פרשת וירא - אור החיים

וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃

Genesis 22:1

Some time afterward, God put Abraham to the test. He said to him, “Abraham,” and he answered, “Here I am.”

בראשית כ״ב:ב׳

וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶ֨ךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃

Genesis 22:2

And He said, “Take your son, your favored one, Isaac, whom you love, and go to the land of Moriah, and offer him there as a burnt offering on one of the heights that I will point out to you.”

בראשית כ״ב:ג׳

וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קׇם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים׃

Genesis 22:3

So early next morning, Abraham saddled his ass and took with him two of his servants and his son Isaac. He split the wood for the burnt offering, and he set out for the place of which God had told him.

פסחים ד׳ א:ו׳

...״וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ״, וְתַנְיָא: כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ כָּשֵׁר לְמִילָה, אֶלָּא שֶׁזְּרִיזִין מַקְדִּימִים לְמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר״.

Pesachim 4a:6

And lest you say that this halakha is in accordance with the principle that the vigilant are early in the performance of mitzvot, let us search in the morning. The principle: The vigilant are early in the performance of mitzvot, is derived, as it is written: “And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Leviticus 12:3). And it was taught in a baraita: The entire day is suitable for performance of the mitzva of circumcision; however, the vigilant are early in the performance of mitzvot, and circumcise in the morning. As it is stated with regard to the binding of Isaac: “And Abraham arose early in the morning” (Genesis 22:3) after hearing God’s command. This indicates that Abraham arose early in his eagerness to perform God’s commandment.

רש"י על בראשית כ״ב:ג׳:א׳

וישכם. נִזְדָּרֵז לַמִּצְוָה (פסחים ד'):

Rashi on Genesis 22:3:1

וישכם AND HE ROSE EARLY — He was alert to fulfil the command (Pesachim 4a)

אור החיים על בראשית כ״ב:ב׳:א׳

קח נא. פי' תיכף ומיד בלא שאלת זמן ואף זה מהנסיון שלא ישאול ממנו זמן כמעשה בת יפתח (שופטים י״א:מ׳) שרצה אביה להעלותה עולה ושאלה ממנו ב' חדשים וגו':

Or HaChaim on Genesis 22:2:1

קח נא את בנך. "Please take your son, etc." G'd meant for Abraham to proceed immediately and not to ask for time before carrying out the command, such as happened with the daughter of Yiftach (Judges 11,37) who had asked to be given two months before becoming her father's sacrifice to G'd.

והלא אפשר ללמוד מכאן שזריזין מקדימין למצות? מדוע לומדים ממה שעשה אברהם ולא ממה שאמר ה׳ אליו?

אור החיים על בראשית כ״ב:ג׳:א׳

וישכם אברהם בבוקר. טעמו של אברהם משום שאמר הכתוב (ויקרא ז לח) ביום צוותו וגו' להקריב וגו' ואמרו ז"ל (זבחים צח.) שאין מקריבין בלילה ולזה הלך בזמן שהוא כשר להקריב שאם יזדמן לו המקום לא יהיה חסר זמן.

והגם שהנבואה גם כן היתה ביום* ולא היה לו להתעכב עד יום מחר, אולי שלא היה זמן באותו יום להכין** וללכת אל המקום אשר אמר לו ה',

גם לדבר לשרה בדרך שלא תרגיש בדבר, ולא מפני התרשלות ח"ו, והעד - ״וישכם אברהם בבקר״:

Or HaChaim on Genesis 22:3:1

וישכם אברהם בבוקר. Abraham arose early in the morning. Abraham acted in line with what we know from Leviticus 7,38, that sacrifices may be brought only by day. Our sages also said (Zevachim 98) that one must not bring an offering at night. Abraham therefore set out at an hour that was suitable for bringing an offering. He did not know how far he had to travel and he wanted to have enough time left to offer the sacrifice once he would be at the right place. In view of G'd having addressed Abraham by day, perhaps he should not have waited until the following day; it is possible that he received the instructions in the late afternoon or that Isaac was not at home at the time. By reporting that Abraham rose early, the Torah explains that the day's delay was not due to any negligence on Abraham's part.

רש"י על שמות י״ב:ב׳:ב׳

*הזה. נִתְקַשָּׁה מֹשֶׁה עַל מוֹלַד הַלְּבָנָה, בְּאֵיזוֹ שִׁעוּר תֵּרָאֶה וְתִהְיֶה רְאוּיָה לְקַדֵּשׁ... וְכֵיצַד הֶרְאָהוּ? וַהֲלֹא לֹא הָיָה נִדְבָּר עִמּוֹ אֶלָּא בַּיּוֹם? שֶׁנֶּ' "וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר ה'" (שמות ו')... אֶלָּא סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה נֶאֶמְרָה לוֹ פָרָשָׁה זוֹ וְהֶרְאָהוּ עִם חֲשֵׁכָה:

Rashi on Exodus 12:2:2

הזה THIS [STAGE OF RENEWAL] — Moses was in perplexity regarding the Molad of (the exact moment when begins) the new moon — how much of it must be visible before it is proper to consecrate it as new moon: He therefore pointed it out to him in the sky with the finger and said to him, “Behold it like this, and consecrate it” (i. e., when you see the moon in a stage of renewal similar to this which you now behold you may proclaim that a new month has begun). But how could He point it out to him, for did He not conserve with him only by day, as it is said, (Exodus 6:28) “And it came to pass on the day when the Lord spake [unto Moses]”; (Leviticus 7:38) “On the day when he commanded”; (Numbers 15:23) “From the day that the Lord commanded and henceforward”? But the explanation is: This chapter was spoken to him close to sunset and He pointed it out to him at nightfall (more lit., near darkness) (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:2:1).

רמב"ן על בראשית כ״ב:ג׳:א׳

**(א) ויבקע עצי עולה זריזותו במצוה אולי לא ימצא שם במקום ההוא עצים והוליכם שלשה ימים או שהיה אברהם פוסל לקרבן עץ שנמצא בו תולעת כדין התורה (מדות ב ה) ולקח מביתו עצים טובים לעולה וכן אמר ויבקע עצי עולה:

Ramban on Genesis 22:3:1

(1) AND HE CLEAVED THE WOOD FOR THE BURNT-OFFERING. This illustrates Abraham’s zeal in performing a commandment for he thought that perhaps there would be no wood in that place, and so he carried it for three days. It may be that Abraham disqualified for use as an offering any wood in which a worm is found, as is the law of the Torah,381Midoth 2:5. and so he took from his house sound wood for the burnt-offering. Hence it says, And he cleaved the wood for the burnt-offering.

ולבאר דברי האוה"ח באומרו שהי' צורך לדבר לשרה נחזור לפירושו השני ב״קח נא״.

אור החיים על בראשית כ״ב:ב׳:ב׳

קח נא: עוד רמז לו שיקח את שרה בדברים להתרצות אליו להוליכו עמו, וכן אמרו ז"ל (תנחומא) כי כל אותו הלילה היה אברהם מפייס לשרה להסכים עמו שיוליכנו ללמדו תורה עד אור הבוקר:

Or HaChaim on Genesis 22:2:2

Tanchuma 22 on our verse describes Abraham as spending the whole night asking Sarah to permit him to take Isaac with him to teach him Torah.

למה פיוס שרה כה חשוב עד כדי כך שלכאורה היה מעכב את העקידה? ועד כדי כך, שכל אותו הלילה וכו׳ אברהם מפייס לשרה, ומ״מ מכאן שזריזין מקדימין למצות.(?)

וממנ״פ, אם אברהם לא רצה לומר לשרה את האמת שהוא לוקח את יצחק להעקידה למה הוא ניסה לפייס את שרה בכלל? וקשה איך יוציא אברהם דבר מפיו שלכאורה אינו אמת? ומה ענין לימוד התורה לכאן? ולמה לזה צריך לפייס את שרה אמנו עד אור הבוקר?

בראשית י״ח:י׳

וַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה־בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַחֲרָֽיו׃

Genesis 18:10

Then one said, “I will return to you next year, and your wife Sarah shall have a son!” Sarah was listening at the entrance of the tent, which was behind him.

בראשית י״ח:י״א

וְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים׃

Genesis 18:11

Now Abraham and Sarah were old, advanced in years; Sarah had stopped having her periods.

בראשית י״ח:י״ב

וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן׃

Genesis 18:12

And Sarah laughed to herself, saying, “Now that I’ve lost the ability, am I to have enjoyment—with my husband so old?”

רש"י על בראשית י״ח:י״ב:א׳

בקרבה. מִסְתַּכֶּלֶת בְּמֵעֶיהָ וְאָמְרָה אֶפְשַׁר הַקְּרָבַיִם הַלָּלוּ טְעוּנִין וָלָד? הַשָּׁדַיִם הַלָּלוּ שֶׁצָּמְקוּ מוֹשְׁכִין חָלָב? תַּנְחוּמָא:

Rashi on Genesis 18:12:1

בקרבה [SARAH LAUGHED] WITHIN HERSELF (or, REGARDING HER INSIDE) — She reflected on her physical condition, saying, “Is it possible that this womb shall bear a child, that these dried-up breasts shall give forth milk” (Midrash Tanchuma, Shoftim 18).

רש"י על בראשית י״ח:י״ב:ב׳

עדנה. צִחְצוּחַ בָּשָׂר, וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה מַשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר וּמְעַדֵּן אֶת הַבָּשָׂר. דָבָר אַחֵר לְשׁוֹן עִדָּן; זְמַן וֶסֶת נִדּוּת:

Rashi on Genesis 18:12:2

עדנה means glistening flesh (skin), and so it is used in the Mishna (Menachot 86a): it makes the hair fall out and the skin smooth (מעדן).

בראשית י״ח:י״ג

וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי׃

Genesis 18:13

Then יהוה said to Abraham, “Why did Sarah laugh, saying, ‘Shall I in truth bear a child, old as I am?’

רש"י על בראשית י״ח:י״ג:א׳

האף אמנם. הֲגַם אֱמֶת אֵלֵד?

Rashi on Genesis 18:13:1

האף אמנם means SHALL I REALLY BEAR?

רש"י על בראשית י״ח:י״ג:ב׳

ואני זקנתי שִׁנָּה הַכָּתוּב מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם, שֶׁהֲרֵי הִיא אָמְרָה וַאדֹנִי זָקֵן:

Rashi on Genesis 18:13:2

ואני זקנתי I BEING OLD — Scripture (God) in relating her words to her husband alters them for the sake of peace, for she had said (v. 12) “my lord is old” (Genesis Rabbah 48:18).

בראשית י״ח:י״ד

הֲיִפָּלֵ֥א מֵיְהֹוָ֖ה דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן׃

Genesis 18:14

Is anything too wondrous for יהוה ? I will return to you at the same season next year, and Sarah shall have a son.”

רש"י על בראשית י״ח:י״ד:א׳

היפלא. כְּתַרְגּוּמוֹ הֲיִתְכַּסִּי? וְכִי שׁוּם דָּבָר מֻפְלָא וּמֻפְרָד וּמְכֻסֶּה מִמֶּנִּי מִלַּעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנִי:

Rashi on Genesis 18:14:1

היפלא IS TOO HARD? — As the Targum takes it: is anything hidden — far distant and apart (מופלא) from Me that I cannot do as I would wish?

בראשית י״ח:ט״ו

וַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה ׀ לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי כִּ֣י ׀ יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶר ׀ לֹ֖א כִּ֥י צָחָֽקְתְּ׃

Genesis 18:15

Sarah lied, saying, “I did not laugh,” for she was frightened. Came the reply, “You did laugh.”

בראשית י״ז:ט״ו

וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם שָׂרַ֣י אִשְׁתְּךָ֔ לֹא־תִקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ שָׂרָ֑י כִּ֥י שָׂרָ֖ה שְׁמָֽהּ׃

Genesis 17:15

And God said to Abraham, “As for your wife Sarai, you shall not call her Sarai, but her name shall be Sarah.

בראשית י״ז:ט״ז

וּבֵרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃

Genesis 17:16

I will bless her; indeed, I will give you a son by her. I will bless her so that she shall give rise to nations; rulers of peoples shall issue from her.”

