1.ברכות השחר - הקדמהלהבחין בין יום ובין לילה

1.ברכות השחר - הקדמה להבחין בין יום ובין לילה

1. כִּי שָׁמַע קוֹל תַּרְנְגוֹלָא, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה״.

5. כִּי פָּתַח עֵינֵיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … פּוֹקֵחַ עִוְּרִים״.

7. כִּי תָּרֵיץ וְיָתֵיב, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … מַתִּיר אֲסוּרִים״.

6. כִּי לָבֵישׁ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … מַלְבִּישׁ עֲרוּמִּים״.

8. כִּי זָקֵיף, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … זוֹקֵף כְּפוּפִים״.

9. כִּי נָחֵית לְאַרְעָא, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם״.

11. כִּי מְסַגֵּי, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר״.

10. כִּי סַיֵּים מְסָאנֵיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … שֶׁעָשָׂה לִי כׇּל צׇרְכִּי״.

12. כִּי אָסַר הֶמְיָינֵיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה״.

13. כִּי פָּרֵיס סוּדָרָא עַל רֵישֵׁיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה״ ...

15. כִּי מָשֵׁי אַפֵּיהּ, לֵימָא: בָּרוּךְ … הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁינָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי ...

Berakhot 60b:4-5

When one awakens, he recites:
My God, the soul You have placed within me is pure.
You formed it within me,
You breathed it into me,
and You guard it while it is within me.
One day You will take it from me and restore it within me in the time to come.
As long as the soul is within me, I thank You,
O Lord my God and God of my ancestors, Master of all worlds, Lord of all souls.
Blessed are You, O Lord, who restores souls to lifeless bodies. Upon hearing the sound of the rooster, one should recite: Blessed…Who gave the heart [sekhvi] understanding to distinguish between day and night.
Upon opening his eyes, one should recite: Blessed…Who gives sight to the blind.
Upon sitting up straight, one should recite: Blessed…Who sets captives free.
Upon dressing, one should recite: Blessed…Who clothes the naked, as they would sleep unclothed.
Upon standing up straight, one should recite: Blessed…Who raises those bowed down.
Upon descending from one’s bed to the ground, one should recite: Blessed…Who spreads the earth above the waters, in thanksgiving for the creation of solid ground upon which to walk.
Upon walking, one should recite: Blessed…Who makes firm the steps of man.
Upon putting on his shoes, one should recite: Blessed…Who has provided me with all I need, as shoes are a basic necessity.
Upon putting on his belt, one should recite: Blessed…Who girds Israel with strength.
Upon spreading a shawl upon his head, one should recite: Blessed…Who crowns Israel with glory.

מנחות מ״ג ב

תניא היה ר"מ אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום אלו הן

2. שעשאני ישראל 4. שלא עשאני אשה 3. שלא עשאני בור

רב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דהוה קא מברך שלא עשאני בור אמר ליה כולי האי נמי אמר ליה ואלא מאי מברך שלא עשאני עבד היינו אשה עבד זיל טפי

Menachot 43b

what do they do with, i.e., how do they interpret, this verse: “With which you cover yourself” (Deuteronomy 22:12)? The Gemara answers that the Rabbis require it for that which is taught in a baraita: The phrase “on the four corners of your garment” (Deuteronomy 22:12) indicates that one is required to attach ritual fringes to a garment that has four corners, but not to one that has three corners. The baraita continues: Do you say that a garment with four corners is obligated but not a garment with three corners? Or is it teaching only that a garment with four corners is obligated but not a garment that has five corners? When the verse states: “With which you cover yourself,” a garment with five corners is thereby mentioned in the verse as being obligated. Then how do I realize the meaning of: “On the four corners of your garment”? It teaches that this obligation is limited to a garment that has four corners, but not to one that has three corners. The Gemara asks: But what did you see that led you to include a garment with five corners and to exclude a garment with three corners, rather than including a garment with three corners and excluding a garment with five corners? The Gemara answers: I include a garment with five corners, as five includes four, and I exclude a garment with three corners, as three does not include four. The Gemara asks: And how does Rabbi Shimon derive the halakha that a five-cornered garment is required to have ritual fringes? The Gemara answers: He derives it from the seemingly extraneous word: “With which [asher] you cover yourself” (Deuteronomy 22:12). The Gemara asks: And what do the Rabbis derive from this word? The Gemara answers: They do not learn any new halakhot from the word “which [asher].” The Gemara asks: And as for the Rabbis, what do they do with this phrase: “That you may look upon it” (Numbers 15:39), from which Rabbi Shimon derives that a nighttime garment is exempt? The Gemara answers: They require it for that which is taught in a baraita: The verse: “That you may look upon it and remember” (Numbers 15:39), teaches that one should see this mitzva of ritual fringes and remember another mitzva that is contingent on it. And which mitzva is that? It is the mitzva of the recitation of Shema. As we learned in a mishna (Berakhot 9b): From when may one recite Shema in the morning? From when one can distinguish between the sky-blue strings and the white strings of his ritual fringes. And it is taught in another baraita: The phrase “that you may look upon it and remember” teaches that one should see this mitzva of ritual fringes and remember another mitzva that is adjacent to it in the Torah. And which mitzva is that? It is the mitzva of diverse kinds of wool and linen, as it is written: “You shall not wear diverse kinds, wool and linen together. You shall prepare yourself twisted cords” (Deuteronomy 22:11–12). It is taught in another baraita: The verse states: “That you may look upon it and remember all the commandments of the Lord” (Numbers 15:39). This indicates that once a person is obligated in this mitzva of ritual fringes, he is obligated in all of the mitzvot. The Gemara comments: And this is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says that ritual fringes are a positive, time-bound mitzva, and women are exempt from it. Only men are obligated in all mitzvot, including positive, time-bound mitzvot, just as they are obligated in the mitzva of ritual fringes. It is taught in another baraita: The verse states: “That you may look upon it and remember all the commandments of the Lord”; this teaches that this mitzva of ritual fringes is equivalent to all the mitzvot of the Torah. And it is taught in another baraita: The verse states: “That you may look upon it and remember all the commandments of the Lord and do them.” This teaches that looking at the ritual fringes leads to remembering the mitzvot, and remembering them leads to doing them. And Rabbi Shimon bar Yoḥai says: Anyone who is diligent in this mitzva of ritual fringes merits receiving the Divine Presence. It is written here: “That you may look upon it [oto]” (Numbers 15:39), and it is written there: “You shall fear the Lord your God; and Him [oto] shall you serve” (Deuteronomy 6:13). Just as oto in that verse is referring to the Divine Presence, so too in this verse it is referring to the Divine Presence. The Sages taught in a baraita: The Jewish people are beloved, as the Holy One, Blessed be He, surrounded them with mitzvot: They have phylacteries on their heads, and phylacteries on their arms, and ritual fringes on their garments, and a mezuza for their doorways. Concerning them David said: “Seven times a day I praise You, because of Your righteous ordinances” (Psalms 119:164). This alludes to the two phylacteries, the four ritual fringes, and the mezuza, which total seven. And when David entered the bathhouse and saw himself standing naked, he said: Woe to me that that I stand naked without any mitzva. But once he remembered the mitzva of circumcision that was in his flesh his mind was put at ease, as he realized he was still accompanied by this mitzva. After he left the bathhouse, he recited a song about the mitzva of circumcision, as it is stated in the verse: “For the leader, on the Sheminith: A Psalm of David” (Psalms 12:1). This is interpreted as a psalm about circumcision, which was given to be performed on the eighth [bashemini] day of the baby’s life. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: Anyone who has phylacteries on his head, phylacteries on his arm, ritual fringes on his garment, and a mezuza on his doorway is strengthened from all sides so that he will not sin, as it is stated in the verse: “And a threefold cord is not quickly broken” (Ecclesiastes 4:12). This is interpreted as an allusion to the three mitzvot of phylacteries, ritual fringes, and mezuza. And the verse states: “The angel of the Lord encamps round about them that fear Him, and delivers them” (Psalms 34:8). This is interpreted to mean that the angel of the Lord surrounds those who fulfill the mitzvot and saves them from sin. It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: What is different about tekhelet from all other types of colors such that it was chosen for the mitzva of ritual fringes? It is because tekhelet is similar in its color to the sea, and the sea is similar to the sky, and the sky is similar to the Throne of Glory, as it is stated: “And they saw the God of Israel; and there was under His feet the like of a paved work of sapphire stone, and the like of the very heaven for clearness” (Exodus 24:10), indicating that the sky is like a sapphire brickwork. And it is written: “The likeness of a throne, as the appearance of a sapphire stone” (Ezekiel 1:26). It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: The punishment for not attaching white strings is greater than the punishment for not attaching sky-blue strings, despite the fact that the sky-blue strings are more important. Rabbi Meir illustrates this with a parable: To what is this matter comparable? It is comparable to a king of flesh and blood who said to his two subjects that they must bring him a seal. The king said to one of them: Bring me a seal of clay, and he said to the other one: Bring me a seal of gold. And both of them were negligent and did not bring the seals. Which of them will have a greater punishment? You must say that it is this one to whom he said: Bring me a seal of clay, and despite its availability and low cost, he did not bring it. It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: A person is obligated to recite one hundred blessings every day, as it is stated in the verse: “And now, Israel, what [ma] does the Lord your God require of you” (Deuteronomy 10:12). Rabbi Meir interprets the verse as though it said one hundred [me’a], rather than ma. The Gemara relates that on Shabbat and Festivals, when the prayers contain fewer blessings, Rav Ḥiyya, son of Rav Avya, made an effort to fill this quota of blessings with blessings on spices [be’isparmakei] and sweet fruit, of which he would partake in order to recite extra blessings. It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: A man is obligated to recite three blessings every day praising God for His kindnesses, and these blessings are: Who did not make me a gentile; Who did not make me a woman; and Who did not make me an ignoramus. Rav Aḥa bar Ya’akov heard his son reciting the blessing: Who did not make me an ignoramus. Rav Aḥa bar Ya’akov said to him: Is it in fact proper to go this far in reciting blessings? Rav Aḥa bar Ya’akov’s son said to him: Rather, what blessing should one recite? If you will say that one should recite: Who did not make me a slave, that is the same as a woman; why should one recite two blessings about the same matter? Rav Aḥa bar Ya’akov answered: Nevertheless, a slave

