פחד יצחק: חנוכה, מאמר א׳ סימן ה
גם לאחר שנכתבה המשנה עדיין השאירו בה מקום לצורת תושב״ע ובנר חנוכה בא הוא הענין הזה לידי השמטה גמורה מפני שאורו של נר חנוכה הוא הוא האור שניתגלה ע״י מסירות נפש על אורות מניעת כתיבתם של דברים שבעל פה. בכדי שעל ידי זה תסתלק יון מלהחשיך עיניהם של ישראל ע״י תרגום דברים שבעל פה
גם לאחר שנכתבה המשנה עדיין השאירו בה מקום לצורת תושב״ע ובנר חנוכה בא הוא הענין הזה לידי השמטה גמורה מפני שאורו של נר חנוכה הוא הוא האור שניתגלה ע״י מסירות נפש על אורות מניעת כתיבתם של דברים שבעל פה. בכדי שעל ידי זה תסתלק יון מלהחשיך עיניהם של ישראל ע״י תרגום דברים שבעל פה
א"ר אסי למה נמשלה אסתר לשחר לומר לך מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים והא איכא חנוכה ניתנה לכתוב קא אמרינן
In tractate Megilla, the Gemara states that Queen Esther prophetically recited this Psalm in reference to her situation as she was about to come before King Ahasuerus without being summoned. Rabbi Zeira said: Why is Esther likened to a hind? It is to tell you: Just as in the case of a hind its womb is narrow and it is desirable to its mate at each and every hour like it is at the first hour, so too, Esther was desirable to Ahasuerus at each and every hour like she was at the first hour. Rabbi Asi said: Why was Esther likened to the dawn? It is to tell you: Just as the dawn is the conclusion of the entire night, so too, Esther was the conclusion of all miracles performed for the entire Jewish people. The Gemara asks: But isn’t there the miracle of Hanukkah, which was performed many years later? The Gemara answers: It is true that additional miracles were performed after the miracle of Purim; however, it is with regard to miracles for which permission was granted to write them in the Bible that we are saying that the miracle of Purim was the last one. The Gemara asks: That works out well according to the one who said: Permission was granted to write the Scroll of Esther in the Bible as a book whose sanctity equals that of the other books of the Bible. However, according to the one who said: Permission was not granted to write the Scroll of Esther in the Bible, and its sanctity does not reach the level of the other books of the Bible, what can be said?
... מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, מֵבִיא וְקוֹרֵא. מִן הֶחָג וְעַד חֲנֻכָּה, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר, מֵבִיא וְקוֹרֵא:
One who buys two trees [that had grown] in property belonging to his fellow brings bikkurim but does not recite the declaration. Rabbi Meir says: he brings and recites. If the well dried up, or the tree was cut down, he brings but does not recite. Rabbi Judah says: he brings and recites. From Atzeret (Shavuot) until the Festival (of Sukkot) he brings and recites. From the Festival (of Sukkot) and until Hannukah he brings, but does not recite. Rabbi Judah ben Batera says: he brings and recites.
עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין, עַל נִיסָן מִפְּנֵי הַפֶּסַח, עַל אָב מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית, עַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, עַל תִּשְׁרֵי מִפְּנֵי תַקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת, עַל כִּסְלֵו מִפְּנֵי חֲנֻכָּה, וְעַל אֲדָר מִפְּנֵי הַפּוּרִים. וּכְשֶׁהָיָה בֵית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, יוֹצְאִין אַף עַל אִיָּר מִפְּנֵי פֶסַח קָטָן:
In six months of the year the messengers go out from the court in Jerusalem to report throughout Eretz Yisrael and the Diaspora which day was established as the New Moon, the thirtieth or the thirty-first day since the previous New Moon. They go out in the month of Nisan, due to Passover, so that people will know on which day to celebrate it; in the month of Av, due to the fast of the Ninth of Av; in Elul, due to Rosh HaShana, which begins thirty days after the New Moon of Elul; in Tishrei, due to the need to establish the correct dates on which to celebrate the Festivals of Tishrei, i.e., Yom Kippur and Sukkot; in Kislev, due to Hanukkah; and in Adar, due to Purim. And when the Temple was standing, messengers would also go out in the month of Iyyar due to small Passover, i.e., second Pesaḥ, which occurs on the fourteenth of Iyyar. This holiday allowed those who were ritually impure or on a distant journey on the fourteenth of Nisan, and therefore incapable of bringing the Paschal lamb at that time, to bring their Paschal lamb a month later.
אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, וְאִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵין מַפְסִיקִין, מוֹדֶה הָיָה שֶׁאֵין מַשְׁלִימִין. וְכֵן תִּשְׁעָה בְאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת:
The mishna further states: One may not decree a fast on the community on New Moons, on Hanukkah, or on Purim. And if they decreed and began a set of fasts, and only afterward realized that one of the fasts would occur on one of these days, they do not interrupt the sequence. This is the statement of Rabban Gamliel. Rabbi Meir said: Although Rabban Gamliel said that they do not interrupt the sequence, he concedes that on these days, which are days with special observances, they do not complete the fast. And similarly, when the Ninth of Av occurs on Shabbat eve, the fast is not completed and one eats before the start of Shabbat, so as not to enter Shabbat while fasting.
רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, קוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים (שמות ל). חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת, מַקְדִּימִין לְשֶׁעָבַר וּמַפְסִיקִין לְשַׁבָּת אַחֶרֶת. בַּשְּׁנִיָּה, זָכוֹר (דברים כה). בַּשְּׁלִישִׁית, פָּרָה אֲדֻמָּה (במדבר י״ט:ב׳). בָּרְבִיעִית, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם (שמות יב). בָּחֲמִישִׁית, חוֹזְרִין לִכְסִדְרָן. לַכֹּל מַפְסִיקִין, בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים:
On four Shabbatot during and surround-ing the month of Adar, a Torah portion of seasonal significance is read. When the New Moon of Adar occurs on Shabbat, the congregation reads the portion of Shekalim on that Shabbat. If the New Moon occurs during the middle of the week, they advance the reading of that portion to the previous Shabbat, and, in such a case, they interrupt the reading of the four portions on the following Shabbat, which would be the first Shabbat of the month of Adar, and no additional portion is read on it. On the second Shabbat, the Shabbat prior to Purim, they read the portion: “Remember what Amalek did” (Deuteronomy 25:17–19), which details the mitzva to remember and destroy the nation of Amalek. On the third Shabbat, they read the portion of the Red Heifer [Para] (Numbers 19:1–22), which details the purification process for one who became ritually impure through contact with a corpse. On the fourth Shabbat, they read the portion: “This month [haḥodesh] shall be for you” (Exodus 12:1–20), which describes the offering of the Paschal lamb. On the fifth Shabbat, they resume the regular weekly order of readings and no special portion is read. For all special days, the congregation interrupts the regular weekly order of readings, and a special portion relating to the character of the day is read. This applies on the New Moons, on Hanukkah, and on Purim, on fast days, and on the non-priestly watches, and on Yom Kippur.
בַּחֲנֻכָּה, בַּנְּשִׂיאִים (שם ז). בְּפוּרִים, וַיָּבֹא עֲמָלֵק (שמות יז). בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם (במדבר כח). בַּמַּעֲמָדוֹת, בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית (בראשית א). בַּתַּעֲנִיּוֹת, בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת (ויקרא כו). אֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת, אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אֶת כֻּלָּן. בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבְשַׁבָּת בַּמִּנְחָה, קוֹרִין כְּסִדְרָן, וְאֵין עוֹלִין לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג), וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְיָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִצְוָתָן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ:
On each day of Hanukkah they read selections from the portion of the dedication of the altar by the tribal princes (Numbers 7). On Purim they read the portion of “And Amalek came” (Exodus 17:8–16). On the New Moon they read the portion of “And in the beginnings of your months” (Numbers 28:11–15). And in the non-priestly watches they read the act of Creation (Genesis 1:1–2:3). The Jewish people were divided into twenty-four watches. Each week, it would be the turn of a different watch to send representatives to Jerusalem to be present in the Temple to witness the sacrificial service. Those remaining behind would fast during the week, from Monday to Thursday, offer special prayers, and read the account of Creation from the Torah. On fast days, they read the portion of blessings and curses (Leviticus, chapter 26). One should not interrupt the reading of the curses by having two different people read them. Rather, one person reads all of them. On Mondays, and on Thursdays, and on Shabbat during the afternoon service, they read in accordance with the regular weekly order, i.e., they proceed to read the first section of the Torah portion that follows the portion that was read on the previous Shabbat morning. However, these readings are not counted as a progression in the reckoning of reading the Torah portions, i.e., they do not proceed on Monday to read the section that immediately follows the section read on Shabbat during the afternoon, and then the following section on Thursday. Rather, until the reading on the following Shabbat morning, they return to and read the same first section of the Torah portion that follows the portion that was read on the previous Shabbat morning. On Festivals and holidays, they read a portion relating to the character of the day, as it is stated: “And Moses declared to the children of Israel the appointed seasons of the Lord” (Leviticus 23:44), which indicates that part of the mitzva of the Festivals is that the people should read the portion relating to them, each one in its appointed time.
בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, מְעַנּוֹת, וּמְטַפְּחוֹת בָּזֶה וּבָזֶה, אֲבָל לֹא מְקוֹנְנוֹת. נִקְבַּר הַמֵּת, לֹא מְעַנּוֹת וְלֹא מְטַפְּחוֹת. אֵיזֶהוּ עִנּוּי, שֶׁכֻּלָּן עוֹנוֹת כְּאֶחָת. קִינָה, שֶׁאַחַת מְדַבֶּרֶת וְכֻלָּן עוֹנוֹת אַחֲרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט), וְלַמֵּדְנָה בְנֹתֵיכֶם נֶהִי, וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא הוּא אוֹמֵר (ישעיה כה), בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה ה' אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ':
On New Moons, Hanukkah and Purim, which are not Festivals by Torah law, the women may both wail and clap their hands in mourning. On both the intermediate days of a Festival and on New Moons, Hanukkah and Purim they may not lament. After the deceased has been buried they may neither wail nor clap. The mishna explains: What is considered wailing? This is when they all wail together simultaneously. And what is considered a lament? This is when one speaks and they all answer after her with a repeated refrain, as it is stated: “And teach your daughters wailing and everyone her neighbor lamentation” (Jeremiah 9:19). In order to conclude on a positive note, the mishna says: But with regard to the future, the verse states: “He will destroy death forever; and the Lord, God, will wipe away tears from off all faces and the reproach of His people He will take away from off all the earth” (Isaiah 25:8).
גֵּץ שֶׁיָּצָא מִתַּחַת הַפַּטִּישׁ וְהִזִּיק, חַיָּב. גָּמָל שֶׁהָיָה טָעוּן פִּשְׁתָּן וְעָבַר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְנִכְנַס פִּשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת, וְדָלְקוּ בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְוָנִי וְהִדְלִיק אֶת הַבִּירָה, בַּעַל הַגָּמָל חַיָּב. הִנִּיחַ חֶנְוָנִי נֵרוֹ מִבַּחוּץ, הַחֶנְוָנִי חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּנֵר חֲנֻכָּה פָּטוּר:
In the case of a spark that emerged from under the hammer of a blacksmith and started a fire, causing damage, the blacksmith is liable for the damage caused. In the case of a camel that was laden with flax and was passing through the public domain, and its flax extended into a store and the flax caught fire from a lamp in the store belonging to the storekeeper, and as a result of the burning flax the camel set fire to the building together with all its contents, the owner of the camel is liable. But if the storekeeper placed his lamp outside, thereby causing the flax on the camel to catch fire, and consequently the building was set on fire, the storekeeper is liable. Rabbi Yehuda says: In a case where the lamp placed outside was a Hanukkah lamp, the storekeeper is exempt, since it is a mitzva for a Hanukkah lamp to be placed outside.
מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה
The Gemara asks: What is Hanukkah, and why are lights kindled on Hanukkah? The Gemara answers: The Sages taught in Megillat Ta’anit: On the twenty-fifth of Kislev, the days of Hanukkah are eight. One may not eulogize on them and one may not fast on them. What is the reason? When the Greeks entered the Sanctuary they defiled all the oils that were in the Sanctuary by touching them. And when the Hasmonean monarchy overcame them and emerged victorious over them, they searched and found only one cruse of oil that was placed with the seal of the High Priest, undisturbed by the Greeks. And there was sufficient oil there to light the candelabrum for only one day. A miracle occurred and they lit the candelabrum from it eight days. The next year the Sages instituted those days and made them holidays with recitation of hallel and special thanksgiving in prayer and blessings.
בכ"ה ביה יום חנוכה תמניא יומין דִלָא לְמִסְפָּד: ח כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן הגדול שלא נטמא ולא היה בו להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ח' ימים. לשנה אחרת קבעו ח' י"ט. ומה ראו לעשות חנוכה ח' ימים והלא חנוכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעה ימים שנא' ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים וגו' ואומר ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו וגו' ובשביעי הקריב אפרים. וכן מצינו בחנוכה שעשה שלמה שלא עשה אלא שבעת ימים שנא' כי חנוכת המזבח עשו שבעת הימים והחג ז' ימים ומה ראו לעשות חנוכה זו ח' ימים אלא בימי מלכות יון נכנסו בית חשמונאי להיכל ובנו את המזבח ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו ח' ימים. ומה ראו להדליק את הנרות אלא בימי מלכות יון שנכנסו בית חשמונאי להיכל שבעה שפודין של ברזל בידם וחפום בעץ והדליקו בהם את המנורה. ומה ראו לגמור בהם את הלל אלא שכל תשועה ותשועה שהקב"ה עושה להם לישראל היו מקדימין לפניו בהלל בשירה ובשבח ובהודאה כענין שנא' ויענו בהלל ובהודו לה' כי טוב וגו' מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל נפש ונפש והמהדרין מן המהדרין בש"א יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך ובה"א יום ראשון מדליק א' מכאן ואילך מוסיף והולך. שני זקנים היו בצידן אחד עשה כדברי ב"ש ואחד עשה כדברי ב"ה זה נותן טעם לדבריו וזה נותן טעם לדבריו זה אומר כפרי החג וזה אומר מעלין בקודש ואין מורידין. מצות הדלקתה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ומצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ואם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר ואם מתירא מן הלצים מניחה על פתח ביתו מבפנים ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו:
On the twenty fifth of the month is Channuka, eight days on which one does not eulogize because when the Greeks entered the Temple they defiled all the oil there. When the hand of the Hasmoneans was made strong and they defeat the Greeks, they checked (in the Temple) and only found one jar of oil sealed with the mark of the High Priest which remained undefiled. Though there was only enough in it to light for one day, a miracle occurred through it and they lit the Temple lamps from it for eight days. The following year they decreed these to be eight days of celebration. And what justification did they see for making Channuka eight days? Wasn’t the dedication (channuka) which Moshe did in the wilderness only seven days? As it says “And you shall not leave the entrance of the Tent of Meeting for seven days…” (Vayikra 8:33) And it says “The one who brought his offering on the first day was…” (Bamidbar 7:12) and on the seventh day Ephraim made his offering. So too we find at the dedication which Shlomo made that it only lasted seven days, as it says “…for the inauguration of the altar they made seven days, and the feast seven days.” (Divre HaYamim II 7:9) So what reason did they see to make this dedication eight days? In the days of the kingdom of Greece the Hasmoneans entered the Temple, built the altar, plastered it with plaster and for seven days they were preparing the vessels for service. The re-dedication done by the Hasmoneans it to be marked for all generations. And why is it a practice for all generations? They fixed it when they came out from a narrow place into broad spaces, and they said praises and thanksgiving, lighting lamps in purity. Since the Greeks had gone into the Temple and defiled all the vessels, there was nothing with which to light. When the Hasmoneans were victorious, they brought seven skewers of iron, covered them with tin and began to light.
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרות וְעַל הַתְּשׁוּעות וְעַל הַמִּלְחָמות שֶׁעָשיתָ לַאֲבותֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה: לחנוכה: בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוחָנָן כּהֵן גָּדול חַשְׁמונַאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּורָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצונֶךָ: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּורִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהורִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוסְקֵי תורָתֶךָ. וּלְךָ עָשיתָ שֵׁם גָּדול וְקָדושׁ בְּעולָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשרָאֵל עָשיתָ תְּשׁוּעָה גְדולָה וּפֻרְקָן כְּהַיּום הַזֶּה: וְאַחַר כֵּן בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרות בְּחַצְרות קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמונַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ. לְהודות וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדול:
In the days of Mattisyahu, the son of Yochanan the High Priest, the Hasmonean, and his sons, when the wicked kingdom of Greece rose up against Your people Israel to make them forget Your Torah and to stray from the laws of Your will, You, with great mercy stood by them in the time of their distress. You fought their fight, judged their cause and avenged them with vengence. You delivered the strong into the hands of the weak, the many into the hands of the few, the impure into the hands of the pure, the wicked into the hands of the righteous and the arrogant into the hands of those engaged with Your Torah. For Yourself you made a great and holy name in Your world, You performed a great deliverance for Your people Israel on this day. After these things, Your children entered into the Holy of Holies of Your House, cleansed Your Temple, purified the place of Your Holiness, kindled lights in Your holy courts and established these eight days of Hanukkah to express thanksgiving and praise to Your great name.)
ורמזו חז"ל עוד כי אין די שיביא האדם הבהירות לעצמו רק להשפיע לכל ביתו שיעבדו ג"כ את ה' באהבתו ויראתו. להשפיע להם קדושה ע"י הדלקת נר חנוכה. והמהדרין נר לכא"וא דהיינו אם ב"ב הם אנשי לבב ויכולים למשוך להם בעצמם קדושת השם אז נר לכא"וא. ואמרו ג"כ מניחו על פתח ביתו מבחוץ כי עיקר הארת חנוכה לכל מי שיש בכוחו להמשיך הקדושה מבחוץ ר"ל לאותן העומדים עדיין מבחוץ ואינם משיגים הקדושה ולהאיר לכל העולמות שיכירו וידעו כי ה' לבדו הוא המושל בכל אפסי ארץ ולכן אפשר מטעם זה לא נזכר פלפולי חנוכה במשניות הגם שיש בהם פלוגתת ב"ש וב"ה כי המשנה סוד פנימית העולמות ושם אין צורך כ"כ רק נזכר הפילפול בברייתא שהוא לשון חיצונית כמ"ש פוק תני לברא דהיינו לרמז כי עיקר הבהירו' לשלשל הקדושה להאיר מבחוץ.
להזהר בכבוד שבת. ובו סעיף אחד:
אפילו מי שצריך לאחרים אם יש לו מעט משלו צריך לזרז עצמו לכבד את השבת ולא אמרו עשה שבתך חול ולא תצטרך לבריות אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר על כן צריך לצמצם בשאר ימים כדי לכבד את השבת מתקנת עזרא שיהיו מכבסים בגדים בחמישי בשבת מפני כבוד השבת: הגה נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויום טוב [סמך ממרדכי ריש מסכת ר"ה] והוא מכבוד שבת ויום טוב ואין לשנות יש שכתבו שבקצת מקומות נהגו לאכול מולית"א שקורין פשטיד"א בליל שבת זכר למן שהיה מכוסה למעלה [מהרי"ל ולא ראיתי לחוש לזה]:
אפילו מי שצריך לאחרים אם יש לו מעט משלו צריך לזרז עצמו לכבד את השבת ולא אמרו עשה שבתך חול ולא תצטרך לבריות אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר על כן צריך לצמצם בשאר ימים כדי לכבד את השבת מתקנת עזרא שיהיו מכבסים בגדים בחמישי בשבת מפני כבוד השבת: הגה נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויום טוב [סמך ממרדכי ריש מסכת ר"ה] והוא מכבוד שבת ויום טוב ואין לשנות יש שכתבו שבקצת מקומות נהגו לאכול מולית"א שקורין פשטיד"א בליל שבת זכר למן שהיה מכוסה למעלה [מהרי"ל ולא ראיתי לחוש לזה]:
Even regarding someone who depends on others for his livelihood, if he has [even just] some [food] of his own, he must make an effort to honor the Shabbat. The halakhic decisors [poskim] who said, "make your Shabbat as a weekday so that you not rely on others," only said it regarding one in a time of dire need. Therefore [a person who has a bit of their own food, i.e., the initial situation discussed,] must practice restraint during the week so that he can honor the Shabbat. This is based on the decree of Ezra, that people should wash clothes on Thursday (i.e., prepare during the week) for the honor of Shabbat. RAMA: We customarily knead a quantity of dough that is sufficient to become obligated in the mitzvah of challah in the home. With these, we bake breads that we will then break on Shabbat and holidays. This is one of the [many ways] in which we honor Shabbat and holidays, and one must not deviate from this custom. Some write that in a few places they are accustomed to eat mulitha, also known as pashtida, on the night of Shabbat as a remembrance to the manna, which was covered above and below. [Source: Maharil; Rama comments: I don’t see that one should be concerned to follow this.