבריות.
בַּסֵּתֶר. וְאִם תֹּאמַר הֲרֵי פֵּרֵשׁ הָרַ"ב בְּמִשְׁנָה ב' פֶּרֶק ח' דְּיוֹמָא דְּחִלּוּל הַשֵּׁם הוּא חוֹטֵא וּמַחְטִיא וְהַיְנוּ הַחוֹטֵא וַאֲחֵרִים לְמֵדִין מִמֶּנּוּ, אִם כֵּן לֹא מַשְׁכַּחַת לַהּ בַּסֵּתֶר כוּ'. וְנִרְאֶה לִי דְּמַשְׁכַּחַת לַהּ בַּעֲבֵרָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר כִּי אִם בְּהִצְטָרֵף זוּלָתוֹ, כְּגוֹן הָעֲרָיוֹת. וְאִין הָכִי נַמִּי הָאוֹכֵל אִסּוּר וּכְהַאי גַּוְנָא בִּיחִידוּת וְאֵין רוֹאֶה, לֹא הֲוֵי חִלּוּל הַשֵּׁם כְּלָל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
"secretly": And you [may] ask, behold, Rabbi Bartenura explained in Mishnah Yoma 8:8 that desecration of the Name (chillul Hashem) is [committed by] one who sins and causes others to sin; and this is one who sins and others learn from him; and if so, you don't find it "secretly," etc. And it appears to me that it is found with a sin that it is impossible [to do] without being joined by another - for example the sexual prohibitions. And it is also certainly true that one who eats forbidden foods and the like by himself and no one sees him is not [causing] a desecration of the Name at all. And see Tosafot Yom Tov.
אֶחָד שׁוֹגֵג כוּ'. נוֹדַע שֶׁהַשּׁוֹגֵג גַּם כֵּן צָרִיךְ כַּפָּרָה, אֲבָל אֵינוֹ כַּמֵּזִיד, חָלִילָה לְיֹשֶׁר דַּרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַשְׁווֹת הַמֵּזִיד וְהַשּׁוֹגֵג בְּדָבָר מִן הַדְּבָרִים. אֲבָל כַּוָּנָתוֹ הֵנָּה, שֶׁנִּפְרָעִין בְּגָלוּי, בְּמֵזִיד עֹנֶשׁ מֵזִיד, וּבְשׁוֹגֵג עֹנֶשׁ שׁוֹגֵג כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: (עיקר תוי"ט).
"There is no differentiation between unintentional, etc.": It is known that the one who is unintentional also needs atonement. But he is not like the one who is intentional - God forbid for the straight paths of God, may He be blessed, to equate the intentional with the unintentional in anything. Rather, the intention [of the mishnah] is that his punishment is in public - if it was intentional, the punishment is [for an] intentional [sin]; if it was unintentional, the punishment is [for an] unintentional [sin], etc. And see Tosafot Yom Tov.

רבי יוחנן בן ברוקא אומר כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי
ב' מיני מחללי השם נינהו. (א) העובר עבירה בפרהסיא אפילו לתיאבון, דעכ"פ מחלל ומיקל כבוד שמו ית' עי"ז, שמגיד לכל שאינו חושש לציוויו. דאפילו תקפו יצרו וחוטא לתיאבון, עכ"פ היה לו לעשות בסתר [כחגיגה דט"ז א'], ולחוש על כבוד קונו, ולא לחלל שמו ית' בפרהסיא... (ב) אבל עוד יש חלול השם באופן אחר, ובכה"ג מיירי תנא הכא, דהיינו שבאמת אין פחד אלהים נגד עיניו' כמינין ואפיקורסים שעוברים עבירות ביד רמה בסתר אפילו בלי שום הנאה, כי מכחיש שיש אלוה נמצא, או שיש תורה משמים, או בהשגחה, או בשכר ועונש וכדומה. ואעפ"כ אינו חוטא בגלוי, מדחושש לכבוד עצמו כי רוצה להחזיק א"ע לצדיק. ולכן לא דמי לשאר חוטא בסתר כשתקפו יצרו, דזה חס על כבוד קונו, להכי גם הקב"ה חס על כבודו, ואינו מביישו להענישו בגלוי. אבל זה, שבאמת כבוד הקב"ה ותורתו קל בעיניו, ופושט טלפיו כחזיר, זהו החונף האמיתי, ולכן יענשוהו בגלוי, למען ידעו הכל שהוא רשע מוחלט, כשיתגלגל שיתגלה נבלותו לעיני השמש:

כל המחלל שם שמים בסתר. שעובר עבירה בסתר נפרעין ממנו בגלוי הקדוש ברוך הוא מגלה לכל חרפתו שנא' מכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל וכל כך למה שלא יתחלל שם שמים על ידו שלא יאמרו ראיתם פלוני שהוא חכם ועשה מעשים טובים ופגעו בו צרות כך וכך. לפיכך אחד עושה בשוגג וא' עושה במזיד בחלול השם הקב״ה מגלה הכל:
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור