2. ברכות השחר ברכות 'לא'

צריך לברך בכל יום שלא עשני גוי שלא עשני עבד שלא עשני אשה: הגה ואפי' גר יכול לברך כן [ד"ע] אבל לא יאמר שלא עשני גוי שהרי היה גוי מתחלה [אבודרה"ם] והנשים מברכות שעשני כרצונו:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 46:4

One needs to bless every day "who did not make me a non-Jew", "who did not make me a slave", and "who did not make me a woman". Rem"a: And even a convert can bless so [his (ie. the Rem"a's) own words], but he should not say "who did not make me a non-Jew" for behold, he was a non-Jew previously [Abudarham]. And women bless "who made me according to His will" (instead of the last one mentioned above).

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים מ״ו:ד׳

שלא עשני גוי. רבים מקשי' למה תקנו ברכ' זו דרך שליל' ולא דרך חיוב דהיינו שעשני ישראל וכן בברכת שלא עשני אשה

ומתרצים לפי שנמנו וגמרו ב"ש וב"ה טוב לאדם שלא נברא ע"כ לא תקנו לברך על העשי' שנעש' האדם דטוב לנו שלא נעשה אלא לכל הפחות על שלא נעשה עכו"ם

ומו"ח ז"ל פי' לפי שאם היה מברך שעשני ישראל היה משמעו בן חורין ולא אשה ולא היה שייך לברך אח"ז שלא עשני עבד או אשה

וק"ל דהא כתבו התוס' במנחות וביומ' פ' בא לו דבכל מקום שיש לפטור שני דבריה בברכ' א' אסור להרבות בברכות וא"כ הכא נמי היה לו לברך ברכה א' והיה בכללם שאר ברכות

ונ"ל דרצו להורות בזה שלא יטעה האדם לתלות ח"ו חסרון בבריאת האדם על שבורא עכו"ם וכן בבריאת אשה. ובאמת יש בהן צורך אפילו בבריאת עכו"ם שיצאו מהם גרים כמ"ש בב"ק פרק הפרה שחס הקב"ה על ב' אומות בשביל ב' פרידות טובות שעתיד לצאת מהם רות ונעמה ובדבר זה יש לתרץ מה שקשה במה שראינו שבירך הוא ית' את אברהם ע"י הגר שיוליד י"ב נשיאים וכי מה זו ברכ' שיבואו הרבה כמותם לעולם הלא טוב יותר שיהיו רשעים מעטים אלא שמתוך הרבוי יתרבו גרים כמו שארז"ל הגלה הקב"ה את ישראל כדי שיתוספו עליהם גרים כמ"ש וזרעתי' לי בארץ.

ודבר זה הוא ק"ו באשה שיש בה בריאה טובה שגם היא מקיימת קצת מצות ע"כ אמר כאן שנותן הודיה לו ית' שלא עשאו עכו"ם הורה בזה שיש צורך בריאה גם בעכו"ם וכ"ש באשה אלא שזכה האדם שלא נברא הוא באופן אחר שהיה ג"כ צורך הבריאה וזה שלא עשני עכו"ם אבל לאחרים עשה וכן באשה וזה לא היה נרמז אם אמר שעשני ישראל דהיינו אומרים שהבריאה למי שאינו ישראל אין בו צורך כלל וגבי אשה היה מתורץ טפי דהוצרך להזכיר שיש מעלה גם בבריאת אשה אלא שהוא לא ניצטרך לאותה מעלה.

ונראה לי עוד מה שהנשים מברכות שעשני כרצונו דברכה זו אינה בגמ' ולמ"ש ניחא דהא חזי' אפי' בברכת האיש שיש מעלה בבריאת האשה ע"כ שפיר חייבת היא לברך על מעלה שלה כנ"ל נכון:

Turei Zahav on Shulchan Arukh, Orach Chayim 46:4

...

ענף יוסף
וכתב מהר"י מינץ הא דתקנו לומר שלש ברכות אלו בדרך שלילה. ולא תקנו ברוך שעשני יהודי ברוך שעשני בן חורין ברוך שעשני איש. הוא משום שאחז"ל נמנו וגמרו שטוב לאדם שלא נברא משנברא. ור"ל כי יותר טוב לאדם היינו לנפש המשכלת שלו (אשר בעבורה נקרא אדם ובה הוא נבדל משאר בעל חי) להשאר במציאותה הרוחני כבראשונה משנברא בגוף. משום שזה שלקחה הקב"ה ממקור הקדושה והכניסה בגוף האדם. הוא כדי שתוסיף שלימות על שלימותה בעולם הזה עולם המעשה.
כשתבחר בטוב ותלך בדרכי הקב"ה לשמור מצותיו חוקותיו ותורותיו.
אבל כיון שנוטה האדם אחר כל התאוות ועושה רע א"כ טוב היה לו שהיה נשאר הנפש במציאותו הרוחני. ולכן לא יצדק לברך ברכות אלו בדרך חיוב. כי ודאי נוח לו לאדם שלא נברא לא איש ולא אשה לא יהודי ולא גוי לא בן חורין ולא עבד.
האמנם מאחר שכך גזרה חכמתו לברוא את האדם. עלינו לשבח ולברך לשמו הגדול שלא עשני גוי. עבד. אשה.

ברוך שאמר
... ואמנם כלל הענין מן נוח לאדם שלא נברא צריך באור, כי איך יתכן לגנות מעשה ה'.
וצ"ל דהכונה מוסבת לגנות שלנו, בזה שאין בנו כח לעמוד נגד היצר, ותמיד מלחמה לנו בו,ועל כן נצטער בחיינוף וממילא בבריאתנו, אבל ה' עשה את האדם ישר. וע" לא אמרו נוח לבריאה או לעולם, רק לאדם, יען כי לכלל העולם בודאי נוח.

עיון תפלה
שלא עשני גוי עבד אשה. שלא נפח נשמתנו בגופים האלה, ולפיכך לא מברכים שלא עשני בהמה וחיה, כי נשמת האדם לא תוכל להנתן בגופים הללו (מהרשד"ל).

רב חיים דוד הלוי, מקור חיים ז, עמ’ 76

וכשיברך “שלא עשני אישה,” יתכוון שאף שחשובה היא ממש כמותו, אבל אין היא חייבת בכל המצוות כאיש. ומכאן שעיקר ברכות אלו נועדו כדי להודות לה’ על חיוב תורה ומצוות שנתחייבנו בהן…

Rav Chaim David Ha-levy, Mekor Chayim Volume 7, p. 76

And when he blesses “Who did not make me a woman,” he should have in mind that even though she [a woman] is just as important as he is, she is not obligated in all the mitzvot like a man. And from here [we learn] that these berachot are intended primarily in order to thank God for the obligation of Torah and mitzvot in which we are obligated.

אבודרהם, סדר תפילות החול, ברכות השחר כ״ט

ומברך אדם בכל יום שלש ברכות אלו הראשונה שלא עשני גוי מפני שאין הגוים כלום לפניו שנא' כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו

והשנית שלא עשני עבד מפני שאין העבד מצווה במצות עשה שהזמן גרמה, ועוד שאין לו זכות אבות שלא עמדו אבותיו על הר סיני. ועוד שאין מאמינין בו דמרבה עבדים מרבה גזל. ועוד שאסור לישא בת ישראל וקרוב לגוי.

נשאל הרמ"ה אם יכול לברך גר שלא עשני גוי ושבוי שלא עשני עבד.

והשיב השבוי מברך שלא עשני עבד שלא תקנו ברכה זו מפני העבדות עצמה אלא מפני שאין העבד חייב במצות כישראל ואינו ראוי לבא בקהל ופסול לכמה דברים.

והשלישית שלא עשני אשה מפני שאינה מצווה במצות עשה שהזמן גרמה כמו שפירשנו בהקדמת הספר הזה ... והנשים נוהגות לברך במקום שלא עשני אשה שעשני כרצונו, כמי שמצדיק את הדין על הרעה הבאה עליו.

Abudarham, Weekday Prayers, Morning Blessings 29

A person blesses these three blessings each day: the first is who has not made me a gentile, since "All nations are as naught in His sight; He accounts them as less than nothing" (Isaiah 40:17). The second is who has not made me a [Canaanite] slave since the slave is not commanded in positive commandments which are caused by time, and further, that they have no merit of ancestry, since their ancestors did not stand at Mount Sinai. And further, that we do not believe them, since "the more slaves, the more theft" (Pirkei Avot 2:7). And further, that it is forbidden for a slave to marry a Jewish woman, and that a slave is close to a gentile. The Rama"h questions if a convert blesses "who has not made me a gentile" and if a captive blesses "who has not made me a slave", and replies that so we have seen, the blessing applies specifically to the beginning of the creation of man, and as such a convert does not bless "who has not made me a gentile" except when they were entirely born and bred (pregnancy and birth) in holiness [Judaism]. But the captive blesses "who has not made me a slave", since this blessing was not established for slavery itself but rather since the slave is not obligated in commandments like a Jew, and is not fitting to enter the community [marry into it], and is unsuitable for many things. And the third blessing is who has not made me a woman, since she is not commanded in positive commandments that are caused by time as we have explaned in the introduction to this book. The man is similar to a labourer who enters a field and plants with permission, and the woman is similar to one who enters a field without permission. And further, that the fear of her husband is upon her and she is unable to perform even that which she is commanded in. And women are accustomed to bless instead of "who has not made me a woman", "who has made me according to His will", like one who justifies the Judgement regarding the evil that has come upon them.

הפלאה על כתובות ח׳ א

דאף שבתחלה נבראת מצלעו, נעשה מזה תיקון לדורות שתוולד בפני עצמה בשלימותה כמו שעלה ברצונו במחשבה תחלה. ונראה שעל זה תקנו לנשים לברך שעשני כרצונו. רצה לומר שנעשית בשלימות כפי שעלה ברצונו בתחלה.

Haflaah on Ketubot 8a

Even though in the beginning she [woman] was created from his [man’s] side, it was established for future generations that she be born complete in herself, as first arose in God’s will and thought. It seems that they enacted for women to recite She-asani Kirtzono over this. Meaning, over being made [i.e., born] complete, as arose in God’s will from the first.

פרי צדיק, אמור ז׳:א׳

וכדברי רה"ק זצ"ל ששאל מדוע אין הכהנים מברכין בכל יום שעשאני כהן, והשיבותי הלוא גם ישראל אינם מברכין שעשאני ישראל רק שלא עשאני גוי ועבד וגם אין מברכין שעשאני איש רק שלא עשאני אשה (ועי' באו"ח סי' מ"ו בטו"ז ומג"א שם), והטעם שאין לברך שעשאני ישראל כי האדם עדיין הוא תחת הבחירה ובשם ישראל יכונה זה שבחור בטוב ומי יודע אם יכול לעמוד בבחירתו ולכן אינם מברכין רק שלא עשאני גוי ועבד ועכ"פ ניתן תחת הבחירה לבחור בטוב מחמת שאינו גוי ועבד, וכן שלא עשאני אשה ובבחירתו לקיים כל המצות שהאיש מצווה יתר על האשה וכן בכהן לא שייך לברך שעשאני כהן כי גם כן הבחירה בידו להכניס הקדושה בלבו וגם צריך שלא לחלל את כהונתו, ושלא עשאני ישראל בודאי ל"ש לברך דגם הם ישראל גם כן וח"ו לומר כן. והסכים לדברי שהוא תי' אמתי, והוא זצ"ל אמר שלדעתו כהנים אין בהם מעלה באמת דכל הקדושה שבהם מכח ישראל שמכניסין בהם קדושה

Peri Tzadik, Emor 7:1

...

חבל נחלתו, ג', א'

למעשה, צריך למחות במברך כן בימינו. ראשית מפני שברור מעל כל ספק, שהברכה הנכונה אותה תקנו חכמים היא: "שלא עשני גוי". ועוד, המברך שעשני ישראל דומה לאותו שברך בתש' הרש"ק "שלא עשני עכו"ם". וכל כוונתו לטשטש את ייחודו של עם ישראל, וכאילו אומר בדבריו: אני מברך שאני מישראל והתורכי יברך שהוא תורכי, והפולני שהוא פולני וכד'. וע"כ צריך להשיבו בעבותות אהבה להבנת עמו ואלוקיו.

עולת ראיה, ברכות השחר י״ד

בא"י, אמ"ה, שלא עשני גוי. ישראל עלה במחשבה תחילה. וראשית המחשבה היא כל היש במציאות העליונה הכוללת את הכלל כולו בהויתו היותר טהורה ויותר אצילית.והמדרגה הזאת, שאין מבלעדה במציאותה התהוות במהותיותה העצמית, היא עומדת למעלה מכל ברכה ותהילה, מכל הלל והודאה, ואי אפשר לבטא את הכרתה של טובה עליונה זו בשום רעיון ומחשבה, וק"ו בשום בטוי ומלול. אמנם מה שיש מקום להנחה דבורית הוא בדבר הירידה של המדרגות, מרום הגובה והטוהר עד לידי ההשפלה של משפחות האדמה, שלא פגעה ירידה זו בי ולא עשני גוי. ע"ז מלא פי תהילתך: בא"י, אמ"ה, שלא עשני גוי. בא"י, אמ"ה, שלא עשני עבד. כשם שגדולה היא ההודאה, על אשר לא נתתני להיות יוצא מחוץ לאותו החוג הקדוש, של אור ישראל ותפארת הדרת קדשו במעמקי נשמתי, ככה גדולה היא ההודאה על אשר נתת לי נשמה עצמית, נשמה תכליתית שחפצה החפשי נתון בידה, שהיא עצמה יש לה מטרה בחיים ובמציאות, שהיא נשמת החופש והחירות המפעמת בי בקדושתה, ולא נשפלתי להיות נוצר בתכונה של עבדות, שאין לה חיים עצמיים ורצון מקורי, ולא נוצרה כי אם להיות לכלי שמוש להכשיר על ידה את הרצון העצמי הקדוש והנשגב שבנשמת החפש הטהורה. וע"כ רבה תהלתי לאלקי חסדי: שלא עשני עבד. בא"י, אמ"ה, שלא עשני אשה. הנשמות בגורל חייהן, מחולקות הן לפועלות ולנפעלות, לרושמות את החיים ואת הויתם בכל מכמניהם, ולנרשמות מהם. וזהו ההבדל העצמי, שיש בין נפש האיש, הפועל, החוקק, הכובש והמדביר, ובין נפש האשה, הנרשמת, הנפעלת, הנחקקת והנכבשת והמתדברת, בהנהגתו של האיש. וכמה מדות עליונות וטובות, וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה, של היות הנשמה נשמת איש פועל, יוצר, מחדש ומרחיב פעלים והגיונים, שאיפות ומעשים, ע"פ עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו, הנעלה מנפש האשה, הנחשבת כחומר לגבי צורה, לעומת נשמת האיש הצורתית, ורבה היא ההודאה המחויבת ליוצר הנשמה, מכל איש ואיש, שלא עשני אשה. נשים אומרות: בא"י, אמ"ה, שעשני כרצונו. עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה ג"כ יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כחו החמרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור עי"ז מהמגמה האלהית העליונה, מה שא"כ התכונה הנפעלת של האשה כשהיא ישרה, היא עלולה להרשם ולהפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלקים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התכן החמרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר, וע"כ מברכת היא האשה בהודאה על חלקה הטוב: שעשני כרצונו.

Olat Reiyah, Morning Blessings 14

...