Above all, it is not decency or goodness of gentleness that impresses the Middle East, but strength.
ויקרא שם הבאר עשק יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות ואין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק והוא ואביו עשו אותם בשוה אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו כי בא להודיע דבר עתיד כי "באר מים חיים" ירמוז לבית אלהים אשר יעשו בניו של יצחק
AND HE CALLED THE NAME OF THE WELL ESEK. Scripture gives a lengthy account of the matter of the wells when in the literal interpretation of the story there would seem to be no benefit nor any great honor to Isaac in that he and his father did the identical thing. However, there is a hidden matter involved here since Scripture’s purpose is to make known a future matter. A well of living water alludes to the House of G-d which the children of Isaac will build.
על כן שם העיר באר שבע וא״ת הרי מימות אברהם קרויה היא באר שבע.
על כן שם העיר באר שבע, “this is why the name of the town was B’eer sheva. If you were to question that that name for this well (site) had already been given to it by Avraham, so why does the Torah let us think that this was something new?
וּבְנֵ֖י חָ֑ם כּ֥וּשׁ וּמִצְרַ֖יִם וּפ֥וּט וּכְנָֽעַן׃
בני כנען יושבי הארץ בראשונה היה שמם פלשתים כי שם הארץ פלשת
וַֽיְהִי֙ אַחֲרֵי־כֵ֔ן וַיֶּאֱהַ֥ב אִשָּׁ֖ה בְּנַ֣חַל שֹׂרֵ֑ק וּשְׁמָ֖הּ דְּלִילָֽה׃
וַתְּיַשְּׁנֵ֙הוּ֙ עַל־בִּרְכֶּ֔יהָ וַתִּקְרָ֣א לָאִ֔ישׁ וַתְּגַלַּ֕ח אֶת־שֶׁ֖בַע מַחְלְפ֣וֹת רֹאשׁ֑וֹ וַתָּ֙חֶל֙ לְעַנּוֹת֔וֹ וַיָּ֥סַר כֹּח֖וֹ מֵעָלָֽיו׃
After that, he fell in love with a woman in the Wadi Sorek, named Delilah.
She lulled him to sleep on her lap. Then she called in someone else, and she had him cut off the seven locks of his head; thus she weakened him and made him helpless: his strength slipped away from him.
וַיֹּאחֲז֣וּהוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַֽיְנַקְּר֖וּ אֶת־עֵינָ֑יו וַיּוֹרִ֨ידוּ אוֹת֜וֹ עַזָּ֗תָה וַיַּאַסְר֙וּהוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם וַיְהִ֥י טוֹחֵ֖ן בְּבֵ֥ית (האסירים) [הָאֲסוּרִֽים]׃
“The true man wants two things: danger and play. For that reason he wants woman, as the most dangerous plaything.”
Freidrich Neitzsche
(כז) וְהַבַּ֗יִת מָלֵ֤א הָאֲנָשִׁים֙ וְהַנָּשִׁ֔ים וְשָׁ֕מָּה כֹּ֖ל סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וְעַל־הַגָּ֗ג כִּשְׁלֹ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֔ה הָרֹאִ֖ים בִּשְׂח֥וֹק שִׁמְשֽׁוֹן׃ (כח) וַיִּקְרָ֥א שִׁמְשׁ֛וֹן אֶל־יְהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֡ה זׇכְרֵ֣נִי נָא֩ וְחַזְּקֵ֨נִי נָ֜א אַ֣ךְ הַפַּ֤עַם הַזֶּה֙ הָאֱלֹהִ֔ים וְאִנָּקְמָ֧ה נְקַם־אַחַ֛ת מִשְּׁתֵ֥י עֵינַ֖י מִפְּלִשְׁתִּֽים׃ (כט) וַיִּלְפֹּ֨ת שִׁמְשׁ֜וֹן אֶת־שְׁנֵ֣י ׀ עַמּוּדֵ֣י הַתָּ֗וֶךְ אֲשֶׁ֤ר הַבַּ֙יִת֙ נָכ֣וֹן עֲלֵיהֶ֔ם וַיִּסָּמֵ֖ךְ עֲלֵיהֶ֑ם אֶחָ֥ד בִּימִינ֖וֹ וְאֶחָ֥ד בִּשְׂמֹאלֽוֹ׃ (ל) וַיֹּ֣אמֶר שִׁמְשׁ֗וֹן תָּמ֣וֹת נַפְשִׁי֮ עִם־פְּלִשְׁתִּים֒ וַיֵּ֣ט בְּכֹ֔חַ וַיִּפֹּ֤ל הַבַּ֙יִת֙ עַל־הַסְּרָנִ֔ים וְעַל־כׇּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁר־בּ֑וֹ וַיִּהְי֤וּ הַמֵּתִים֙ אֲשֶׁ֣ר הֵמִ֣ית בְּמוֹת֔וֹ רַבִּ֕ים מֵאֲשֶׁ֥ר הֵמִ֖ית בְּחַיָּֽיו׃
(27) Now the temple was full of men and women; all the lords of the Philistines were there, and there were some three thousand men and women on the roof watching Samson dance. (28) Then Samson called to GOD, “O Sovereign GOD ! Please remember me, and give me strength just this once, O God, to take revenge of the Philistines, if only for one of my two eyes.” (29) He embraced the two middle pillars that the temple rested upon, one with his right arm and one with his left, and leaned against them; (30) Samson cried, “Let me die with the Philistines!” and he pulled with all his might. The temple came crashing down on the lords and on all the people in it. Those who were slain by him as he died outnumbered those who had been slain by him when he lived.
או יאמר ושמו מנוח שהיה גלגול מן נח לפי שנח ראוי היה להוליד שמשון אם לא שהיה מקלקל ביין כדכתיב וישת מן היין וישכר ולכך בא חם וסרסו. ולכך כתיב בשמשון הלשון והוא יחל כמו ויחל נח ויטע כרם להושיע את ישראל מיד פלשתים לפי שפלשתים באו מכנען בן חם והיה צריך לשלם להם גמול.
והוא שפט. והרי אמר למעלה וישפט את ישראל... ...ויש בו דרש למה נאמר שני פעמים כי שפט את ישראל עשרים שנה אמר ר' אחא מלמד שהיו פלשתים יריאים ממנו עשרים שנה לאחר מותו כמו שהיו יריאים ממנו עשרים שנה בחייו:
ויקרא אות' שבעה. קרא את הבאר שבעה מפני שהיה מקום שביעי שבו חפרו באר. ג' של אברהם שסתמו פלשתים כאמרו וכל הבארות סתמו' פלשתים ולא יאמר כל בפחות מג' וג' של יצחק שהן עשק שטנה ורחובות וזה היה הז' שקראוהו שבעה:
על כן שם העיר באר שבע. בסגול מורה על השבועה ועל מספר השבעה אבל בימי אברהם היה שם העיר באר שבע בקמץ על שם השבועה בלבד:
What I find profoundly moving is the therapy the Torah itself prescribes. I have pointed out elsewhere that the end of the parsha – the paragraph dealing with tzitzit – is connected to the episode of the spies by two keywords, ure-item, “you shall see” (Num. 13:18; 15:39), and the verb latur, (Num. 13:2, 16, 17, 25, 32; 15:39). The key sentence is the one that says about the thread of blue in the tzitzit, that “when you see it, you will remember all the commandments of the Lord and do them, and not follow after your own heart and your own eyes” (Num. 15:39).
Rabbi Johnathan Sacks Z"L, C&C, "Seeing What Isn’t There"