טור, אורח חיים מ״ו

ולפי סדר הגמרא היה ראוי לברך על כל אחת ואחת בשעתה

ולפי שאין הידים נקיות תקנו לסדרן בבה"כ

וגם מפני שרבים מעמי הארצות שאין יודעים אותן תקנו שיסדרום בבה"כ ויענו אמן אחריהם ויצאו ידי חובתן

אבל ודאי חובה הוא על כל יחיד ויחיד לברך אותן

... ויש עוד ג' ברכות שצריך לברך בא"י אמ"ה שלא עשאני עו"ג שצריך ליתן שבח והודאה למקום שבחר בנו מכל העו"ג וקרבנו לעבודתו

בא"י אמ"ה שלא עשאני עבד

אע"פ שמברך שלא עשאני אשה שגם היא אינה חייבת במצות עשה שהזמן גרמא צריך לברך שלא עשאני עבד שהוא גרוע טפי

בא"י אמ"ה שלא עשאני אשה שאינה חייבת במצות עשה שהזמן גרמא

ונהגו הנשים לברך שעשאני כרצונו

ואפשר שנוהגים כן שהוא כמי שמצדיק עליו הדין על הרעה

עוד ברכה אחת יש בסדורי אשכנז בא"י אמ"ה הנותן ליעף כח ונתקנה על שאדם מפקיד נשמתו בערב ביד הקב"ה עייפה מעבודה קשה כל היום ומחזירה לו בבוקר שקטה ושלוה וע"פ המדרש חדשים לבקרים רבה אמונתך בשר ודם מפקיד פקדון ביד חבירו ומחזירו לו בלוי ומקולקל אבל אדם מפקיד בכל ערב נשמתו ביד הקב"ה והיא עייפה ומחזירה לו חדשה ורגיעה ואומר יה"ר עד בין שאינו בן ברית ואם ירצה להוסיף בקשות עוד הרשות בידו ואין בו משום שינוי מטבע

Tur, Orach Chayim 46

(1) The laws of morning blessings

(2) And after one puts on tefillin, one orders the blessings as they were established in Siddur haOlam(?) and and leads them(?). And this is even though the language of the Gemara says that one needs to say each blessing at its time [ie the time of doing the corresponding action]. For so our manuscript reads in Brachot 60b "When one wakes, one should say 'My God,...' etc., until 'to lifeless bodies'; when one hears the crow of the cockerel, one should say 'Blessed are You ... who gives understanding to the sechvi [שכוי] to distinguish between day and night'". And the heart is called sechvi [שכוי] in the language of Scripture, as it is written (Job 36:38) "And who gives the heart understanding?". [The heart, or, mind] is that which understands, and a person distinguishes by means of this understanding between day and night. And since the cockerel distinguishes, and also in Arabic (?) they call the cockerel sechvi, they established that this bracha should be said at the hearing of the cockerel's crow. "When one dresses, one should say 'Blessed... who clothes the naked' ... when one places one's hand on one's eyes, one should say 'who makes the blind see' ... when one sits up straight one should say 'who frees the bound' ... when one rests [one's legs] on the ground one should say 'who spread the earth over the waters'." (Brachot 60b)

ערוך השולחן, אורח חיים מ״ו:י״ג

וכתב רבינו הבית יוסף בסעיף ח: כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן, כגון שלא שמע קול תרנגול, או לא הלך, או לא לבש, או לא חגר – אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם. עד כאן לשונו. ורבינו הרמ"א כתב: ויש אומרים דאפילו לא נתחייב בהן – מברך אותן. דאין הברכה דווקא על עצמו אלא מברכין שהקדוש ברוך הוא ברא צרכי העולם. וכן המנהג ואין לשנות. עד כאן לשונו. ואין זה דומה למה שאין מברכים בתשעה באב ויום הכיפורים "שעשה לי כל צרכי", משום דכל ישראל אסורים אז במנעלים. ולכן נראה לי ברור דלדעת רבינו הרמ"א גם אם לא יישן כל הלילה יאמר ברכת "אלקי נשמה" וברכת "המעביר שנה מעיני". וראיתי מי שכתב דבניעור כל הלילה לא יאמר שני ברכות אלו (אליה רבה סעיף קטן י"ב). ולא נראה לי, דוודאי לפי דעת רבינו הבית יוסף אין לומר. אבל לרבינו הרמ"א דעל מנהגו של עולם מברכין, אם כן הכא נמי כן הוא. ולכן לא דיברו הפוסקים בזה. ומתי יברך "הנותן לשכוי בינה", אם דווקא כשיאור היום או אפילו קודם אור היום – יתבאר בסוף סימן מ"ז, עיין שם. וכל ברכות השחר יכול לברך בפשיטות גם קודם אור היום. (וראיתי בשערי תשובה סעיף קטן י"ב שגם דעת האר"י ז"ל לברכם גם כשניעור כל הלילה. וכן האבל יכול לברך "שעשה לי כל צרכי" מפני שמברך על מנהגו של עולם.)

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 46:13

...

אלי טרגין ומיכאל רובינשטיין, תפילה כמפגש
נציע ביטוי טבעי ליסוד זה; בזמן אמרית כל ברכה וברכה בבית הכנסת, נשחזר את תהליך הקימה בבוקר, כך שבאמרית השבח הכללי של "פוקח עויוורים" על העולם כולו, ניזכר בפתיחת עינינו בבוקר ונודה על כך להקב"ה -- כך תתחזר ההודאה על הנאותינו והשבח על העולם כולו יקבל משמעות מלאב בחיים.

פניני הלכה, תפילה ט׳:א׳:ג׳

שגרת החיים שׁוחקת בדרך כלל את תשומת הלב שלנו לכל הטובה שהקב"ה משפיע עלינו, ובעקבות כפיות הטובה הזו אף הברכה היומיומית שהקב"ה מעניק לאדם אינה משמחת אותו, וחייו נעשים משעממים וריקנים, והוא מחפש תאוות שונות להפגת צערו. כדי שלא נהיה כפויי טובה תקנו לנו חכמים את ברכות השחר, שבהם נודה לבוראנו על כל הדברים הגדולים והקטנים שעל ידם אנו יכולים לתפקד בעולם. ומתוך הכרת התודה לה', אנו זוכים להתבונן על העולם במבט עשיר ומלא; אנו לומדים שלכל דבר בחיינו יש ערך אלוקי, ומתעורר בנו חשק לפעול טוב ביום החדש.

Peninei Halakhah, Prayer 9:1:3

Life’s routine generally wears away our attention from all the good that Hashem showers upon us. As a consequence of this ungratefulness, the daily blessing that HaKadosh Baruch Hu grants a person fails to delight him, and his life becomes dull and empty. In order to emerge from this desolation, he seeks out various pleasures. Hence, the Chachamim instituted Birkot HaShachar so that we will not be ungrateful. With these blessings we thank our Creator for all things, big and small, that help us function in this world. Out of this thankfulness to Hashem, we are privileged to observe the world with a rich and comprehensive outlook. We learn that every single element in our lives has Godly value, arousing our desire to add goodness to the world with every new day that God gives us.

להבחין בין יום ובין לילה

פרישה, אורח חיים מ״ו:ב׳:א׳

פי' הלב נקרא שכוי כו' והלב הוא המבין. אין נפקותא במה שהלב מבין או אבר אחר באדם מבין אלא קושטא דמילתא קאמר ובא לאפוקי שלא נתקנה עיקר הברכה על התרנגול ושעיקר לשון ושם שכוי נאמר על התרנגול אלא העיקר על האדם ועל התרנגול דרך שיתוף וזכר לדבר:

Prisha, Orach Chayim 46:2:1

...

