וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קׇם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים׃
...״וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ״, וְתַנְיָא: כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ כָּשֵׁר לְמִילָה, אֶלָּא שֶׁזְּרִיזִין מַקְדִּימִים לְמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר״.
והלא אפשר ללמוד מכאן שזריזין מקדימין למצות? מדוע לומדים ממה שעשה אברהם ולא ממה שאמר ה׳ אליו?
וישכם אברהם בבוקר. טעמו של אברהם משום שאמר הכתוב (ויקרא ז לח) ביום צוותו וגו' להקריב וגו' ואמרו ז"ל (זבחים צח.) שאין מקריבין בלילה ולזה הלך בזמן שהוא כשר להקריב שאם יזדמן לו המקום לא יהיה חסר זמן.
והגם שהנבואה גם כן היתה ביום* ולא היה לו להתעכב עד יום מחר, אולי שלא היה זמן באותו יום להכין** וללכת אל המקום אשר אמר לו ה',
גם לדבר לשרה בדרך שלא תרגיש בדבר, ולא מפני התרשלות ח"ו, והעד - ״וישכם אברהם בבקר״:
וישכם אברהם בבוקר. Abraham arose early in the morning. Abraham acted in line with what we know from Leviticus 7,38, that sacrifices may be brought only by day. Our sages also said (Zevachim 98) that one must not bring an offering at night. Abraham therefore set out at an hour that was suitable for bringing an offering. He did not know how far he had to travel and he wanted to have enough time left to offer the sacrifice once he would be at the right place. In view of G'd having addressed Abraham by day, perhaps he should not have waited until the following day; it is possible that he received the instructions in the late afternoon or that Isaac was not at home at the time. By reporting that Abraham rose early, the Torah explains that the day's delay was not due to any negligence on Abraham's part.
*הזה. נִתְקַשָּׁה מֹשֶׁה עַל מוֹלַד הַלְּבָנָה, בְּאֵיזוֹ שִׁעוּר תֵּרָאֶה וְתִהְיֶה רְאוּיָה לְקַדֵּשׁ... וְכֵיצַד הֶרְאָהוּ? וַהֲלֹא לֹא הָיָה נִדְבָּר עִמּוֹ אֶלָּא בַּיּוֹם? שֶׁנֶּ' "וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר ה'" (שמות ו')... אֶלָּא סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה נֶאֶמְרָה לוֹ פָרָשָׁה זוֹ וְהֶרְאָהוּ עִם חֲשֵׁכָה:
**(א) ויבקע עצי עולה זריזותו במצוה אולי לא ימצא שם במקום ההוא עצים והוליכם שלשה ימים או שהיה אברהם פוסל לקרבן עץ שנמצא בו תולעת כדין התורה (מדות ב ה) ולקח מביתו עצים טובים לעולה וכן אמר ויבקע עצי עולה:
ולבאר דברי האוה"ח באומרו שהי' צורך לדבר לשרה נחזור לפירושו השני ב״קח נא״.
קח נא: עוד רמז לו שיקח את שרה בדברים להתרצות אליו להוליכו עמו, וכן אמרו ז"ל (תנחומא) כי כל אותו הלילה היה אברהם מפייס לשרה להסכים עמו שיוליכנו ללמדו תורה עד אור הבוקר:
למה פיוס שרה כה חשוב עד כדי כך שלכאורה היה מעכב את העקידה? ועד כדי כך, שכל אותו הלילה וכו׳ אברהם מפייס לשרה, ומ״מ מכאן שזריזין מקדימין למצות.(?)
וממנ״פ, אם אברהם לא רצה לומר לשרה את האמת שהוא לוקח את יצחק להעקידה למה הוא ניסה לפייס את שרה בכלל? וקשה איך יוציא אברהם דבר מפיו שלכאורה אינו אמת? ומה ענין לימוד התורה לכאן? ולמה לזה צריך לפייס את שרה אמנו עד אור הבוקר?
וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי׃
ואני זקנתי וגו'. קשה איך יוציא ה' דבר מפיו יתברך מה שלא היה. והגם שאמרו ז"ל (ב"מ פז.) כי מכאן שמשנים מפני השלום, אף על פי כן לערך רוממות אמיתות יתברך כי ממנו תוצאות אמת לא ידבר ח"ו מה שלא היה, ולפי מה שפירשנו שההקפדה היתה על שלא האמינה שתלד לצד זקנתה כאומרו אחרי בלותי עד שראתה ששבה לימי עלומה ה' אמת ודבריו אמת, ודייק לומר טעם שהקפיד עליה שלא האמינה קודם שנתעדנה, והגם ששרה הוסיפה עוד לומר ואדוני זקן זה היה אחר שהצדיקה בהבטחה כי היתה לה עדנה צחקה פי' שמחה ואמרה שיר ושבח לאל עליון שאחר בלותה היתה לה עדנה שזה יגיד כי שבה לימי עלומה ללדת, והוסיפה להגדיל חסד אל באומרה ואדוני זקן ואף על פי כן ניסי אל נוססו עליה, כי פשיטא שאחר שראתה עדנה לא תפקפק בדבר ולא אמרה ואדוני זקן אלא להודות על נפלאותיו:
לפי הנ״ל מדוע ה' לא שאל את שרה עצמה? ובמקום זאת שאל את אברהם מדוע שרה צוחקת?
אלא מאי, ההקפדה היה על אברהם, ז״א היתכן ש״צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה״ אשתך. (היתכן שאוירת הבית כך וכו׳ ובפרט כ״שהקריא...שמו של הקב״ה בפה כל עובר ושב״ כדלקמן). שמעתי מהרה״ג הרה״ח עזרא בנימין שוחאט שליט״א, ראש ישיבת אור אלחנן חב"ד.
עפ״ז אפשר לבאר:
א) את גודל הענין דיקח את שרה בדברים להתרצות אליו להוליכו עמו וכו׳ שצריך לשתף גם את שרה בעבודתו,
ב) וגם אפ״ל מה שלומדים ענין הזריזות מוישכם ולא מקח נא (פירוש הראשון), שלומדים מאופן קיומו איך לקיים זריזין מקדימין בשלימות. (ראה לשון אדמוה״ז שו״ע סי׳ צד ס״ה ולקו״ש חי״ט עמ׳ 76 הערה 73)
אֶלָּא ״וַיַּקְרִיא״. מְלַמֵּד שֶׁהִקְרִיא אַבְרָהָם אָבִינוּ לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּפֶה כׇּל עוֹבֵר וָשָׁב. כֵּיצַד? לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ, עָמְדוּ לְבָרְכוֹ. אָמַר לָהֶם: וְכִי מִשֶּׁלִּי אֲכַלְתֶּם? מִשֶּׁל אֱלֹהֵי עוֹלָם אֲכַלְתֶּם! הוֹדוּ וְשַׁבְּחוּ וּבָרְכוּ לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם.
וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃
וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃
ויאמר אלהים אבל שרה וגו'. צריך לדעת טעם אומרו אבל כי אין לה משמעות:
ונראה שנתכוין לומר אליו אין הכי נמי אם הנתינה היא בשבילך לבד יש לך פה לומר שאתה מסתפק בישמעאל, אבל שרה אשתך יולדת פי' לצד שתלד שרה אינך רשאי לוותר בשל הזולת ודקדק לומר לך פי' שיהיה לה בן ממך כתפלתה שכל בנים שיהיו לה יהיו ממך.
עוד אפשר לומר כי ה' הקפיד על שאמר לו ישמעאל שבחר בישמעאל. ואפשר כי זה היה סיבה שניתן לו יצחק מסטרא דנוקבא, והוא אומרו שרה יולדת, ונצטער הרבה מצד זה כשעקד אותו על גבי המזבח כי על ידי העקידה ניתנה לו הנפש היולדת ונולדה לו אז רבקה בת זוגו:





עפ״ז אפשר לבאר מה ״(ש)היה אברהם״ צריך לפייס את שרה ״להסכים עמו שיוליכנו ללמדו תורה עד אור הבוקר״, ששרה הבינה שלע״ע ללמוד תורה באופן שתורתו אומנותו אינו בהתאם לעבודתו מצד שורש נשמתו.