הסדרה בהלכה - שמיני עצרת - קריאת קרבנות בתפילת מוסף

רַב אָמַר צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵין צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר. רִבִּי זְעִירָא בְּעִי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי מַהוּ לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר. אָמַר לֵיהּ אֲפִילוּ אָמַר וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךְ אֶת חוֹבוֹתֵינוּ תְּמִידֵי יוֹם וְקָרְבַּן מוּסָף יָצָא.

Jerusalem Talmud Berakhot 4:6:4

Rav says, one must change the text, but Samuel says, one does not have to change the text. Rebbi Zeïra asked before Rebbi Yose: What is the practice, to change the text? He said to him: even if one said only: “And we shall bring before You what is our duty, the perpetual sacrifice of the day and the Musaph sacrifices”, he has satisfied his duty.

אור לישרים על תלמוד ירושלמי ברכות ד׳:ו׳:ד׳

אף על פי שכל עמידות החגים היו זהות בארץ ישראל, בכל זאת היה בין עמידת המוסף לשאר העמידות הבדל קטן (כמו שעולה מכתבי היד של הגניזה). הוא נגע לשלוש נקודות בנוסח התפילה. האחת - שבמוסף, בפתיחת הברכה, בסוף פסקת "ותתן לנו", הוחלף הטור "לשמחה וליום טוב ולמקרא קודש" בטור "להקריב בו קרבן מוסף"; השנייה - שהמקראות ששולבו בעמידות הערבית והשחרית והמנחה הוחלפו במוסף בפסוקי הקורבנות; והשלישית - שבסוף גוף הברכה צורף במוסף משפט אחד קצר: "ונעשה לפניך את חובתנו (כך בלשון יחיד ברוב המקורות שהגיעו לידנו), תמידי יום וקרבן מוסף" (שם, עמודים 94-95).
נוסחי עמידות כל תפילות השבת - ערבית, שחרית, מוסף ומנחה - היו זהות לחלוטין, להוציא תוספת קטנה של משפט אחד בעמידת המוסף המובא בתלמוד: "ונעשה לפניך את חובתנו, תמידי (בכל המקורות הרבים שהנוסח מופיע בהם בגניזה: "תמידי". ובכתב יד אחד של תפילת שבת: "בתמידי" (כבכתב יד רומי)) יום וקרבן מוסף" ("לנוסחה הקדום של ברכת היום בעמידות השבת", "בר אילן" כו-כז, עמודים 252-253).

Ohr LaYesharim on Jerusalem Talmud Berakhot 4:6:4

...

ראש השנה ל״ה א:א׳-ו׳

כִּי סְלֵיק רַבִּי אַבָּא מִיַּמֵּי, פֵּירְשַׁהּ: מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּבְרָכוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, וַהֲלָכָה מִכְּלָל דִּפְלִיגִי בִּבְרָכוֹת דְּכׇל הַשָּׁנָה. אִינִי?! וְהָאָמַר רַבִּי חָנָה צִיפּוֹרָאָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּבְרָכוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים! אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַאן מוֹדִים — רַבִּי מֵאִיר, וַהֲלָכָה מִכְּלָל דִּפְלִיגִי — רַבָּנַן. דְּתַנְיָא: בְּרָכוֹת שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים — שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כְּשֵׁם שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חַיָּיב — כָּךְ כָּל יָחִיד וְיָחִיד חַיָּיב. מַאי שְׁנָא הָנֵי? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּנְפִישִׁי קְרָאֵי — וְהָאָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: כֵּיוָן שֶׁאָמַר ״וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר״ שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ! אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאָוְושִׁי בְּרָכוֹת. גּוּפָא, אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: כֵּיוָן שֶׁאָמַר ״וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר״ — שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ. סְבוּר מִינַּהּ: הָנֵי מִילֵּי בְּיָחִיד, אֲבָל בְּצִבּוּר לָא. אִתְּמַר, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֶחָד יָחִיד אֶחָד צִבּוּר, כֵּיוָן שֶׁאָמַר ״וּבְתוֹרָתְךָ כָּתוּב לֵאמֹר״ — שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ.

Rosh Hashanah 35a:1-6

The Gemara answers: When Rabbi Abba returned from his travels at sea, he explained the matter as follows: The Sages concede to the opinion of Rabban Gamliel with regard to the blessings of Rosh HaShana and of Yom Kippur, that in these cases the prayer leader fulfills the obligation on behalf of the many. And Rabbi Yoḥanan’s statement that the halakha is in accordance with Rabban Gamliel, which, by inference, indicates that the tanna’im still disagree, is referring to the blessings of the entire year. The Gemara raises a difficulty. Is that so? Didn’t Rabbi Ḥana from the city of Tzippori say that Rabbi Yoḥanan said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel with regard to the blessings of Rosh HaShana and of Yom Kippur? Apparently, he holds that the tanna’im remain in dispute even with regard to these blessings. Rather, Rabbi Yoḥanan’s statements must be attributed to different Sages, as Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Who concedes to the opinion of Rabban Gamliel? Rabbi Meir. And with regard to Rabbi Yoḥanan’s ruling that the halakha is in accordance with Rabban Gamliel, which, by inference, indicates that the tanna’im still disagree, this is referring to the Rabbis, who disagree with Rabbi Meir. The Gemara explains: As it is taught in a baraita: With regard to the blessings of Rosh HaShana and of Yom Kippur, the prayer leader fulfills the obligation on behalf of the many. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Just as the prayer leader is obligated in these prayers, so too, every individual is obligated to recite them on his own. Clearly, Rabbi Meir agrees with Rabban Gamliel with regard to the blessings of Rosh HaShana and Yom Kippur, while the Rabbis dispute this ruling. The Gemara asks: What is different about these blessings of Rosh HaShana and Yom Kippur, that Rabbi Meir concedes to the opinion of Rabban Gamliel only with regard to them, but not about the blessings recited the rest of the year? If we say that it is due to the many verses that are included in these blessings, this is difficult. Didn’t Rav Ḥananel say that Rav said: Once one has recited the line of the prayer: And in Your Torah it is written, saying, it is no longer necessary to recite the verses themselves. Rather, it is because there are many blessings, and as the blessings are long, not everyone is capable of learning them by heart. The Gemara discusses the matter itself. Rav Ḥananel said that Rav said: Once one has recited the line of the prayer: And in Your Torah it is written, saying, it is no longer necessary to recite the verses themselves. The Gemara clarifies the scope of this ruling: Some understood from this that it applies only to an individual; however, with regard to a congregation, no, this is not the case. Nevertheless, it is stated that Rabbi Yehoshua ben Levi said: Both with regard to an individual and a congregation, once one has recited: And in Your Torah it is written, saying, it is no longer necessary to recite the verses.

רש"י על ראש השנה ל״ה א:ה׳:ב׳

כיון שאמר ובתורתך כתוב - כלומר כיון שאמר נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך:

Rashi on Rosh Hashanah 35a:5:2

...

רש"י על ראש השנה ל״ה א:ה׳:ג׳

אין צריך - לומר מקראות המוספין:

Rashi on Rosh Hashanah 35a:5:3

...

תוספות על ראש השנה ל״ה א:ה׳:א׳

אילימא משום דנפישי. פירש בקונטרס דאיכא דמוספי ר"ח וראש השנה ומלכיות וזכרונות ושופרות כיון שאמר. ובתורתך כתוב לאמר כיון שאמר נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך אין צריך לומר מקראות המוספין ובשם רבותיו פירש להא דרב חננאל במלכיות זכרונות ושופרות וקשה הא דלא כרבנן ודלא כר' יוחנן בן נורי דתנן (לעיל ראש השנה לב.) אין פוחתין מעשרה מלכיות כו' ור"ת פירש דאפסוקי דמלכיות זכרונות ושופרות קאי והיכא דהתחיל פליגי דלא יפחות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל יכול לפטור עצמו לגמרי ע"י בתורתך כתוב לאמר אבל מקראות של מוסף צריך להזכיר לעולם שהם במקום הקרבנות אבל מוסף דר"ח אין צריך להזכיר בר"ה אלא שדי לו במה שאמר מלבד עולת החדש ומנחתה שבזה נכלל כל מוספי ר"ח העולות וכדי להזכיר גם השעיר שהוא חטאת יאמר ושני שעירים לכפר ושני תמידים כהלכתן:

Tosafot on Rosh Hashanah 35a:5:1

...

פסקי תוספות על ראש השנה ע״א:א׳

אם אמר נעשה ונקריב לפניך אין צריך לומר מקראות דמוסף ור"ת פירש דמלכיות אם לא התחיל אין צריך לומר יותר ודמוסף צריך לומר לעולם ורבינו שמואל פירש דאכולהו קאי כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב א"צ בירושלמי אף על פי ששלחנו לכם סדר מועדות אל תשנו ממנהג אבותיכם. ד"ה אילימא: דף לה ע"א

Piskei Tosafot on Rosh Hashanah 71:1

...

חידושי רמב"ן על ראש השנה ל״ה א:א׳

מאי שנא הני אילימא משום דנפישי קראי והאמר ר' חננאל כו'. רש"י ז"ל מפרש דמפסוקי מוספין קאמרו לא דאיק לי דמאי קושי' מקראי דמוספין הא איכא כמה קראי דמלכיות זכרונות ושופרות דהוו להו ל' ואפי' בדיעבד לרבי יוחנן בן נורי הוו להו תשע והיכי קס"ד דמשום קראי דמוספין קאמר ושבקי הני דנפישי ועוד דהו"ל לתרוצי אלא משום קראי דמלכיות זכרונות ושופרות ולא לימא משום דאוושי ברכות דמשמע קראי ליכא אלא ברכות הוא דאוושי בעצמן מפני שהן תשע ועוד מדאמרי' אילימא משום דנפישי קראי והאמר רב חננאל כו' משמע דלרב חננאל לית בהו קראי כלל. ואני תמיה עוד מאן הזכיר במוסף שיזכיר פסוקים כלל ואפי' לכתחלה אלא אומר מוסף יום פלוני נעשה לפניך ובירוש' בפ' תפלת השחר אפי' אמר ונעשה לפניך חובותינו כתמידי יום וכקרבן מוסף יצא. ואפשר שחייב להזכיר המוספין עצמן לכתחלה שיזכירם בפרטין כך וכך פרים כך וכך אילים ואתא רב חננאל ואמר שדי לומר ובתורתך כתוב לאמר ובירושלמי כקרבן מוסף הכתוב בתורה קאמר.
ומ"מ עיקר הפי' כמו שקבל רש"י ז"ל עצמו מרבותיו שהיו מפרשין דמפסוקי מלכיות זכרונות ושופרו' קאמרי' כלומר בין הני ובין הני כל מקום שצריך להזכיר אומר כמ"ש בתורתך ועולה לו במקום הזכרה או פסוק של תורה...

Chiddushei Ramban on Rosh Hashanah 35a:1

...

רשב״א על ראש השנה ל״ה א:א׳

...ובשם מקצת הגאונים ז"ל אמרו, שאין אומרים בראש השנה ובראשי חדשיכם כדי שלא יבואו לזלזל במועדות שלא יאמרו יום שני עיקר כמו בשאר חדשים, ולא עוד אלא אפילו בשאר חדשים אינו צריך להזכיר פסוקי המוספין ואפילו לכתחלה, אלא אומר מוסף יום פלוני זה נעשה ונקריב לפניך, וכדגרסינן בירושלמי בפרק תפלת השחר (ה"ו), אפילו אמר נעשה לפניך חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף יצא.

Rashba on Rosh Hashanah 35a:1

...

משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב ג׳:ח׳

שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת אֵלּוּ שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל יוֹבֵל שֶׁהֵן מַלְכֻיּוֹת וְזִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וְצָרִיךְ לוֹמַר בְּכָל בְּרָכָה מֵהֶן עֲשָׂרָה פְּסוּקִים מֵעֵין הַבְּרָכָה. שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים מִן הַתּוֹרָה. וּשְׁלֹשָׁה מִסֵּפֶר תְּהִלִּים. וּשְׁלֹשָׁה מִן הַנְּבִיאִים. וְאֶחָד מִן הַתּוֹרָה מַשְׁלִים בּוֹ. וְאִם הִשְׁלִים בְּנָבִיא יָצָא. וְאִם אָמַר פָּסוּק אֶחָד מִן הַתּוֹרָה וְאֶחָד מִן הַכְּתוּבִים וְאֶחָד מִן הַנְּבִיאִים יָצָא. וַאֲפִלּוּ אָמַר וּבְתוֹרָתְךָ ה' אֱלֹקֵינוּ כָּתוּב לֵאמֹר וְאָמַר פָּסוּק שֶׁל תּוֹרָה וְהִפְסִיק שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלוּם:

Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 3:8

These three intermediate blessings recited on Rosh Hashanah and Yom Kippur of the Yovel - Malchuyot, Zichronot, and Shofarot - are each dependent on each other.
In each of these blessings, one is required to recite ten verses reflecting the content of the blessing - three verses from the Torah, three from the Book of Psalms, and three from [the words of] the prophets. One concludes with a verse from the Torah. Should a person conclude with a verse from the prophets, he fulfills his obligation.
Should a person recite only one verse from the Torah, one from the sacred writings, and one from the prophets, he fulfills his obligation. Even if he states: "In Your Torah, God, our Lord, it is written..." and recites one verse from the Torah and concludes, nothing further is necessary.

טור, אורח חיים תקצ״א:א׳

מתחיל אתה בחרתנו ומפני חטאינו וכו' כתב ר"ת שצריך להזכיר קרבנות המוספין בכל תפלות של מוסף שהן במקו' הקרבת המוספין ואין יוצאין במה שאומר ככתוב בתורתך ע"י משה עבדך אבל של ר"ח אין צריך להזכיר בר"ה שדי לו במה שאומר מלבד עולת החדש ומנחתה שבזה נכלל כל מוספי ר"ח העולות וכדי להזכיר גם השעיר שהוא חטאת יאמר ושני שעירין לכפר ושני תמידין כהלכתן ושאר המפרשים לא פירשו כן אלא שיוצא ידי המוספין במה שאומר ככתוב בתורתך וכו' כי היכי שיוצא בו ידי מלכיות זכרונות ושופרות וכן נוהגין בספרד שא"א פסוקי הקרבנות אלא בשבת ור"ח דרגילי בהו ולא אתי למטעי אבל בשאר מועדים דלא רגילי בהו אתו למטעי לכך אין מזכיר אותם...

Tur, Orach Chayim 591:1

...

בית יוסף, אורח חיים תקצ״א:ח׳:א׳

אבל מוסף דר"ח א"צ להזכיר וכו' וכתב הרא"ש והרבה נחלק על ר"ת בזה כי עשה את הטפל עיקר ואת העיקר טפל כי פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות נישנית במשניות ופסוקי הקרבנות לא הוזכרו לא במשנה ולא בגמרא אלא שנהגו לאמרם במקום הקרבנות ואם על מלכיות זכרונות ושופרות אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר כאילו הזכירו וכ"ש בקרבנות מוספין דהוי כאילו הזכירם וקיים ונשלמה פרים שפתינו ונהגו בספרד שאין מזכירין פסוקי מוספין אלא בשבת ור"ח דרגילים ולא אתי למיטעי בהו אבל בכל המועדות אין מזכירין דאתי למיטעי בהו עכ"ל והרמב"ם נראה שמפרש כפירש"י שכתב בסוף ספר אהבה בסדר התפלות נהגו העם בכל תפלות המוספין כשהוא אומר כמו שכתבת עלינו בתורתך ע"י משה עבדך מזכיר הקרבנות של אותו היום כמו שהם כתובים בתורה וקורא אותם הפסוקים ואם לא הזכיר כיון שאמר כמו שכתבת עלינו בתורתך שוב א"צ עכ"ל:

Beit Yosef, Orach Chayim 591:8:1

...

בית יוסף, אורח חיים תקצ״א:ז׳:א׳

כתב ר"ת שצריך להזכיר קרבנות המוספין בכל תפלה של מוסף וכו' בסוף מסכת ר"ה אמר רב חננאל א"ר כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך ופירש רש"י דאפסוקי המוספין קאי דכיון שאמר נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך סגי ואצ"ל מקראות המוספין וכתבו התו' שר"ת פי' דאפסוקי מלכיות זכרונות ושופרות קאי אבל מקראות של מוסף צריך להזכיר לעולם שהם במקום הקרבנות:

Beit Yosef, Orach Chayim 591:7:1

...

משנה ברכות ט׳:ב׳

עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם. עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, אוֹמֵר בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל, בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְרָקִים. עַל הַגְּשָׁמִים וְעַל הַבְּשׂוֹרוֹת הַטּוֹבוֹת אוֹמֵר בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, וְעַל שְׁמוּעוֹת רָעוֹת אוֹמֵר בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת:

Mishnah Berakhot 9:2

One who sees conspicuous natural occurrences recites a blessing. For zikin and zeva’ot, which the Gemara will discuss below, for lightning, thunder, and gale force winds, manifestations of the power of the Creator, one recites: Blessed…Whose strength and power fill the world. For extraordinary (Rambam) mountains, hills, seas, rivers, and deserts, one recites: Blessed…Author of creation. Consistent with his opinion that a separate blessing should be instituted for each individual species, Rabbi Yehuda says: One who sees the great sea recites a special blessing: Blessed…Who made the great sea. As with all blessings of this type, one only recites it when he sees the sea intermittently, not on a regular basis. For rain and other good tidings, one recites the special blessing: Blessed…Who is good and Who does good. Even for bad tidings, one recites a special blessing: Blessed…the true Judge.

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור