Ha'Azinu: The Importance of Memory

בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה

בְּרוּךֶ אַתֶה חֲוָיָה שְׁכִינּוּ רוּחַ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדַשְׁתַנוּ בְּמִצְוֹתֶיהֶ וְצִוְתָנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה

בְּרוּכָה אַתְּ יָהּ אֱלֹהָתֵינוּ רוּחַ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קֵרְבָתְנוּ לַעֲבוֹדָתָהּ וְצִוְתָנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה

Blessings for learning and studying Torah

Berakhot 11b:

Barukh atah Adonai Eloheinu melekh ha’olam asher kid’shanu b’mitzvotav v’tzivanu la’asok b’divrei Torah

Nonbinary Hebrew Project:

B’rucheh ateh Khavayah Shekhinu ruach ha’olam asher kidash’tanu b’mitzvotei’he v’tziv’tanu la’asok b’divrei Torah

Feminine God Language:

Brukhah at Ya Elohateinu ruach ha’olam asher keir’vat’nu la’avodatah v’tziv’tavnu la’asok b’divrei Torah

הַאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַאֲדַבֵּ֑רָה וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי־פִֽי׃ יַעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י תִּזַּ֥ל כַּטַּ֖ל אִמְרָתִ֑י כִּשְׂעִירִ֣ם עֲלֵי־דֶ֔שֶׁא וְכִרְבִיבִ֖ים עֲלֵי־עֵֽשֶׂב׃ כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהֹוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ׃ הַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פׇּֽעֳל֔וֹ כִּ֥י כׇל־דְּרָכָ֖יו מִשְׁפָּ֑ט אֵ֤ל אֱמוּנָה֙ וְאֵ֣ין עָ֔וֶל צַדִּ֥יק וְיָשָׁ֖ר הֽוּא׃ שִׁחֵ֥ת ל֛וֹ לֹ֖א בָּנָ֣יו מוּמָ֑ם דּ֥וֹר עִקֵּ֖שׁ וּפְתַלְתֹּֽל׃ הַ לְיְהֹוָה֙ תִּגְמְלוּ־זֹ֔את עַ֥ם נָבָ֖ל וְלֹ֣א חָכָ֑ם הֲלוֹא־הוּא֙ אָבִ֣יךָ קָּנֶ֔ךָ ה֥וּא עָשְׂךָ֖ וַֽיְכֹנְנֶֽךָ׃ זְכֹר֙ יְמ֣וֹת עוֹלָ֔ם בִּ֖ינוּ שְׁנ֣וֹת דֹּר־וָדֹ֑ר שְׁאַ֤ל אָבִ֙יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ זְקֵנֶ֖יךָ וְיֹ֥אמְרוּ לָֽךְ׃ בְּהַנְחֵ֤ל עֶלְיוֹן֙ גּוֹיִ֔ם בְּהַפְרִיד֖וֹ בְּנֵ֣י אָדָ֑ם יַצֵּב֙ גְּבֻלֹ֣ת עַמִּ֔ים לְמִסְפַּ֖ר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ כִּ֛י חֵ֥לֶק יְהֹוָ֖ה עַמּ֑וֹ יַעֲקֹ֖ב חֶ֥בֶל נַחֲלָתֽוֹ׃ יִמְצָאֵ֙הוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִדְבָּ֔ר וּבְתֹ֖הוּ יְלֵ֣ל יְשִׁמֹ֑ן יְסֹבְבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנְנֵ֔הוּ יִצְּרֶ֖נְהוּ כְּאִישׁ֥וֹן עֵינֽוֹ׃ כְּנֶ֙שֶׁר֙ יָעִ֣יר קִנּ֔וֹ עַל־גּוֹזָלָ֖יו יְרַחֵ֑ף יִפְרֹ֤שׂ כְּנָפָיו֙ יִקָּחֵ֔הוּ יִשָּׂאֵ֖הוּ עַל־אֶבְרָתֽוֹ׃ יְהֹוָ֖ה בָּדָ֣ד יַנְחֶ֑נּוּ וְאֵ֥ין עִמּ֖וֹ אֵ֥ל נֵכָֽר׃ יַרְכִּבֵ֙הוּ֙ עַל־[בָּ֣מֳתֵי] (במותי) אָ֔רֶץ וַיֹּאכַ֖ל תְּנוּבֹ֣ת שָׂדָ֑י וַיֵּנִקֵ֤הֽוּ דְבַשׁ֙ מִסֶּ֔לַע וְשֶׁ֖מֶן מֵחַלְמִ֥ישׁ צֽוּר׃ חֶמְאַ֨ת בָּקָ֜ר וַחֲלֵ֣ב צֹ֗אן עִם־חֵ֨לֶב כָּרִ֜ים וְאֵילִ֤ים בְּנֵֽי־בָשָׁן֙ וְעַתּוּדִ֔ים עִם־חֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת חִטָּ֑ה וְדַם־עֵנָ֖ב תִּשְׁתֶּה־חָֽמֶר׃ וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ׃ יַקְנִאֻ֖הוּ בְּזָרִ֑ים בְּתוֹעֵבֹ֖ת יַכְעִיסֻֽהוּ׃ יִזְבְּח֗וּ לַשֵּׁדִים֙ לֹ֣א אֱלֹ֔הַּ אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א יְדָע֑וּם חֲדָשִׁים֙ מִקָּרֹ֣ב בָּ֔אוּ לֹ֥א שְׂעָר֖וּם אֲבֹתֵיכֶֽם׃ צ֥וּר יְלָדְךָ֖ תֶּ֑שִׁי וַתִּשְׁכַּ֖ח אֵ֥ל מְחֹלְלֶֽךָ׃ וַיַּ֥רְא יְהֹוָ֖ה וַיִּנְאָ֑ץ מִכַּ֥עַס בָּנָ֖יו וּבְנֹתָֽיו׃ וַיֹּ֗אמֶר אַסְתִּ֤ירָה פָנַי֙ מֵהֶ֔ם אֶרְאֶ֖ה מָ֣ה אַחֲרִיתָ֑ם כִּ֣י ד֤וֹר תַּהְפֻּכֹת֙ הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹא־אֵמֻ֥ן בָּֽם׃
Give ear, O heavens, let me speak;
Let the earth hear the words I utter!
May my discourse come down as the rain,
My speech distill as the dew,
Like showers on young growth,
Like droplets on the grass.
For the name of יהוה I proclaim;
Give glory to our God!
The Rock!—whose deeds are perfect,
Yea, all God’s ways are just;
A faithful God, never false,
True and upright indeed.
Unworthy children—
That crooked, perverse generation—
Their baseness has played God false.
Do you thus requite יהוה,
O dull and witless people?
Is not this the Father who created you—
Fashioned you and made you endure!
Remember the days of old,
Consider the years of ages past;
Ask your parent, who will inform you,
Your elders, who will tell you:
When the Most High gave nations their homes
And set the divisions of humanity,
[God] fixed the boundaries of peoples
In relation to Israel’s numbers.
For יהוה’s portion is this people;
Jacob, God’s own allotment.
[God] found them in a desert region,
In an empty howling waste.
[God] engirded them, watched over them,
Guarded them as the pupil of God’s eye.
Like an eagle who rouses its nestlings,
Gliding down to its young,
So did [God] spread wings and take them,
Bear them along on pinions;
יהוה alone did guide them,
No alien god alongside.
[God] set them atop the highlands,
To feast on the yield of the earth;
Nursing them with honey from the crag,
And oil from the flinty rock,
Curd of kine and milk of flocks;
With the best of lambs,
And rams of Bashan, and he-goats;
With the very finest wheat—
And foaming grape-blood was your drink.
So Jeshurun grew fat and kicked—
You grew fat and gross and coarse —
They forsook the God who made them
And spurned the Rock of their support.
They incensed [God] with alien things,
Vexed [God] with abominations.
They sacrificed to demons, no-gods,
Gods they had never known,
New ones, who came but lately,
Who stirred not your forebears’ fears.
You neglected the Rock who begot you,
Forgot the God who labored to bring you forth.
יהוה saw and was vexed
And spurned these sons and daughters.
[God] said: I will hide My countenance from them,
And see how they fare in the end.
For they are a treacherous breed,
Children with no loyalty in them.
בינו שנות דור ודור. ותבין שנית כמה היטיב לדורות והם השחיתו עד המבול. וכן שלישית מן המבול עד הפלגה והם קלקלו:
בינו שנות דור ודור, you will then understand what amount of goodness G’d “squandered” on successive generations who did not deserve it. These generations of mankind, instead of appreciating it, did their best to ruin the universe until G’d was forced to put an end to them by bringing on the deluge.
שאל אביך רמז למבינים וכן זקניך והטעם כמו שאמר (דברים ד׳:י״ט) אשר חלק ה' אלהיך אותם וגו' כי לכל חלק במטה חלק למעלה וטעם למספר בני ישראל כי צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד והוא סוד גדול והעד כי חלק ה' עמו וזאת מעלה גדולה שלא עשה כן לכל גוי על כן אמר הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם שנפל ממעלתו באולתו וזה טעם אביך קנך כי קנהו לכבודו וילמדהו כאשר יפרש במעשה האב עם הבן לשון ר"א (אבן עזרא על דברים ל״ב:ח׳) ודברי פי חכם חן ואם כן יהיה פירוש זכר ימות עולם שיתנו לב לזכור ששת ימי בראשית הטובה שעשה להם בעת היצירה כמו שיאמר בהנחל עליון גוים וגו' בינו שנות דר ודר שיבינו לדעת מה שנעשה להם בדורות מעת ששרתה שכינה ביניהם כאשר יספר ימצאהו בארץ מדבר וגו' ורש"י כתב (רש"י על דברים ל״ב:י׳) ימצאהו בארץ מדבר אותם מצא לו נאמנים בארץ המדבר שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו מה שלא עשו ישמעאל ועשו ובתהו ילל ישמון ארץ ציה ושממה מקום יללת תנינים ובנות יענה אף שם נמשכו אחר האמונה ולא אמרו למשה היאך נצא למדבר וזה איננו מטעם הפרשה כי הכתוב מוכיח את ישראל ומזכיר הטובות אשר עשה השם עמהם והם גמלו להם רעה תחת טובה:
ASK THY FATHER — “this alludes to those who understand [the events of former days], and so thine elders [and they will tell thee — for they too, understand the past]. The purport thereof is, as he stated, which the Eternal thy G-d hath allotted them etc., since for each portion below, [i.e., each nation on earth] there is a [counterpart] portion on high. And the meaning of the expression [He set the borders of the peoples] according to the number of the children of Israel is that the image of Jacob is inscribed in the Throne of Glory, this being a great secret. And the proof for this is For the portion of the Eternal is His people, this being a great distinction which He hath not dealt so with any nation. Therefore, he said, Do ye thus requite the Eternal, O foolish people and unwise? — a people that has fallen from its distinction because of its foolishness. And the meaning of the expression thy Father that hath gotten thee is, that He created you for His honor and taught you, as he explains, as a father does for his son.” Thus far is the language of Rabbi Abraham ibn Ezra. The words of a wise man’s mouth are gracious.