סדר היום, סדר ברכת השחר א׳

... ולכן כל בעל נפש החפץ בעבודת אלקיו ויראתו וחרד על דברו צריך לכוין בכל ברכותיו ולא יאבד א' מהם בלא כוונה כי זה עיקר גדול ביראה וישבח לבורא עולם י"ו שהחזיר לו נשמתו בחמלה ונתן לו בינה והשכל להבין להשכיל למאוס ברע ולבחור בטוב כמו שנתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה כן יהי רצון מלפניו שיכין את שכלו ואת תבונתו לבחור בכל דבר טוב ובדרך החיים ולהרחיק מעליו כל דבר רע ודרך המות לקיים הכתוב ובחרת בחיים ופקח את עיניו לראות לעשות את כל צרכיו מתוקנים ומיושרים כדת וכשורה כן יהי רצון שיפקח עיניו בין עיני השכל בין עיני הראות לראות את כל דבר הנאות לו לראות ויעביר עינו מרעות ברע והוא ...

Seder HaYom, Order of Morning Blessings 1

...

בית יעקב על התורה, ויחי כ״ד:א׳

ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים וגו'. הנה כמו שנמצא בנפש אדם מדרגות שונות, לפעמים מאיר אצלו הבחירה בשלמות, ואז מתנהג האדם עם כל הדברים באור הדעת, היינו שאינו מקבל אלא מה שמבין בדעתו שלא יסתיר את האור, ויש בכח בחירתו לעזוב מה שאינו לפי כחו, כי בעומק לב ישראל יש זאת המבינות. ולזה תקנו חכמינו ז"ל (בברכות השחר) בכל בקר, הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה, היינו שנמצא זאת המבינות בעומק הלב של ישראל להבחין מה הוא אצלו יום ומה הוא אצלו לילה. כי בזה יש בחינות שונות לא כל הזמנים ולא כל הנפשות שוים, יש דבר שאצל זה הנפש נקרא יום ונגד נפש אחר הוא לילה, ובעומק הלב של כל פרט נפש מישראל יש באמת זה המבינות, אך לפעמים נעלם הדעת מהאדם ונסתר ממנו אור הבחירה, והוא ממש אז כישן דמי, שאינו יכול לסובב עצמו בבחירתו לשום צד, ואז אין שום עצה, אלא כדאיתא במדרש תנחומא (פ' נצבים) כאדם שאומר לחבירו העבר בך קללה אם אתה חוזר בדבר הזה. ועל זה הענין תקנו חכמינו ז"ל בכל בקר קריאת שמע ותפלה, כי זה הקבלת עול מלכות שמים שבבקר אוחז את האדם ומקיף אותו כל היום, אפילו בעת שנסתלק ממנו הדעת והבחירה. כי הקבלת עול מלכות שמים שמקבל עליו האדם בבקר, פועל בו אפילו בשעת ההעלם לבל יפסק ממנו הקדושה לגמרי ח"ו:

Beit Yaakov on Torah, Vayechi 24:1

...

תפילות ישראל - רש"ר הירש
הנה הוקדשה מחשבתנו תחילה לגופנו על מבנהוהנפלא ולנשתמנו על טהרתה וייעודה האלוקית וזרוזנו בשתיהן לנדור מחדש לשמור אמונים לה -ברוך.
עתה מוצגים לפנינו מספר מצבים מיוחדים, המתייצבים לאור הכרתנו שנתעוררה ביקיציה וקוראים להטיל שוב על עצמנו הבטחת "ברוך".
תחילה: הבחנה בין יום ובין לילה.
בהבדלה זו הבדיל הבורא את כל הוויתנו בעולם הזה לשני חלקים:
חלק אחד יועד לאגירת כוחות מתחדשת
ואחר לעבודת ה' הפעילה בחיינו.
בד בבד מוסבת תשומת לבנו לסגולה המיוחדת של העוף, לו הקנה ה' את הכשרון, להבחין את עלות השחר, ולהודיע על כך לבני האדם הישנים על ידי קריאה בקולץ
כך סיפק ה' לכל אחד מברואיו כשרון מיוחד לתפקידו המיוחד.
וכך גם אנו.
בנו בחר בשליחות מיוחדת מכל העמים ונתן לנו כל אשר דרוש לה, כפי שיוצא מהברכות דלקמן.
כאשר חשכת התעיה עדיין עטפה את האומות, נשלח כבר עם ישראל כמעורר השחר, ועדיין מתהלך בין העמים כמבשר בוקר האנושות הממשמש ובא.