בראשית י״ז:י״ז

וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה הֲבַת־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד׃

Genesis 17:17

Abraham threw himself on his face and laughed, as he said to himself, “Can a child be born to a man a hundred years old, or can Sarah bear a child at ninety?”

רש"י על בראשית י״ז:י״ז:א׳

ויפל אברהם על פניו ויצחק. זֶה תִּ"אֻ, לְשׁוֹן שִׂמְחָה, וַחֲדִי, וְשֶׁל שָׂרָה לְשׁוֹן מָחוֹךְ; לָמַדְתָּ שֶׁאַבְרָהָם הֶאֱמִין וְשָׂמַח וְשָׂרָה לֹא הֶאֱמִינָה וְלִגְלְגָה, וְזֶהוּ שֶׁהִקְפִּיד הַקָּבָּ"ה עַל שָׂרָה וְלֹא הִקְפִּיד עַל אַבְרָהָם:

Rashi on Genesis 17:17:1

ויפל אברהם על פניו ויצחק AND ABRAHAM FELL UPON HIS FACE AND LAUGHED — This word ויצחק Onkelos translates by וחדי which signifies joy (“and he rejoiced’’) but the similar verb in the case of Sarah (ותצחק Genesis 18:12) he translates as meaning laughter. From this you may understand that Abraham had faith and rejoiced, and that Sarah had no faith and sneered, and that is why God was angry with Sarah (when she laughed) but was not angry with Abraham.

רש"י על בראשית י״ז:י״ז:ב׳

הלבן. יֵשׁ תְּמִיהוֹת שֶׁהֵן קַיָּמוֹת, כְּמוֹ הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי? (שמואל א ב'), הֲרֹאֶה אַתָּה (יח' ח'), אַף זוֹ הִיא קַיֶּמֶת; וְכָךְ אָמַר בְּלִבּוֹ, הֲנַעֲשָׂה חֶסֶד זֶה לְאַחֵר, מַה שֶּׁהַקָּבָּ"ה עוֹשֶׂה לִי?

Rashi on Genesis 17:17:2

הלבן SHALL A CHILD BE BORN TO ONE WHO IS A HUNDRED YEARS OLD? — There are some questions expressing astonishment which do not imply a doubt but rather affirm the certainty that the circumstance referred to has happened or will happen, as (1 Samuel 2:2) “Did I reveal myself [unto thy father’s house?]” (Of course, I did) and (Ezekiel 8:6) “Seest thou what they do?” (You, of course, have seen it). This question, too, affirms the certainty that it is possible for God to cause Abraham, at the age of hundred, to beget a son and this is in effect what he said to himself: Would there be done to another man one hundred years old this favour that the Holy One, blessed be He, is doing to me”? (Rashi means that the words must be translated, “would a child be born to any other person who is a hundred years old?”).

אור החיים על בראשית י״ח:י״ג:א׳

ויאמר ה' אל אברהם וגו'. צריך לדעת אומרו תיבת זה, עוד למה אמר תיבת לאמר. גם כל הכתוב מיותר שלא היה לו לומר אלא למה צחקה:

Or HaChaim on Genesis 18:13:1

ויאמר השם אל אברהם למה זה צחקה שרה? G'd said to Abraham: "why did Sarah laugh," etc? The word זה needs explaining. Furthermore, why did G'd say לאמר, "to say?" In fact most of the verse is superfluous; all the Torah had to write was: "Why did she laugh?"

אור החיים על בראשית י״ח:י״ג:ב׳

אכן הכוונה היא להיות שמצינו בפרשה הקודמת כי אברהם גם כן צחק כשאמר לו ה' בשורת הזרע דכתיב (פ' י"ז) ויפול אברהם וגו' ויצחק ולא ראינו שהקפיד ה' על שצחק אברהם, ויאמר האומר מה נשתנית צחיקת שרה מצחיקת אברהם. ומצינו לאונקלוס שנתכוון לתרץ זה במה שתרגם צחיקת אברהם וחדי וצחיקת שרה וחייכת אבל על מי סמך הקב"ה להבין ב' פירושים משונים בתיבה אחת:

Or HaChaim on Genesis 18:13:2

We must consider that the Torah reported Abraham as laughing at a similar message in 17,17 when G'd promised him children. We do not find that G'd reacted to Abraham's laughter in that instance. The ordinary reader would want to know why Abraham could laugh at the same kind of message and not arouse G'd's anger whereas when Sarah did the same, it evoked criticism from G'd. Onkelos was aware of this when he used different words to describe Abraham's and Sarah's laughter respectively (חדי for Abraham's laughter, and חיכה to describe Sarah's laughter in our verse here). Why did G'd react differently to the same word, צחק when used by two different people?

אור החיים על בראשית י״ח:י״ג:ג׳

אכן הנכון הוא כי הקב"ה דקדק בדבריו טעם הקפדתו על שרה ולא על אברהם, ותמצא כי אברהם בעת הבשורה צחק מה שאין כן שרה לא צחקה בעת שנתבשרה אלא בעת שראתה עדנה כאומרו ותצחק שרה וגו' אחרי בלותי היתה לי עדנה הרי זה מגיד כי לא נתאמת אצלה הבטחת הלידה עד שראתה השינוי ועל זה הקפיד ה', והוא אומרו למה זה צחקה פי' על צחוק זה אני מקפיד ולא על צחוק שלך, והטעם כי צחוק זה כוונתה לומר האף אמנם שנתאמת אצלה אחר מעשה שתלד וזה יגיד כי לא האמינה ולא סמכה דעתה על הבטחתי אותה כי הוא דבר פלא היפלא מה' דבר וגו':

Or HaChaim on Genesis 18:13:3

Actually G'd's very reaction includes a hint of why He took exception to Sarah's laughter whereas He had not reacted at the time to Abraham's laughter. A close examination of the text will reveal that Abraham had reacted with (derisive) laughter at the time he received the message. Sarah, on the other hand, did not laugh until she had menstruated again, a clear sign that her youth had returned. She herself referred to her rejuvenation. This proves that she did not believe G'd's promise until after she experienced proof on her own body. It was this that G'd objected to. When G'd said: למה זה צחקה שרה, He emphasised to Abraham that this laughter of Sarah was objectionable, whereas Abraham's at the time had not bothered Him. By her comment after the event that she now realised she would indeed bear a child, האף אמנם אלד, ואני זקנתי, that now she was convinced she would bear a child despite her husband's age, Sarah showed that up until that time she had not believed G'd capable of arranging this.

אור החיים על בראשית י״ח:י״ג:ד׳

ואני זקנתי וגו'. קשה איך יוציא ה' דבר מפיו יתברך מה שלא היה. והגם שאמרו ז"ל (ב"מ פז.) כי מכאן שמשנים מפני השלום, אף על פי כן לערך רוממות אמיתות יתברך כי ממנו תוצאות אמת לא ידבר ח"ו מה שלא היה, ולפי מה שפירשנו שההקפדה היתה על שלא האמינה שתלד לצד זקנתה כאומרו אחרי בלותי עד שראתה ששבה לימי עלומה ה' אמת ודבריו אמת, ודייק לומר טעם שהקפיד עליה שלא האמינה קודם שנתעדנה, והגם ששרה הוסיפה עוד לומר ואדוני זקן זה היה אחר שהצדיקה בהבטחה כי היתה לה עדנה צחקה פי' שמחה ואמרה שיר ושבח לאל עליון שאחר בלותה היתה לה עדנה שזה יגיד כי שבה לימי עלומה ללדת, והוסיפה להגדיל חסד אל באומרה ואדוני זקן ואף על פי כן ניסי אל נוססו עליה, כי פשיטא שאחר שראתה עדנה לא תפקפק בדבר ולא אמרה ואדוני זקן אלא להודות על נפלאותיו:

Or HaChaim on Genesis 18:13:4

ואני זקנתי, and I am old! Why did G'd quote Sarah as saying something she had not said? While we are aware of our sages' statement in Baba Metzia 87 that we learn from this verse that a lie is acceptable when it serves to preserve domestic peace between man and wife, why would we have to learn this from an untrue utterance of G'd? In view of our explanation of G'd's reaction to the finer nuances of Sarah's laughter we see that G'd had indeed spoken the truth concerning what Sarah had said. Until Sarah had menstruated she had thought of herself as too old to conceive and bear a child (hence derisive laughter). After she had menstruated, her laughter was no longer one of derision or disbelief but one of joy. She was doubly grateful to G'd that although Abraham had not yet demonstrated signs of rejuvenation, he surely would do so now.

בראשית י״א:כ״ט

וַיִּקַּ֨ח אַבְרָ֧ם וְנָח֛וֹר לָהֶ֖ם נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־אַבְרָם֙ שָׂרָ֔י וְשֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת־נָחוֹר֙ מִלְכָּ֔ה בַּת־הָרָ֥ן אֲבִֽי־מִלְכָּ֖ה וַֽאֲבִ֥י יִסְכָּֽה׃

Genesis 11:29

Abram and Nahor took wives for themselves, the name of Abram’s wife being Sarai and that of Nahor’s wife Milcah, the daughter of Haran, the father of Milcah and Iscah.

רש"י על בראשית י״א:כ״ט:א׳

יסכה. זוֹ שָׂרָה, עַל שֵׁם שֶׁסּוֹכָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁהַכֹּל סוֹכִין בְיָפְיָהּ; וְעוֹד יִסְכָּה לְשׁוֹן נְסִיכוּת, כְּמוֹ שָׂרָה לְשׁוֹן שְׂרָרָה:

Rashi on Genesis 11:29:1

יסכה JISCAH — This was Sarah; she was also named Jiscah (from a root meaning “”to see”, “to look”) because she could see the future by holy inspiration, and because everybody looked (gazed) at her beauty (Megillah 14a). The name Jiscah also has reference to princely dignity (נסיכות) just as the name Sarah (שרה) has an allusion to “ruling’’(שררה).

בראשית כ״א:י״ב

וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע׃

Genesis 21:12

But God said to Abraham, “Do not be distressed over the boy or your slave; whatever Sarah tells you, do as she says, for it is through Isaac that offspring shall be continued for you.

רש"י על בראשית כ״א:י״ב:א׳

שמע בקולה. לָמַדְנוּ שֶׁהָיָה אַבְרָהָם טָפֵל לְשָׂרָה בִּנְבִיאוּת:

Rashi on Genesis 21:12:1

שמע בקולה HEARKEN UNTO HER VOICE — we may infer that Abraham was inferior to Sarah in respect of prophecy (Exodus Rabbah 1:1).

לפי הנ״ל מדוע ה' לא שאל את שרה עצמה? ובמקום זאת שאל את אברהם מדוע שרה צוחקת?

אלא מאי, ההקפדה היה על אברהם, ז״א היתכן ש״צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה״ אשתך. (היתכן שאוירת הבית כך וכו׳ ובפרט כ״שהקריא...שמו של הקב״ה בפה כל עובר ושב״ כדלקמן). שמעתי מהרה״ג הרה״ח עזרא בנימין שוחאט שליט״א, ראש ישיבת אור אלחנן חב"ד.

עפ״ז אפשר לבאר:

א) את גודל הענין דיקח את שרה בדברים להתרצות אליו להוליכו עמו וכו׳ שצריך לשתף גם את שרה בעבודתו,

ב) וגם אפ״ל מה שלומדים ענין הזריזות מוישכם ולא מקח נא (פירוש הראשון), שלומדים מאופן קיומו איך לקיים זריזין מקדימין בשלימות. (ראה לשון אדמוה״ז שו״ע סי׳ צד ס״ה ולקו״ש חי״ט עמ׳ 76 הערה 73)

סוטה י׳ ב:א׳

אֶלָּא ״וַיַּקְרִיא״. מְלַמֵּד שֶׁהִקְרִיא אַבְרָהָם אָבִינוּ לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּפֶה כׇּל עוֹבֵר וָשָׁב. כֵּיצַד? לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ, עָמְדוּ לְבָרְכוֹ. אָמַר לָהֶם: וְכִי מִשֶּׁלִּי אֲכַלְתֶּם? מִשֶּׁל אֱלֹהֵי עוֹלָם אֲכַלְתֶּם! הוֹדוּ וְשַׁבְּחוּ וּבָרְכוּ לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם.

Sotah 10b:1

but rather as vayyakri, and he caused others to call. This teaches that Abraham our forefather caused the name of the Holy One, Blessed be He, to be called out in the mouth of all passersby. How so? After the guests of Abraham ate and drank, they arose to bless him. He said to them: But did you eat from what is mine? Rather, you ate from the food of the God of the world. Therefore, you should thank and praise and bless the One Who spoke and the world was created. In this way, Abraham caused everyone to call out to God.

בראשית י״ז:י״ח

וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃

Genesis 17:18

And Abraham said to God, “O that Ishmael might live by Your favor!”

בראשית י״ז:י״ט

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃

Genesis 17:19

God said, “Nevertheless, Sarah your wife shall bear you a son, and you shall name him Isaac; and I will maintain My covenant with him as an everlasting covenant for his offspring to come.

אור החיים על בראשית י״ז:י״ט:א׳

ויאמר אלהים אבל שרה וגו'. צריך לדעת טעם אומרו אבל כי אין לה משמעות:

Or HaChaim on Genesis 17:19:1

ויאמר אלוקים אבל שדה אשתך יולדת לך בן. G'd said: "But your wife Sarah will bear a son for you." Why did G'd add the word "but?"

אור החיים על בראשית י״ז:י״ט:ב׳

ונראה שנתכוין לומר אליו אין הכי נמי אם הנתינה היא בשבילך לבד יש לך פה לומר שאתה מסתפק בישמעאל, אבל שרה אשתך יולדת פי' לצד שתלד שרה אינך רשאי לוותר בשל הזולת ודקדק לומר לך פי' שיהיה לה בן ממך כתפלתה שכל בנים שיהיו לה יהיו ממך.

Or HaChaim on Genesis 17:19:2

G'd may have wanted to explain to Abraham that if the gift of a son was something intended only for Abraham, it would suffice to grant his prayer and assist Ishmael to become worthy. However, there was another person to be considered, his wife Sarah. Inasmuch as Sarah was destined to bear a son, he, Abraham, had no right to waive the gift of a son by Sarah in order for Ishmael to grow up worthy of his father. The Torah was very particular using the word לך, "for you," in connection with the son Sarah would bear. She would bear this son in answer to her prayer.

אור החיים על בראשית י״ז:י״ט:ג׳

עוד אפשר לומר כי ה' הקפיד על שאמר לו ישמעאל שבחר בישמעאל. ואפשר כי זה היה סיבה שניתן לו יצחק מסטרא דנוקבא, והוא אומרו שרה יולדת, ונצטער הרבה מצד זה כשעקד אותו על גבי המזבח כי על ידי העקידה ניתנה לו הנפש היולדת ונולדה לו אז רבקה בת זוגו:

Or HaChaim on Genesis 17:19:3

It is also possible that the Torah here hinted at G'd's displeasure that Abraham was satisfied with Ishmael, someone who contained residual poisonous material from the original serpent. Had it not been for Abraham's prayer regarding the future of Ishmael, his son Isaac might not have originated in what kabbalists know as the סטרא דנוקבא, an emanation on the left and female side of the emanations. Had Isaac originated in the other side of the emanations he might never have fathered an Esau. This matter had ramifications at the time of the עקדה, when Isaac received the soul who would bear children for him, i.e. the moment at which Rebeccah his life-partner was born.

ספר הליקוטים - להרח״ו (פרשת חיי שרה סי׳ כ״א)

דברי יואל חלק א׳ פרשת וירא

כתר שם טוב

עפ״ז אפשר לבאר מה ״(ש)היה אברהם״ צריך לפייס את שרה ״להסכים עמו שיוליכנו ללמדו תורה עד אור הבוקר״, ששרה הבינה שלע״ע ללמוד תורה באופן שתורתו אומנותו אינו בהתאם לעבודתו מצד שורש נשמתו.

We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור