(י) ואשר בחר - ותמיד תהיה תפלת האב והאם שגורה בפיהם להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מדות טובות ויכוין מאוד בברכת אהבה רבה ובברכת התורה בשעה שאומרים ונהיה אנחנו וצאצאינו וכן כשאומר בובא לציון למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה:
ברוך אתה יקוק אלקינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו
לכאורה לפי המבואר במדרשים שחזר הקב"ה על כל האומות שיקבלו התורה ולא רצו, ובא לישראל וכפה עליהם הר כגיגית וכפאם לקבלה, א"כ מה שייך לומר אשר בחר בנו מכל העמים אחרי שהציע זאת לכל העמים, והשיבו את ההצעה, וגם לישראל ניתנה בכפיה, א"כ אין זה בחירה.
אך באמת כי גם הכפיה עצמה הוא מחמת שבחר בנו, וזה עפ"י המבואר במס' ע"ז (ג' א') שטענו, האומות בהתנצלות על שלא קיבלו התורה, ואמרו כלום כפית עלינו ההר כמו שכפית על ישראל",
והבאור הוא, כי גם הכפיה היא מטעם אהבה,
משל לתינוק שצריך לקחת סמי מרפא והוא מסרב ליקח, אזי כופין אותו שיקח, וזה מפני האהבה אליו כדי שיחיה, ולפי זה טעם שלא כפה לאומות ורק לישראל, הוא מפני שבחר בנו מכל העמים, ורצה בטובתנו.
ואחר כך מברך ברוך אתה יקוק אלקינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים
שנאמ' ובך בחר יקוק להיות לו לעם סגולה.
ונתן לנו את תורתו שנא' ויאמר יקוק אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם
וכתי' זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים.
וחותם בא"י נותן התורה
כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיקוק אֱלֹקֶ֑יךָ בְּךָ֞ בָּחַ֣ר ׀ יקוק אֱלֹקֶ֗יךָ לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ לֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכׇּל־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק יקוק בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכׇּל־הָעַמִּֽים׃ כִּי֩ מֵאַֽהֲבַ֨ת יקוק אֶתְכֶ֗ם וּמִשׇּׁמְר֤וֹ אֶת־הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם הוֹצִ֧יא יקוק אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה וַֽיִּפְדְּךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים מִיַּ֖ד פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָֽיִם׃
כי עם קדוש אתה, כבר בארתי (יתרו יט ה') שיש הבדל בין עם קדוש ובין עם סגלה,
שסגולה היא דבר החשוב מצד הבחירה דבר שיקר בעיניו מצד שמוצא חן לפניו,
ועם קדוש הוא בעת יתקדשו ויתעלו מצד קדושת מעשיהם,
ועז"א שאתה עם קדוש מצד קדושת המעשים, וחוץ מזה בחד יקוק אלקיך מצד הבחירה להיות לו לעם סגלה,
ומצד שני אלה הענינים צריך אתה להתרחק מן העמים עובדי אלילים:
זאת הגישה לאמיתה של תורה. כל החריפות והבקיאות, הלמדנות וההצלחה בתורה, אם הן חסרות את הגישה היסודית הזאת, אין סוף לצרות ולסיבוכים הנמשכים מכך. מהו נוסח ברכת התורה שתקנו לנו חכמים ? "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". לכאורה, מה הוא היחוס והערך שלנו: "בחר בנו מכל העמים"? יותר היה נראה שהוא "ונתן לנו את תורתו". אם כן היה עדיף הנוסח: "אשר נתן לנו את תורתו ובחר בנו מכל העמים"! אבל הנביאים ואנשי כנסת הגדולה לא סדרו כן. קודמת היצירה האלוהית של "אשר בחר בנו", ומתוכה נמשך "ונתן לנו את תורתו".
הקשר של העוסק בתורה איננו רק עם התורה וחביון עוז קדשה בלבד, אלא גם עם שרש הקדש של ישראל שקדמו לתורה (ראה תנא דבי אליהו פרק יד). מכאן יסודו של הנוסח בברכת התורה "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", לאמור, שבחר בנו מכח השרש שלנו שהוא קודם לתורה ועקב בחירה זו נתן לנו את תורתו ...
רַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר: ״אָנֹכִי״, נוֹטָרִיקוֹן: אֲנָא נַפְשִׁי כְּתַבִית יְהַבִית. רַבָּנַן אָמְרִי: אֲמִירָה נְעִימָה כְּתִיבָה יְהִיבָה. אִיכָּא דְּאָמְרִי ״אָנֹכִי״ לְמַפְרֵעַ: יְהִיבָה כְּתִיבָה נֶאֱמָנִין אֲמָרֶיהָ.
הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה יקוק אֱלֹקֶ֜יךָ מְצַוְּךָ֧ לַעֲשׂ֛וֹת אֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וְשָׁמַרְתָּ֤ וְעָשִׂ֙יתָ֙ אוֹתָ֔ם בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ׃
היום הזה יקוק אלקיך מצוך. בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ חֲדָשִׁים כְּאִלּוּ בוֹ בַיּוֹם נִצְטַוֵּיתָ עֲלֵיהֶם (תנחומא):
נותן התורה. שבכל יום ויום אתה נותן לנו את התורה. היינו כשאנו עוסקים בה אתה ית' ממציא לנו טעמים ודינים
... ולפי זה יתבאר דבשתי ברכות אלו אשר בחר בנו ונותן התורה כלולים שני ענינים ולהן שתי הוראות, האחת על נתינת התורה בשעתה, זהו אשר נתן והשניה, אשר עוד היום נותן אותה לנו, כפי המתבאר שבכל עת שהוגין בה מוצאים בה טעם חדש, מה שלא חשו אתמול, וזהו נותן התורה, גם בהוה ...
(כב) זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים׃
זכרו תורת משה באשר בדבריו אלה חתם הנביא, והיא הנבואה האחרונה שאחריו לא ינבא עוד נביא וחוזה עד עת קץ, הודיע להם שמעתה לא יקוו עוד להשיג דבר יקוק בנבואה, רק יזכרו תורת משה לעשות כל הכתוב בה והיא תורם את אשר יעשו:
וזה ג"כ ענין הגמ' (בבא מציעא מ"ד.) מתני ליה רבי לר"ש בריה בילדותיה, הכסף קונה את הזהב, ובזקנותיה הזהב קונה את הכסף. היינו כי בילדות של האדם יש גודל תשוקה וחמדה לד"ת ועי"ז קונה את הזהב היינו ד"ת לאמיתם יקראו בשם זהב, וכסף היינו תשוקה וכסיפה. אבל בזקנה צריך האדם לבקש שלא יוסר ממנו החשק לד"ת, כי לעת הזקנה כל כחות התשוקה של האדם מתחלשין, ע"כ שינה לו הזהב קונה את הכסף, והוא תפלה שהתפלל ליקוק שע"י ד"ת יבא בלבו חשק להוספת עוד ד"ת, והוא למשל לאדם ששבע מאכילה ואעפ"כ אם בא לפניו מאכל טוב המאכל הזה ממשיך לו תאוה וחשק לאכול יותר, וכן הוא הענין בד"ת. וזה שאנו מתפללין בכל יום, והערב נא יקוק אלקינו את דברי תורתך בפינו, היינו שימתקו לנו הד"ת, שיהיה לנו בכל פעם תשוקה יותר אליהם. וזה פי' הפסוק (יואל ב',כ"ו) ואכלתם אכול ושבוע וכפילת הלשון מורה על זה, דע"י האכילה יבא לך חמדה יותר והוא למשל לד"ת כמו שנתבאר.
It is written (Divrei haYamim 1, 28:9), “If you seek it, you will find.” The seeking is Avraham Avinu, and the finding is Yitzchak. The main point of Avraham Avinu was that he always had a great yearning for Torah, and a great desire to make the reign of God known in the world. This is the attribute of love. The attribute of Yitzchak is that of Gevurah (strength, severity), when this became clear and the revelation of God descended into the world. This is called Gevurah, as it is written (Megillah, 31b), “thus Moshe heard from the mouth of Gevurah,” and Yitzchak is also called the Gevurah of God in the world.
This goes according to the verse, “and these are the generations of Yitzchak, son of Avraham …,” which means that the generations, or results of Yitzchak Avinu, are the proclamation of the revelation of God in this world. Thereby, “Avraham begot Yitzchak,” for this came about by means of Avraham’s yearning, for yearning is the attribute of Avraham, and so it is that all true words of Torah are born into the world only after the great desire of those who long for them.
This also concerns what is said in the Gemara (Baba Metsia, 44a), “In his younger days Rabbi Yehuda haNasi taught his son, ‘silver buys gold,’ and in his old age, ‘gold buys silver.’” In a man’s youth he has great desire and yearning for words of Torah, and by means of this, he is “buying gold,” which means acquiring words of Torah in their true form that are called gold, by means of silver (Kesef), which is desire and yearning (Kesifa). Yet, in his old age a man must ask that his desire for words of Torah not be taken from him, for in old age the powers of desire weaken. Therefore he taught that “gold buys silver.” The silver is the prayer that he offers to God, that by means of the very words of Torah the desire may come to him for an increase in more words of Torah. This may be compared to a man who is satisfied from eating, and nonetheless, if more good food were placed before him it would draw his appetite to eat further.
So it is with words of Torah. This is as we pray each day in the blessing over the Torah, “and may God make words of Torah desirable in our mouths,” that is, may words of Torah become sweetened in such a way that we always have a greater and greater desire for them. This is the meaning of the verse (Yoel, 2:26), “and you shall eat food and be satisfied.” The doubling of the language teaches of this, for by means of the very eating there will come greater desire. This is all an allegory for words of Torah, as explained above.
הר"י בר יקר (ב, כב) מבאר: "והערב נא" ע"ש (תהילים קיט, קכב) "ערוב עבדך לטוב", טעים וטוב זו התורה, "וערוב זה לשון עריבות",
ופירוש נוסף: "ואם ערוב לשון ערבות וביטחון", היינו שלשון "והערב נא" הוא מלשון ערבות, "כמו כן "והערב נא יקוק א את דברי תורתך' יהי רצון שיהיו לי דברי תורתך לבטחון", היינו, כשאנו לומדים תורה, אפשר לבטוח בהשי"ת שיעזור לנו, זוהי תקוותנו שהקב"ה יעזור לנו בזכות לימוד התורה.
... הזכיר כמו-כן שנהיה יודעי שמך' ע"ש (תהילים ט, יא): "ויבטחו בך יודעי שמך", היינו שע"י לימוד התורה אנחנו נהיה "יודעי שמך", שנכיר את רצונו ית', וכפי הכרתינו את רצונו ית' כך אנו יכולים לילך בדרכיו, ולכן "ויבטחו - אנו יכולים לבטוח בו שיעזור לנו, "וידיעת יקוק להדבק בדרכיו", היינו ש"יודעי שמך" הוא להדבק בדרכיו ... ע"י התורה שהיא גילוי רצונו ית' וגילוי דרכיו אנו מגיעים ל"יודעי שמך" ...
"המלמד תורה לעמו ישראל", ביאר הר"י בר יקר: (ב, כג) "מתחילה שואל שיזכה ללמוד תורה כיוון שחפץ בו", בתחילת הברכה אנו מבקשים "והערב נא" שיהיה לנו מתיקות בלימוד התורה. "וכשחזר ואמר ונהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך ועוסקי תורתך' מתפלל שלא ישכח", זו בקשה שניה שהתורה לא תישכח מאתנו, בתחילה אנו מבקשים לזכות בתורה ואחרי שזכינו אנו מבקשים שלא נשכח אותה. ... מכאן אנו למדים ששני דברים אלו הולכים ביחד: "פן יסורו מלבבך" - שלא תשכח, "והודעתם לבניך ולבני בניך" - תלמד לבניך ולבני בניך, איך נשארת התורה בלבבות כלל ישראל? כאשר היא ממשיכה מאב לבן ...
יש להבין מדוע אנו אומרים בברכה זו: "ונהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה", ולא מצאנו בברכות על מצוות אחרות סוג בקשה כזאת על הבנים ובני הבנים? התשובה היא שלפי אהבת התורה שיש לאב כך הוא מעביר את התורה לבנים ולנכדים, היינו, כאשר "והיו הדברים האלה על לבבך" אז "ושננתם לבניך". הביטוי לכך שהדברים חשובים, יקרים וחקוקים בלב היא כאשר רוצים להעביר אותם לבנים ...