If so, the meaning of Remember the days of old is that they apply their hearts to remember the six days of Creation, the good He did them at the time of the formation [of the nations], as he goes on to say When the Most High gave to the nations their inheritance etc. Consider the years of many generations — that they contemplate in order to know what was done for them during the generations since the Divine Presence dwelled among them, as he proceeds to tell: He found him in a desert land etc.
Now, Rashi commented: “He found him in a desert land. He found them [the people of Israel] to be faithful to Him in the desert land when they accepted upon themselves His Torah, His Sovereignty, and His yoke — something that the children of Esau and Ishmael did not do. And in the waste, a howling wilderness — a land of drought and desolation, a place of the jackals’ and ostriches’ cry. Even there they continued their faith [in Him] and did not say to Moses, ‘How can we go out into the wilderness?’” But this is not the purport of the chapter, for Scripture [here] reproves Israel, mentioning the favors which G-d did for them — and they requited them [the favors] with evil instead of good.
זכור ימות עולם. אמר ד' חלוקות כנגד ד' דברים שאמר בפסוק שלפני זה, כנגד אומרו הלא הוא אביך שרמז בו שהוא הבורא אמר זכור ימות עולם שהם ששת ימי בראשית שם ימצא כי הוא היוצר הוא הבורא, וכנגד אומרו קנך שרמז ליציאת מצרים ושאר הטובות שבהם קנה אותנו אמר בינו שנות דור ודור שיתבונן במה שפעל ה' בשנים של ב' דורות שהם דור היוצא ממצרים ודור רביעי הנכנס לארץ ובהם יכיר מעשיו יתברך לעם ישראל שבהם קנך, וכנגד אומרו עשך שהוא תיקון עליון שפירושנו בו שנתן שכינתו בתוכנו וניבא אותנו אמר שאל אביך ויגדך אביך הם הנביאים, וכן פירשוה רבותינו ז''ל (ספרי), וכנגד ויכוננך שפירשנוה על הכנות עולם הבא אמר זקניך ויאמרו לך פירוש הם חכמי ישראל המכירים בהכנת הדבר והמושג לעולם הבא הם יאמרו לך:
זכר ימות עולם, "Remember the days of yore, etc." Moses again makes four divisions corresponding to the four divisions he made in the previous verse. Where he had spoken of "your father" in the previous verse, i.e. an allusion to G'd the Creator, he now says "remember the days of yore," i.e. the six days of creation. Those were the days in which G'd manifested Himself as extremely active. Corresponding to the words קנך, "the One Who owns you" in the previous verse, words which were meant to allude to the Exodus from Egypt and other acts of kindness by G'd for Israel, Moses now says בינו שנות דור ודור, that the Israelites should examine the happenings during the two generations in question, i.e the generation of the Exodus and the generation of Israelites who did enter the Holy Land. By reviewing these two periods in our history we can understand by what right G'd considers Himself as "owning" us. Concerning the word עשך, "who has made you," which Moses referred to in the previous verse, something we described as the supreme improvement G'd made in the condition of man (Israel) [since the sin in Gan Eden. Ed.] when He granted the Jewish people His presence on a regular basis, Moses now says שאל אביך ויגדך, "ask your father and he will tell you;" the "father" in this case is a simile for the prophets whom G'd provided for us to consult with. Finally, concerning the fourth section of the previous verse, ויכננך, the automatic entrance card to our hereafter, Moses now says זקניך ויאמרו לך, "your elders and they will tell you." Moses refers to the scholars of the Jewish people who are familiar with the preparatory steps necessary to safeguard our entitlement to life in the hereafter.
בינו שנות דר ודר שהרי קודם שהיו ישראל בעולם היה הקב״‎ה מתקן להם מקום.
בינו שנות דור ודור, “consider the years of many generations.” G-d had prepared a specific land on earth for the Jewish people already long before they had come into existence. (B’chor shor)